רש"י היה מהענקים של התרבות היהודית, אך משום מה הוא נזנח בהיבטי תיירות. לרמב"ם יש יחסי ציבור טובים יותר, ורבים נוהרים לקורדובה בספרד לראות את פסל הרמב"ם ולנשקו. אבל לא רבים באים לבקר בטרואה, עירו של רש"י. כי עד לאחרונה לא היה מה לראות שם.

מוזר שרבים מגיעים בעקבות רש"י דוקא לוורמייזא שבגרמניה, ונוהגים לטבול במקום שקרוי "המקווה של רש"י". בוורמייזה יש גם מבנה שנקרא "בית הכנסת של רש"י". אבל זה מיתוס, כי רש"י היה בישיבת מיינץ וורמייזה רק כעשר שנים, מגיל 18, שבהם למד בישיבה של רבי יעקב בן יקר. את הישיבה הזו יסד רבי גרשום מאור הגולה, שנפטר בדיוק ביום שבו רש"י נולד. אולי גם רש"י טבל שם במקווה, אך זה לא היה המקווה שלו, אלא של כולם. מלבד אותן שנים ספורות, רש"י חי כל ימיו בטרואה שבצרפת. שם נולד, שם חי, שם נולדו בנותיו, שם הקים את הישיבה שלו, שם כתב את פירושיו וספריו על התורה והתלמוד, שם החל לשמש כדיין בגיל 30, ושם נפטר בגיל 65.

עד לאחרונה יהודים שבאו לבקר בטרואה בגלל רש"י נחלו אכזבה. כמעט לא היה מה לראות. כיום זה הולך ומשתנה. בשנים האחרונות מתבצעים פרויקטים תיירותיים בעקבות רש"י. עיריית טרואה ארגנה מסלול טיול רגלי בעקבות רש"י, והקהילה היהודית בנתה מוזיאון מקסים לזכרו. הלכתי לראות בעצמי.

הרובע היהודי בטרואה

ברחובות ובבתים של טרואה יש יופי וקסם מיוחדים. רוב הרחובות באזור העתיק מרוצפים באבנים מרובעות, ולא באספלט. רוב הבתים בני שתי קומות בלבד. קירותיהם עשויים מקורות עץ הניצבים במרחק קבוע זה מזה, וביניהם אריחי חימר ובוץ ובטון. פעם כיסו בטיח את הקיר, אבל כיום חשפו את הטיח, צבעו את קורות העץ הישנים בצבעים שמבליטים אותם. לבתים האלה יש יופי כמו בציור או גלויה.

ברחובות אלה ממש צעדו גם רש"י ונכדיו רבינו תם והרשב"ם. בבוקר הנחתי תפילין של רש"י בחדרי במלון. נזכרתי גם בחברים מבית הכנסת שלי שמניחים שני זוגות תפילין, של רש"י ושל ר"ת. ואחרי תפילת שחרית אני יוצא מהמלון, משוטט בסמטאות היפות, וחושב על מה דיברו ביניהם רש"י ור"ת בדרכם פה לבית הכנסת או בחזרה הביתה. פתאום הם נראים קרובים ומוחשיים יותר מאי פעם. כיום קשה לנו לקיים "והיו עיניך רואות את מוריך", אבל הכי קרוב שאפשר להגיע לזה הוא ללכת במקומות שהם הילכו, שזה הרובע היהודי לשעבר. הרובע היהודי מתחיל בפינת הרחובות Bouchera עם הרחוב הראשי Rue de la Cite, וממשיך לכיוון צפון-מערב עד לעיקול נהר הסן, בהצטלבות הרחובות Gonthier עם שדרת Danton. גודל השטח נראה בעיני כמו מחצית הרובע היהודי בירושלים העתיקה.

ברובע הזה היו גם בית הכנסת והישיבה של רש"י. המקום ידוע בוודאות. כיום עומד בנין מגורים זה על המקום שבו היה בית הכנסת. יש עליו סימנים ברורים שזה היה פעם בית תפילה. בחזית יש סימנים של קשת גדולה, שכנראה שימשה כפתח הראשי. השער הזה נסתם בבטון ובחלונות.

      

בצד המערבי יש שני שערים עם קשת. ומעל אחד מהם חלונות עגולים שהיו מקובלים רק בבתי כנסת ובכנסיות. רציתי להיכנס לראות את המבנה מבפנים. צלצלתי על כמה דלתות, אבל איש לא היה בבית לפתוח לי. במסכת סוכה דף ד' מצטט רש"י את התוספתא, ומציין בדרך אגב שהיהודים היו נפגשים ב"בית כנסת ובו אולם רב מידות כמעין בזיליקה". אפשר שהתכוון לבנין הזה. הכתובת: Rue Probert 2.

