צ'כיה היא אחת המדינות האירופאיות היחידות שבהן אנו יכולים לטייל בביטחון ללא חשש. ברוב המדינות התיירותיות האחרות יש אנטישמיות שמחייבת אותנו בזהירות שפוגעת בשמחת הטיול, וזה כבר לא חופשה וחופש אמיתי. טורקיה ומרוקו נמחקו מזמן ממפת התיירות שלנו, ולאחר הפרעות האחרונות באמסטרדם הולכות ונמוגות גם הולנד, צרפת, בלגיה, נורבגיה ומדינות עם מיעוט מוסלמי אלים. אפילת אנטישמיות מוסלמית יורדת על מדינות אירופה המערבית. לעומתן, פראג בירת צ'כיה בטוחה ושלווה לטיולי ישראלים. בשיטוטים שלי בחוצות פראג לא נתקלתי בדגל פלסטין, ולא שמעתי ערבית ברחוב. הממשלה לא התירה לקלוט פליטים מסוריה, ולא הרשתה לפתוח שם סניף BDS. אפשר להסתובב שם ברחובות בלי חשש עם כיפה על הראש וציציות בחוץ. שליח חב"ד, מאניס באראש, אומר שזה בזכות המהר"ל, ה"כלי יקר", רבי יונתן אייבשיץ, ה"נודע ביהודה" ואחרים שהתגוררו בפראג.

צ'כיה היא המדינה הידידותית ביותר לישראל. המדינה היחידה בעולם שאף פעם לא הצביעה נגד ישראל באו"ם ובכל מוסד בינלאומי אחר. התמיכה בנו נמדדה ב80%. אפילו בישראל אין לממשלה שלנו תמיכה של 80%. שוחחתי עם צעירים לא יהודים בפאב בפראג וניסיתי להבין למה הם אוהבים אותנו. הם הסבירו לי שבמלחמת העולם השניה גרמניה ורוסיה כרתו את "הסכם מינכן" שהתיר לגרמנים לפלוש לצ'כיה. הצ'כים פגועים עד היום מההסכם הזה. כיום, הצעירים שואלים למה הוריהם בדור ההוא לא התנגדו פיזית לפלישה הגרמנית. הם אומרים: "תראו את ישראל, מדינה קטנה יותר מאיתנו, מוקפת אויבים כמו שהיינו. ישראל לא נכנעת בתבוסתנות אלא נלחמת באויביה. כך ראוי לנהוג. למה אצלנו לא התנהגו כמו ישראל?".

פראג קסומה גם בחורף, למרות הקור המקפיא. היתרון הגדול בחורף זה שאין המוני תיירים. ולמרות זאת טיסת ארקיע שהביאה אותנו לפראג היתה מלאה לגמרי.

כדאי לבקר בבתי הכנסת היפים והמיוחדים של פראג. רובם שוכנים ברובע היהודי לשעבר שנקרא 'יוספוב', ע"ש הקיסר יוסף השני שהעניק ליהודים שיוויון זכויות ללמוד ולרכוש מגרשים לבניה. יהודים רבים רכשו השכלה ונכסים, ויכלו להרשות לעצמם להתקדם בחיים ולעבור מהרובע היהודי הצפוף לשכונות חדשות ומרווחות. במהלך דורות אחדים נותרו ברובע היהודי רק עניים וזקנים, שחיו בתנאי היגיינה קשים שגרמו למגפות מפעם לפעם. בתחילת המאה הקודמת החליטו השלטונות להרוס את בתי הרובע הישנים לצורך פריסת מערכת ביוב, ורק את בתי הכנסת הותירו על כנם. הרובע היהודי נבנה מחדש בבניינים גדולים, ועל חלק מהם אפשר לראות את שנת ההקמה כמו 1905 וכדומה. רובע יוספוב אינו גדול, וכל בתי הכנסת והאתרים נמצאים במרחק הליכה של דקות אחדות זה מזה.

הנה בתי הכנסת המומלצים לביקור:

אלט נוי

Photo: Prague City Tourism

בית הכנסת נבנה בשנת 1270, והוא אחד מהיחידים בעולם שפעילים שנים כה רבות. כאן כיהנו ברבנות גדולי ישראל שכולנו למדנו בישיבה מספריהם. ביניהם המהר"ל (רבי יהודה ליווא בן בצלאל), ה"שני לוחות הברית" (ישעיה הלוי הורוביץ), "התוספות יום טוב" (רבי יום-טוב ליפמן הלר), ה"נודע ביהודה" (רבי יחזקאל לנדא) ועוד.

