כאשר הטאליבן השתלטו על אפגניסטן הם מיהרו להכריז על המרחב האווירי שלהם "לא מבוקר" (uncontrolled). להכרזה הזו יש השפעה ישירה על התעופה העולמית, וגם על ישראלים שטסים למזרח אסיה. עוד לא יצאנו ממכת הקורונה, וכבר נוחתת עלינו מכה נוספת.

בינתיים רק מטוסים צבאיים אפגניים מורשים לטוס בשמי אפגניסטן, ומצב זה עלול להימשך שנים. מי שעוקב אחרי האפליקציה flightradar24 רואה בשבוע האחרון שהשמיים של אפגניסטן ריקים מתנועה. רוב חברות התעופה בעולם שמפסיקות לטוס במרחב אווירי כלשהו מטעמי בטחון, אינן ממהרות לחזור לשם. לדוגמה: כשפרצה מלחמת איראן-עיראק הכל הפסיקו לטוס במרחב אווירי שלהן, ויש חברות תעופה שממשיכות להימנע מכך גם כיום. בשנת 2014 הופל מעל אוקראינה מטוס נוסעים של מלזיה איירליינס בטיסה MH17, ויש חברות תעופה שלא טסות באזור הזה עד היום.

כדי להבין מה קורה ומה צפוי בשמיים של אפגניסטן, עלינו להכיר קצת את כללי התעבורה האווירית בעולם. רקע: בשמיים יש נתיבים מוגדרים שהינם "כבישים ראשיים", כמו מעין מנהרות גוש עציון או מנהרות הכרמל. אסור למטוסים לחרוג מתחומי "המנהרה", למרות שאינה מוקפת קירות בטון או מדרכות או מכשולים אחרים. אסור גם לפנות במקום שמתחשק לטייסים, אלא רק במעין "צמתים" שמוגדרים באמצעות נקודות ציון על המפות. לכן מפה אווירית נראית כמו שרטוטים של מגזין 'Burda'. כדי למנוע תאונות והתנגשויות באויר, פועל בשמיים "חוק ההפרדה". חוק זה קובע שכל הטסים מזרחה בכיוון 0 מעלות עד 180 מעלות, חייבים לטוס בגובה אי-זוגי פלוס 500, למשל, 27,500 רגל, 31,500 רגל וכן הלאה. כל הטסים מערבה בכיוונים 180 עד 360 מעלות, חייבים לטוס רק בגובה זוגי פלוס 500, למשל 30,500, או 32,500, וכדומה. כך לא יכול להיווצר מצב ששני מטוסים יטוסו זה מול זה באותו גובה. לפעמים כשאנו מסתכלים לשמיים, אנו רואים שני מטוסים מתקרבים זה אל זה עד כדי חשש שלנו שיתנגשו, אבל זה לא קורה בגלל שיש ביניהם הבדלי גובה של 1,000 רגל לפחות.

"משטרת התנועה" של המרחבים האוויריים המדינתיים זה ה-ATC, (ראשי תיבות של Air Traffic Control). הם מפקחים באמצעות הרדאר על תנועה אווירית מחוץ לטווחי שליטת מגדלי הפיקוח של שדות התעופה. אזורים שאינם בתחומי הפיקוח של ATC נחשבים מסוכנים לטיסות, וחברות התעופה המסחריות נמנעות לטוס בהם. לפני כל המראה, מחלקות המבצעים של חברות התעופה מגישות לATC "תוכניות טיסה" (Flight Plan) לעבור במרחבים שבשליטתם. בד"כ הATC מאשר, ולעיתים רחוקות הם מסרבים לאשר, ודורשים לשנות גובה או מהירות. זה קורה כאשר מטוס איטי יותר כבר הזמין את הקטע המבוקש בנתיב, או שחיל האויר מתאמן שם, או שהר געש התפרץ באזור. [עד כאן השיעור בתיאוריה של קורס טיס].

לאור זאת, עכשיו אנו יכולים להבין טוב יותר מה עומד עומד לקרות במרחב האווירי של אפגניסטן. עד השתלטות הטאליבן בתחילת השבוע, חלפו מידי יום ב-ATC של אפגניסטן מאות טיסות בינלאומיות שהמריאו מאירופה המערבית ומהחוף המזרחי של ארה"ב, ואשר יעדן הסופי הוא תאילנד, מלזיה, ויטנאם, אינדונזיה, הפיליפינים ואפילו צפון הודו וסרילנקה.