יש שתי גרסאות על ההיסטוריה של הבנין הזה. יש אומרים שהנוצרים בנו שם את הכנסיה במאה ה16, במקומו של בית הכנסת שבו התפלל רש"י. כשגורשו היהודים מטרואה ננטש גם בית הכנסת, והנוצרים בנו במקומו כנסיה ע"ש פרוברט הקדוש. לפי גרסה אחרת נבנתה שם כנסיה כבר במאה השמינית. הכנסיה ננטשה לטובת אחרת גדולה וחדשה ממנה, והקהילה היהודית קנתה את המבנה. כאשר רש"י נולד זה כבר שימש כבית כנסת, ושם הוא והוריו התפללו, ושם הוא הקים את בית המדרש שלו כאשר חזר מלימודיו בוורמייזא.

ברחוב המקביל עמד ביתו של רש"י, כפי הוא עצמו מתאר וכותב. פעם קראו לרחוב זה "רחוב היהודים". כ400 שנה אחרי פטירת רש"י, בשנת 1524, פרצה בעיר העתיקה שריפת ענק שכילתה את הבתים שהיו עשויים מעץ. ביניהם גם הבית שהיה של רש"י. העיר נבנתה מחדש, אבל הרחובות נשארו במקומם.

הבית של רש"י עמד ברחוב Rue du Paon, במקום שהיום עומדים בו בית מספר 15 וחלק מבית מספר 13. רוב המרצפות ואבני הדרך שהיו ברחוב נשארו במקומם עד ימינו. כנראה גם רש"י צעד על האבנים האלה ממש. מרגש לצעוד בעקבותיו על אותם אבני דרך. חשתי "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". חלצתי נעליים ופסעתי יחף הלוך ושוב על האבנים שגם רש"י צעד עליהם.

בסוף רחוב la Cite נמצא נהר הסן, פעם היה שם אחד מארבעת השערים בחומת העיר. השער הזה נקרא "פורט גִ'ירוּאָרד", מילה מהשורש של "יהודי". השער הזה עמד בפינת הרובע היהודי. כיום יש שם רק שלט זכרון קטן בצבע כחול על קיר הבנין הצמוד לנהר.

אתרים יהודיים במרכז העיר

יש בטרואה כל מיני אגדות מקומיות על רש"י. בתחילת סמטת החתולות יש שקע בקיר חיצוני של אחד הבתים. האגדה אומרת שאימו של רש"י הלכה בסמטה הזו כשהיתה בהריון ונשאה בבטנה את רש"י, ופתאום הגיח בדהרה פרש נוצרי. היא נצמדה לקיר כדי שלא תידרס ע"י הסוס, והקיר שקע למענה, ויצר גומחה שלתוכה נכנסה האם ההרה. עד היום ניתן לראות שקע בקיר. על האגדה הזו כתב שאול צ'רניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה". אבל זה מאוד לא מדויק, כי אימו של רש"י מעולם לא היתה בוורמייזא, אלא חיתה רק בטרואה.

פעם נבנה אטליז במקום הבית שבו נולד רש"י, ושם גדל כילד קטן. הבית עמד בקצה כיכר "אלכסנדר ישראל" מול חזית העיריה, ע"ש יהודי מקומי שהיה סגן שר החוץ של צרפת וסנאטור. אגדה מקומית מספרת שבאיטליז הזה מעולם לא נראו זבובים, כנראה בזכות רש"י. (כיום יש שם קרוסלה ענקית).

רחוב הקניות הראשי של העיר בימי רש"י נקרא כיום "אמיל זולא". רוב החנויות שם היו בבעלות סוחרים יהודים. הרחוב מצטלב עם "רחוב החלפנים", שהיווה מרכז "הבנקאות" בתקופת רש"י. גם רוב החלפנים היו יהודים.

כאשר אנו לומדים כיום סוגיות של "עירוב חצרות" בשבת, אנחנו מסתמכים על התיאורים המפורטים של רש"י, שממש מצייר במלים איך נראו החצרות, ואיך נראה כל מעקה או פתח או מרפסת שעליהם מדברת הגמרא. רש"י הסתמך על מראה עיניו. בטרואה היו בימיו חצרות משותפים לבתים אחדים עם מבוא משותף. בהרבה מקומות בעיר העתיקה אנו יכולים לראות גם כיום חצרות אלה, ולהבין טוב יותר על מה כתב רש"י.

