היום י"ט בכסלו הוא "חג הגאולה" שבו מציינים חסידי חבד את שחרורו של מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, מהכלא הרוסי לפני 223 שנה. אלפים רבים ברחבי העולם חוגגים את חג הגאולה, אבל רק מעטים ביקרו במקום שבו התרחשה הגאולה הזו. הדברים הבאים נכתבים כדי להמחיש קצת את הנס.
הכלא שבו נכלא הרבי קיים עד היום. זה חלק ממבצר פְּטְרוֹפָּבְלוֹסְקַיָה Petropavli בעיר סנט פטרסבורג. מבנה בית הסוהר שופץ להיות אתר תיירות. בין המבנים נשתלו מדשאות ועצים, ובחלק מהמבנים נפתחו מסעדות ומזנונים וחנויות מזכרות. שער המבצר נשאר כמו שהיה בתקופה שהרבי היה כלוא שם. משפחות מקומיות נוהגות לבלות שם עם ילדיהם בימי ראשון בעונות האביב והקיץ.
רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמור הזקן", נעצר בחשד בגידה וסיוע לאויב, עבירה שעונשה מוות. "האויב" של רוסיה באותה תקופה היו העותומנים ששלטו גם על ארץ ישראל. הרבי נהג לשלוח כספים לתמיכה בחסידיו שעלו לארץ ישראל. יהודי ממתנגדי החסידות הלשין לשלטונות שהרבי מעניק סיוע כלכלי לעותומנים, בלי לציין שהכסף נועד רק לחסידי חבד שאין להם כל קשר לשלטון. בעקבות ההלשנה עצרו את הרבי, וכלאו אותו במקום זה לקראת משפטו. מתברר שגם לפני מאתיים שנים היו יהודים בוגדים כמו אנשי "שוברים שתיקה" ו"בצלם" בדור שלנו, שמסגירים חיילי צה"ל לבית הדין בהאג. תאו של הרבי היה באגף הדרומי מאחורי קיר זה:
כלא פטרופבלי נמצא על אי בנהר נְיֵיבָה שחוצה את סנט פטרסבורג. כיום ישנם שני גשרים שמחברים אותו ליבשה. פעם לא היו גשרים, ואפשר היה להגיע אליו רק בסירות. גם הרבי נלקח לכלא על סירה, ומידי יום היה נלקח לחקירות במפקדת המשטרה בלנינגרד (כך נקראה אז העיר פטרסבורג), ובתום החקירה הוחזר לכלא בסירה.
אגדה חב"דית מספרת שבמוצאי שבת אחת האדמור הזקן הוחזר מהחקירה לכלא בשעת לילה. פתאום התפזרו העננים ונגלה הירח. הרבי ביקש לעצור כדי לברך 'קידוש לבנה'. הקצין הרוסי סירב, ואז מנוע הסירה שבק חיים והסירה נעצרה באמצע הנהר. הרבי ניצל זאת כדי לקדש הלבנה. רק כשסיים הרבי להתפלל, הצליחו הסוהרים להניע מחדש את מנוע הסירה. מפקד הסוהרים שליוו את הרבי הבין שקורה פה נס, ופחד ואימה השתלטו עליו. הוא התחנן לרבי שיסלח לו, וביקש שהרבי יברך אותו.
רציתי לשחזר את ההפלגה הזו. על גדות הנהר מאחורי מוזיאון הֶרְמִיטָאז' יש מעגן ובו סירות שלוקחות תיירים לשייט בתעלות היפות של סנט פטרסבורג (שנקראת גם "ונציה של הצפון"). שכרתי סירה לאחר השקיעה, וביקשתי ממפעילה לקחת אותי אל האי פטרופבלי בגדה שממול. הבאתי מהארץ ספר ה"תניא" שחיבר רבי שניאור זלמן. בדרכנו לאי הוצאתי מתיקי את ספר תניא והתחלתי לקרוא בקול. ההתוועדות הפרטית הזו היתה חוויה מרגשת ומרטיטה, שהיתה אחד השיאים הרוחניים של הטיול ברוסיה.
לבסוף זוכה הרבי במשפטו, והוא שוחרר ביום י"ט בכסלו ה'תקנ"ט (27 בנובמבר 1798). מאז נקבע יום זה כ"חג הגאולה".
