למחפשי יעדים חדשים והרפתקאות כדאי להכיר אזור טיולים חדש: איי Bicol במזרח הפיליפינים. זהו אזור תיירות פופולרי על מטיילים מאסיה, אך פחות מוכר לעולם התיירות האירופי והישראלי. רובנו מכירים כבר את נפלאות האיים הפיליפיניים בּוּרַקָאי, סֶבּוּ, ובעיקר את חופי אֶל-נִידוֹ שבאי פַּלַאוָואן, אך איי בִּיקוֹל נחשבים משום מה "טרה אינקוגניטה" עבור ישראלים. לאחרונה השתתפת בסיור היכרות שערך משרד התיירות הפיליפיני. חזרתי נרגש ומוקסם. כעת אני לא קורא לאיים האלה בשמם Bicol אלא… Be Cool.

פתגם מקומי אומר "בפיליפינים הארץ יפה מאוד והאנשים טובים ונעימים מאוד. לפיכך האלוקים יצר גם את הטייפונים כדי לאזן קצת את היתרונות". ראיתי בעיניי שאכן הארץ יפה מאוד, והאנשים אדיבים מאוד. מידי שנה הם סובלים בחודשים אוגוסט עד נובמבר מכתריסר טייפונים שמעיפים את גגות הבתים וגם הורסים ומשכיבים ארצה חלק מבתי הקש, ואח"כ גם גורמים לשטפונות עם נזקים נוספים. המקומיים מקבלים את הטייפונים ההרסניים האלה במעין שלוות נפש. כולם מתורגלים באזורי המחסה שעליהם ללכת בשעה שלפני הגעת הטיפון. לאחר שהטייפון חולף הם ממהרים לבנות גג קש חדש לביתם בתוך יום או יומיים בלבד.

הנה תיאור המקומות היפים ביותר בביקול שריגשו אותי בטיול הזה:

1 הר הגעש מָאיוֹן Mayon

הר געש פעיל שבקרבתו נמצאת עיר הבירה Legazpi, אליה מגיעים בטיסה של כשעה ממנילה. כבר בנחיתה רואים את הר הגעש ביופיו. במקרה, הוא התפרץ כשעתיים לפני שנחתנו שם, כאילו ערך לנו קבלת פנים. ההר מתפרץ בערך אחת לשנתיים שלש. בהתפרצות האחרונה בינואר 2018 פונו כל תושבי העיר לגאספי, וגם בזמן ביקורנו היו בכוננות פינוי למקרה שתחמיר רמת ההתפרצות.

פירוש המילה "מאיון" בשפת הפיליפינו הוא "יפה". ואכן ההר מקסים ביופיו. המורדות שלו ישרים וגבוהים, כמו צוירו במשולש שווה צלעות. הוא נישא לגובה רב מעל שטח מישורי, כמו שאצלנו מתנשא הר התבור על סביבתו. אלא שהר מאיון גבוה יותר מפי עשרה מהר תבור. רוב הרי הגעש בעולם הם חלק משרשרת הרים. ממרחק קשה להבחין שמדובר בהר געש, עד שמגיעים לשפתי הלוע שלו. אבל המאיון הוא אחד היחידים בעולם שלגביו אין ספק. ישנם בביקול עוד שני הרי געש פעילים, בּוּלוּסָן ואִירִיגָה, אבל הם פחות יפים ופחות בולטים מהמאיון.

יש הרבה עמדות תצפית על הר המאיון. חלק מהן לאורך לאורך הטיילית של לגאספי על שפת האוקיאנוס.

עמדת תצפית תיירותית נוספת היא בחצר כנסיית דְרַגָה Draga. זו כנסיה שנבנתה בשנת 1500 בערך מאבני בזלת של לבה שהתייבשה ביחד עם חול ים לבן. הכתלים מאבנים אלה חזקים מאוד ונשתמרו, יחד עם חריתה אומנותית שעל גביהם. אבל יפה מהם הוא הר מאיון שנשקף ברוב הדרו ממדרגות הכניסה וממגרש החניה.

