יצאנו לבקר בתערוכת “חיות מופלאות” בחיפה, וגילינו פעילות משפחתית מקסימה שמתאימה מאוד לבילוי עם ילדים.

כבר מהרגע הראשון אפשר לראות שהמיצגים תוכננו בגובה העיניים של הילדים. הם צבעוניים, מושקעים ומזמינים להתקרב, להתבונן ולהשתתף. זו לא תערוכה שצריך לעבור בה בשקט ולקרוא הסברים ארוכים, אלא חוויה שמאפשרת לילדים להסתקרן, לשאול שאלות ולהרגיש שהם ממש חלק מהעולם שמוצג בפניהם.

אחד הדברים שאהבנו במיוחד הוא שהתערוכה חווייתית מאוד, אבל לא מציפה. הילדים יכולים להתקדם בקצב שלהם, לעצור ליד המיצגים שמעניינים אותם וליהנות מהפרטים הקטנים. גם עבור ההורים מדובר בבילוי נעים, משום שאפשר ללוות את הילדים, להסביר להם ולחלוק איתם את ההתלהבות.

מבחינת התאמה למשפחה דתית, החוויה הייתה נעימה ומכבדת. לא נתקלנו בתכנים בעייתיים מבחינת צניעות, והאווירה הייתה משפחתית ומתאימה לילדים. כמובן שתמיד כדאי לבדוק מראש אם מתקיימת במקום פעילות מיוחדת או הופעה בזמן הביקור.

במקום מוצע גם כיבוד, אך לא ידענו מהי רמת הכשרות שלו ולא ראינו מידע ברור בנושא. למשפחות שמקפידות על כשרות מסוימת, מומלץ להביא אוכל ושתייה מהבית או לברר מראש מול המקום.

בסך הכול, “חיות מופלאות” היא תערוכה מקסימה, נגישה וחווייתית, שמתאימה למשפחות שמחפשות פעילות נעימה בחיפה. המיצגים מושקעים, הילדים נהנים, והחוויה מצליחה לשלב בין משחק, דמיון ולמידה בצורה טבעית ולא מאולצת.

מומלץ במיוחד למשפחות עם ילדים צעירים שמחפשות בילוי משפחתי רגוע, צבעוני ומסקרן.

דן מריאשין, המסיים את תפקידו, התייחס בדבריו לאיום האיראני, לעלייה באנטישמיות ברחבי העולם ולחשיבות אחדות עם ישראל. במהלך האירוע הוענקה לו תעודת הוקרה על מנהיגותו ותרומתו לבני ברית הבינלאומי.

ראש עיריית כפר סבא, רפי סער, שיבח את פעילות ההתנדבות והעשייה החברתית של הארגון והודיע כי העירייה החליטה לקרוא כיכר מרכזית בעיר על שם בני ברית ישראל.

רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר אלון אהל עלה לנגן בפסנתר את "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי. בקהל נכחו גם סבו וסבתו, תלמה ואחי רוזן, חברים ותיקים בארגון.

יש לדעת להבחין בין ארגון 'בני ברית ישראל' ובין ארגון 'בני ברית העולמית' שמושבו בירושלים, ומנוהל ע"י מר אלן שניידר.

נשיא בני ברית ישראל, עמנואל (מנו) כהן, סקר את פעילות הארגון בשנה החולפת וציין כי הוקמו 15 לשכות חדשות וכי מספר החברים והחברות הגיע לכ-3,400. לדבריו, הארגון העניק בתקופה האחרונה סיוע למשפחות שפונו מבתיהן וליחידות צה"ל, לצד הרחבת הפעילות החברתית והקהילתית ברחבי הארץ, בהם שיפוץ בית רוקח והמיזוג עם בית האבות של בני ברית בחיפה:

"בני ברית ישראל ניצבת בימים אלה בחזית העשייה החברתית והערכית במדינת ישראל. אנו פועלים ללא לאות לחיזוק החוסן הלאומי והקהילתי, במיוחד בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם פגיעות קשות, ועם גל אנטישמיות גובר ברחבי העולם. בני ברית תמשיך להרחיב את פעילותה, לתמוך במשפחות, לחזק קהילות ולפעול מתוך ערבות הדדית ואחדות עם ישראל. ערכים שהם ליבת קיומנו".

.צילום מנחם ריבל

המוזמנים נהנו מהקרנת הבכורה של החיזיון הלילי החדשני, פרויקט בהשקעה של כ־15 מיליון שקל, ההופך את המצודה הצלבנית למסע ויזואלי מרהיב המספר את סיפורה של עכו לאורך אלפי שנות היסטוריה.

בתמונה מימין לשמאל: מיכאל יצחקוב מנכ"ל משרד התיירות, אוהד שגב ראש עיריית עכו, חיים כץ שר התיירות ויובל פורת מנכ"ל החברה לפיתוח עכו העתיקה.

צילום טל מרום.

בחופשות וטיולים בחו"ל אנו פוגשים מקומיים וקושרים עימם שיחות חולין. כמעט כל השיחות האלה גולשות  גם לנושאים מדיניים ובמעמד ישראל בעולם. הידע של המקומיים מגיע אליהם מאמצעי תקשורת לא הגונים, במקרה הטוב, או אנטישמיים במקרה הרע. בטיולינו בחו"ל כל אחד מאיתנו הופך למעין "שגריר הסברה" של מדינת ישראל.

