אנחנו שרויים בתקופה של שינויים בתיירות העולמית. אחד הביטויים המעשיים שלה הוא נסיונות של תושבים להקטין כמויות התיירים המבקרים בעירם, ובכך משבשים את חייהם. לאחרונה אף הוקרנה בטלויזיה סידרה של סרטים בנושא. תושבי יעדים תיירותיים מחפשים את השלווה והשקט, וישנה מגמה די חדשה של תיירים שגם הם מחפשים את האותנטי וה…שקט. לא את הסיורים המודרכים הקלאסיים והרעשניים. תיירות בסגנון יותר חברתי.

משרד התיירות זיהה את המגמה המיוחדת הזו בעוד מועד, ונערך לתת מענה גם לנישה התיירותית הזו. אריה צדוק, מנהל שיווק פנים במשרד התיירות, הזמין קבוצה של בלוגרים ועיתונאים לעיר ערד, להתרשם מהמסגרת החדשה של "קהילת חלונות למדבר". זו קבוצה של אומנים ובשלנים שמארחים בבתיהם קבוצות קטנות של תיירים ומשפחות, ומעניקים להם חוויה תיירותית מיוחדת. כיבוד אותנטי, הצגה ומכירה של חפצי אומנות שהכינו בעצמם בסדנה הביתית, סיפורים על תהליכי העבודה, וסיפורים אישיים עליהם ועל ערד. מעניין להיווכח שיש בערד הרבה מאוד יוצרים ואומנים, יחסית לעיר כה קטנה. כיום ישנם 17 אומנים שחברים בקהילת 'חלונות למדבר', ומנהלת התיירות בעיריה, אנה סנדלר, מעריכה שעד סוף השנה יהיו 25 חברים. עבורנו, הרעיון התיירותי הוא לבחור שלשה או ארבעה או חמישה בתים מארחים מהרשימה, ולבלות בהם וביניהם יום שלם של טיול בסגנון מיוחד.

זכיתי להתארח באחדים מהבתים הפתוחים. למשל, "בית האומנים" של אלכס ואינה. אלכס הוא אמן בפיסול בחוטי ברזל עבים, ואשתו ציירת. אלכס עבד במפעל 'מגבות ערד' עד שהמפעל נסגר, והוא נשאר חסר עבודה. עד מהרה התאושש והחל לפסל בברזל. היצירות בבית מרשימות מאוד. אבל הן רק מעט מכל העבודות שלו. הוא מקבל הזמנות באינטרנט עם צילומים של אנשים בפוזות מיוחדות, מצייר אותם על נייר ושולח לאישור המזמין, ולאחר מכן מייצר את הפסל ושולח למבקש. אינה, אישתו, מציירת בגוונים מעניינים. ילדיהם פרחו מהקן המשפחתי, וחדרי הילדים הפכו למעין גלריה.

ברחוב אחר בקרנו בביתם של עמוס ורונית רדליך, שהמיזם שלהם נקרא "מעשיות חימר". הבית והחצר מהוים גלריה לפסלי חימר רבים מאוד, פרי יצירתו של עמוס. רונית היא סופרת ילדים מחוננת. הביקור בביתם ובגלריה משולב בסיפורים אישיים על מקורות ההשראה שלהם. מקסים. האירוח אצלם כולל גם כיבוד.

בבית קיצוני על שפת המדבר גרים יפה ואיציק גמליאל, מראשוני ערד. "גן הפסלים" נקרא ביתם. איציק הוא פסל ברזל ומתכת. יש לו מסגריה באזור התעשיה של העיר. את הפסלים המרהיבים הוא מייצר משאריות ופסולת של מתכת שנשארו לאחר חיתוכים של ברזל לעבודות שהוזמנו במסגריה שלו. הוא מרתך את חתיכות הברזל כמו חלקי פאזל. חלק מהפסלים ענקיים, כמו ג'ירפה בגובה 6 מטר, שלדבריו היא "הגדולה מסוגה בעולם", לצידה ניצב פסל של דרקון ענק. מידי ערב בשעה 8 הדרקון פולט אש ועשן מנחיריו. הופעה שמושכת את תושבי ערד, ותיירים שנשארים ללון באחד מהצימרים הרבים..