שתי אגדות קשורות במקום הזה. האחת- לפני הבניה הביאו לכאן אבנים אחדות מהריסות בית המקדש, והטמיעו אותן ביסודות בית הכנסת. השניה- בעלית הגג מונחים שרידי "הגולם" שיצר המהר"ל מבוץ ומהשם המפורש, כדי להגן על יהודי פראג.

יש האומרים שהשם "אלטנוי" ביידיש זה "על תנאי" בעברית. בנו את בית הכנסת על תנאי שבבוא המשיח יוציאו את אבני בית המקדש שביסודותיו, ויעלו איתן לארץ ישראל. אבל האמת פחות פרוזאית. "אלט-נוי" זה "ישן-חדש". בתחילה הוא נקרא "בית הכנסת החדש". במהלך ההיסטוריה נבנו ברובע היהודי עוד בתי כנסת, ואחד מהם התהדר בשם "החדש". כדי להבדיל בין שני בתי הכנסת הוסיפו לוותיק יותר את המילה "ישן", ומכאן שמו "ישן-חדש".

המבנה מלבני עם גג גבוה וחד בסגנון גותי. התקרה גבוהה מאוד ומורכבת מ6 קמרונים מחומשים, שנתמכים בשני עמודים מתומנים. בקירות יש 12 חלונות שמייצגות את 12 שבטי ישראל. הרצפה נמוכה מהכניסה, כדי לקיים את הפסוק "ממעמקים קראתיך". ארון הקודש בכותל המזרח עשוי משיש, ומעליו קשת מחודדת עם עיטורי אבן. ליד ארון הקודש עומד "כסא המהר"ל", ומקפידים שאיש לא ישב עליו.

במרכז בית הכנסת בימה מוגבהת עם שולחן לקריאה בתורה, והיא מוקפת בסורגי ברזל. מעל הסורגים מתנוסס דגל הקהילה היהודית מהמאה ב17. דגל בצבע אדום שעליו רקום מגן דוד בצבע צהוב ובמרכזו כובע יהודי. בדגל רקומה גם מסגרת צהובה שבראשו רקום "שמע ישראל".

במהלך השנים הצמידו לבית הכנסת עוד מבנים שאחד משמש אולם הכניסה, ואחד עזרת הנשים. על הקיר המפריד בין האולם הראשי לעזרת הנשים פתחו חלונות צרים לאפשר לקולות התפילה להגיע גם לנשים. עד היום מתפללים כאן מידי שבת.

אגדה מקומית מספרת שבמאה ה16 המהר"ל בנה מבוץ דמות של אדם בעל גוף מלא וגבוה, ובעזרת פתק שעליו כתב את השם המפורש, הכניס בתוכו רוח חיים. זהו "הגולם מפראג". משהו כמו רובוט, אבל בעל יכולות רבות יותר מהרובוטים המודרניים בימינו. המהר"ל שלח את הגולם לרחובות פראג כדי להפחיד גויים שמתנכלים ליהודים, ו"לטפל" במפיצי עלילות דם. בכל ערב שבת "כיבה" המהר"ל את הגולם כדי שהוא לא יחלל שבת, והוא היה מוטל כגוש של חומר. על מצחו של הגולם היתה חקוקה המילה 'אמת', וניתוקו מרוח החיים נעשתה על ידי מחיקת האות א', כך שנשאר חקוק 'מת'.

בערב שבת אחת שכח המהר"ל להשבית את הגולם, והוא יצא לרחוב והחל להשתולל ולהזיק. הודיעו זאת למהר"ל בבית הכנסת באמצע תפילת "מזמור שיר ליום השבת". המהר"ל יצא מיד לרחוב, החזיר את הגולם, והשבית אותו. אח"כ חזר הרב לבית הכנסת והתחיל שוב לומר את "מזמור שיר". מאז נוהגים עד היום בבית הכנסת אלטנוי לומר בתפילת ערבית של שבת את "מזמור שיר" פעמיים, אחת אחרי השניה. זה המקום היחיד בעולם שנוהגים מנהג זה.

אגדת הגולם מפראג מקובלת גם על לא-יהודים. בחנויות מזכרות ובדוכנים של שווקי חג המולד ראינו שמוכרים גם דמויות של הגולם עשויות חימר או עץ, צבועות בצבע בוץ, על מצחו חרות 'אמת', ובחזה שלו פתוח סדק עבה כדי להכניס בו חיים.