2 לצלול עם לוויתנים

במפרץ דונסול Donsol משייטים כרישי לוויתן בחודשים מרץ עד יוני. הם שקטים ועדינים, ואינם מסוכנים לבני אדם, כל עוד לא נוגעים בהם. חברות תיירות אחדות מציעות שייט למפרץ, שבמהלכו אפשר לרדת מהסירה ולצלול בקרבת הלוויתנים. זו חוויה עוצמתית ומרגשת מאוד. כרישי הלוויתן הן הדגים הגדולים ביותר בעולם. אחדים מהם מגיעים לאורך 18 מטרים, ושוקלים יותר מ35 טונות. הצלילה בקרבתם נותנת לנו פרספקטיבה לבחון את חיינו בפרופורציה חדשה. הם ממחישים לנו עד כמה אנחנו בני האדם קטנים לעומת מעשי הבריאה. לשחות לצידם זה כמו לנסוע באופניים לצד משאית. את החוויה תארתי בכתבה נפרדת בקישור זה.

בעבורי, הלוויתנים והר מאיון הם סיבות מספיקות להגיע לטיול בפיליפינים. כל שאר האטרקציות שלהלן בהמשך הכתבה הן רק "בונוס".

3 סיור טרקטורונים אל קיר הלַבָּה

אחת החוויות המיוחדות היא טיול בטרקטורים לנהיגה עצמית (ATV Trail) במסלולים שונים במעלה הר מאיון. אנו יוצאים לדרך בעקבות המדריך במסלול שעובר בתוך ואדי. בתחתית הואדי יש זרימה של מים רדודים, ולפעמים אנחנו חוצים את הערוץ הזורם, ולפעמים נוסעים לאורכו בתוך המים. חוויה נעימה. לאחר נסיעה של כחצי שעה במעלה ההר, אנחנו מגיעים לתחנת רענון. עבורנו זו התחנה האחרונה, כי בגלל התפרצות הר מאיון אסור להתקרב עוד מכאן אל הלוע שלו. אבל כאשר ההר רדום, יש אפשרות להמשיך בנסיעה במעלה ההר, כמעט עד הלוע.

מהתחנה אנחנו ממשיכים בהליכה של כ400 מטר בערוץ הואדי. לעינינו מתגלה קיר שחור ועצום מימדים. ממרחק הוא מזכיר קצת את הכותל המערבי, רק בצבע שחור. כשמגיעים לרגלי קיר הלבה רואים שהוא גבוה יותר מהכותל ורחב יותר מהכותל. גובהו כ40 מטר (יותר מכפול מהכותל המערבי שלנו), ורוחבו כ500 מטר (לעומת כ60 מטר רחבת הכותל). הכותל המערבי בנוי מאבנים מסותתות, ולעומתו קיר הלבה הוא אוסף של סלעים גדולים עומדים זה על זה בשיפוע חד, אך הקיר אינו מאונך. יש שם מסלול תלול לטיפוס על הקיר עד צמרתו.

הקיר הזה נוצר בשנת 2006 באחת ההתפרצויות הגדולות של הר מאיון. במשך כחודשיים פרצה לבה מההר וגלשה במורדותיו בתוך אפיק נחל. הכל בער מחום, והלבה היתה בגוונים של אדום וכתום עז. נהר הלבה ירד וזרם לאיטו במשך חודשיים, ואז נעצר במקום הזה, במרחק של כ6 ק"מ מהלוע. במשך הזמן התקררה הלבה האדומה, ונעשתה סלעים שחורים וגדולים. חזית נהר הלבה היא הקיר שעליו טיפסנו. מלמעלה אפשר לראות את הגובה העצום, כי מתחתינו נראים צמרות עצי קוקוס גבוהים, ואנחנו מבינים שגם תחת רגלינו היו עצים כאלה שכוסו בלבה רותחת. פתאום אנחנו קולטים את עוצמת כוחו של הטבע. נחל הלבה לא היה איזה יובל קטן, כמו הנחל שחצינו בדרך לפה, שעומקו היה פחות מחצי מטר. נחל הלבה היה בגובה בנין של 8-10 קומות.

מלמעלה אנו רואים שגם ערוץ הנחל מכוסה בסלעים שחורים לכל האופק. אחד הצלמים בחבורה שלנו העלה לאוויר רחפן, וצילם את נתיב הלבה לאורך קילומטרים אחדים. המראה מדהים. רואים בבירור את הלבה השחורה מבתרת היער במורד ההר, כמו אוטוסטראדה בינעירונית. אלא שרוחבה לא מסלולים אחדים, אלא כחצי ק"מ. קשה לדמיין את הגודל והעוצמה. חומר למחשבה למי שמיחסים חשיבות גדולה לעצמם. כאן אנחנו רואים ומרגישים כמה קטנים הם בני האנוש לעומת עוצמת הטבע.