רש"י נפטר בשנת 1105, ונקבר בבית הקברות היהודי הישן, שנקרא "שדה היהודים". לא נשארה מצבה שלו, ומקום קבורתו המדויק לא ידוע. האגדה מספרת שכאשר עסק רש"י בכתיבת פירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט. לאחר המלים "הא רחץ טהור דטָבַל ועלה אוכל במעשר", הוא הספיק לכתוב רק את המילה "טהור", ואז יצאה נשמתו בטהרה. במקום הזה בש"ס מודפס המשפט "רבינו גופו טהור, ויצאה נשמתו בטהרה, לא פירש יותר". מספרים שבשעת פטירתו יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך". היארצייט שלו בכ"ט תמוז.

במאה ה14 גורשו היהודים גם מטרואה, ואחרי שנים החריבו הגויים את "שדה היהודים" כדי להרחיב את העיר. המצבות נעלמו ועל שטחו נבנו בתי מגורים ובנין תיאטרון "שמפיין", ובהמשך נסלל מגרש חניה. בחזית של התיאטרון הוקמה בשנת 1990 אנדרטה לזכר רש"י. זהו כדור בקוטר כמעט 3 מטר, שהאותיות ר'ש'י' חורצות אותו לכל אורכו. (הכתובת: שדרות Gambetta 1)

האמת, לא אהבתי את האנדרטה הזו. היא מעוצבת בסגנון אולטרה מודרני. אבל עבורינו רש"י מייצג מסורתיות ישנה ועתיקה, ההיפך מהסגנון המודרני. זה פשוט לא מתאים.

שיתפתי במחשבות האלה את מנהל התיירות של טרואה, ניקולא וילייר. הראיתי לו תמונות של פסל הרמב"ם בקורדובה שמושך המוני תיירים, ואמרתי שאם יעשה זאת גם בטרואה, אולי הוא יצליח להגדיל את התיירות היהודית לעירו. ניקולא התלהב, ואמר לי שיתחיל לפעול בנושא הזה. הוא לקח אותי לגינה ציבורית ברובע היהודי שנמצאת בהליכי שיפוצים. היא ממוקמת מול המקום שהיה ארמונו של הדוכס שמפיין, שנתן חסות אדיבה ליהודי טרואה וגם לרש"י באופן אישי. הגינה הזו נמצאת במרחק הליכה של פחות מחמש דקות מבית הכנסת של רש"י. שם הוא רוצה להציב פסל של רש"י לפי ההצעה שלי. אם בעוד כשנה תגיעו לשם ותראו פסל של רש"י, תדעו היכן שמעתם לראשונה על הרעיון להציב אותו.

בית הכנסת רש"י

בית הכנסת הפעיל כיום בטרואה הוקם בשנת 1960, על מקום של מנזר מהמאה ה17. כל הבתים בסביבה הזו הם עתיקים, מהמאות ה16 וה17. בית הכנסת נקרא על שם רש"י, למרות שרש"י עצמו לא היה מעולם בבית הכנסת הזה, כי בתקופתו היה האזור הזה מחוץ לעיר. היו שם הרבה כרמים ומטעי תפוחים, ואולי אף הכרם של רש"י היה בסביבה הזו. אנחנו יודעים מדברי רש"י שהוא התפרנס מגידול כרמים ומסחר ביין, ובפירושיו הוא מגלה בקיאות בזני גפנים ובשיטות הפקת יין ביקבים.

   

בדור שעבר היו בקהילה היהודית רק 60 משפחות, ובשנות ה60 הגיעו לטרואה יהודים רבים מצפון אפריקה. כיום הצפון אפריקאים מהווים 80% מהקהילה, ורק 20% הנותרים הם אלזסים מקוריים. בית הכנסת נהיה צר מלהכיל את המתפללים, אך אי אפשר היה להרחיבו כי הוא נמצא בבנין לשימור. ראשי הקהילה שברו את הקיר המזרחי, והרחיבו את שטח בית הכנסת לתוך החצר הפנימית. ריצפו אותה, באופן שהקירות החיצוניים של הבתים הסמוכים משמשים קירות פנימיים של בית הכנסת. אסור היה לבנות גג, אז עשו שם תקרה מזכוכית, כמו בחממה. מעל ארון הקודש כתוב הפסוק "מה טובו אוהליך יעקב", לכן מתחת לגג הזכוכית פרסו תקרת אלומיניום בצורה של אוהל מתנפנף ברוח. התוצאה יפהפיה. לפני כשנה נחנך מחדש בית הכנסת רש"י המשופץ. כמו שבגמרות יש לנו כיום "רש"י ותוספות", ה"רש"י" זה בית הכנסת המקורי שמשמש כיום עזרת נשים, וה"תוספות" זה עזרת הגברים במקום שהיה חצר פתוחה.

