אתמול נפתחת בחיפה הביאנלה הים תיכונית הרביעית. "ביאנלה" היא מילה באיטלקית שפירושה בעברית "דו-שנתי". מדובר באירוע המוקדש לאמנות עכשווית שמתקיים אחת לשנתיים. הביאנלה המפורסמת בוונציה שבאיטליה נחשבת תערוכת האומנות הגדולה בעולם, והיא מתקיימת כבר 225 שנים. ברחבי העולם, מסידני ועד מרקש, נהוג להצמיד את השם ביאנלה לתערוכות גדולות, ולפני כעשור החליטו במועצת עירית חיפה שגם לעיר שלהם מגיע ביאנלה.

כ60 אמנים מציגים בביאנלה בחיפה את מיטב יצירותיהם. אוצֶר הביאנלה הוא בֶּלוֹ סַמיוֹן פַיינֶרוֹ, שקבע את נושא הביאנלה הנוכחית "LIVING TOGETHER – CROSSING BORDERS" , בהשראת הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות. בין האומנים הבינלאומיים שמציגים בביאנלה הוא הביא גם אמנים ממדינות כגון אירן, אפגניסטאן, בחרין, תורכיה, רוסיה, ועוד. "יש נתק בין מנהיגים פוליטיים ערבים וישראלים, אבל דרך האומנות אפשר ליצור מציאות חדשה של שיתופי פעולה וקשרים תרבותיים בין מדינות שכנות" אומר בלו.

בלו סמיון הוא אמן מוכר בעולם ומכהן כמרצה בכיר במרכז האקדמי ויצו חיפה, שם גם מוצגות רוב היצירות של הביאנלה. מדובר בציורים, צילומים, ובמיצגי וידיאו.

למשל, על קיר הכניסה למרכז ויצו תלוי מסך טלויזיה גדול שבו דמויות שמציגות מצבים שונים בשיטת הסרט האילם. באחד הקטעים מוצג קָצָב בצורה של חזיר, שחותך בסכין בשרו של אדם תלוי ברגליו על אנקול קצבים.

מיצגים רבים תלויים על הקירות בשלש הקומות של מרכז ויצו. המיצג שהכי מצא חן בעיני הוא צילום אומנותי של משפחת מתנחלים יושבים בגינת ביתם סביב שולחן עם כיבוד, כשברקע נראים הרי יהודה. תלבושתם וזקנם הפזור והמתבדר ברוח נראים כמו ציור אימפרסיוניסטי מהמאה ה18. מעין ביטוי ויזואלי לפסוק "בימים ההם בזמן הזה". התחושה של מראה עתיק ומרוחק נגרמת גם בגלל שהצילום הוא בשחור-לבן. אלה רק דוגמאות משלל מאות המוצגים במרכז ויצו.

הביאנלה מתקיימת בעשרה מקומות במושבה הגרמנית לאורך שדרות בן גוריון, מקניון סיטי סנטר ליד הנמל, בואכה עמותת התיירות חיפה ליד הכניסה התחתית לגנים הבהאיים. "זו תערוכה אלטרנטיבית למוזיאונים" אומר בלו סמיון. "לדעתנו האומנות צריכה להיות נוכחת בתוך החיים ובתוך העיר".

בקניון סיטי סנטר מוצגים צילומים בתוך חנות תמרוקים שנסגרה בעקבות הקורונה. בלובי של מלון קולוני מוצגות תמונות נוספות. במלון הבוטיק "טמפלרס" מוצגים צילומים עם שיחזור החדרים שבהם התארחו דוד בן גוריון ופולה. הריהוט הצנוע מעורר מחשבות נוגות על השוואה לפאר הבזבזני של מנהיגינו כיום.

במעלה הרחוב יש מסעדות ובתי קפה שעל קירותיהם תלויים מוצגים נוספים. בקפה ארומה מוצגות יצירות של מיכל חלבי שצילמה מראות מתוך בתי חולים ובתי יתומים ברוסיה. יצירותיה מתַקשרות איתנו במיוחד על רקע מגפת הקורונה, שהגבילה גם את התנועות שלנו וכפתה עלינו בידוד וריחוק חברתי.

במסעדת שטרודל מוצגים קולאז'ים של האומן הרומני אדריאן גיני, מחשובי האומנים העכשוויים בעולם. כל יצירה שלו מוערכת בכשבעה מיליון דולרים. את דברי ההסבר למוצגים שלו כתב מנהל מוזיאון פומפידו בכבודו ובעצמו.

האוצר בלו סמיון מדבר בהתפעלות על הכנסת האורחים מצד בעלי בתי הקפה המסעדות והמלונות שהסכימו לארח יוצרים זרים. הוא מספר שהביאנלה הראשונה התקיימה בשנת 2010 בתוך קונטיינרים שתרמה חברת צים. "היה לנו רעיון להמשיך את התערוכה ולהעביר את הקונטיינרים לסיבוב הופעות בערי נמל באירופה, אבל זה לא התממש בגלל אילוצי תקציב".

הביאנלה בחיפה נמשכת עד 15 ליוני, והכניסה חופשית לכל אתרי התצוגה. חובה ללכת לראות!