בירידה מקיר הלבה אפשר לרדת רגלית במסלול שבו עלינו, או באמצעות אומגה ארוכה שמגיעה עד לתחנת הרענון שם השארנו את הטרקטורונים.

4 העיר לֶגָאסְפִּי  Legazpi

לגאספי, עיר הבירה של ביקול שוכנת על חופי מפרץ ALBAY. נקראת על שם גנרל ספרדי מימי הביניים. כל האזור נראה בגוונים של ירוק ושחור. ירוק מעצי הקוקוס והבננה ושאר עצי הג'ונגל, ושחור מאבני הלבה. מזכיר לנו את רמת הגולן. רוב הבתים הם בני קומה אחת, וברוב הרחובות אין מדרכות להולכי רגל, והמדרכות המעטות הן צרות מאוד. קוי חשמל וטלפון נמתכים לאורך הרחובות ומתחברים לבתים, כמו שהיה אצלנו במחצית המאה הקודמת. העיר נראית מעולפת מחום. רבים הולכים עם מטריה, להגנה מהשמש, ולא מגשם.

בלגאספי יש הרבה כנסיות יפות, חלקן עתיקות. ברחובות הראשיים יש שפע של אנדרטאות להנציח גיבורים מההיסטוריה של הפיליפינים.

שבתה את לבי אנדרטה עם פסל של אדם כרות ראש כורע על ברכיו. אדם מקומי הסביר לי שזה לזכר קורבנות הכיבוש היפני, ששלט עליהם בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת. עד היום שונאים הפיליפינים את היפנים בגלל מעלליהם ואכזריותם. "הסבל שלכם, הישראלים, מאכזריות החמאס ודאעש זה משחק ילדים לעומת מה שעברו הדור של הורינו מידי היפנים הארורים. הם ירו ברחובות בחפים מפשע על ימין ועל שמאל. הם כרתו ראשים של עשרות אנשים באמצע היום סתם ללא סיבה. לכן הקמנו את האנדרטה הזו כדי שאנחנו וצאצאינו לא נשכח לעולם". והוא מוסיף עוד דוגמה מזעזעת: "לחיילים היפנים היה שעשוע חייתי: הם היו נוטלים בכוח תינוק מזרועות אימו, זורקים אותו לגובה, מניפים את כידוני הרובים שלהם, והחייל שהצליח לשפד בכידונו את התינוק בעודו באויר, היה זוכה באֵם השכולה הטריה. אם היא לא היתה די מושכת בעיניו, הוא היה זכאי לבחור במקומה כל בחורה יפה ברחוב".

בשלוש שנות הכיבוש היפני הם הרגו יותר ממיליון פיליפינים, ביניהם גם ממחצית משפחתו של נתניאל אימפריאל, שגריר פיליפינים בישראל.

בגן העירוני של לגאספי יש שרידים של כנסיה עתיקה שנותרו ממנה רק חורבות מגדל הפעמון ותחתית חלק מהכתלים. הכניסה הזו נבנתה בשנת 1587 כאשר המקום היה עיירה נפרדת בשם Cagsawa (אין קשר לכפר-סבא). בראשון לפברואר 1814 היתה התפרצות געשית גדולה של הר מאיון, שקברה את העיר ובתיה. ניצלו רק מעטים שבאו לכנסיה להתפלל, אך אלפי התושבים שנשארו בבתיהם או חיפשו מחסה ברחובות ניספו. גם הכנסיה נפגעה. מגדל הפעמון שוחזר, והמקום הפך להיות גן ציבורי ומקום זיכרון לאחת ההתפרצויות הקטלניות של המאיון.

בלגאספי חיים כרבע מיליון תושבים קבועים. ראש עיריית לגאספי אומר שיש שם עוד כמאה אלף תושבים ארעיים, רובם אמריקאים שבאו לעבוד שם או סטודנטים זרים, ומיעוטם יהודים אמריקאים וגם ישראלים. כל אדם ששוהה בפיליפינים יותר מחודשיים חייב להרשם מטעמי בטחון. בטפסי הרישום עליהם לכתוב גם את מקום המגורים ואת הדת שלהם. כך הוא יודע על היהודים והישראלים. ב Ticao יש תחנת מחקר שבה נערך מחקר ימי של אוניברסיטת תל אביב. ראש צוות החוקרים הישראלים גר שם כבר כשנתיים, ועוזרי המחקר שלו מגיעים מישראל לתקופות של חודשיים שלשה, ומתחלפים ביניהם.

