סיור שגרירים ביו"ש בהנחית עמותת מבטחי

קבוצה של שגרירים זרים המכהנים בישראל ערכה השבוע סיור לימודי ראשון ברחבי יהודה ושומרון. את הסיור ארגנה עמותת "מבטחי ישראל" (ר"ת: מועצת הבטחון לישראל) שהוקמה לפני שנים ע"י האלוף עוזי דיין וקצינים בכירים במיל, כמשקל נגד ל"המועצה לשלום ובטחון" של קצינים במילואים בעלי אוריינטציה שמאלנית.

סיור השגרירים נועד לצייד אותם ואת ממשלותיהם בידע וכלים להבנת עמדות ישראל, לקראת הדיונים העולמיים בסוגיית החלת הריבונות בבקעת הירדן ובישובי יו"ש.

הסיור החל בישוב פדואל, שם הוזמנו השגרירים ל"המרפסת של המדינה". הם זכו לצפות משם על כל מישור החוף, מחדרה ועד אשקלון, ונחשפו במו עיניהם לסיכונים הבטחוניים שיכולים להיות לישראל אם הפלסטינים יקבלו שליטה על גבעות השומרון השולטות על מישור החוף, שבו מרוכזת 80% מאוכלוסיית מדינת ישראל.

משם נסעו השגרירים לבקעת הירדן. במצפה גידרון שליד הסרטבה ראו את רוב הבקעה מול עיניהם, ושמעו הסברים מפי ח"כ (אלוף) עוזי דיין על המשמעות האסטרטגית של הבקעה, ועל חיוניותה לשמירה על בטחון ישראל כולה וכל מישור החוף.

לאחר ארוחת צהריים במושב פצאל שמעו השגרירים סקירה פוליטית מפי תא"ל (במיל.) יוסי קופרווסר, סקירה צבאית מפי האלוף גרשון הכהן ותא"ל אפרים לאור, וסקירה על המצב המשפטי הבינלאומי של ישראל ויו"ש מפי השופט אדי גולדס.

השגרירים נדהמו מהמידע שנחשף בפניהם, במיוחד בפאן הבינלאומי. "עד היום חשבתי שהסכסוך הישראלי-פלסטיני החל ב1967 עם הכיבוש המלחמת ששת הימים" אמר אחד השגרירים. "מעולם לפני כן לא שמענו על דיונים פוליטיים מוקדמים יותר בנושא הזה, שהובילו להחלטות כבר בשנת 1917 (הצהרת בלפור) ולהחלטות בינלאומיות כמו בועידת סן רמו (1920), שהן בתוקף משפטי עד היום". (דבר שמלמד על לאקונה רצינית בהסברה של מדינת ישראל).

מפצאל נסעו השגרירים לבקר באוניברסיטת אריאל, שם שמעו על שיתופי פעולה בינלאומיים של האוניברסיטה במחקר ובחילופי סטודנטים, במיוחד לתארים מתקדמים. בעלים של אחד מהמפעלים באזור התעשיה ברקן סיפר להם על המפעל, והציג את הפרעות תנועת הBDS שגורמות נזק בעיקר לפלסטינים. למרות שהBDS פועל לכאורה בעד הפלסטינים, למעשה הוא גורם להם נזק גדול וגורם לפיטורין של רבים מהם, ואבטלה של רבים אחרים שהיו יכולים להתפרנס בכבוד ממפעלים ישראליים ביו"ש.

זו פעם ראשונה ונדירה ששגרירים זרים נחשפים ליו"ש ולעמדות אנשי הימין. במהלך הסיור נודע לי מפי אחד השגרירים שיש באיחוד האירופי הוראה האוסרת על שגרירים ודיפלומטים להיכנס ליו"ש, ובמיוחד איסור כניסה להתנחלויות. אבל אין מניעה לביקורים בכפרים וערים פלסטינאים. לדבריו, ההוראה הזו חלה רק לגבי ביקורים והצטרפות אל ישראלים ויהודים, אבל אין מניעה לבקר בכפרים ערביים ולהצטרף לסיורים של הפלסטינים. האיחוד האירופי קובע שיו"ש היא מחוץ לטריטוריה שבכתב האמנה של השגרירים לישראל, כל עוד מדובר ביהודים.

למרות זאת אותו שגריר נענה להזמנה להצטרף לסיור זה, בגלל שהוא רוצה לראות במו עיניו את השטח ולהבין את הימין הישראלי. לדבריו, השגרירים אינם נחשפים לצד שלנו שמסקרן אותו. הוא ושגרירים אחרים נחשפים למידע ולהסברה ולהזמנות לסיורים ופגישות כמעט ורק מהצד השמאלי של הפוליטיקה בישראל. לאור ניסיונו האישי כשגריר במדינות אחרות עם מחלוקת פוליטיות וחברתיות, הוא ציפה להיחשף למידע ולטיעונים בדומה למשקל האלקטורלי של מפלגות בפרלמנט. אבל בישראל הוא מגלה פרדוקס שלפיו הרוב, שהוא ימני, מתנהג כמו מיעוט מבחינות מדינית והסברתית, והמיעוט השמאלני מתנהג כאילו הוא "הרוב".

אותו שגריר (וגם שגרירה אחרת ממדינה לא אירופית) ביקשו לא לפרסם את שמם, תמונתם ומדינתם. הוא חושש מהערה בתיקו האישי במשרד החוץ על שפעל בניגוד להנחיות. להערכתו, זו הסיבה שרק שגרירים מעטים נענו להזמנה להשתתף בסיור.