לפני נסיעה שלנו לחו"ל עלינו להכין כסף מקומי לשלם עבור מזון וקניות. כל מי שנוסע לחו"ל מתלבט איפה הכי משתלם לקנות מט"ח?
ככלל, הבנקים הכי יקרים, והצ'יינג'ים הכי זולים. באמצע יש אפשרויות שונות, והפערים ביניהם יכולים להגיע למאות שקלים. פירוט:
הבנקים הם המקום הבטוח ביותר לקנות מט"ח, אבל הם היקרים ביותר. מחירי המט"ח בבנקים נקבעים לפי השער הגבוה של בנק ישראל. הבנקים מוסיפים גם עמלת המרה של כ7 דולרים על כל רכישה, ועוד עמלה בגובה כשני פרומיל מסכום הרכישה. זה על קנית מטבעות "מייג'ור" של דולרים, יורו, ופאונד בריטי. אם נבקש מטבעות אחרים כמו רובל רוסי, יואן סיני, לאי רומני וכדומה (שנקראים "אקזוטיים") נשלם עמלה פעמיים. תחילה הבנקים ממירים את השקלים שלנו לדולרים, ואח"כ ממירים את הדולרים "שלנו" למטבע שרצינו.
לא בכל סניף בנק יש מט"ח. לפני הנסיעה עלינו להזמין בבנק מראש מטבע שאנו רוצים, ולהמתין שיביאו אותו לסניף עבורנו.
יש הבדלי שערים בין הבנקים בכל יום, וכדאי להשוות ביניהם. סניפי בנק הדואר הם הזולים ביותר בין הבנקים. בנק הדואר לא גובים עמלת המרה, וגם נותנים הנחה של 3 אגורות מתחת לשער, למי שרוכשים יותר מ800 דולר או יורו. לעומתם, הסניף של בנק הפועלים בנתב"ג נחשב היקר ביותר. בבדיקה שעשיתי בחודש שעבר מצאתי שרכישת 2,000 יורו בבנה"פ בנתב"ג היתה יקרה ב200 שקלים לעומת מה ששילמתי באותו בוקר בחנות צ'יינג'.
כספומטים- הרכישה בכספומט של הבנק זולה לעומת דלפקי הבנק, משום שאפשר למשוך מהכספומט דולרים ויורו "בלי עמלה". זה מטעה, משום שהרכישה בכספומט היא אומנם בלי העמלה של 7 דולר, אבל עם שאר העמלות. חלק מהבנקים מפצים עצמם באמצעות שער גבוה יותר בכספומט.
חנויות המרה Change– "הצ'יינג'רים" הם המקור הזול ביותר לרכישת מט"ח. כדי להתחרות בבנקים עליהם להציע לנו מט"ח במחירים נמוכים יותר. הם מחזיקים מגוון גדול של מטבעות, בנוסף על הדולרים והיורו. הם לא עושים את תרגיל ההמרה הכפולה של הבנקים, ולכן במטבעות אקזוטיים הם זולים משמעותית. יש חנויות צ'יינג' שמציעות גם משלוח מט"ח אלינו הביתה.
חנויות הצ'יינג' סובלות מדימוי שלילי, בגלל שבעבר היו חלפנים בלילינבלום שהפיצו שטרות מזוייפים. התופעות האלה כבר לא קיימות בחנויות הצ'יינג' שמפוקחות על ידי משרד האוצר. הן בטוחות כמו הבנקים, אבל ליתר בטחון כדאי לשמור את הקבלה כדי שנוכל להוכיח היכן רכשנו את המט"ח.
יש הבדלי מחירים בין חנויות הצ'יינג', ולכן כדאי לבדוק ולהשוות ביניהן. הצ'יינג'ים בנתב"ג יקרים לפעמים אף יותר מהבנקים.