5 סיור באיים האקזוטיים

מדינת הפיליפינים מורכבת מיותר מ7,500 איים. רובם של שטח של פחות מקילומטר מרובע, וחלקם כה קטנים עד שאין להם שם בכלל. רוב האיים אינם מיושבים. אנו מגיעים לאי מיסיביס Misibis שאחד ממפרציו נמצא ריזורט מלהיב. מחלון כל חדר רואים חוף ים בתולי, עם מועדון ימי ועם אזור לצלילה עם שנורקלים במחיצת דגים צבעוניים ומקסימים. כשהגעתי לשם, לא רציתי לעזוב. אבל נאלצנו להמשיך בתוכנית הסיור גם לאיים אחרים.

האי הראשון שבו אנחנו מבקרים הוא Catanawan, אי קטן שרובו סלע תלול שבולט מעל פני המים ורק בחזיתו יש רצועה עם חול ים לבן ורך להליכה ברגליים יחפות. ממש חלום.

האי שני במסלול שלנו נקרא Catanawan Grande. הוא אף יפה ממנו בגלל הצמחיה. בחופי האי הזה גרות 6 משפחות של דייגים שחיים בתנאי גן עדן. בקתות קש שהם בנו בעצמם, ובאר מים משותפת שהם חפרו בתוך האי. לבקתות שלהם יש חלונות גדולים ומרווחים, שאינם מכוסים זכוכית. אין להם מזגנים, כי כאן לא צריך. מזג אויר נהדר לאורך כל השנה. אין חשמל באי, והמים אינם זורמים בצינורות לברזים בבתים, אלא נשאבים בדליי פלסטיק מהבאר. על מחשבים ואינטרנט אין מה לדבר כאן. מזונם מורכב מדגים טריים שהם דגים בעצמם מידי יום, ומאגוזי קוקוס שנמצאים בשפע על האי. במבט ראשון נראה שהם חיים בעוני, אבל רואים גם שהם מאושרים בחייהם. בעיניי כך נראה גן העדן. אמרתי לחבריי למשלחת שימשיכו הלאה בלעדיי, כי אני רוצה להישאר שם לתמיד.

כל אי שאנו עוגנים בו נראה יפה יותר מקודמיו. האי השלישי היה Matukad, וכשמו הוא אכן מתוק לעיניים. יש בו שני הרים שמתמרים לגובה, מכוסים בעצים טרופיים, וביניהם מפרצים עם חול מוזהב. המים צלולים מאוד בצבע טורקיז. על החוף עוגנות סירות דייג צבעוניות אחדות עם מאזנות מבמבוק שתלויות בצידם. מראות ונופים מקסימים כאלה אנו רואים בגלויות ובצילומים בטלויזיה ובשומרי מסך על המחשב שלנו.

אבל המראה בשטח עולה על המראות היפים בתמונות הפוסטרים. בשטח יש רוח קלה וחרישית שמלטפת את הפנים, ומבדרת את השיער והבגדים. באף עולים מכיוון הים ריחות עדינים של טחב ושל אצות . כשהרוח מחליפה כיוון ומגיעה מהג'ונגל, היא מביאה עימה ניחוחות עדינים של פירות מתקתקים, כמו אננס ומנגו, שצומחים כאן באופן טבעי. באוזנינו עולים קולות של איוושת הגלים הקטנים שנשברים בשקט אל החוף. מפעם לפעם מחרידים את השקט והשלווה קולות של מנוע סירה מרוחקת. אין מלים לתאר את השלווה והתענוג הזה.

אלה האיים שבהם אנחנו ביקרנו, אבל זה לא מחייב אתכם. חברות תיירות שונות מציעים מבחר שונה של איים להפלגות של חצי יום עד שלשה ימים. תבחרו את מה שמתאים לכם.

6 הג'ונגלים במחוז סוֹרְסוֹגוֹן Sorsogon

את היום אנחנו מסיימים באי Gota. שם מצלמים את סדרת הטלויזיה הפופולרית 'השרדות'. צוותי טלויזיה מישראל ומהעולם מגיעים לשם לצלם את הסידרה, לא רק לצופים בישראל. בריזורט הראשון שבו אנו מתארחים מתגוררים אנשי צוות ההפקה והצלמים, ואילו המתחרים מתגוררים בריזורט סמוך. 130 בקתות יש ברזורט הזה במעלה ההר. בכל קבינה כזו שני חדרים, סלון וחדר שינה, ושירותים ומקלחת.