הקב"ה זיכה אותי להשתתף בארוע מרגש והיסטורי בביקור באלט-נוי שול. כשהייתי שם לצורך הצילומים לכתבה זו, הוזמנתי להשתתף בטקס ברית מילה לנכדו של שליח חב"ד. מדברי הברכה הבנתי שהרך הנימול הוא צאצא ישיר של המהר"ל, דור 17. יתירה מזו, הפעם האחרונה שנערכה ברית מילה בבית הכנסת היתה לפני 27 שנים, והנימול אז היה… אביו של הנימול היום. וייקרא שמו בישראל שניאור זלמן, ע"ש בעל התניא שהיה דור שביעי למהר"ל. בהקדמה לספר התניא כתוב שהוא מבוסס גם על כתבי המהר"ל, וכך נסגר פה עוד מעגל.

מאוד התרגשתי בברית המילה הזו, בגלל שהארוע הזה ממחיש למעשה את הפתגם "עם ישראל חי". 400 שנה אחרי שהמהר"ל הנהיג את בית הכנסת הזה, צאצאיו ממשיכים בדרכו ומקיימים תורה ומצוות במקום שבו היה חי. חשכת הגלות וטרדות הפוגרומים והשואה לא הצליחו להשמיד ולחסל את עמנו. זה מתבטא גם בעובדה שמעל ספסלי המתפללים לאורך הקירות הציבו תמונות של החטופים בעזה.

כנראה התכוונו שנתפלל עבורם גם במקום הזה. אבל אני חשתי כאן גם את ההיסטוריה היהודית, שתמיד מתגברת על משברים של בטחון אישי, ועם ישראל חי וימשיך לחיות ולהתקיים.

בית הכנסת הספרדי

זה בית הכנסת היפה ביותר בפראג. הוא מקסים מבחוץ, ומבפנים הוא עוצר נשימה. לבית הכנסת הספרדי אין קשר לנוסח ספרד או למגורשי ספרד. הוא נקרא כך בגלל שהעיצוב הפנימי המקסים נעשה בהשראת ארמון אלהמברה בספרד. הקירות מצופים אריחי שיש צבעוניים ופסיפסים בסגנון מורי, עם עיטורי זהב טהור במשקל 2 ק"ג. מהכיפה בתקרה משתלשלת נברשת בדולח ענקית בצורת מגן דוד. בעזרת הנשים רואים עוגב, שבחגים ניגן עליו גוי שחיבר את ההימנון הצ'כי. בשבתות לא הופעל העוגב.

כיום כבר לא מתפללים כאן. לאורך הקירות יש שולחנות וארונות זכוכית שבתוכם תערוכה של תשמישי קדושה, מוצגים מהשואה, לוחמים יהודים שלחמו בצבא הצ'כי, ומשפחות יהודיות מפורסמות. בחגי ישראל התפללו כאן גם פרנץ קפקא וזיגמונד פרוינד. כיום אין בית הכנסת הספרדי משמש לתפילה אלא כמוזיאון ליהדות בוהמיה ומוזיאון לשואה.

בצד רחבת הכניסה ניצב פסל של קפקא, רכוב על אדם ללא ראש לפי הסיפור "תיאור של משחק" שחיבר קפקא.

ביכנ"ס מייזל

ר' מרדכי מייזל היה היהודי העשיר ביותר באירופה במאה ה16. הוא עזר לקיסר לממן את מלחמותיו נגד העותמנים. בקרב היהודים הוא נודע כנדבן רחב לב ופעל רבות לקידום הקהילה היהודית. הוא תרם לנזקקים, הקים בתי כנסת, בתי מדרש ובית חולים. בשנת 1592 הוא בנה צמוד לביתו בית כנסת פרטי.

בית הכנסת המקורי עלה באש ונבנה מחדש באותו מקום. מה שאנו רואים כיום זה המבנה לאחר שיפוץ יסודי משנת 1905. מאז השואה כבר לא מתפללים בבית הכנסת מייזל והוא משמש כמוזיאון יהודי. על קירותיו תלויים פרוכות רבות לארון קודש ומעילים לספרי תורה. מול הכניסה העמידו מחיצה גבוהה שעליו מסך ענק, בו מוקרן סיור וירטואלי ברובע היהודי לפני הריסתו.