בחסידות חבד מציינים "חג גאולה" נוסף ביום י"ב בתמוז. גם הוא התרחש בלנינגרד. ביום זה שוחרר מכלא אחר בעיר האדמו"ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ). הוא נעצר בעוון הפצת תורה, וגם עליו נגזר עליו דין מוות.
לפני 94 שנים הקיפו אנשי המשטר החשאית הרוסית את ביתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון. הראשונה להבחין בהם היתה חיה מושקא, בתו של הרבי, שעמדה ליד החלון, מצפה להגעת הארוס שלה. היא הבינה מה עומד לקרות, והזהירה את אביה והמשפחה. בינתיים התקרב לבית גם החתן המיועד, מנחם מנדל שניאורסון (לימים נהיה האדמו"ר האחרון). הוא ראה את התארגנות השוטרים מתחת לבית חותנו, וזיהה חלק מהם, שהיו בנים של חסידי חב"ד שהתפקרו. מנחם מנדל סב על עקבותיו, מיהר לבית מזכירו של הרבי, והורה להשמיד את כל המסמכים בטרם יגיעו השוטרים גם אליו.
מהבית הזה הוציאו השוטרים את הרבי, ולקחו אותו לבית הסוהר האימתני שְפְּּלֶרְקָה. שם הודיע לו החוקר "בעוד 24 שעות תומת ביריה בראש". בימים ההם היה מקובל להוציא להורג בלי משפט.
בית הסוהר שבו היה עצור הריי"ץ, פועל עד היום ככלא לאסירים פליליים. לידו עובר כביש, אבל אסור לעצור ולצלם, ואסור לעצור וליצור קשר צעקות עם האסירים שבפנים. שוטרים מפטרלים על המדרכה ואוכפים זאת בקפדנות. למרות זאת בקשתי מהנהג לנסוע לאט, וצלמתי את הבנין תוך כדי נסיעה. זה היה מסוכן, הלב דפק בפראות, אבל זה עבר בשלום. שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
כשנודע על מעצר הרבי, החלו חסידיו ליצור לחץ בינלאומי על ממשלותיהם ועל הצלב האדום לבטל את עונש המוות. כעבור שבועיים הרוסים נכנעו, והמתיקו את העונש להגליה לסיביר לעשר שנים. כעבור שבוע נוסף, שיחררו לפתע את הרבי והסיעוהו לביתו. לכן החב"דניקים מכנים את זה "נס גלוי מאת ה'".
הרבי חזר מהכלא לביתו, וגם אני נסעתי מבית הכלא אל בית מגוריו של הרבי ברחוב מוֹחוֹבַּיָה 22 Moxovya. כל חבדניק מכיר את הכתובת הזו, אף אם מעולם לא היה שם. הריי"ץ התגורר בדירה בקומה השלישית של בנין זה:
היתה לי זכות נדירה להזדמן לפטרסבורג עם הרב של כפר שמריהו, אורי איינהורן, בדיוק ביום "חג הגאולה" בי"ב בתמוז. ליד בית הרבי עמדנו רק 3 יהודים- השליח ר' שלום פבזנר, הרב אורי איינהורן, ואנוכי. אינני חב"דניק, אך המעמד הזה בדיוק ביום זה ובמקום זה, גרם לי התרוממות רוח. שיתפתי את השליח בתחושותי אלה, הוא הניח ידו על כתפי, ויצאנו בריקוד החב"די "נְיֵיט, נְיֵיט, נִיקָאבוֹ…" ("אין עוד מלבדו"). זו היתה חוויה רוחנית ומרגשת בלתי נשכחת.
חג הגאולה התרחש בלנינגרד, ואילו אני טיילתי בסנט פטרסבורג. למעשה זה אותו מקום. העיר נקראה בעבר על שם מייסד העיר, הצאר "פיוטר הגדול". ב1914 החליטו הרוסים שזה שם גרמני מידי, והחליפו את שם העיר לפֶּטְרוֹגְרָאד. אחרי פטירת לנין בשנת 1924 שינו שוב את שם העיר, ללֶנִינְגְרָד. לאחר נפילת השלטון הסובייטי ב1991, החזירו לעיר את השם המקורי פטרסבורג.
גם תיירים ישראלים רבים מגיעים לבקר בעיר היפה והמקסימה הזו. הכל מטיילים באתרי התיירות ובארמונות המרהיבים, ואני מציע למטיילים דתיים לפקוד גם את אתרי המורשת היהודית בעיר. בתחילת המאה העשרים היתה פטרסבורג מרכז התרבות היהודית. פה יצאו לאור כמה עיתונים ביידיש ובעברית. כאן הקימו יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי את הגדוד העברי הראשון. כיום רשומים בקהילה היהודית כ80,000 חברים.