בשידורי הסדרה בארץ אנחנו רואים רק את הסביבה הטרופית בג'ונגל, וחושבים שהמתחרים חיים בתנאים של העדר ציביליזציה. אבל בטלויזיה לא מראים לנו את הריזורטים והמלונות שבהם מתגוררים המתחרים ואנשי הצוות בתנאים של נוחות ופאר. התפאורה הטבעית שאנו רואים בטלויזיה איננה באמת מרוחקת בלב הג'ונגל, אלא במרחק דקות הליכה ספורות מהמלון. ההפקה מבוססת על מתקנים שהקימו המלונות בג'ונגל בקרבת המלון, במטרה למשוך מפיקים של הסדרה, ובעקבותיהם למשוך גם תיירים חובבי הסדרה. על זה מבוססת חלק מתעשיית התיירות המקומית. הם מחדשים כל הזמן נושאים ותחרויות, ומציעים לחברות הטלויזיה רעיונות חדשים לעונות הבאות.

רק במקרים נדירים המתחרים מפליגים לאיים מבודדים וסמוכים, כמו האי הקטן שמופיע בסמל הסדרה. הוא כה קטן שאפילו אין לו שם. המציאות פחות מאתגרת ומפחידה מכפי שזה נראה בטלויזיה.

אבל הנופים מהממים ביופים. הרים תלולים שמזדקפים מעל המים, ועליהם צמחיה טרופית בעיקר עצי קוקוס ובננה, ומגוון עצים ושיחים אחרים. השקיעות בסורסוגון מדהימות ביופיין.

7 אגם סוּמְלָאג Sumlang

אחד האגמים היפהפיים שבאזור ביקול. האגם סומלאק מוקף שדות ירוקים של אורז וירקות אחרים וגם עצי קוקוס גבוהים על שפתו. על גדת האגם יש מרכז תיירים עם מסעדה לא כשרה. אבל המסעדה מציעה גם פעילויות לתיירים כמו שייט ברפסודות על האגם היפה. חוויה נעימה מאוד. הרפסודות רחבות, ועל כל אחת יש כורסאות ישיבה נוחות. מי האגם שקטים וחלקים כמו זכוכית. אין אף גל שמטלטל אותנו. שלווה ומרגוע אולטימטיבי למטיילים שמחפשים הפוגה מהתרוצצויות. סטלבט נעים.

8 המנהרות היפניות

במרחק נסיעה קצר מאגם סומלאק נמצאת חוות קְוִוינְטוּאִינָאן, עם פינות ישיבה לפיקניק, ועם חווה לרכיבת סוסים לטיולים בסביבה. מהחווה יש תצפית מרהיבה על הר מאיון מצד אחד, ועל מפרץ אַלְבָּיי מצד אחר. החווה נמצאת במורד גבעה מעל תעלות ומחילות שכדאי מאוד לבקר בתוכן. את התעלות האלה חצבו היפנים באמצע המאה הקודמת, כדי להסתתר מהחיילים האמריקאים שפטרלו בשטח, וכדי לזנב בהם לאחר שחלפו מעליהם. כדי לראות את המנהרות עלינו לרדת בשביל על צלע ההר עם כמאה מדרגות. הכניסה למנהרות מוסתרת היטב בצמחיה. בפנים אפשר ללכת לאורך המנהרות ולראות גם חדרי שינה וחדרי אוכל ופיקוד. בפנים חם, וטחב לח ממלא את האויר. אבל זו חוויה במיוחד לנו, כדי להרגיש קצת מה זה מנהרה צבאית תפעולית. החמאס בעזה לא המציאו שום דבר חדש. הם רק מעתיקים מאחרים, גם את המנהרות. עד היום רק קראתי על המנהרות שלהם, אבל שם בקווינטואינן חוויתי בעצמי מה זה לחיות ולתפקד במנהרה כזו.