בבתים הצמודים שבמיתחם ובחצרות שביניהם פתחה הקהילה היהודית מרכז מבקרים ומורשת רש"י. בראש הפרויקט עומדת האוצרת דֶלפִין יַגוֶוה (בצילום), בעלת חברת CULTURISTIQ. הרעיון של התערוכה הוא לפגוש את רש"י הסביבה הטבעית שלו, ואח"כ להיכנס גם לפרשנות שלו.

בין השאר שיחזרו שם חדר עבודה ולימוד של רש"י. הריהוט והקירות עשויים מעץ אגוז כבד ומחוספס מימי הבינים, בדיוק כמו בציורים מתקופת רש"י. החדר והריהוט נראים כל כך אותנטיים, עד כי נוצרת תחושה כאילו באמת רש"י היה בחדר הזה.

לכסאו שבראש השולחן יש משענת גבוהה מאוד. על השולחן שלפניו יש סטנדר קטן, ועליו פתוחה גמרא, כאילו רש"י באמצע הלימוד. הסתכלתי על הגמרא וראיתי שבמקרה זו מסכת סוכה. דפדפתי אחורנית לדף מ' ע"א, חיפשתי ומצאתי את ד"ה "עצים להסקה" שם כותב רש"י: "ואני שמעתי מרבותיי שהיו גורסים… וטרחתי מנעורי בכל צידי שיטת התלמוד לישבה כפי דבריהם, ואיני יכול". והנה אני זוכה להיות בדיוק במקום שעליו מעיד רש"י שבו שמע מרבותיו וטרח מנעוריו. וואו! כאן התחיל כל המפעל האדיר של פירוש רש"י. התישבתי שם וקראתי לאיטי את כל הרש"י בשני העמודים של הגמרא. זה היה שיא העונג שלי בטיול הזה לצרפת.

כאשר ישבתי שם על "הכסא של רש"י" עלה בדעתי שאילו הוא היה חי בדורנו הוא כנראה היה "מתנחל". היתה לו חיבה גדולה לארץ ישראל, והוא גם שירטט מפות אחדות של הארץ. במסכת גיטין דף ז' צייר רש"י שרטוט של מסלול שמתאר את "המסילה העולה מבית אל שכמה" (שופטים כא/כא). בשרטוט הזה מזכיר רש"י את שילה ואת מעלה לבונה. מותר להניח שאילו היה חי בדורנו, כנראה היה מוסיף למפה זו גם התנחלויות כמו עלי, תפוח, עמנואל, יצהר, ופסגות.

בחדר הסמוך עשו שיחזור של חדר תפילה מימי רש"י. זה מעין שטיבל עם ספסלי עץ בסגנון ישן, ועם ארון קודש קטן מעץ אגוז, בלי פרוכת. בשני החדרים יש אוירה של קדושה ורוממות. זה לא רק בזכות הריהוט האותנטי, אלא גם בזכות התאורה העמומה. יש שם מעין אפילה שמעוררת חרדת קודש. אין שם פרוז'קטורים או תאורת חשמל נראית לעין. מעט האור שנכנס פנימה מגיע רק מבעד "החלונות". אבל אין אלה חלונות אמיתיים שפונים החוצה. אלה זכוכיות צבעוניות אטומות, עם מסגרת של חלון. "החלונות" תלויים על הקיר, ומאחוריהן נורות חשמל שלא מבחינים בהן.

משם עוברים לחדר הכינוסים של הקהילה הצמוד לבית הכנסת. אחד הקירות עשוי ויטראז' זכוכית ענק, שבו ציור אילן יוחסין של רש"י, בנותיו, נכדיו, ניניו, וחימשיו. אילן היוחסים מסתיים במאה ה14, כאשר היהודים גורשו מטרואה. העיר טרואה נחשבה בימי הביניים מרכז עולמי של טכניקות בזכוכית צבעונית. לכן אוצרת התערכה, יגווה דלפין, החליטה להכניס לתצוגה גם את הטכניקה הזו. גם רש"י כותב בכמה מקומות על ויטראז'ים ועל אומנות הזכוכית, כי זה היה חלק מנוף ילדותו. למשל, במסכת ברכות דך כ"ה מבאר רש"י את ההבדלים בין כלי חרס לבין כלי זכוכית. כלי חרס בולע ופולט, וכלי זכוכית לא. רש"י מסביר שם בפירוט שבליבון הוא יכול לפלוט. מכאן אפשר להבין עד כמה הוא היה בקיא בתעשיית הזכוכית.

