מרכז המבקרים של מכון צומת

אם אנחנו מחפשים יעד לטיול משפחתי שיעניק 'שעות איכות' עם הילדים, כדאי לנסוע למרכז המבקרים של 'מכון צומת' באלון שבות בגוש עציון. זה סוג של מוזיאון חינוכי שבאמצעותו אנחנו יכולים לא רק לבלות עם ילדינו בצורה מעניינת, אלא גם לטעת בנפשם אהבת תורה ויראת שמיים, עם הבנת הלכות שמירת שבת בעידן הטכנולוגי המודרני.

"מכון צומת" נקרא כך בגלל שמייסדיו רואים בו צומת שבו  דרך ההלכה נפגשת ומצטלבת עם דרך הטכנולוגיה המדעית המודרנית. בהשראתם אני רואה במרכז המבקרים של המכון גם צומת שבו נפגשים למידה עם הנאה.

במרכז המבקרים של המכון מוצגים אמצעי ההמחשה לחלק מאיסורי אבות מלאכות, ומכשירי חשמל מיוחדים שאפשר להפעילם בלי לחלל שבת. זאת בעזרת מנגנונים מיוחדים שפותחו במעבדות של מכון צומת. הרבנים והמהנדסים של מכון צומת פיתחו טכניקות מדעיות להתאים את דיני "שינוי" ו"גרמא" מתקופת התלמוד והפוסקים, ליכולות ולאמצעים שהאלקטרוניקה והכימיה בדורנו.

באולם התצוגה הילדים נהנים מאוד לשחק עם מכשירי החשמל השונים ולנסות להבינם. ותוצאת הלוואי של החוויה הזו היא קשר רגשי חזק יותר לשמירת שבת כהלכתה וחיזוק הזיקה הדתית של הילדים. אפילו למבוגרים כמוני זו חוויה לימודים מעניינית.

אחת ההתמודדויות הגדולות של הנוער כיום הוא ענין החשמל בשבת. קשה לילדינו  להעביר שבת שלמה בלי הסמארטפון והמחשב, ולרובם אין מידע מעמיק על סיבת האיסור. במכון צומת יכולים ילדינו להבין טוב יותר איסור שימוש בחשמל בשבת, וכיצד ומתי יש היתר להשתמש בחשמל אפילו במצב של רק ספק לפיקוח נפש.

סוגית החשמל בשבת קשורה בשני אבות מלאכה: "מבעיר" ו"בונה" (או מוליד). "מבעיר" זה מדליק אש בכל צורותיה. "בונה" זה בונה מעגל חשמלי חדש. במנורות הלוגן ובנורות ליבון יש אש. בנורות פלורסנט ונורת לד חדשות אין "אש", כי הן עובדות על טכנולוגיה אחרת. לפיכך אין בהן בעיה של "מבעיר", אבל יש בעיה של "בונה".

לפני כארבעים שנה פיתחו במכון "שקע גרמא", שנמכר עד היום. זהו חוט מאריך שבתוך השקע בקצהו הוכנס מנגנון שדומה בעיקרון ל'שעון שבת'. בכל בית במגזר שלנו יש שעון שבת, וכולנו מכירים את הזיזים שאפשר להרים או להוריד, וכאשר השעון מגיע אליהם הוא מדליק או מכבה בעצמו את החשמל. המהנדס הרב ישראל רוזן פיתח מנגנון שפועל בשיטה דומה לשעון שבת. יש בו מתג שהפעלתו או סגירתו אינה עושה כלום. אבל בתוך המפסק יש מנגנון שבודק מידי 5 שניות את המעגל החשמלי. כאשר הוא נתקל פעמיים במתג שנמצא במצב שאינו תואם למצב הזרם, הוא מדליק או סוגר בעצמו את החשמל. הפעולה שלנו אינה מחללת את השבת. (אם כי יש מחמירים שאומרים שזה בסדר רק בשעת הדחק).

המקור ההלכתי להיתר "גרמא" הוא בסוגיה במסכת שבת דף ק"כ על אב מלאכה "המכבה". מי שמציב כדים מלאים מים בדרכה של האש המתפשטת, וכאשר האש תגיע לכדים הם ייבקעו מהחום והמים שבתוכם יכבו את האש, אינו עובר על חילול שבת. לפי עקרון ההלכה הזו פיתחו את ה"שקע גרמא" שזכה להצלחה גדולה, וכך הוקם "מכון גרמא". במשך השנים התפתח המכון ופיתח עוד מוצרים שמבוססים גם על דינים אחרים, ושינו את שמו ל"מכון צומת".