9 פארק אקולוגי סוֹלוֹנְג Solong Eco park

פארק יפה שמתאים למנוחה ולפיקניקים. יוצא ממנו שביל מסודר ותלול לרכס ההר שמעליו. השביל הזה מתאים רק למיטיבי לכת. כאשר מגיעים לפסגה רואים נוף משגע, שמצדיק את המאמץ של הטיפוס עד לשם. על הפסגה אין יער עצים שמסתיר את הנוף, ולכן אפשר להשקיף משם על הר מאיון במלוא תפארתו. קרוב יותר רואים את הרכסים האחרים הנמוכים יותר, וביניהם "גבעות שוקולד". כך נקראות גבעות שנוצרו מפעילות וולקנית, והן מכוסות בצמחיה או באדמה בגוונים של חום שמזכיר כדורי שוקולד. אומנם גבעות השוקולד המפורסמות נמצאות באי בוהול, אבל גם אלה כאן יכולות להוות תחליף לא רע.

10 שמורת הטבע בּוּלוּסָן Bulusan

בולוסן הוא הר געש שעדיין פעיל מפעם לפעם. מורדותיו מכוסים בעצים וצמחיה, ויש עליהם גם שני אגמים. האגם בקוטר כ3 ק"מ, ובכניסה אליו יש פעילות ימית. אפשר לשכור סירות מסוגים שונים, עם משוטים או פדלים, קיאקים, וגם גלשנים לחתירה בעמידה.

אגדת עם מספרת על אהבה בין קצין צעיר בשם בּוּלוּסָן לנערה בשם אַבִּינָאִי, בתו של אדם עשיר מאוד. האב כעס על הקשר בין בתו לצעיר, בגלל שמוצאו ממשפחה ממעמד נמוך. האב רצח את בולוסן במקום הזה, ומדמעותיו נוצר האגם הזה. למחרת הגיעה אבינאי לשפת האגם החדש, ראתה את גופת אהובה, ופרצה בבכי מר. מדמעותיה נוצר האגם השני במעלה ההר. היא התאבדה בקפיצה לתוך האגם, וטבעה בתוך דמעותיה.

על גדות שני האגמים צומחים הרבה עצי "גפן ירקן טורקיז" ששמו המדעי Strongylodon macrobotry או גם emerald creeper jade vine. צמח נדיר בעל פריחה יפהפיה. כאשר מצמידים שני עלים זה לזה מתקבלת צורה של לב, תזכורות לאהבתם של בולוסן ואבינאיי.

כדאי לצאת להפלגה נעימה על אחת הסירות, ולעגון בגדה השניה של האגם. שם ישנו מסלול של גשר תלוי, שאורכו 350 מטר. הגשר הזה נמתח בין 5 תחנות שנבנו על גזעי עצים, בגובה של בנין בן 5-6 קומות. המרחק בין תחנה לתחנה בערך 80 מטר. תחתית הגשר עשויה קרשים, ודפנותיו חבלים עם רשת. הגשר אינו יציב, והוא נע מצד לצד לפי תנועת הפוסעים עליו ולפי הרוח בסביבה. חוויה מפחידה בדקות הראשונות. מומלץ רק למי שאינם סובלים מפחד גבהים. כל העולה על הגשר חייב לרתום עצמו לכבל בטחון. הריתמה היא חבל מעין "חגורה", כמו הגרטעל של החסידים.

המדריכים מזהירים לא להסתכל למטה, אלא רק ישר קדימה. למרות זאת אני ממליץ להסתכל גם למטה ומסביב, ולהתרשם מיפי האגם והג'ונגל שבתוכו עובר הגשר הזה. הגשר הזה עובר לאורך גדת האגם התלולה, ומסתיים בנקודת היציאה שלנו. אל תדאגו לסירה שבה הגעתם את מסלול הגשר, כי עובדי השמורה כבר יחזירו אותה.

11 גלישה בחופי גוּבָּט Gubat

באחד האזורים באי סורסוגון יש מפרצים עם גלים גבוהים, שמושכים לאזור חובבי גלישה. זה אחד המקומות המפורסמים בעולם הגלשנים. יש בו גם שפע של אפשרויות לינה ואכילה בכל רמות המחיר.