בית כנסת הקלויז

זה בית הכנסת הגדול ביותר ברובע היהודי, שעומד על שטחם של 3 מבנים. המיליונר מרדכי מייזל בנה בצמוד לבית העלמין מתחם של בית כנסת לאנשי חברה קדישא, ולצידו גם ישיבה של המהר"ל. כל המתחם נשרף בשנת 1689, ועל שטחו הוקם הקלויז שנבנה בסגנון בארוק.

Photo: Prague City Tourism

בתקופה זו הוא סגור למבקרים. כשבקרתי שם לפני שנים אחדות ראיתי תערוכה של חפצים הקשורים לטקסים כמו ברית מילה, בר מצוה, חופה.

בית הכנסת פנקס

בית כנסת עתיק מהמאה ה15 שנבנה ע"י ר' אהרון משולם הורוביץ, ונקרא ע"ש אחיו פנחס. כיום משמש מעין מוזיאון לשואת יהודי פראג והסביבה. מבית הכנסת המקורי נותרו רק ארון הקודש היפה ובימת הקריאה בתורה. הוציאו מתוכו את הספסלים וארונות הספרים. על הקירות כתובים 77,297 שמות של יהודי בוהמיה שנרצחו בשואה.

קשה לעכל נרצחים רבים כל כך. לכן נתמקד בכאלה ששמם מוכר. למשל, הוריה של שרת החוץ לשעבר של ארה"ב, מדלין אולברייט (שהיתה עוינת מאוד לישראל). או למשל, 3 אחיותיו של פרנץ קפקא.

בקומה השניה, במקום שהיה עזרת הנשים, יש תערוכה של ציורי ילדים ממחנה טרזנשטאט, הסמוך לפראג. הקהילה ניסתה לשמור על חיים נורמליים גם במחנה, והפעילה בו גני ילדים ובתי ספר. ילדי גנים נוהגים לבטא עצמם בציורים. עשרות מהציורים תלויים על הקיר, ומביעים תחושות של פחד וחרדות. מוצדקות, כי כל הילדים שציירו ציורים אלה נרצחו כעבור חודשים אחדים. חלק מהציורים מרגשים וסוחטי דמעות.

בקרקעית הבנין יש מקוה ובאר מים, אך כיום הם סגורים לקהל.

בית העלמין היהודי הישן

בית הקברות היהודי הישן מתפרש בשטח שבין בית הכנסת קלויז ובית הכנסת פנקס. ושביל הליכה מוביל מביכנ"ס פנקס לאורך בית הקברות ובתוכו. המצבה הראשונה כאן היא משנת 1439, והאחרונה ליהודי שנפטר ב1787. המצבות כאן קרובות מאוד זו לזו, ולפעמים אף נשענות זו על זו. הסיבה היא שהעיריה סרבה לאפשר ליהודים להרחיב את בית העלמין, ולכן המציאו כאן את ה"קבורה בקומות". הזיזו מצבה מעל קבר, חפרו מעל הקבר הקיים עוד קבר חדש, מילאו עפר, והניחו שתי מצבות על מקום הקבר המשותף. כאשר גם שיטה זו מילאה את בית הקברות, הוסיפו עוד לקבור בקומות, אבל לא חפרו את הקברים, אלא הוסיפו אדמה והגביהו את השטח וחפרו בתוכו קברים חדשים. שוב החזירו את המצבות הישנות למקומן, והוסיפו עליהם מצבה חדשה. זו הסיבה שבית הקברות הזה גבוה יותר מהרחובות שמקיפים אותו. בחלק מהקברים יש 12 קומות של ארונות קבורה.

יש שביל שמתפתל ברחבי בית הקברות, ואנו רואים שם מצבות פשוטות לצד מצבות מפוארות וגדולות. לצד מצבות אחדות יש שילוט עם כיתוב אודות האחמ"ים שטמונים שם. כדאי להתעכב במיוחד לתפילה על מצבת המהר"ל ליד הגדר.

בית החברה קדישא

בשולי בית העלמין היהודי היה חדר טהרה. במשך השנים הרחיבו אותו ובנו קומה שניה ששימשה משרדי החברה קדישא. הבנין עם השילוט בעברית נחשב אתר תיירות בפראג. מציעים שם שירות של איתור קברים לפי בקשות אישיות. יש לפנות אליהם לפחות שבוע לפני שמגיעים לעלות על קברי המשפחה.