קבוצה אחרת של מכשירים שפותחו במכון צומת מבוססת על "דין שינוי" במלאכות שבת. במשנה במסכת שבת (י'/י"ג) כתוב: "המוציא כלאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו, באזנו, ובשערו, ובשפת חלוקו, במנעלו, בסנדלו – פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין". חז"ל למדו מכאן שהעושה מלאכה בשינוי, לא עמד בגדרי "מלאכת מחשבת", ולפיכך פטור. לפי זה פיתחו במכון צומת מנגנון חשמלי שבו זורם החשמל ברציפות במשך כל השבת, ואנחנו רק משנים את עוצמתו. מעלים או מורידים את הזרם הקיים ממילא. כלומר, אין איסור "בונה", אלא רק שינוי בעוצמת זרם החשמל. לא מדובר במלאכה שנעשית כדרך אגב, אלא במלאכה שבבסיסה אינה מולידה ויוצרת דבר חדש אלא רק מוסיפה לדבר קיים. זה בא מתוך המושג "מוליד ריח". כמו שמותר בשבת להוסיף ריח לבגד שהיה בו ריח קודם אבל אסור ליצור ולהוליד ריח חדש. כך גם מותר להוסיף זרם חשמלי אבל לא ליצור. בחדר ההדרכה שבמקום יש מתקנים מדהימים שמסבירים וממחישים סוגים שונים של זרם חשמלי ומפסקים.

ילדה נכה, המרותקת לכסא גלגלים חשמלי, כתבה לרב רוזן מכתב מרגש שבו תיארה את השבת שלה כמו כלא. היא לא יכולה לזוז בבית בלי עזרת ההורים והאחים, ואינה יכולה לצאת מהבית כמו בימי החול. הרב רוזן ומהנדסיו הסתערו על האתגר של "וקראת לשבת עונג" עבור הילדה הנכה הזו. לצורך זה פיתחו מנגנון אלקטרוני זעיר שעובד לפי "דין שינוי", ואפשר להטמיע אותו בקופסת ידית ההיגוי של הכיסאות החשמליים. כך נפתרה הבעיה של הילדה הזו ושל נכים שומרי שבת בכל העולם.

בהמשך התאימו את המנגנון הזה גם לקלנועיות לאנשים מבוגרים. בתחילה זה נתקל בהתנגדות בגלל "מראית עין". לפיכך במכון צומת הכינו שלטים מיוחדים שהוצמדו לקלנועיות שבהם היה כתוב "קלנועית זו מופעלת ע"י פיקוד שבת של מכון צומת". כיום נפוץ בכל הארץ השימוש בקלנועיות. (אגב, במושב שלי קוראים לקלנועיות האלה… "הארלי פרקינסון").

על בסיס פתרון טכנולוגי זה נפתרה בעיית השערים החשמליים לגילוי מתכות בכניסה לרחבת הכותל המערבי. בעבר, יהודי שבא להתפלל בכותל בשבת היה מחלל שבת בעוברו דרך השערים, כי הוא סוגר מעגל חשמלי. כיום מוצמד לשערים המגנטיים מכשיר מיוחד שפותח במכון צומת, שמשנה את אופי הפעלת החיישנים המגנטיים ללא חילול שבת.

הרעיון הזה מיושם כיום גם במקומות רבים אחרים שבהם אנחנו עוברים ליד חיישנים שמדליקים אור, או פותחים דלת חשמלית, או מפעילים מצלמות אבטחה וכדומה, בלי כוונה שלנו ובלי שנעשה מאומה מלבד ללכת לתומנו. הנקודה הזו רלבנטית במיוחד למטיילים בחו"ל שמתארחים בבתי מלון, שם חיישנים מפעילים את דלתות הכניסה ואת האור במסדרונות ובלובי. יכול היה להיות לנו נוח וקל יותר אילו היו מוסיפים גם שם את ה'פיקוד שבת' של מכון צומת.