מפת נתיבי טיסה שחוצים גם את אפגניסטן (באדיבות TPG)

מעתה, חברות התעופה לא יוכלו להשתמש עוד בנתיבים האלה בגלל סיכונים בטחוניים, והן יהיו חייבות לעקוף את אפגניסטן מצפון בנתיבים חדשים. רוב חברות התעופה המערביות אינן רשאיות לעקוף את אפגניסטן מדרום, בגלל שהנתיבים הדרומיים עוברים במרחבים האוויריים של איראן ושל עיראק הידועים כלא בטוחים. לפיכך, עקיפת אפגניסטן מצפון עלולה להיות ארוכה עוד יותר אם יהיה צורך לעקוף גם את אוקראינה ואיראן.

בימים האחרונים אנו רואים טיסות של חברות תעופה צרפתיות חולפות בנתיב חדש מעל טורקיה, גיאורגיה, אזרבייג'ן, פקיסטן, והודו, ומשם ממשיכות ישירות ליעד הסופי שלהן. ראינו גם חברות תעופה בריטיות וגרמניות שטסות בנתיב דרומי חדש מעל הים האגאי והים התיכון, חוצות את חצי האי סיני מצפון לדרום, ומדרום לאילת הן פונות מזרחה אל סעודיה ומשם לדרום הודו.

נתיב טיסה חדש של בריטיש איירוויס מלונדון למלזיה, שחולף ליד אילת (צילום מסך באדיבות FlightRadar24)

כך משתנה עולם התעופה לנגד עינינו. הטיסות למזרח הרחוק יימשכו זמן ארוך יותר, וגם הוצאות הדלק יגדלו בהתאם. כמובן שזה ישפיע על מחירי כרטיסי הטיסה שעומדים להתייקר. גם סוגי המטוסים בקוים למזרח הרחוק ישתנו. מרחקי הטיסה החדשים עלולים להיות ארוכים מידי עבור מטוסים בינוניים מסוג בואינג 737 ואיירבוס 320. לכן בעתיד הקרוב נראה בקוים האלה יותר מטוסים גדולים מסוג בואינג 777 ודרימליינר 787 או מטוסי איירבוס מסדרות 330 ו350.

לפיכך, כיבוש אפגניסטן נחשב חדשות רעות לעולם התעופה, אבל יש בו גם חדשות טובות לישראל ולישראלים. ברובד האינדיבידואלי- כנראה בקרוב נוכל לעלות על מבחר גדול יותר טיסות למזרח שאינן עוברות מעל מדינות אויב. נקודה זו משמעותית במיוחד לעובדי מדינה ולאנשי מערכת הביטחון, שעליהם חלים מגבלות טיסה מיוחדות. אומנם נשלם קצת יותר עבור הכרטיס, אבל נהנה ממגוון גדול יותר של חברות תעופה שיהיו זמינות  גם לנו.

ברובד הקולקטיבי יש כאן פוטנציאל כלכלי- נתיבים במרחב אווירי של מדינה הם כמו אוטסטרדות, שמעבר דרכם כרוך בתשלומים כמו בכבישי אגרה. לכן ראוי שמשרד התחבורה הישראלי ורת"א יגדירו בשמי המדינה נתיבים עם נקודות ציון ומשואות ניווט (VOR) שמתאימים לטיסות בינלאומיות מאירופה למזרח הרחוק. יש להודיע למחלקות המבצעים והתיכנון של כל חברות התעופה בעולם על האפשרות החדשה לחצות את השמים גם מעל ישראל. כאמור, ראינו השבוע חברות תעופה אירופאיות שהחלו לטוס מעל מצרים, ואילו הנתיב מעל ישראל יכול לקצר את הטיסה עוד יותר. נתיבים כאלה יכולים להכניס ממון רב לקופת המדינה, כי הם יחסכו הרבה דלק וזמן טיסה לחברות תעופה זרות שיחלפו מעלינו מבלי לנחות בישראל.

על מצב כזה היה נוהג שמעון פרס ז"ל להפטיר בסרקזם: "פרצה אש בעיירה, והיהודי לא ירויח מזה משהו?…"

הכותב היה גם טייס אזרחי

 

דילוג לתוכן