הדובדבן שבקצפת הטיול בפטרסבורג הוא בית הכנסת הגדול ברחוב לֶרְמַנְטוֹבְסְקִי 2 Lermantovski. המיקום של בית הכנסת נבחר על ידי הצאר שרצה להתנכל ליהודים. לכן הוא בחר במיקום "בסוף העולם" מחוץ לעיר. בינתיים התרחבה העיר וגדלה, וכיום נמצא בית הכנסת במקום טוב באמצע.
בית הכנסת המפואר הזה נפתח בשנת 1893. זה בית הכנסת השני בגודלו באירופה (אחרי בודפשט), ויכול להכיל 1,200 מתפללים. כיום צבועים הקירות בצבע צהוב פסטלי, עם פיתוחי שיש לבן בסגנון הבארוק.
במהפכה הבולשביקית בוטלו סמכויותיו של הצאר ניקולאי השני. זה היה בפסח, והרב של פטרסבורג קבע לומר הלל שלם בחול המועד, ולא רק חצי הלל.
בשנת 2012 נבנה לצד בית הכנסת עוד ביכנ"ס גיאורגי בתרומת האוליגרך החבדניק מיכאל (מיכו) מירילאשווילי שמתגורר כיום בהרצליה. בצעירותו, למד מיכו רפואה באוניברסיטת פטרסבורג, ולכן שמורה בליבו פינה חמה לעיר. (בנו, יצחק מירילאשווילי, הוא מבעלי ערוץ 20 בישראל).
פעם היו בפטרסבורג כ60 בתי כנסת ושטיבלך. השלטון הקומוניסטי דרש לסגור את כולם, כתנאי לקבלת אישור להפעלת בית הכנסת הגדול. בתקופת השלטון הקומוניסטי היה המקום מוזנח ושומם. הסתובבו בו יותר עכברים מאשר מתפללים.
בשנת 1980 התקיימה בלנינגרד האולימפיאדה, ולקראתה שיפצו השלטונות את פני העיר. בהזדמנות זו זכה גם בית הכנסת הגדול לטיפול קוסמטי, טיוח וצביעה. אבל במהלך השנים גם זה התבלה.
בשנת 1992 הגיע לעיר שליח חב"ד, הרב מנחם מנדל פֶּבְזְנֶר. יום אחד פונה אליו ברחוב יהודי שאומר "אני מחפש מקום להגיד קדיש". הרב ליווה אותו לבית הכנסת ואירגן מנין לתפילת מנחה. היהודי הזה הזדעדע מההזנחה. אחרי התפילה הוא פנה שוב לרב מנדל ואמר: "אני אדמונד ספרא. יש לי כסף, ואני רוצה לתרום לשיפוץ המקום הזה". בית הכנסת הגדול שופץ בכספו. ואף אחר פטירתו ממשיכה אלמנתו לתרום ולתמוך בבית הכנסת.
באמצע השבוע יש כחמישים מתפללים קבועים לשחרית מנחה וערבית, ולתפילות שבת מגיעים כ200 מתפללים. לתפילות בימים הנוראים מגיעים כאלף יהודים. בשמחת תורה מגיעים לבית הכנסת כ5,000 יהודים. העיריה סוגרת את הרחוב, והקהילה מציבה מאות ספסלים ברחוב ובמדרכות. להדלקת נרות חנוכה מגיעים לכאן כ8,000 יהודים.
במתחם בית הכנסת הגדול יש גם חיידר ובי"ס לבנות. במתחם יש גם חנות מכולת שבה אנו יכולים לקנות מוצרי מזון כשרים. 4 מסעדות כשרות יש בפטרסבורג, ושתיים מהן במתחם בית הכנסת. הזדמן לי לאכול שם במסעדה "לחיים", והופתעתי מהטעם והאיכות המעולים ומהמחירים הזולים. בתקופת הקיץ מגיעים תיירים יהודים רבים, ולפעמים אין מקום לכולם. לכן מומלץ להזמין ארוחות ושולחנות כשבוע לפני שמגיעים לביקור. במתחם בית הכנסת יש גם מקווה ומלון קטן להכנסת אורחים.