בבית של שמחה מדר קפלן אפשר ליהנות ממאכלים תימניים, ולשמוע סיפורים אישיים באווירת המדבר. כשביקרנו שם הביאו למעננו גם תמונות של אומנית הטקסטיל עליזה בן נר. בדרך כלל היא מזמינה את האורחים לגלריה בביתה במקום אחר בעיר, אבל הפעם שילבו את שני הבתים. ביצירותיה רואים השפעה של צבעי המדבר, ובכולם נראית השמש. בציורי טקסטיל שעשתה בהיותה בחו"ל ניכרים גוונים כהים ועצובים יותר מצבעי החום הבהיר הצהוב של המדבר.

חלק מהבתים המארחים עוסקים בעיקר בקולינריה ייחודית, ופחות באומנות. כך, למשל, שרון לוי מארחת עם מאכלים פרסיים, ומתבלת אותם לא רק בחושאומדי, אלא גם בסיפורים אישיים מעלייתה ארצה ומזכרונותיה ממהפכת חומייני. בבית של חנית הרמן נטעם מאכלים טריפולטניים, ואת סודות המטבח הלובי.

אלה רק "דוגמיות" שבהם אני זכיתי להתנסות. יש עוד בתים עם אטרקציות תיירותיות שישמחו לארח אותנו. זו הזדמנות למפגש מרתק על אומנות, אוכל, פולקלור, וגם סדנאות בישול למיניהן. הביקורים מיועדים למשפחות או קבוצות של עד כתריסר איש. לא אוטובוס שלם של מקום עבודה או של כיתת בית ספר בטיול שנתי. חייבים לתאם מראש ביקור והגעה, ולא ליפול עליהם בהפתעה. נוכל לקבל עוד פרטים בדף הפייסבוק "חלונות למדבר" ובטלפון 052-2707031.

חברי הקהילה קיבלו סיוע ממשרד התיירות בהדרכה לניהול עסק ולהרשם במע"מ. אחד הדברים ששבה את ליבי היה שהם מסייעים זה לזה, למרות שיש ביניהם תחרות על ליבם של הבאים לבקר בערד. אין הפניה ארגונית בשכר לבתים הפתוחים כל בית פועל עצמאית.

מסכם אריה צדוק: "הבתים הפתוחים מתאימים למה שתיירים מחפשים כיום. רוצים תיירות פחות המונית מהאתרים הקלאסיים. טיול במסגרת "חלונות למדבר" שונה מטיול רגיל בזכות הסיפורים האישיים והאותנטיים של האומנים למיניהם. זה מעניק לטיול ניחוח תרבותי אחר ונעים".

"היום ערד עולם"

ואם עסקינן בערד, אזי ראוי להזכיר גם את 'תל ערד'. זה ראוי להיות יעד מבוקש למטיילים בציבור הדתי, ובמיוחד למשפחות עם ילדים. בראש תל ערד עומדת מצודה שבה מקדש יהודי. מידותיו דומות מאוד למידות בית המקדש הראשון. גם התכנון הפנימי מזכיר את האולם, ואת חדר קודש הקודשים. בחצר יש מזבח, עשוי מאבנים לא מסותתות ש"לא עלה עליהן גזית". בכניסה מונחים בשכיבה שני עמודי אבן, ששמם "יכין" ו"בועז". הכל מזכיר את בית המקדש שבנה שלמה המלך.

ארכיאולוגים שחשפו אותו מעריכים שזה שימש מקדש נוסף בימי בית המקדש הראשון. תפקידו היה לשרת את בני ישראל שהתגוררו בנגב ובסיני ובהרי אדום, שהיה להם קשה לעלות לרגל לירושלים. לכן הדימיון הרב בין שני בתי המקדש. אין לזה סימוכין במקורות, אבל כדאי וראוי לבקר גם שם. ההיסטוריונים טוענים שהמקדש היהודי בתל ערד נהרס על ידי המלך חזקיהו, שחשש שהוא עלול להאפיל על מקדש שלמה בירושלים.

מעבר לסיפורים ולהשערות, הגודל מדבר בעד עצמו.