קיימות אפליקציות שמשוות מחירים וממליצות על חנות הצ'יינג' המשתלמת ביותר בקרבתנו. יש גם אפליקציות שבהן אנו מקלידים את בקשתנו, והאפליקציה עושה מעין מכרז בין הצ'יינג'ים למלא את רצוננו באופן המשתלם ביותר. אני משתמש בקביעות באפליקציה הישראלית 'מקסצ'יינג'.
כרטיסי אשראי בינלאומי– אם נגמר לנו הכסף כשנמצאים בחו"ל, אפשר לגשת לכל מכשיר ATM (כספומט) ולמשוך כסף מקומי עם כרטיס האשראי שלנו. זה נוח מאוד אבל יקר.
יש אנשים שמשתמשים בכרטיס האשראי גם לקניות בחו"ל. עלינו לדעת שעל כל "גיהוץ" חברת האשראי גובה גם עמלה של 2 עד 7 דולר, בתוספת עוד עמלה של חצי אחוז עד 2.5% מהסכום. למשל, כאשר אנחנו משלמים 2 יורו על כוס קפה, בפועל זה עולה לנו כעשרה יורו. כאשר קונים "מציאה" ב100$, היא תעלה בסוף כ110$. לפיכך לא כדאי למשוך הרבה סכומים קטנים. עדיף למשוך סכום גדול בATM, ולשלם עמלה רק פעם אחת.
כרטיס אשראי נטען (Recahargeable Card) פופולריים בעולם אך לא בישראל. כיום אפשר לקנות כרטיסי דביט רק בבנק הדואר, אך גם חברות ויזה וכ.א.ל נערכות להפקת כרטיסים כאלה. ניתן לקנות כרטיס נטען ב40 שקלים, ולהטעין אותו במט"ח לפי רצוננו. העמלה היא רק 0.8% מסכום הטעינה, או מינימום 7 דולר. בכרטיס נטען אפשר להשתמש בחו"ל כמו בכרטיס ויזה רגיל, ללא "התוספות" של העמלות המפולפלות של כרטיסי האשראי הרגילים. כרטיס זה מאפשר גם למשוך כסף מזומן בכספומטים בחו"ל.
אם היתרה בכרטיס נגמרת כשאנו בחו"ל, אפשר להטעין אותו שוב מחשבון הבנק שלנו בישראל באמצעות האינטרנט. זה בטוח יותר כי אובדן של הכרטיס אינה חושפת את חשבון הבנק שלנו להונאות.
רשתות חברתיות– הן המקור הזול ביותר לקנות מט"ח, אבל אינן בטוחות. לדוגמה, אדם חזר מתאילנד ובאמתחתו נשארו בהאט (המטבע התאילנדי) שהוא רוצה להחליפם לשקלים. הוא מציע את הבהאט למכירה ברשת חברתית במחיר גבוה יותר ממה שהוא יקבל בבנקים ובצ'יינג'ים, אבל עבורנו זה יהיה זול יותר מהבנקים או הצ'יינג'. המחירים ברשתות ניתנים למיקוח. ככל שהמוכר לחוץ יותר להיפטר מהמט"ח שברשותו, נוכל להוציא ממנו הנחה גדולה יותר. מצד שני, החסרונות הן חשש מכסף מזויף, והטרחה לארגן פגישה עם המוכר במקום מרוחק. אחת הרשתות הללו נמצאת באתר CAMBIO
המחאות נוסעים (Traveler Checks) היו מקובלות מאוד בעבר לקניות בחו"ל. כיום פחות, משום שיש בחו"ל מלונות וחנויות שכבר אינן מכבדות המחאות אלה. המחאות נוסעים מבוטחות, ובמקרים של גניבה או אובדן אפשר לקבל זיכוי. לצורך זה חשוב לצלם את ההמחאות, או לפחות לרשום את המספרים הסידורים שלהם.
לסיכום, פעם יכולנו לרכוש מט"ח רק בבנקים או בשוק השחור. היום יש לנו מטח של מט"ח.
כל הזכויות שמורת לאתר ותוליכנו לשלום