מסבירה דוברת מכון צומת, הדס קרמר: "הגישה הכללית בצומת היא לשמור על צביון השבת היהודי. כאשר אנחנו ניגשים לפתח פיתוח של הפעלה בשבת של מוצר כלשהו, אנו שמים לב שאין אנו עוברים על "זכור" ו"שמור". שמים לב שאין אנו עוברים על ההלכה ועל איסורי השבת, ומוסיפים גם בדיקה שאנו שומרים על צביון השבת. לא נפתח פיתוח שמבחינה הלכתית הוא מותר ואפשר להשתמש בו, אם מבחינת אוירת השבת הוא משנה והופך את השבת לחול. אם מחפשים לעקוף או למצוא פתרונות לאיסורים בשבת כאילו היו מגבלות, עלולים לפגוע באוירת השבת המיוחדת של השביתה ממלאכה ומנוחה. גם אם נוכל להתיר הלכתית פעולות מסויימת לא נתיר אותן אם הן פוגעות ב"זכור" של יום השבת".

בעיה נוספת שלנו בטיולים בחו"ל היא 'בישול נוכרי' במסעדות ובבתי מלון. גם בישראל יש טבחים לא יהודים, והבעיה נפתרת כך שרק משגיח הכשרות מדליק את התנור. אבל מה עושים כאשר קבוצה של דתיים יוצאת בטיול מאורגן למרחקים כמו סין או קנדה? גם לזה מצאו פתרון במכון צומת. הם פיתחו מכשיר קטן שמצמידים למתג ההפעלה של התנור. את המכשיר הזה אפשר להפעיל גם באמצעות מסרון SMS. וכך יכול משיח כשרות בירושלים להדליק את התנור במטבח המלון שלנו בסין. כמובן שגם כל אחד מחברי הקבוצה יכול להפעיל את התנור באמצעות מסרון, אף אם הוא נמצא רחוק באוטובוס עם הקבוצה. את המכשיר הזה קל מאוד להצמיד לכפתור הפעלת התנור, וגם להסירו כשעוזבים את המלון.

המנגנון שמאפשר להפעיל מכשירי חשמל בשבתות על ידי הגברת הזרם מוצמד למכשירים רבים, שאחד הנפוצים בהם הוא ה"בייבי מוניטור" שמאפשר להשגיח על תינוקות ולהזהיר גם מדום שינה או אף מוות בעריסה.

אחד המוצרים המעניינים המבוססים על הפטנט הזה הוא מיקרופונים ומערכות הגברה כשרים לשבת וחג שנקראת "שבתקול". יש טכנולוגיה חדישה של מיקרופונים מסוג 'קיבולי' שבהם הזרם עובר כל הזמן, והקול שלנו רק עושה "שינוי" בעוצמת הזרם הקיים ממילא. הטכנולוגיה הזו נפוצה במכשירי שמיעה אישיים בעל העולם. הרמקולים של מערכת שבתקול פועלים על שעון שבת רגיל. מערכת 'שבתקול' פותרות את הבעיה גם לחזנים ולרבנים, וגם לציבור המפללים שזוכים סוף סוף לשמוע בבירור את החזן גם כאשר הם יושבים בקצה בית הכנסת. כל מי שעובר לפני התיבה, במיוחד בחגים הבאים עלינו לטובה, מכיר את הבעיה שאתה חייב להתחיל בקול גבוה מהרגיל כדי שכל הציבור ישמע אותך. כאשר הניגון מחייב אותנו להעלות את הקול לעוצמות גבוהות, לפעמים "נגמר לנו הקול" ואיננו יכולים להגיע לטון הרצוי.

בארצות הברית מערכות הגברה אלה פועלות בשבתות וחגים בלא מעט בתי כנסת אורתודוקסים. בישראל זה עדיין לא נקלט. במלון יהודה בירושלים הפעילו בשבת אחת את "הרמקול שומר שבת", אבל הסירו אותו באותו שבוע בגלל שהחרדים במועצה הדתית איימו לבטל את תעודת הכשרות של המלון. במכון צומת מציעים אפשרות לשכור מערכות הגברה כשרות לקראת החגים הקרובים, אבל בינתיים אין להן דרישה בציבור שלנו. לפני כחמש שנים פורסם שמפלגת העבודה שכרה את המערכת לסמינר שערכה באחת השבתות. נתנחם בידיעה שבדור הבא ילדינו כבר יזכו ליהנות יותר מאיתנו מהתפילה בבתי הכנסת ומהחזנים בזכות המערכת הזו.