האולם הבא בתערוכה הוא הספריה. האוצרת רצתה לתאר לא רק את חיי היומיום שלו, אלא גם את היקף היצירה של רש"י. על אחד מקירות הספריה יש כל הגמרות והפירושים עם הפירושים של רש"י. על קיר ממול יש ספרי תנ"ך עם פירוש רש"י. באזור אחר מרוכזים כל ספרי המדרשים שרש"י מצטט אותם בפירושיו. יותר מ300 ספרים נכתבו על רש"י בשפות שונות, ובספריה מוצגים רבים מהם.

רק על קיר אחד בספריה אין מדפי ספרים. אחד הקירות הוא מסך ענק, שעליו מוצגים סרטוני הסברה. רוב הסרטים צולמו כך שהחלק התחתון בצילום הוא כאילו המשך של הרצפה באולם הספריה. כך הצופים מרגישים כמו חלק מהתמונה, כאילו גם הם משוטטים בעיר טרואה בין הבתים מימי מימי הביניים, ויכולים להזדהות טוב יותר על המסרים שבסרטונים. רעיון מעולה, אבל עם מגרעת אחת- כל הסרטונים וההסברים והכרזות בתערוכה הם רק בצרפתית. אין התחשבות בתיירים דוברי עברית או אנגלית.

שאלתי את מנהל הפרויקט וסגן ראש הקהילה היהודית, רֶנֶה פִּיטוֹן, למה אין הסברים בעברית למען תיירים מישראל, ובאנגלית למען אמריקאים ובריטים. הוא אומר שהם כבר עובדים על זה. בעוד כחודש יהיו חלק מהסרטונים בספריה מלווים בקריינות בעברית ובאנגלית. בשלב הבא כל השילוט על הקירות שכיום הוא רק בצרפתית, יוחלף בשילוט ב3 שפות. עיקר המשאבים הכספיים כיום מוקדשים לפרויקט השולחנות הדיגיטליים שבאולם התנ"ך. כיום הם מכסים רק את פרשת "בלק", והמארגנים שואפים להרחיב אתם לכל התורה בתוך כשנה.

הכתובת: 5 rue Brunneval,. לתיאום ביקורים בטלפון: 01 53 73 25 3 33+

מול בית הכנסת מעבר לרחוב נמצא "מכון רש"י". זה מוסד אקדמי למחקר ולימוד על רש"י ועל יהדות, עם קורסים ללימוד עברית וערבית. בקרבת בית הכנסת יש סופרמרקט שמוכר גם מוצרים כשרים, כולל מוצרי בשר בהשגחת בי"ד בפריז. המבחר לא מספק, לכן יש משפחות רבות שעושות הזמנות מרוכזות מסופרמקט כשר בשטרסבורג, והמשלוח מגיעה לבתיהם פעם בשבוע.

מה לעשות מחוץ לעיר

בטרואה אנחנו מתמקדים ברש"י, אבל לעיר ולסביבותיה יש מה להציע גם אתרי תיירות נוספים. במרכז העיר העתיקה, בקרבת הרובע היהודי העתיק, נמצאת קתדרלה ענקית ומרשימה. לשם עברו הנוצרים שנטשו את כנסית פרוברט שנרכשה ע"י הקהילה היהודית לצורך בית הכנסת, שבו, כאמור, התפלל רש"י.

יש בעיר גם מוזיאון זכוכית מעניין. את העיר חוצה נהר הסן, על גדותיו אפשר לראות כל מיני פסלים. המעניין ביניהם הוא פסל ענק של לב. כדאי ללכת לראותו גם בלילה, כי הוא מואר בתאורה מיוחדת של פעימות לב. על מעקות הגשרים הרבים תלויים מנעולים שתלו זוגות אוהבים.