12 תחבורה ציבורית

התחבורה הציבורית בפיליפינים שונה מהמערב, וכדאי לנו להתנסות ליסוע בה לשם החוויה. האוטובוסים נקראים גִ'יפְּנִי Jeepney. במקור הם ג'יפים מעודפי הצבא האמריקאי ממלחמת העולם השניה. לא השתלם לצבא האמריקאי להעביר את הג'יפים חזרה לארה"ב, לכן כשעזבו את הפיליפינים הם מכרו אותם בזול לסוחרים. לסוחרים היו יותר מידי ג'יפים, ואז הם מצאו להם שימושים חדשים. החליפו את השאסי בארוך יותר, והרכיבו עליו מרכב של אוטובוס. והג'יפים האלה נוסעים כבר 70 שנה. הנהגים צובעים את האוטובוסים שלהם בצבעים מרהיבים, שיוצרים אוירה מיוחדת בפיליפינים. הג'יפני ללא חלונות. בקוים לאזורים רחוקים מהעיר לפעמים הג'יפנים מלאים, ואז הנוסעים יושבים על גג. מדהים.

רוב המוניות הן אופנוע עם "סירה", כמו שהיו פעם בישראל. קוראים להם טְרִיסַייקֶל Tricycle. מדהים לראות כיצד על אופנוע כזה יושבים שני נוסעים מאחורי הנהג, ועוד 4 מצטופפים בתוך ה"סירה". נסו ותהנו. יש אזורים שבהם המוניות הם אופניים שלצידה צמודה "סירה" כמו בטריסייקל.

חלק מהתחבורה הציבורית הוא בשייט. כדי להגיע לבתים באיים הקטנים, וגם לכפרים על חופי האיים הגדולים, משתמשים בסירות בגדלים שונים. לרוב הסירות צמודות בצידיהן מאזנות מבמבוק. יש גם סירות מהירות, כמו שבהן אנחנו השתמשנו בטיול, כדי להגיע מהכפר גוטה אל העיירה סבאבנג. שניהם על האי סורסוגון לחופי אותו אוקיאנוס. אבל בגלל ההרים התלולים על האי הדרך בנסיעה בכביש נמשכת כארבע שעות, ואילו בסירה מהירה עברנו את המרחק של 70 ק"מ רק בשעה וחצי. יש גם כפרים ועיירות שאין דרך סלולה אליהם. שווה לחוות גם את ההיבט הזה בחיי המקומיים.

כ20,000 ישראלים טיילו בשנה שעברה בפיליפינים. כ200,000 ישראלים ביקרו בתאילנד השכנה. פי עשרה. הנופים והמחירים די דומים, אז איך אפשר להסביר את הפער? ההסבר (הלא מקצועי) שלי הוא שתי סיבות: א- לבנקוק יש טיסה ישירה, ולמנילה אין. ב- הסיבה השניה: דב קלמן. שגרירות תאילנד השכילה להפקיד את לשכת התיירות שלהם בידי יחצ"ן ישראלי "טורבו", דב קלמן, שידע להפוך את תאילנד למותג תיירותי אייקוני.

קונסול הכבוד של הפיליפינים בישראל הוא בעל חברת "אופיר טורס", בועז וקסמן. שתי חברות תיירות ישראליות כבר פתחו נציגות בפיליפינים. אלה חברת פלייאיסט Flyeast בניהול יואב גולן, וחברת 'טוריסימו פיליפינו' שנרכשה לאחרונה ע"י רשת דיזנהויז. בנוסף, יש בפיליפינים 4 בתי חב"ד. כל אלה יכולים לסייע לנו בטיולינו באזור.

אין מסעדה כשרה בפיליפינים, מלבד בבתי חב"ד. עוד פרטים על היהדות נוכל לקרוא בכתבה נפרדת בלינק זה. למרות זאת למטיילים שומרי כשרות לא קשה להסתדר שם. בצידי הדרכים יש המון דוכנים עם פירות וירקות, ועם תבשילי אורז. הרב אמר לי שאין בעיה עם אורז מאודה, רק להזהר מהאורז המבושל. בסופרמרקטים יש גם מוצרים כשרים.

אם גם אתם מהאנשים שאוהבים לגלות מקומות חדשים, ולומר לעצמכם ולחבריכם שהייתם בין הראשונים שם, אז ביקול זה המקום בשבילכם. אבל כבדו את המקום ואת התושבים המקומיים. הם מסבירי פנים, הפיליפינים. פתגם מקומי אומר שאלוקים ברא את הטייפונים כדי לאזן קצת את יפי המקום והתושבים. איננו רוצים שהם יאמרו שאלוקים ברא גם את הישראלים מאותה סיבה.

צילומים: אורי מגנוס דותן, גיא פריבס, בסטיאן הנסן, יעקב מאור, וגולן יוסיפון