לפי עקרונות ה"שינוי" וה"גרמא" פיתחו במכון צומת מיגוון גדול של מכשירים "עוקפי חילול שבת". למשל, קולר למים קרים שהמדחס שלו אינו מושפע מהמים שאנו מוציאים ממנו. "חגז" מכשיר להדלקה וכיבוי תנור גז. מערכות לחליבת פרות בשבת. מקלדת מחשב שמותר לרופאים ואנשי ביטחון לכתוב בה בשבת אף במקרים שבהם אין פיקוח נפש, ועוד.

גם לאיסור כתיבה בשבת מצאו פתרון במכון צומת. יש בבתי חולים ובצבא פעילויות שמחייבות רישום ביומן לצרכי מעקב. המשנה במסכת שבת (י"ב/ה) קובעת: "הכותב במשקין, באבק דרכים, ובכל דבר שאינו מתקיים – פטור". לפי הלכה זו פיתחו במכון צומת עט מיוחד שהדיו נשאר על הנייר 24 שעות, ואח"כ מתאייד ונעלם. חיילים או רופאים יכולים לכתוב בעט כזה בשבת, ובמוצאי שבת להכניס למכונת צילום מסמכים את דפי היומן כדי לשמור העתק של הדיווחים, לפני שהם נעלמים. כך אין חילול שבת בכתיבה.

את הפטנטים האלה מראים באולם התצוגה של מרכז המבקרים. הילדים אוהבים לשחק במכשירים ולנסות אותם, ואגב כך סופגים גם לימוד הלכות שבת וחוקי פיזיקה ואלקטרוניקה.

בקומה שמתחת לאולם התצוגה נמצאת "מערת הקסמים", שזה אולם הרצאות עם אמצעי המחשה מרתקים לילדים ולמבוגרים. שם אפשר לראות ולהבין סוגים של זרם חשמל ואיך מתגים מפעילים וסוגרים אותו, בין בחילול שבת ובין בלי חילול שבת.

אפילו אני, שחלפו שנים רבות מאז למדתי בישיבה את הלכות "גרמא" בשבת, הבנתי בפעם הראשונה בחיי את סוגיית "כוח כוחו" שבדיני גרמא רק במתקן ההמחשה שב"מערת הקסמים". כשלמדתי בישיבה רק דמיינתי מה זה כוח כוחו, אבל לא ממש הבנתי. בביקור במכון צומת ראיתי בעיני מתקן שמדגים "כוח כוחו" וחשתי אותו בכף ידי. ואם זה מה שקורה לקשיש כמוני, קל וחומר שזה יפקח עיני ילדינו שלמדו, או עוד יִלְמדו, סוגיות הלכתיות בדיני שבת.

המכשיר הפשוט ביותר שנמכר במכון צומת הוא מנורת "אורלי". זו מעין מנורת קריאה שפועלת ומאירה כל השבת בלי הפסקה. כשרוצים חושך כדי לישון, מזיזים תריס ידני שמכסה ואוטם את גוף התאורה, כאשר מתחתיו האור ממשיך לדלוק. אפשר לסגור את התריס לחלוטין ואז זה כאילו כיבינו את האור, ואפשר גם להשאיר חריץ קטן ואז זה מאיר בעמימות כמו מנורת לילה. רעיונות דומות לרעיון התריס הזה אפשר לעשות גם באופן אלקטרוני עצמאי.

הפטנט הפופולרי במיוחד למטיילים בחו"ל הוא "לינר". אלה נורות שנראות כמו נרות שבת עם תאורת ליבון של אש, שפועלות על סוללה חשמלית קטנה. זה פתרון למקומות כמו בתי מלון שבהם יש איסור להדליק אש גלויה.

עם כל השבחים שמגיעים בצדק למרכז המבקרים של מכון צומת, יש גם נקודה אחת שטעונה שיפור: המחירים. מחירי המכשירים והשירותים נראים לי יקרים מידי. למשל, מכשיר "לינר" פשוט עולה 90 שקלים. שקע גרמא- 300 שקלים. והדרכה במערת הקסמים עולה 200 שקלים למשפחה או לכיתה. במרכזי מבקרים ומוזיאונים אחרים דברים שכאלה זולים יותר.

הרב קוק אמר "הישן יתחדש והחדש יתקדש". במכון צומת רואים את התגשמות החזון הזה למעשה.

הערה: הכותב איננו רב, ואין לסמוך על כתבה זו לענייני הלכה, אלא לתחום התיירות בלבד. כל המסתפק יעשה שאלת רב.