לפני שנים כתב המשורר חיים חפר את השיר שמתחיל במלים "בבוכרה היפה, בארצי שטופת השמש", ומסתיים ב"אזרחים פיצחו נא בשיר, כי אמת וצדק משפטו של האמיר". שיר זה נהיה להיט שכולנו אהבנו לשיר. אבל לא ידענו מה כל כך יפה בבוכרה? עד כמה מחממת השמש השוטפת אותה? ומיהו האמיר השופט?
לאחרונה ביקרתי בבוכרה ומצאתי את התשובות. גיליתי עיר שופעת אטרקציות תיירותיות, שבזכותן כדאי לנו לבקר בבוכרה. יש בה ארכיטקטורה מקסימה וארכיאולוגיה של 2,500 שנה. לא בכדי הכירה אונסקו ב290 אתרים בוכריים כאתרי מורשת עולמית.
בוכרה היא אחת מהערים העתיקות בעולם. מיקומה על דרך המשי גרם למלכים רבים לכבוש אותה במהלך ההיסטוריה. אחד מהראשונים היה אחשוורוש מלך פרס, והבולטים אחריו היו אלכסנדר הגדול, ג'ינגס חאן המונגולי, והאמיר טימור האוזבקי. יהודים הגיעו לבוכרה בימי מרדכי ואסתר, ובוכרה היתה אחת מ"שבע ועשרים ומאה מדינה" שכבש אחשוורוש. יש אומרים שמקור השם בוכרה הוא מהמילה "בכור" בעברית.
בוכרה נחשבה מרכז תרבותי ודתי בעולם האיסלמי. כיום יש בעיר העתיקה בבוכרה כ150 מבני ציבור ואנדרטאות ומדרסות מצופים אריחי קרמיקה כחולים ומהפנטים. הכמות הגדולה של כיפות כחולות וצריחים חומים, מסגדים ובתי תה, שווקים עם שטיחים ובדים רקומים, מוסיפים למשיכה של העיר.
בימי הביניים היה מקובל הפתגם "אור יורד מגן העדן להאיר את העולם, והאור של גן העדן עולה אליו מבוכרה". סגן המושל לענייני תיירות, בוטיריון שאחריורוב Botirjon Shakhruyorov, מספר שבשנה שעברה ביקרו בבוכרה 700,000 תיירים מכל העולם, מתוכם כ10,000 ישראלים. "אבל יש לנו יכולת לקלוט ולארח 100,000 ישראלים" הוא אומר.
רוב האטרקציות התיירותיות שלהלן שוכנות במרחק הליכה זו מזו.
כיכר קאלון
כדאי להתחיל את סיורנו בכיכר שהיא הלב של העיר העתיקה, וצמודה לשוק העירוני. הכיכר מוקפת בשתי מדרסות. המבנה הגדול משמאל הוא מדרסת מִיר עֲרָב Miri Arab (לא רק לנו יש ישיבת מיר). היא נבנתה במאה ה16, ופועלת ללא הפסקה 500 שנה עד היום. אפילו בתקופה הסובייטית שאסרה פולחן דתי, המקום שימש המסגד היחיד שפעל בעיר.
מול מדרסת מיר נמצא מסגד קאלאן Kalan Mosque. מאחורי הכניסה המרהיבה ישנה חצר מרוצפת ענקית שיכולה להכיל 12,000 מתפללים. בקצות המסגד יש 288 כיפות מדהימות ולא פחות מ-208 עמודים.
מומלץ לחזור לבקר בכיכר גם בחשיכה, כי בלילות המדרסות מוארות בתאורה צבעונית שמוסיפה חן רב למקום.
מינרט המוות "פוי קאליין" Po-i-Kalyan
בשולי הכיכר ניצב מגדל "פוי קאליין" שפירושו בעברית "הרגל של הגדול מכולם". שגובהו 47 מטרים. זה היה פעם המבנה הגבוה ביותר באסיה. פירוש המילה קאלון הוא 'גודל עצום'. בשבת פרשת "כי תבוא" שבה הייתי שם חגגו אלף שנים להקמת המגדל. הוא שרד רעידות אדמה בזכות יסודות בעומק 10 מטר, ובזכות המלט והטיח שבהם הוסיפו ביצים וחלב גמלים. גם הפצצות מטוסים רוסים במלחמת העולם הראשונה לא הצליחו להרוס את המגדל. יש עליו 14 רצועות כמו חגורות מעוטרות שונות זו מזו. יש לילות שבהן מואר המגדל באור שמעניק לו נוי של זהב. אני זכיתי לבקר שם באחד הלילות האלה.
אפשר לטפס לגג המגדל באמצעות 105 מדרגות שבתוכו. מעייף מאוד אבל שווה את המאמץ.
מגדל קאלון שימש לשלש מטרות: 1- קריאה למוסלמים לבוא לתפילה במסגד. 2- לשמש מגדלור לשיירות דרך המשי בלילות. היו מדליקים מדורה על גגו, שהיתה נראית למרחקים. 3- מקום הוצאה להורג. פושעים שנגזר דינם למוות היו מושלכים מראש המגדל לרצפת הכיכר. במאות הקודמות זה קרה בבוכרה בקצב של מעשי הרצח במגזר הערבי בימינו.
טיפ: המינרט בולט מאוד בקו הרקיע של העיר. לכן אם אתם הולכים לאיבוד, חפשו אותו ובואו אליו, וממנו תמצאו כבר את דרככם.
מדרסות עבדולעזיז חאן ואולוג בג.
החזיתות שלהן מעוטרות בפסיפסים של מוזאייקה, אבל לא רק של צורות גיאומטריות אלא גם של ציפורים וצמחים. במדרסת עבדולעזיז יש גם עיטור של דרקון סיני. בתוך המדרסה ישנם גם תבליטים מגולפים, פסיפסים לבנים, ותקרה מצויירת. מעל המדרסה עומדים שני צריחים ועליהם כיפות מצופות קרמיקה בצבעי טורקיז.
בצד השני של הרחבה נמצאת מדרסת אולוג בג העתיקה שנקראת על שם הסולטן המדען. הארכיטקטורה בצורות גיאומטריות מושלמות, שיוצרות שתמונת ב50 גוונים של כחול.
במיתולוגיה האוזבקית יש סיפור על יוסף פותר החלומות שהיה יפה תואר. את זה אנחנו מכירים מתורתנו הקדושה, אבל האוזבקים הוסיפו לסיפור טאץ' משלהם: כאשר יוסף חלף ברחובות בוכרה הוא משך תשומת לב נערות ונשים. נשים שהיו עסוקות בחיתוך בשר, חתכו בטעות גם את אצבעותיהן, אבל לא הרגישו כאב מרוב התפעלות מיופיו.
תיבת בוכרה Ark of Bukhara
זה המבנה העתיק ביותר בבוכרה שנבנה במאה החמישית לספירה. הוא מוקף חומה מסיבית. שימש פעם למגורי אח"מים, כולל האמיר. בתוך חלק ממנו פועל מוזיאון קטן להיסטוריה של בוכרה. יש בתוכו עוד אלמנטים ארכיטקטוניים מעניינים, אבל בעיני הוא יפה ומעניין יותר מבחוץ. מעל הכניסה מתנשא מסגד ג'ומה.
אלה האטרקציות התיירותיות החשובות ביותר בבוכרה. ישנם עוד מבנים שחזיתותיהם מצופות מוזאייקה, אבל למי שאינם חובבי אדריכלות כולם נראים דומים. העיר העתיקה משרה אוירה של רוגע נעים למטיילים בה. סמטאות אבן צרות ורחבות מתפתלות כמו בעיר העתיקה של ירושלים או עכו. על הבתים תלויים צינורות אדומים וצהובים שמובילים גז לחימום ולבישול. יש בעיר תעלות מים ו-140 בריכות נוי שנועדו לקרר את מזג האוויר החם. בבריכות משייטים לאיטם ברווזים וברבורים לבנים. מסביב לבריכות בתי קפה וספסלים ציבוריים.
סוכות גפנים מטילות צל על השטח, ומתחתיהן יושבים בוכרים בכיפות שחורות מרובעות, לוגמים תה ירוק, מעשנים נרגילה, ומשחקים שש בש. יושבים בהסבה על מיטות מצופות שטחים וכריות. איזו מן שלווה ועוד שבוע עבר.
השווקים של בוכרה
בוכרה תמיד היתה מקום שוקק סוחרים. יש כמה שווקים, אחד מהם ברחוב המוביל לכיכר פוי קאלון. בכניסה לעיר העתיקה יש עוד שוק שמתחיל במבנה מקורה שמזכיר את שער יפו בירושלים, אבל גדול יותר. למרגלות החומה נמצא השוק הראשי.
יהדות בוכרה
הקהילה היהודית של בוכרה היתה בימי הביניים הוותיקה והמשפיעה ביותר במרכז אסיה. בגלל השפעתה אנו נוהגים לכנות בשם "בוכרים" את כל יהודי אוזבקיסטן וטורקמניסטן כולל היהודים בסמרקנד וטשקנט, אף אם חלק מהם מעולם לא היו בעיר בוכרה.
יהודים חיו בבוכרה במשך 2,700 שנה עוד מימי שלמה המלך. בתקופה המוסלמית נחשבו היהודים "דמי", כלומר אזרחים סוג ב' שחלו עליהם גזרות כמו מס מיוחד בשם ג'יזיה, חויבו להניף מעין דגל כניעה על בתיהם, וחויבו לחבוש כובעים מיוחדים. היחס המשפיל הזה גרם ליהודים להתאסלם כלפי חוץ, ולחיות כיהודים אנוסים בתוך בתיהם.
בשנות ה70 נפתחו שערי בריה"מ ויהודים החלו לעזוב את הוכרה ולעלות למדינת ישראל, ומקצתם היגרו לאמריקה. עד אז התגוררו בבוכרה כ35,000 יהודים, וכיום נשארו בעיר רק כ200 יהודים.
רוב היהודים חיו בשכונה שנקראת "מַחֲלָה", או בשכונת לַבִּיהָאוּז (שפת האגם). רחוב היהודים נקרא סארפון SARRAFON. רוב הבתים במחלה הינם בתי לבֵנים דו קומתיים בצבע אדמה. ראש הקהילה היהודית נקרא 'קלונתאר' ועיקר תפקידו היה לפקח על גביית מסים ועל הקמה וניהול של בתי ספר יהודיים.
בעיר פעלו 13בתי כנסת, וכיום שרדו רק שניים מהם. ביהכנ"ס העתיק 'מולה מאני' בן 500 שנה נמצא בשכונת המחלה ברחוב סאראפון 20, אחרי הקשת הבנויה בתחילת הרחוב.
הקמת בית הכנסת קשורה לבניית אתר כיכר ליאבי חאוז המפורסמת בעולם. אחד הוואזירים של האימאם קולי חאן בנה לפני 500 שנה במרכז העיר מסגד גדול בשם הונקו נאדיר דיוואן ביגי. צמוד למסגד התגוררה אלמנה יהודיה. הוואזיר נדיר בוגי רצה לחפור באר על שטח ביתה, ולכן הציעה לרכוש את ביתה בכל מחיר. היהודיה סירבה. הוא פנה לעזרת החאן, ש"במקרה" היה הדוד שלו, שיכפה על היהודיה להעביר את ביתה לרשותו. החאן העביר את הסוגיה המשפטית למכללת המופתים. הם פסקו שאסור להחרים את הבית בגלל שהיהודים משלמים "ג'יזה" ולכן הם בני חסות.
לפיכך, הוואזיר הורה לחפור תעלה מנהר "שוקרוד" שתעבור צמוד לבית האלמנה, באופן שביתה יוצף מים והיסודות יתערערו. היא סבלה ונכנעה לעזוב את הבית. היא היתה אלמנה קשישה ללא יורשים, ולא היתה זקוקה לכסף. היא הסכימה למסור את ביתה לוואזיר בתמורה למגרש לבניית בית כנסת. הוואזיר נתן לה את המגרש הפרטי שלו, בקרבת ביתה הישן, והיהודים בנו עליו את בית הכנסת. בשארית חייה היא התגוררה בעליית הגג של בית הכנסת.
לפני בנייתו התפללו יהודים עם המוסלמים במסגד "מחאק-אי אטארי", אך בפינות שונות. בכניסה למחלה ישנו מלון בשם "שלום" Salom Inn. בשבת שבה זכיתי להתפלל שם נכחו במקום כחמישים מתפללים, פחות ממחציתם מקומיים, והשאר חברי קבוצת מטיילים מניו יורק. יש לתאם ביקור בטלפון 998-91-3123209. (הם מדברים רק רוסית ואוזבקית).
צמוד לדלת בית הכנסת ישנו בית שהיה בבעלות יהודי בשם צדיק לוי, שעלה ארצה עם משפחתו. הוא מכר את ביתו לאוזבקי לא יהודי, שהפך חלקים ממנו ל"מוזיאון יהודי" וחנות מזכרות. בקומת הקרקע אולם הדרכה שעל קירותיו תלויים שטיחים בוכריים וצילומים של רבני הקהילה. בצד יש גם ארון ספרי קודש שהשאירו בעלי הבית היהודים.
בחדר צמוד יש עיטורי קיר עם מגן דוד.
בחדרון בצד ישנם גם דלתות עתיקות שהובאו מבגדד.
היציאה הפנימית מובילה אל גינת נוי פנימית בפטיו, שמעידה על עושר הבעלים.
בית כנסת החדש 'אוהל יצחק' של חב"ד נמצא בתחילת קוהמה-מהאלה.
ברוב המאה ה19 המנהיג הרוחני של היהודים היה רבי יוסף ממן, שהגיע לבוכרה בתור שד"ר מצפת. אחרי רבי ממן הגיע שד"ר חשוב אחר, רבי יעקב מאיר, שלאחר שובו לירושלים התמנה לתפקיד הראשון לציון. יהודי בוכרה אירחו אותו בכבוד, וכל הילדים שנולדו בתקופת שהותו בבוכרה נקראו בשמו. הוא השפיע עליהם לעלות לארץ ישראל, והפך אותם ציונים עוד לפני הרצל. היהודים שעלו ארצה הקימו את שכונת הבוכרים בירושלים. תחילת חשבו לקרוא לה "רחובות", בגלל הפסוק "וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב השם לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (בראשית כב/כו).
ראוי לבקר גם בבית העלמין היהודי הישן שבו יותר מ10,000 מצבות. מעל הכניסה עומדת כיפה כחול מעוטרת בסמל מגן דוד. אחרי הכניסה רואים אנדרטת זיכרון לחיילים יהודים בוכרים שנהרגו במלחמת העולם השניה.
אחד מרגעי העונג שלי בטיול בבוכרה היה לקום בבוקר לתפילת ותיקין בהנץ, כשהעיר עדיין נמה את שנתה בדממה, ולאחר התפילה ללמוד את הדף היומי.
הכותב היה אורח של משרד התיירות האוזבקי ושל חברת התעופה Qanot Shark