אבל, האם יש לנו את הידע והכלים להסברה הדרושה?

תשובות ראויות מציע לנו שלמה אלמגור, איש תיירות ועיתונאי, החי שנים בהמבורג בגרמניה, ומשמש פובליציסט וכתב של תחנת הרדיו "קול רגע". שלמה אלמגור מוכר בישראל כמפעיל תיירות שמביא ארצה קבוצות רבות של צליינים מצפון גרמניה, ובעבר היה מבעלי חברת התעופה TLV Air שפעלה בקו אחד בלבד- תל אביב המבורג. בגרמניה הוא מוכר יותר בזכות פעילותו התקשורתית הכוללת הופעות בפאנלים פוליטיים, אולפני אקטואליה, וניהול שיחות מקצועיות מאחורי הקלעים מול עיתונאים ברשתות השידור הציבורי המובילות בגרמניה (ZDF ו-ARD). לצד עבודתו ברדיו, הוא גם מפעיל ערוצי יוטיוב ורשתות חברתיות פופולריות שבהם הוא מנגיש ומלמד את הציבור בישראל על המתרחש בתקשורת ובפוליטיקה הגרמנית.

בכתבה זו הוא מעמיד לרשותנו את ניסיונו העשיר בהסברה ישראלית, מכין אותנו לטיעונים שעליהן נישאל, ומציע לנו תשובות ראויות ומשכנעות על כל אחת.

אסטרטגיית "הצבת המראה" בפעילותו מול התקשורת המערבית והגרמנית. אלמגור אינו נגרר לוויכוחים פוליטיים מבוססי רגש, אלא מפעיל אסטרטגיה ייחודית: הוא משתמש בערכים המקצועיים שהעיתונאים האירופאים מתהדרים בהם - עובדות, לוגיקה ואובייקטיביות - ומציב אותם כמראה החושפת כשלים מוסריים ומקצועיים בסיקור המזרח התיכון.אסטרטגיה זו מיושמת על ידו בצירים המרכזיים הבאים:

שאלת הריבונות:

מול כתבים הטוענים כי ישראל מטילה "מצור וסגר בלעדי" על רצועת עזה, אלמגור מאתגר אותם בשאלה עובדתית פשוטה: "עם אילו מדינות עזה חולקת גבול?".

חוסר המודעות של עיתונאים רבים לכך שעזה גובלת במצרים חושף מבוכה רבה ומוכיח אימוץ אוטומטי של נרטיב אשמה ללא היכרות עם המפה הבסיסית.

הפרכת הטענה לפגיעה מכוונת באזרחים:

מול ההאשמה המקובלת בתקשורת הזרה כי ישראל פוגעת באזרחים באופן חסר אבחנה, אלמגור מציג את הפרקטיקה הצבאית הייחודית של צה"ל. הוא מדגיש כי נהפוך הוא - לפני כל פעולה צבאית באזור מאוכלס, ישראל משקיעה משאבים אדירים כדי להודיע מראש לאוכלוסייה האזרחית להתפנות (באמצעות כרוזים, שיחות טלפון והודעות). מהלך זה מוכיח כי המטרה היא פגיעה בתשתיות הטרור בלבד, תוך ניסיון עילאי למזער נזק אזרחי.

מראת ההומניטריות המבחינה (ההשוואה למצרים):

בעוד שהתקשורת מאשימה את ישראל באדישות לסבל אנושי, אלמגור מציב מראה מוסרית מול הקהילה הבינלאומית והמדינות השכנות:

ישראל קלטה ואישפזה בבתי החולים שלה חולים ופצועים עזתים לצורך קבלת טיפול רפואי מציל חיים. זאת בניגוד מוחלט למצרים - מדינה ערבית מוסלמית שכנה - אשר סירבה לקבלם וסגרה את גבולותיה בפניהם, מה שמדגיש את הסטנדרט המוסרי הגבוה של ישראל גם תוך כדי לחימה.

מראת הכשל הלוגי (תיעוד הסטת המשאבים):

מול הטענות על "מדיניות הרעבה מכוונת" של ישראל, אלמגור מציג משוואה לוגית:  אם ארגון טרור מצליח להבריח באופן שוטף כמויות אדירות של טילים, חומרי נפץ ותחמושת, הרי שצירי האספקה פיזיים וקיימים. המחסור אינו גזירת גורל אלא בחירה טקטית של שלטון חמאס, המעדיף התחמשות על פני רווחת אזרחיו כדי להשתמש בסבלם ככלי תעמולה.

מראת המניפולציה המספרית (ניתוח דמוגרפי השוואתי):

אלמגור מפרק את הסיסמה המקובלת בתקשורת הזרה לפיה עזה היא "המקום הצפוף ביותר בעולם".

הוא מציג נתונים מתמטיים יבשים: בעוד שבעזה הצפיפות היא כ-6,000 נפש לקמ"ר, בתחומי העיר הרשמיים של פריז הצפיפות עומדת על כ-20,000 נפש לקמ"ר (פי 3.5).

הצגת הנתונים מוכיחה כי הכתבים הזרים חדלו מלהסתמך על נתונים אמפיריים ועברו לדיברור סיסמאות שקריות.

מראת היפוך המיסגור (ניתוח גיאופוליטי):

אלמגור נלחם בנרטיב הדיכוטומי של "חזק מול חלש" (דוד מול גוליית), שבו ישראל מוצגת תמיד בתפקיד התוקפן החזק. באמצעות הרחבת העדשה הגיאופוליטית, הוא מציג את ישראל כמדינה זעירה הנלחמת על קיומה מול ציר אימפריאליסטי אזורי נרחב בהובלת איראן וגרורותיה, ובכך מחזיר את המיסגור הנכון שבו ישראל היא למעשה "דוד" המגן על עצמו.

תהודה, השלכות ציבוריות ובריתות אסטרטגיות לפעילותו של אלמגור ישנן השלכות ישירות על זירת המדיה והפוליטיקה בגרמניה, והיא מתחברת למגמות עומק בחברה הגרמנית מבוכה ותיקון בשידור הציבורי:

הלחץ הציבורי שנוצר בעקבות חשיפת הכשלים אילץ את רשת ZDF לעמוד בפני ביקורת עצמית. דוגמה בולטת לכך היא המגישה הבכירה דוניה היאלי (Dunja Hayali), שנאלצה להתמודד עם ביקורת ציבורית חריפה על כשלים מינוחיים בשידור (כגון הגדרת מחבלים פלסטינים כ"חטופים").

גיבוי פרלמנטרי בבונדסטאג:

הביקורת הציבורית של אלמגור מתכתבת ישירות עם המאבק שמנהלים פוליטיקאים שמרנים בכירים בגרמניה, דוגמת יוליה קלקנר (Julia Klöckner) ותורסטן פריי (Thorsten Frei) מה-CDU. מנהיגים אלו מובילים קו תקיף המבקר את נטיית הרשתות הציבוריות שמאלה, ותובעים פיקוח הדוק על כספי המיסים המממנים אותן.

האסטרטגיה של אלמגור זוכה לרוח גבית מצד עיתונאים גרמנים בכירים, דוגמת קלמנס ורגין (Clemens Wergin), ראש דסק החוץ של עיתון ה-Welt. ורגין מוביל קו חסר פשרות הדורש מהתקשורת הגרמנית לחדול מסיקור מוטה, אנטי-ישראלי ופרו-פלסטיני, ולחזור לדיווח ישר ועובדתי.

התערוכה תתמקד בין היתר בפתרונות לתעשיות הכימיה והתהליך, מערכות אוטומציה ובקרה, יישומי Industry 4.0 ו-5.0, אחזקה תעשייתית, מעבדות, תעשיות הפלסטיק והמתכת, לצד טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

לדברי גיל שטיר, מנכ"ל קבוצת שטיר: "בתקופה מאתגרת זו, כשאנו מוצאים את עצמנו במאבק על עתיד וביטחון המדינה, חיזוק ושימור החוסן של התעשייה הישראלית חשוב מתמיד. התערוכה מסמלת את כוח העשייה והיצירה, המניע את ישראל קדימה גם בימים קשים. אנו מציגים כאן לא רק חידושים טכנולוגיים ומוצרים, אלא גם את עמידותנו, רוחנו ויכולתנו להמשיך ולבנות, גם כאשר הנסיבות מטילות צל כבד. היום יותר מתמיד, התעשייה היא סמל לתקווה, לצמיחה ולחוסן הלאומי שלנו".

בין החברות שישתתפו בתערוכה נמנות ABB, יזמקו, אלקון, פניקס קונטקט, גיאורג פישר, גדיר מערכות ו-IN.P.C מקבוצת מפטגון, לצד עשרות חברות נוספות מישראל ומחו"ל.

במקביל לתערוכה יתקיימו ארבעה כנסים מקצועיים מרכזיים: NEWCHEM בתחום תעשיית הכימיה, כנס Proactive Maintenance לאחזקה חכמה, ועידת בטיחות וחירום 360 וכנס AUTOCONF שיעסוק בשילוב בינה מלאכותית, רובוטיקה ואוטומציה ברצפת הייצור.

האירוע צפוי לרכז אנשי תעשייה, מהנדסים, מנהלי מפעלים ומקבלי החלטות מכל רחבי המשק, ולשמש במה להצגת הפיתוחים והפתרונות שצפויים לעצב את עתיד התעשייה הישראלית בשנים הקרובות.

לפרטים אודות התערוכה והכנסים https://stier.co.il/in-tech/

מדובר בפלטפורמת PWA, אפליקציית דפדפן הניתנת להתקנה ישירות על מסך הבית של הטלפון הנייד ללא צורך בהורדה מחנות אפליקציות. בחברה אומרים כי המערכת פותחה במטרה להנגיש מידע חיוני לנוסעים בצורה פשוטה ומהירה, גם במהלך השהות באנייה.

המערכת החדשה מציעה התאמה אישית של המלצות לפי סוג הנוסעים והרכב המשפחה. כך למשל, זוגות יקבלו המלצות שונות ממשפחות עם ילדים קטנים או מתבגרים, בעוד קבוצות חברים ונוסעים רב-דוריים יקבלו הצעות המותאמות לאופי החופשה שלהם.

בין היתר כוללת CruiseSense מידע על מופעי הבידור באניות, פעילויות לילדים, אטרקציות, מסעדות ומתחמי אוכל, לצד המלצות על סיורי חוף ונמלי עגינה לאורך מסלולי ההפלגה. בסנורמה מדגישים כי חלק מהמידע זמין גם ללא חיבור לאינטרנט, יתרון משמעותי עבור נוסעים המבקשים לחסוך בעלויות גלישה במהלך השיט.

בלב המערכת פועל אסיסטנט חכם המבוסס על Claude של Anthropic, הנחשב לאחד ממודלי ה-AI המתקדמים כיום. האסיסטנט זמין בעברית מסביב לשעון ומסוגל לענות על שאלות הקשורות לכל שלבי ההפלגה, החל מהמלצות אריזה ועד בחירת פעילויות לילדים והופעות מומלצות על סיפון האנייה.

לדברי החברה, האסיסטנט מכיר את כלל 31 האניות של רויאל קאריביאן, כולל סדרות הדגל Icon ו-Oasis, וכן את מסלולי ההפלגות המעודכנים לשנים 2026 ו-2027.

בענף התיירות מעריכים כי שילוב טכנולוגיות בינה מלאכותית בעולם הקרוזים צפוי להתרחב בשנים הקרובות, במיוחד על רקע התחרות הגוברת בין חברות השיט על חוויית הלקוח. CruiseSense מצטרפת למגמה רחבה יותר בענף התיירות, שבה חברות מנסות להפוך את שלב תכנון החופשה ואת חוויית השהות עצמה לאישיים, מהירים ונגישים יותר באמצעות AI.

אודי שנב"ל, מנכ"ל חברת סנורמה: "אנו רואים בבינה המלאכותית מנוע צמיחה אסטרטגי. התפקיד שלנו הוא לא רק למכור הפלגה, אלא להבטיח חוויה אישית ופשוטה לכל ישראלי. CruiseSense הוא הצעד הראשון במהלך רחב בשיתוף קבוצת רויאל קאריביאן. עד סוף 2026 נשיק כלים טכנולוגיים נוספים שיעניקו ערך מוסף הן ללקוח הקצה והן לסוכני הנסיעות, תוך שילוב בין יחס אישי לטכנולוגיה מתקדמת."

השם סרי לנקה מורכב מצמד מילים בסנסקריט: "שרי" שפירושו קדוש, ו"לנקה" שפרושו אי.

למטיילים שחוששים ממגיפת הקורונה כדאי לדעת שהמצב הבריאותי בסרילנקה הוא מהמשופרים והבטוחים ביותר בעולם, וטוב יותר מישראל. שגריר סרילנקה בישראל, ורונה וילפטה, מוסר ש 90% מהתושבים מעל גיל 20 כבר מחוסנים פעמיים לפחות, וכל עובדי ענף התיירות קבלו כבר גם מנת חיסון שלישית. לתיירים זרים הכניסה מותרת רק למחוסנים שקיבלו את המנה השניה לפחות שבועיים לפני כניסתם לאי, ולהציג בדיקת PCR שנעשתה עד 72 שעות לפני הטיסה. בהגעה לסרילנקה נדרשים הנוחתים לעבור בדיקת PCR נוספת. ממשלת סרילנקה ביטלה לאחרונה את חובת הבידוד שנדרשה מהנכנסים לאי.

האי הטרופי של סרילנקה התברך בשפע של אטרקציות תיירותיות, וגם במעט היסטוריה יהודית. האי מוקף בחופים מרהיבים למנוחה ולשיזוף בשמש הטרופית החורפית. האקלים בסרי לנקה הוא משווני, וההבדלים בין הטמפרטורות בעונות השנה אינם גבוהים. בחופים יש גם ספורט ימי, והם מהווים מוקד עולמי לצלילה בין אלמוגים. האוקיינוס ההודי שמסביב לאי הוא ביתם של משפחות גדולות של לווינים, כולל הלווייתנים הכחולים הענקיים והדולפינים החביבים. בחורף, מזג האויר נעים ונוח כמו באיים אחרים באוקיאנוס ההודי, סיישל והמלדיבים, אבל מחירי המסעדות והמלונות והנסיעות הפנימיות זולות יותר. המקומיים הינם אנשים חמים ומסבירי פנים.

האי נחשב גן עדן לחובבי חיות, ושופע ג'ונגלים ופארקי חיות בר. משפחות עם ילדים יכולים לשחק עם פילים וצבי ענק, ולרכב עליהם. סרילנקה מתהדרת באחד מהשיעורים הגבוהים ביותר בעולם של אנדמיזם ביולוגי (אנדמיזם הוא מצב של חיות וצמחים שחיים רק במדינה או אזור מוגדר ולא במקומות אחרים בעולם). לכן סרילנקה נכללת בין חמשת הנקודות החמות למגוון הביולוגי המובילות בתבל. כבישים רבים מתפתלים בין ההרים, יערות ירוקים, שדות אורז, פארקים וכפרים מנומנמים. כל האטרקציות התיירותיות נמצאות במרחק של שעות נסיעה בודדות זו מזו.

תיירות המרפא מפותח מאוד בסרילנקה בזכות מסורות האיורוודה והיוגה. בסרילנקה בריאות כוללת כל דבר שמביא איזון של האדם עם הטבע, ולא רק יוגה וטיפולי מסאז' וספא. תיירות המרפא שם כוללת טיולים ביער, שחייה עם צב ענק, חליטת תה בעמנו, או ללמוד להכין מאכלים מקומיים אותנטיים. לכן סרילנקה זכתה להכרה של מכון הבריאות העולמי כאחד מיעדי הבריאות המובילים בעולם בשנת 2021.

מנהלת התיירות בסרילנקה, קימרלי פרננדו (Kimarli Fernando), אומרת: "טקס הענקת פרסי בחירת הקוראים של המגזין Conde Nast  בחודש שעבר, דירג את האי בין 'המדינות הטובות ביותר לטייל אליהן'. הפרס משקף את האטרקטיביות של התיירים. אנו מצפים לקלוט שוב את המטיילים ולספק להם חוויות בלתי נשכחות. אנו מאמינים שחופשה ביעד טרופי היא הדרך הטובה ביותר לשים מאחורינו את הלחץ שנגרם מהמגפה, ואנו מקווים שגם הישראלים יבואו לסרי לנקה שטופת השמש".

מעתה יכולים גם ישראלים להגיש בקשה לויזה אלקטרונית ETA (Electronic Travel Authorisation) ישירות באתר האינטרנט של משרד ההגירה בסרילנקה בכתובת www.eta.gov.Ik. עלות הויזה באתר היא 35$, ואפשר להגיש בקשה לויזה גם בנחיתה בשדה התעופה, במחיר של 40$. בד"כ אישור מתקבל בתוך 24 שעות. בבקשת ויזה יש להציג: ביטוח נסיעות שכולל גם סיכוני קורונה, כרטיס טיסה חזרה, צילום פרוטרט, ואישור על הזמנת מלון.

תמונות: שגרירות סרילנקה בישראל

לראשונה מזה עשרות שנים נחשפת לעיני הציבור מגילת ישעיהו השלֵמה והמקורית. כתב היד הקדום ביותר שבידינו. המגילה מתוארכת לשנת 125 לפני הספירה, כמעט אלף שנה מוקדם יותר מכתבי היד המקראיים שהכרנו עד היום. היא נקראת "הַשְלֵמָה" משום שהיא כוללת את כל 66 פרקי ספר ישעיהו, ללא חוסרים.

המגילה נפרשת לעיני המבקרים בתוך תיבת זכוכית משוריינת על שולחן ייעודי, שקט, כמעט טקסי. אורכה למעלה משבעה מטרים. 54 טורים צפופים, כתובים ביד בטוחה, באותיות שעדיין מדברות אלינו.

במבט ראשון קשה להאמין עד כמה הטקסט דומה לנוסח התנ"ך שבידינו. יש הבדלים זעירים בלבד, לעיתים כתיב מלא או חסר, לעיתים תוספת קטנה של וי"ו החיבור, לפעמים שינוי קל בסדר המילים. לא בתוכן, לא במבנה, לא במסר.

וזו בדיוק עוצמתה של המגילה. לא רק היסטוריונים ובלשנים מתרגשים כאן. לאורך עשרות שנים נחקרה המגילה מכל זווית אפשרית: סוגי העורות שעליהם נכתבה, אופן עיבוד החומר, הרכב הדיו, שיטות הכתיבה, תופעות לשוניות, והפערים הזעירים בין נוסחים. המגילה הזו מלמדת אותנו לא רק מה כתוב, אלא גם איך הקריאו, איך שמעו, ואיך עבר הטקסט מדור לדור, עוד הרבה לפני שנולד מוסד ה"מסורה" המוכר לנו.

אבל עבורי, כמאמין בתנ"ך, ההתרגשות נובעת ממקום אחר לגמרי. כאן, מול קלף העור העתיק הזה, נוכחת שרשרת הדורות במלוא עוצמתה. לא רעיון מופשט, לא סיפור שעבר שכתוב אינסופי, אלא טקסט אחד, רציף, מדויק להפליא, שמצליח לחצות אלפיים שנה כמעט בלי לאבד את קולו. קול שמשדר ומוכיח את מאמר חז"ל "משה אמת ותורתו אמת". קול שמבטל בגיחוך את גישת 'ההיסטוריונים החדשים' שטוענים שהתורה והתנ"ך אינם יצירה אלוהית, אלא יצירה ספרותית של בן אנוש, מחבר מוכשר מהמאה העשירית.

באותו רגע, המגילה איננה חפץ מוזיאלי. היא עדות חיה ומוכחת לאמונתנו ולבעלותנו על ארץ ישראל. סיפורה של מגילת ישעיהו מתחיל במדבר יהודה. באמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת, גילו רועים בדואים במערות שבאזור קומראן כדים חבויים, ובתוכם יריעות עור מכוסות כתב עברי שלא ידעו לפענח. המגילות עברו גלגולים לא מעטים בשוק העתיקות, עד שלבסוף הגיעו לידי מדינת ישראל. תחילה הוצגו בבניין טרה סנטה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך הועברו למשמרת מקצועית בספרייה הלאומית של ישראל בגבעת רם.

חשיבותן העצומה של המגילות הולידה גם מבנה ייעודי ומרהיב: היכל הספר. עם השלמתו הוצבה מגילת ישעיהו המקורית במרכז ההיכל. אך עד מהרה התברר כי האור החזק וההצבה האנכית פוגעים בה. בשנת 1968 הוחלט להסיר את המגילה המקורית מן התצוגה ולהעבירה לאחסון מבוקר בכספת שימור ייעודית. מאז, במשך עשרות שנים, הוצגה במקומה בהיכל הספר רפליקת העתק נאמן למקור.

ועכשיו, לרגל חגיגות השישים למוזיאון, נכתב פרק נדיר נוסף בתולדותיה. המגילה המקורית שבה ונחשפת. עבורה נבנה שולחן תצוגה חדש, מחופה זכוכית, מואר בתאורה ייעודית, ובעל מערכת אוורור פנימית מבוקרת. החדר כולו מתפקד כקפסולת מדבר: אוויר יבש, טמפרטורה קבועה, ולחות מנוטרת ללא הפסקה. האור רך. האוויר דומם. אפילו הצעדים נעשים זהירים יותר. רק 25 מבקרים מורשים להיכנס בכל רגע, כדי שאף הבל נשימת האדם לא תפגע באוצר הרגיש.

עוד לפני הכניסה לחדר עצמו, מקבלים המבקרים מבוא חזותי: צילומים, הסברים, ושחזור של הכדים שבהם נמצאו המגילות. המעבר הדרגתי, כמעט טקס מעבר, מן המוזיאון אל המדבר.

ואז נפתחת הדלת. ברגע הזה הלב באמת משנה קצב. לא מתוך רגשנות, אלא מתוך תחושת קרבה לא צפויה. ליבי מתחיל לפעום בפראות. דרך יריעות העור הללו אני מרגיש שאני נוגע, בזהירות אין קץ, בקול של אבות אבותיי. לא באגדה, לא במסורת ערטילאית, אלא במסמך ממשי, מוחשי, שנכתב ביד אדם, במקום מסוים, בזמן מסוים. מולי נפרשת שרשרת ארוכה של דורות. מהם אלינו, ומאיתנו אל הילדים שלנו.

ולכן אני יודע שעוד אחזור לכאן עם ילדיי. כי זו איננה חוויה שחוזרת. זו הזדמנות של פעם אחת בחיים לאדם מן השורה. בעוד כארבעה חודשים תוחזר המגילה המקורית לכספת השימור של הספרייה הלאומית, ותמשיך שם את חייה הארוכים, אולי עוד אלפיים שנה, בשקט, באפלה מבוקרת, ובהמתנה לדור הבא שיזכה לראותה.

ובינתיים, מהשבוע שעבר המגילה מוצגת במסגרת התערוכה "נחמה מן המדבר" של האוצרת חגית מעוז. לצידה פותח המוזיאון השבוע תערוכות נוספות לרגל שישים שנותיו, בהן "דממה רועשת: אמנות וסאונד", מפות ארץ הקודש, ותערוכות העוסקות בגרפיקה, טיפוגרפיה ועיצוב אותיות האלף בית.

אבל מבין כולן, זו התערוכה שבה הזמן עצמו עוצר לרגע, לוקח צעד לאחור, ונותן לקול העתיק לדבר.

לפי המארגנים, אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ ומחו"ל צפויים להגיע ליום של תרבות יפן עכשווית, עם דגש על אנימה, מנגה וקוספליי. המשתתפים ייהנו מתחרויות תחפושות ברמה בינלאומית, הופעות, הקרנות סרטים, טורנירים, מתחמי משחקים, דוכני אמנים ומוצרים מיפן, לצד עשרות הרצאות וסדנאות בנושאי תרבות יפן.

בין האירועים המרכזיים: הקרנת הסרט הישראלי דייס מיוזיקל, מחזמר דרמה קומית בהשראת אגדות יפניות ומשחקי תפקידים, והצצה להפקת הסרט בין השמש והירח, שנוצר לזכרה של נייבי בירד.

אורי מרקוביץ', יו"ר הארגון, מסר כי הכנס מגיע השנה ל"רמת הפקה בינלאומית", בזכות שיתוף פעולה עם שגרירות יפן בישראל ועם בנייני האומה.

הכנס פתוח לכל הגילאים. מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 80 ש"ח, וביום הכנס: 85 ש"ח. ילדים עד גיל 5 נכנסים ללא תשלום.

צילום עופר מולדובן

לרגל ההכרזה נפגשנו עמה לריאיון אישי.

מה עשית בפועל כדי להביא לפתיחת הקו הישיר?

"נפגשתי עם כל חברות התעופה הישראליות והפיליפיניות, וניסיתי לשכנע אותן שיש כאן פוטנציאל כלכלי אמיתי. פנינו גם לחברות תעופה בפיליפינים ובדקנו אם יש להן יכולת תפעולית.

אחת מהן הסבירה שמודל הפעילות שלה אינו מאפשר טיסות ארוכות כאלה. גם ב־Cebu Pacific אמרו לי שטווח הטיסה המקסימלי של המטוסים שלהם עומד על כ־9 שעות, בערך עד ערב הסעודית. בנוסף, המודל העסקי שלהם מבוסס בעיקר על טיסות עובדים."

ומה לגבי Philippine Airlines, שיש להם מטוסים רחבי גוף עם טווחים גדולים?

"הם עדיין לא מוכנים. הם ממתינים למסירת מטוסים חדשים, ונמצאים גם בתהליך של ארגון מחדש. כרגע הם מתמקדים בהחזרת קווים רווחיים שבוטלו, כמו למשל הקו ללונדון."

ומה קורה בזירה הישראלית?

"אני בקשר עם כל החברות הישראליות, אך איני יכולה להרחיב בגלל הסכמי סודיות. בשורה התחתונה, התוצאה של הפגישות הרבות היא הקו החדש של אל על. אני מעריכה שבהמשך גם ארקיע וישראייר יבחינו בפוטנציאל ויצטרפו."

כמה תיירים מישראל מגיעים כיום לפיליפינים, כאשר עדיין אין קו ישיר?

"בשנת 2025 ביקרו בפיליפינים כ־25 אלף תיירים מישראל. סיימנו את השנה עם גידול של כ־53% לעומת 2024. התחזית שלנו ל־2026 עומדת על 30 עד 35 אלף תיירים, בהנחה שמספר הטיסות יישאר כפי שהוא היום. אם יהיו טיסות ישירות, המספרים יהיו גבוהים הרבה יותר."

וכמה אזרחי פיליפינים מגיעים לישראל מדי שנה?

"בשנה שעברה הגיעו לישראל כ־50 אלף פיליפינים. אלה תיירים לכל דבר, רובם צליינים שבאו לבקר בארץ הקודש. זה אולי מפתיע, אבל כ־90% מאוכלוסיית הפיליפינים הם נוצרים אוונגליסטים.

למרות המלחמה ולמרות אזהרות מסע, פיליפינים המשיכו להגיע לישראל, לעיתים דרך ירדן או דרך דובאי, בלי לציין שהם טסים לישראל. משך השהייה המינימלי היה שבעה ימים. הנתונים נמסרו לי ישירות על ידי שר התיירות, חיים כץ."

אבל בישראל עובדים גם עשרות אלפי מטפלים סיעודיים. איזה משקל צפוי להיות להם בקו החדש?

"מאז 2023 לא נכנסו לישראל מטפלים סיעודיים חדשים. יש סוגיה פתוחה בהסכם שדורשת טיפול מול רשויות ההגירה שלכם. מאז 2022 לא אישרנו כניסה של מטפלים. האחרונים שנכנסו היו עובדי מלונות, וזה היה ב־2024. כיום אנו יודעים על כ־30 אלף אזרחי פיליפינים שעובדים בישראל."

אז איך מגיעים לנתון של 50 אלף?

"אם לוקחים בחשבון תיירים, עובדים ואנשים שנעים הלוך ושוב עם דרכון פיליפיני, מדובר בסך הכול בכ־100 אלף בני אדם. לכן יש צורך ממשי בקו טיסה ישיר."

תיירים ישראלים נוהרים לתאילנד, וייטנאם ויפן. למה דווקא הפיליפינים?

"אנחנו לא רוצים שישוו אותנו ליעדים אחרים. לכל יעד יש הייחוד שלו. לפיליפינים אולי יש חופים שדומים לתאילנד, אבל יש לנו יותר איים. אנחנו ארכיפלג של 7,641 איים בזמן גאות. המשמעות היא חופש אמיתי לדילוג בין איים, וכל אי מעניק חוויה שונה.

הפיליפינים הם לא רק יעד צלילה. יש לנו מסלולי הליכה בהרים, הרי געש בצורת חרוט כמעט מושלמת, ואנחנו חלק מאזור שנקרא משולש האלמוגים. בתוך האזור הזה נמצאת שונית טובאטהה, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות המגוון הביולוגי התת ימי יוצא הדופן."

ומה עוד?

"באי סבו יש את מואלבואל, שם אפשר לשחות כל יום בשנה בתוך להקות ענק של סרדינים. אפשר גם לצלול עם כרישי לווייתן.

שירגאו היא בירת הגלישה של הפיליפינים. מדובר בגלים ברמה תחרותית, בדומה ל־הונולולו. למתחילים עדיף לנסוע לאזורי אילוקוס או באלר.

בנוסף, כמו במדינות רבות באסיה, גם אצלנו יש קבוצות ילידיות רבות. אם נוסעים בין אזורים שונים במדינה רואים הבדלים ברורים בתרבות, בלבוש ובאורח החיים."

ואם מדברים על חופשה עם ילדים, מה מציעה הפיליפינים למשפחות?

"אנחנו מקדמים את הפיליפינים גם כיעד משפחתי. לדוגמה, באזור קלארק, כ־100 קילומטר מצפון למנילה, פועל כיום שדה תעופה בינלאומי, על בסיס אמריקאי לשעבר שהועבר לממשלת הפיליפינים בשנת 1992. באזור יש מרכז קולינרי, ולא רחוק משם נמצא הר הגעש הר פינטובו.

מערבה משם נמצאים חופי סוביק וגם אקווריום. צפונה יותר מגיעים לאזור ההרים ולעיירה סגאדה, עם טרסות אורז וארונות קבורה תלויים.

יש גם את באגיו, בירת הקיץ שלנו, שבה מתקיים בפברואר פסטיבל פרחים גדול.

בבורקאי נמצא אחד החופים הידידותיים ביותר למשפחות, עם מים רדודים לאורך רצועה ארוכה.

גם פלאוואן מציעה יעדים משפחתיים, ובהם אל נידו.

יעד משפחתי נוסף הוא בוהול, בזכות גבעות השוקולד ובזכות הקופיף הזעיר טרסייר."

ומה לגבי ביטחון אישי, בעיקר לנוכח אזהרות על אזורים מסוימים?

"יש אזורים שאינם מומלצים גם לתיירים וגם לאזרחים פיליפינים, כמו האי מינדנאו, ובמיוחד אזורים כגון טאווי טאווי, סולו ובאסילאן. הם שוכנים קרוב למלזיה המוסלמית, ומוסלמים רבים הגיעו בסירות קטנות והתיישבו אצלנו במינדנאו. ביניהם יש גם איסלמיסטים קנאים. לכן גם לנו, כתושבים מקומיים, איננו ממליצים לבקר באזורי מינדנאו.

עם זאת חשוב להבין שמינדנאו גדול יותר משטחה של מדינת ישראל, וברוב חלקיו אין סכנה לתיירים."

כיצד תקדמו את התיירות מישראל?

"נפעל בהסברה רחבה, נזמין סוכני נסיעות, נארגן סיורי היכרות לעיתונאים ולמשפיענים, ונשתתף גם באירועים כמו Eat Tel Aviv להצגת המטבח הפיליפיני. אנחנו גם מקדמים שיתופי פעולה בתחום האופנה, כדי להראות שאנחנו לא רק יעד גלישה."

האם משרד התיירות הפיליפיני רואה פוטנציאל בפיתוח תיירות יהודית דתית לשומרי כשרות, בדגש על אוכל כשר, חב"ד ושירותים מותאמים לשומרי מסורת?

למיטב ידיעתי, יש שני סוכני נסיעות פה בישראל שקשורים לקהילה היהודית במנילה, ושיודעים לארגן אוכל כשר לקבוצות מאורגנות של ישראלים באמצעות המסעדה הכשרה במנילה. הסוכנים האלה הם בועז וקסמן מ'אופיר טורס' ודב גולן. כאשר אופרטורים פונים אליי בנושא כשרות, אני מפנה אליהם. הם מארגנים גם קייטרינג כשר עם משלוחים לכל רחבי המדינה.

עשינו קמפיין לפרסום מזון חלאל לתיירים מהמזרח התיכון. הצעתי למשרד התיירות שלנו לערוך קמפיין דומה גם לאוכל כשר. הם עדיין בודקים היתכנות.

במדינות תיירות רבות פועלים בית חבד אחד או שניים. אצלנו בפיליפינים יש 6 בתי חבד. לא פחות. הם פועלים במקומות הפופולריים ביותר על התיירים הישראלים, כמו מנילה, סבו, בורקאי, אל נידו, קלארק, ושירגאו. שם אפשר להשיג אוכל כשר וגם תפילות שבת במנין.

מעט מאוד ישראלים מכירים את סיפורו של הנשיא הפיליפיני שהציל יהודים בשואה. איך אתם מטפחים את המורשת הזאת?

"אנחנו עוסקים בכך כל הזמן כחלק ממאבק באנטישמיות. מדובר בנשיא עמנואל קווזון, שהיה היחיד באותה תקופה שהסכים לפתוח את שערי ארצו לפליטי שואה. יש סרט עלילתי על סיפורו, ואנו מקרינים אותו בישראל, בעיקר בפני סטודנטים. באחת ההקרנות השתתף גם שגריר ארצות הברית, מייק האקבי. רק אתמול קיימנו הרצאה מקוונת מ־יד ושם שזכתה לכ־9,000 צופים.

הפיליפינים הם עם סבלני מטבעו. יש לנו חוק המאפשר לנשיא לפתוח את שערי המדינה לפליטים. אחרי שקווזון קלט יהודים בשואה, נשיאים מאוחרים יותר קלטו גם פליטים מאפגניסטן ומווייטנאם."

לסיום, אי אפשר שלא להתרשם מהתשוקה, מהידע ומהמסירות של השגרירה איילין מנדיאולה. מעבר לנתונים, לחזון ולמספרים, ברור שהיא רואה בתייר הישראלי לא רק תייר אלא שגריר תרבותי, שמחפש חוויות אותנטיות וקרבה לטבע, לקהילה ולתרבות הפיליפינית. הקו הישיר החדש הוא לא רק קו תעופה. הוא גשר בין עולמות, הזמנה לפתוח דלת לעולם צבעוני, מגוון ומרגש, כפי שרק הפיליפינים יודעים להציע.