מי שמגיעים לטרואה ליותר מיום אחד, יכולים לטייל ולבלות גם מחוץ לעיר. טרואה היא בירת מחוז שמפיין, הידוע במוניטין של יין מבעבע מעולה, שנקרא "שמפניה" על שם המחוז. בצידי רוב הכבישים נראה כרמים. כמעט בכל כפר באזור יש יקבים אחדים.

יש שם יקב יחיד שמייצר גם שמפניה כשרה. זהו יקב יוקרתי בשם דְרַפְּיֶה Drappier, שבו מרכז מבקרים. ניתן לקבל שם סיורים במרתפי שימור היינות, ולשמוע על תהליך הייצור המיוחד של יינות השמפניה.

אותנו מעניין במיוחד היין הכשר. לקחו אותי לראות שני מיכלי ענק מנירוסטה שמכילים 10,000 ליטר, שבהם תוסס ומתיישן היין המבעבע עם הכשר OU והכשר הרב מרדכי זעקבאך, בפיקוח ר' גבי זיאלושינסקי. הברזים והפתחים של מיכלי היין הכשר סגורים עם מדבקות מיוחדות, ובנוסף חתומים עליהם שמות המשגיחים, באופן שאם מישהו ינסה לפתוח את המדבקות, מיד אפשר יהיה לראות שמישהו נגע והזיז את זה.

      

בסוף הסיור הוזמנתי לטעימות שמפניה בחדר האירוח. אחד הפועלים הביא בקבוק שמפניה סגור, ונתן למנהל היקב. זה הושיט לי את הבקבוק ואמר לי "תפתח אתה את הבקבוק. לי אסור". שמחתי לראות שגם העובדים הלא יהודים מקפידים על היבטי יין נסך.

חובבי אומנות יגלו ענין לבקר בביתו של הצייר הידוע פייר רֵנוּאָר בכפר אֶסוָואר. ביתו נראה גם כיום בדיוק כמו באחד מציוריו המפורסמים.

      

בכוונה אין בבית שלטים "נא לא לגעת", כי הם רוצים שהמבקרים יחושו את חיי רנוראר. בבית רואים גם את חדרי העבודה שלו. באחד החדרים ישנו גם הכסא שלו עם כן הציור המקוריים שלו, והאורחים רשאים לשבת עליו. בקצה הרחוב נמצא בית הקברות המקומי שם קבור גם רנואר עצמו.

משפחות שמגיעות עם ילדים, ישמחו לבלות לפחות חצי יום בפארק השעשועים נִיגְלוּּ-לֶנד. חובבי הקניות ישמחו לדעת שבקרבת טרואה נמצאים 4 מרכזי קניות, ביניהם גם אאוטלט מק'ארתור גלן, שנחשב הגדול ביותר בצרפת, ואחד המוצלחים ביותר. יש שם 30,000 מ"ר של חנויות, לא כולל שטחי החניה והשעשועים. "זה מגדל אייפל שלנו" אומר מנהל המתחם, פַאבּיוֹ סֶקיֶבֶטִי. כל המותגים החשובים, כמו הוגו בוס, נייקי, רלף לוריין, ודומיהם מפעילים את חנות המפעל שלהם בקניון הפתוח הזה. תמיד המחירים נמוכים ב20-30 אחוז מהמחיר הרגיל, ובימי מבצעים יש הנחה נוספת של עוד 30-40 אחוזים. לכן לאאוטלט הזה מגיעים קונים ממרחקים, אפילו מפריז או מבלגיה.

לתושבי חוץ כמונו יש יתרון נוסף באאוטלט הזה. כידוע החזרי מע"מ בשדות התעופה ניתנים רק על קניות בסכום של יותר מ175 יורו. באאוטלט מק'ארתור גלן יש לנו אפשרות לרכז את כל החשבוניות הקטנות לטופס אחד של יותר מ175 יורו בסך הכל, ולקבל החזר מע"מ גם על קניות שעליהן איננו מקבלים החזר במקומות אחרים.

הדרך הנוחה ביותר להגיע לטרואה ולאזור שמפיין היא בטיסות של ASL לפריז, ומשם ברכבת לטרואה או ברכב שכור. אומנם יש טיסות לפריז גם בחברות אל על, ארקיע, איר פרנס, איזיג'ט וטרנס אוויה, אבל הן יקרות יותר וממריאות ונוחתות בשעות פחות נוחות.

(הכותב היה אורח לשכת התיירות של צרפת בישראל, וחברת התעופה ASL)

 

 

 

One thought on “טיול בטרואה בעקבות רש"י”

להגיב על מיטל סטופל לבטל

WP2Social Auto Publish Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן