גם היום בבוקר יצאה טיסת איר אוקראינה PS781 מקייב לתל אביב כשהיא כמעט ריקה. כשנסגרו הדלתות היו על המטוס 3 נוסעים בלבד, חוץ מאנשי הצוות, ומהנוסע שצילם תמונה זו. כך נראה תא הנוסעים הבוקר:

סוכני נסיעות מדווחים שבימים האחרונים התפוסה דומה בטיסות יוקריאן (UIA) לישראל. המטוסים של החברה טסים כמעט ריקים בשני הכיוונים.

בתחילה חשבתי שהסיבה האמיתית לטיסות הריקות היא התזמון של חודש פברואר. נציג ישראלי של אחת מחברות התעופה הגדולות בעולם אמר לי פעם "בחודש פברואר המכירות כל כך גרועות, שאני מודה לאל שיש בפברואר רק 28 יום". לפיכך בקשתי מחבריי לבדוק גם מה קורה בימים אלה בטיסות של חברות אחרות על הקו מקייב לת"א. ידיד שהיה היום על טיסת אל על בקו הזה שלח לי תמונה של תא הנוסעים באל על:

מטוס אל על נראה די מלא. ראוי לשים לב לסוג הנוסעים לפי לבושם. בצילום רואים על הסיפון הרבה כיפות שחורות וכיפות לבנות של חסידי ברסלב, וגם נשים עם מטפחות ושביסים. שתי התמונות צולמו היום. וזאת למרות שהמחירים באל על יקרים יותר מUIA.

חברת יוקראין איר היתה פופולרית מאוד בציבור הדתי בגלל שהציעה טיסות זולות לקייב, שנמצא במרחק לא גדול מאומן ומקברי חשובי הרבנים, כמו רבי נחמן מברסלב ואחרים. לקראת ראש השנה הפעילה יוקראין טיסות צ'רטר ורכבת אוירית לקייב ולאומן, ובהמשך החלה להפעיל טיסות סדירות. כיום יש טיסות יומיות מנתב"ג לקייב. יוקראין מציעה גם טיסות זולות ליעדים בארה"ב עם חניית ביניים בקייב, ורבים מהנוסעים הדתיים "מחפשי המציאות" למדו על יתרונותיה. אבל לפי שעה נראה שהיחסים הטובים עם ציבור הנוסעים הדתי מיטלטלים בתוך כיס אויר סוער.

הסיבה לכך היא שדיילי קרקע של יוקראין החלו לאחרונה להתנכל לנוסעים דתיים וחרדים בקו לנתב"ג. ידוע ש"הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה". כך עובדי יוקראין הקפידו מאוד על גודל המזוודות וכבודת היד ומשקלם, בצורה מוגזמת לעומת המקובל בענף התעופה. הם דרשו מכל נוסע בעל חזות דתית להכניס את תיק היד למתקן המדידה, ולפי זה דרשו תוספות תשלום. בנוסף, שקלו כל תיק ודרשו תוספות גדולות על חריגות קטנות ביותר. שיא האבסורד היה במקרים שהטרולי נכנס לתוך מתקן המדידה, אבל רק אחד הגלגלים בלט קצת החוצה. גם על זה הם חייבו בתשלום. היו מקרים שנשים דתיות שלא נשאר בארנקיהן כסף לתשלום הקנס, לא הורשו לעלות לטיסה ולהגיע הביתה לילדיהן הקטנים.

המקרים הללו עוררו כעס ותרעומת במיוחד בגלל שנוסעים דיווחו שלא נראו בדיקות כה קפדניות בדלפקי הצ'ק אין סמוכים, שבהם טיפלו בקליטת נוסעים לטיסות של יוקראין ליעדים אחרים. אפילו נוסעים בטיסת קונקשן מניו יורק לתל אביב שעצרו לנחיתת ביניים בקייב, נדרשו בקייב לשלם תוספת על טרולי שעליו לא נדרשו לשלם כשעלו למטוס בניו יורק. גם אם אנחנו מנטרלים את המנהג הידוע של חלק מהנוסעים חרדים שמנסים להתחכם ו"לדפוק את השיטה", עדיין ראינו סרטונים לפיהם מה שנראה נוהג בחוסר הגינות היו דוקא עובדי יוקראין. חלק מהנוסעים הפגועים טענו שהם מרגישים אנטישמיות לכאורה מצד עובדי החברה, שמציקים רק ליהודים. בין אם העובדים עושים זאת באנטישמיות מודעת ובין אם זה נעשה באופן תת הכרתי.

בציבור הדתי קמה סערה. היו נוסעים שפנו לרבנים לארגן חרם על החברה, אבל נודע לי שהרבנים עיינו בבקשה, ורצו לשמוע תחילה את הצד השני, כלומר את נציגי החברה. מנהלי יוקראין מתעלמים בזלזול מרבני בני ברק, ובכך מחמירים עוד את התדמית הציבורית שלהם. בינתיים הנוסעים לא חיכו לפסק הדין של הדיינים, ואנו רואים החלטה ספונטנית להחרים את יוקראין.

כשהתפצצו הסיפורים על ההתנהגות החזירית של עובדי יוקראין, נראה היה בתחילה שהחברה לא נפגעה מזה. כעת מתברר שהנוסעים הדתיים שטסו לאחרונה בחברה, קנו כרטיסים לפני זמן רב. בדקתי אצל שני סוכני נסיעות במיגזר החרדי, והם מדווחים על אפס מכירות כרטיסים ליוקראין איר.

הצילומים הנ"ל פורסמו גם בקבוצת ווצאפ ידועה בשם "חו"ל מהודר", וסוכני נסיעות דתיים בקבוצה הגיבו באמירות מסוג "מגיע להם!", שמעידות על שמחה לאיד.

ראוי לציין שחברת התעופה יוקראין איר שייכת ברובה ליהודי ישראלי ששמו אהרון מייברג, שמוכר כבעל צדקה וחסד באוקראינה. גם אני פניתי אליו אישית בהצעה לתת לו במה להציג את הסבריו להתנהגות המחפירה של עובדיו בקייב, אך גם ממני הוא מתעלם.

לאחר פרוץ הסערה הציבורית פרסמו הנציגים העיסקיים של יוקראין בישראל, חברת 'כספי טורס', את ההנחיות שלהם בעניני כבודה. כדי לפצות על עוגמת הנפש החליטו לפטור מתשלום תיק למגבעת ושקית תפילין. הם מסתירים מהציבור שאחד הדירקטורים של כספי טורס הוא אהרון מייברג מיודענו.

נראה שבטיסה היום לת"א הפסידה יוקראין יותר מסכום כל הכסף שהוציאה מנוסעיה בשבועות האחרונים. וזאת רק בטיסה של היום. ומה עם הטיסות הריקות האחרות בשבועיים האחרונים? ובשבועות שיבואו?

נשמח לפרסם כאן תגובה של כספי או של מר אהרון מייברג.

צילומים: אברהם חזין