בית הקברות וחמשת בתי הכנסת הישנים ברובע היהודי הינם כיום חלק ממה שמכונה "המוזיאון היהודי" שמופעל ע"י משרדי הקהילה היהודית. עמדה למכירת כרטיסי כניסה נמצאת ברחוב  Maiselova 38/15 מול אלטנוי. בד"כ יש שם תור ארוך, לכן עדיף לקנות מראש באינטרנט. כרטיס כניסה משולב לכל בתי הכנסת יקר יחסית, עולה 500 קרונות צ'כיות, שהם כ80 שקלים או כ20 דולר. מחיר גבוה יחסית לאתרי תיירות אחרים בצ'כיה ובעולם. בשנה שעברה ביקרו כאן כ800,000 תיירים. חישוב פשוט מעלה שלקהילה היו הכנסות של 16 מיליון דולר רק מבתי הכנסת. יהודים מקומיים העלו באוזניי תמיהות לאן הולך כל הכסף הזה.

בית הכנסת הירושלמי

בית הכנסת החדש ביותר והיפה ביותר בפראג נמצא מחוץ לרובע היהודי. הוא נחנך בחג שמחת תורה בשנת 1906, לאחר פינוי הרובע היהודי. בתחילה הוא נקרא "היובל", לכבוד יובל הכסף של הקיסר פרנץ יוזף. לאחר נפילת מסך הברזל החליפו את שמו ל"הירושלמי", בגלל שהוא ממוקם ברחוב ירושלים. הוא נקרא גם בשם 'ציניינר', ע"ש המממן של בנייתו. יופיו ניכר עוד מבחוץ. הוא בנוי בסגנון ארט-נובו בעיצוב מאורי. בחזיתו קשת גדולה בצבע כחול שעליה כתוב הפסוק "זה השער לה' צדיקים יבואו בו", ובתוך הקשת חלון גדול שבמרכזו מגן דוד. העיטורים והפיתוחים בחזית צבועים זהב.

אבל היופי הפנימי גדול מהחיצוני. אולם התפילה מחולק לשתי שורות מושבים, ומעליהם 7 קשתות שתומכות את עזרת הנשים. הקשתות והמעקות של עזרת הנשים צבועים בצבעים עזים ועליהם פסוקים בלשון הקודש. בקירות יש חלונות גדולים עם ויטראז'ים צבעוניים, שצובעים את התאורה בתוך בית הכנסת לפי התקדמות השמש בשמיים. ארון הקודש מעוטר בתבליט של לוחות הברית ועלי גפן.

בביכנ"ס זה מתפללים רק בשבתות, עזרת הנשים היפה משמשת תערוכה להיסטוריה היהודית של פראג ומורביה. לכן העמידו מחיצת עץ בין שורות הישיבה באולם הראשי, והנשים יושבות בצד של המחיצה.

זה אחד מבתי הכנסת המקסימים שראיתי בחיי, חובה לבקר בו למרות המרחק ממרכז העיר.

מרכז חב"ד

ה"בית" שלנו בפראג הוא מרכז חב"ד, שבו מתקיימות תפילות במנין 3 פעמים ביום, ובעונת הקיץ לפעמים אפילו מניינים אחדים של שחרית. פועלת שם גם מסעדה בשרית "הגריל" שמציעה ארוחות טעימות מאוד. מניסיון! בבנין הסמוך פועלת גם מסעדה חלבית של חב"ד, ובמרחק כ5 דקות הליכה מפעילה חב"ד גם פיצריה. פועל שם גם בית ספר 'לאודר' שלומדים בו כ300 ילדים, כמחציתם לא יהודים. במרכז חב"ד פועלת גם מדרשה לבנות (רובן מגיעות מאמריקה) שתלמידותיה עוזרות בארגון מסיבות חגים. בבית חב"ד אפשר גם לקבל המלצות על נהגים להסעות משדה התעופה ואליו, וגם לסיורים בעיר וסביבותיה עם הדרכה בעברית.

הרב הראשי של פראג כיום הוא הרב דוד פטר, יליד פראג שלמד תורה בישיבות בישראל ובמיוחד ב'מכון מאיר' בירושלים.

בקהילה היהודית בפראג רשומים כאלפיים איש, אבל הרב באראש מעריך שחיים בעיר כ6,000 יהודים. הוא אומר שהיהודים המקומיים אינם נרשמים בקהילה בגלל שבתקופת השואה השתמשו הנאצים בפנקסי הקהילה כדי לאתר אותם בבתיהם ולגרשם למחנות ההשמדה. בנפילת מסך הברזל עזבו את ברית המועצות משפחות רבות, ויהודים מרוסיה הגיעו גם לפראג. עם פרוץ מלחמת אוקראינה הגיע לפראג אלפי פליטים יהודים. רובם חזרו לאוקראינה או עלו לישראל, ובפראג נשארו כיום משפחות אוקראיניות, וצעירים שחוששים מגיוס בכפיה לצבא אוקראינה. הקהילה היהודית ובית חב"ד משקיעים מאמצים רבים וממון לטפל בפליטים. בנוסף, כ300 ישראלים לומדים רפואה באוניברסיטאות בפראג.

אתרים כלליים

פראג היא עיר יפהפיה ורומנטית, ותוססת עם אפשרויות בילוי וטיולים רבות. פראג מכונה גם "העיר בעלת מאות הצריחים המחודדים". היא התברכה גם באטרקציות תיירותיות כלליות שאינן קשורות ליהדות. הנה המלצות על אחדות מהן:

כיכר העיר העתיקה

Photo: Prague City Tourism

כאן מקובל להתחיל את הסיורים בפראג. בכיכר ניצב גם "השעון האסטרונומי" שפועל בדייקנות משנת 1410. השעון כולל גם מחוג האסטרונומי שמציג את מיקומם היחסי של השמש, הירח, כדור הארץ וכוכבי המזלות. האטרקציה התיירותית היא שבכל שעה עגולה נפתחים מעליו שני חלונות נפתחים ומגלים 12 דמויות המסתובבות סביב השעון, ותרנגול מקרקר, ופעמונים מצלצלים.

המגדל שעליו תלוי השעון הוא העתיק ביותר בפראג משנת 1308. כדאי לעלות במעלית לקומה העליונה, ומהמרפסת לראות תצפית פנורמית על גגות העיר.

בכיכר יש גם כנסיות, אחת מהן ודאי מוכרת לנו. צורתה שימשה השראה לסמל של אגדות וולט דיסני וסרטיו.

גשר קארל

Photo: Prague City Tourism

גשר קארל מחבר בין העיר העתיקה ובין טירת פראג, שמופרדים ע"י נהר הווֹלְטַבָה. אורכו כחצי ק"מ ורוחבו 10 מטרים. על מעקה הגשר הציבו 30 פסלים של גיבורי תרבות. במרכז הגשר יש גם פסל של צלב שעליו תלו מלים עבריות "קדוש קדוש קדוש השם צבאות", עשויות מזהב.

ביקרתי בעבר בגשר קארל, והפעם גיליתי שהוא יפה יותר באור הזריחה. בחורף השמש זורחת כאן בערך בשעה 8 בבוקר. בדרכי מהמלון להתפלל שחרית בבית חב"ד, ראיתי שקרני השמש הראשונות צובעות את הגשר והפסלים באור ורדרד, ואת עיטורי הזהב שעליהם בצבע אדום בוהק. כעבור דקות נצבעים השמים באור סגול מהמם, והצבע הסגול משתף גם במי נהר הוולטבה. מראה מקסים ונדיר. כשחציתי את הגשר התנגנה באוזניי שורה משירו של אריק איינשטיין על פראג "שם השחר עוד יבקע". ממליץ גם לכם להשתדל להגיע לגשר גם בזמן הזריחה.

טירת פראג

מתחם גדול שכולל ארמונות היסטוריים, קתדרלה ענקית כהה, מבנים ציוריים שחלקם משמשים מוזיאונים, ואחד מהם משמש משכן הנשיא. אלה מוקפים בגנים יפים. הכניסה למתחם בחינם, אבל הכניסה לכל מבנה ומוזיאון כרוכה בתשלום. (טיפ: עדיף לקנות מראש כרטיסים באינטרנט, כי התורים מול הקופה ארוכים מאוד).

הפלגה בנהר

לאחר יום של שיטוטים רגליים מפרכים ברחבי פראג, כדאי לסיים בספינה מחוממת שמשייטת בנהר. כל הקירות שקופים, וברמקול דברי הסבר על האתרים שמולם חולפת הספינה. יש שתי תחנות עליה והורדה להפלגות אלה. האחד מאחורי בית חב"ד, והשניה ליד גשר קארל.

תודות ל Prague City Tourism, ולמדריכה ד"ר ולדימירה טורקוב שהצמידו לי בסיור האחרון.