בפרשת "מסעי" אנו קוראים "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם". גם אנחנו מסקרים באתר 'ותוליכנו לשלום' את "מסעיהם" ואת היעדים השונים של "וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ". בשבוע הבא, אחרי תשעה באב, צפויה הסתערות על אתרי תיירות בעולם. בתי חבד ברחבי העולם הפכו מזמן להיות חלק בלתי נפרד מענף התיירות הדתית. הם משמשים לנו מעין 'עמוד הענן' ו'עמוד האש' שהיו לאבותינו במדבר סיני וגם 'סיר הבשר'. רוב התיירים הדתיים נוהגים בחו"ל לאכול במסעדות בבתי חבד ולהתפלל שם בשבתות.
המסעדה והמכולת בבית חבד קוסמוי בתאילנד
למשל, בבית חבד הגדול שבקוסמוי בתאילנד התארחו בשבתות האחרונות לא פחות מאלף איש בכל סעודת קבלת שבת. האולם הרחב של בית חבד היה צר מלהכיל את כולם, לכן הארוחות התחלקו לשתי משמרות. במשמרת הראשונה ספרתי כ400 איש. השליח, הרב מנדי גולדשמיד, מעריך שבשבתות אחרי תשעה באב, יגיעו לבית חבד 1,500 ישראלים. הוא נערך לקלוט אותם לסעודות שבת במלון גדול, או להקים אוהל גדול במגרש החניה.
בתפילת קבלת שבת הצטופפו בבית הכנסת כ150 איש, ועוד רבים עמדו במסדרון. אחרי התפילה עברנו לאולם המסעדה וללובי הגדול, שבהם היו ערוכים שולחנות רבים. על מקצת השולחנות הוצבו שלטים קטנים כמו "משפחת כהן" או "קהילת קוסמוי" וכדומה. גם בעזרת הנשים ובבית הכנסת ערכו שולחנות. 450 פיות שרו יחדיו "שלום עליכם" ו"אשת חיל" בסוג של קולולם בניצוח הרב. זה היה רגע מרגש של התעלות נפש. נהניתי, והרהרתי מה היה אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל, אילו היה נוכח פה.
אבל האירוע לא היה נקי לגמרי ממחלוקת. התברר שכאשר אנחנו התפללנו ערבית, נכנסו לחדר האוכל נשים עם ילדיהן, סילקו את השלטים של המקומות השמורים, והתישבו במקומם. כשהגיעו האורחים שנרשמו מראש, הופתעו לראות אחרים תופסים את מקומם השמור. העוזר של השליח אמר לי אחרי הארוחה שהוא מכיר את משפחות היורדים ה"אוכלי חינם" האלה. אני הייתי מתפוצץ מכעס. אבל הרב מנדי הגיע ופתר את המחלוקת בנועם וחיוכים. הוא הציע לאורחים ששילמו, לוותר וללכת למלון, ולחזור בעוד שעתיים למשמרת השניה. אחר כך אכלנו ושבענו מאוכל מצוין, ומזמירות שבת בניצוח השליח. נראה שרוב התיירים מישראל הן חילוניים שאינם מכירים את זמירות השבת שלנו, לכן הרב פצח במחרוזת שירים ישראלים, והקהל הצטרף בשמחה.
חוויות השבת בבית חבד הגדול שבקוסמוי גורמות לי לשתף אתכם בכללי התנהגות ראויים, כאשר אנו מגיעים לבית חבד גדול או קטן בכל מקום בעולם.
הכלל הראשון – הזמינו ארוחות מראש.
שליחי חבד בכל אתר רוצים לדעת מראש כמה מנות להכין, כמה חלות לאפות, וכיוצא בזה. אפילו כאשר ילדינו ונכדינו מתכוננים להגיע לשבת, הסבתא דורשת לדעת מראש כמה יבואו. קל וחומר בבית חבד שנדרשים להתכונן לאורחים רבים.
בית חבד בווליגמה בסרילנקה
אני זוכר חוויה קשה ומטלטלת לפני כעשר שנים בבית חבד בעיר נופש בארה"ב. בערב שבת, 5 דקות לפני הדלקת נרות, מטלפנת מדריכת טיולים ישראלית אל השליח, ומודיעה לו שהיא והקבוצה שלה יישארו לקידוש וארוחה אחרי תפילת ערבית. היא לא שאלה האם אפשר להצטרף לארוחה, היא לא ביקשה לבוא עם תריסר אורחים. היא הודיעה! וזהו.
ראיתי את השליח הצעיר (שמו שמור במערכת) כמעט פורץ בבכי של חוסר אונים. הוא אומר לי: "אני בשיא הלחץ, ומנסה לסדר דברים אחרונים לפני שבת. עד יום חמישי נרשמו מראש 35 איש לקידוש ולארוחת שבת. ביום שישי בצהריים נוספו עוד 20 איש. הכל כבר מבושל, השולחנות כבר ערוכים, ופתאום היא צצה אחרי הרגע האחרון. ואני שואל: רבש"ע, מאיפה אני אביא עכשיו עוד אוכל?". מסכן.
בסוף זה נפתר. אשתי ואני עזרנו לו לפתוח ולערוך עוד כמה שולחנות, והמלצרים קיבלו הוראה לחלק ל75 מנות, את כמות האוכל שהוכנה ל60 סועדים.
לכן, הכלל החשוב הוא להזמין מראש. הרי אנו עושים זאת ממילא. כאשר אנחנו מתכננים טיול אנחנו מזמינים מראש חדרים במלונות, אנחנו מזמינים מראש כרטיסים לקונצרטים או משחקי כדורגל, וכן הלאה. אז למה לא לנהוג כך גם עם בתי חבד? הרי לכל אחד מהם יש אתר אינטרנט.
יש פתגם באנגלית: "The best surprise is no surprise" שמשמעותו "ההפתעה הטובה ביותר זה כאשר אין הפתעות". אל לנו להפתיע את שליחי חבד בהגעה לארוחה ללא הזמנה מראש!
מישהו אמר לי שהוא לא מזמין מראש, כי הוא לא רוצה להתחייב לתשלום, שמא יהיו שינויים בתוכנית.
טעות!
הזמנת מקום לסעודת שבת אינה כרוכה בתשלום. ההרשמה נועדה רק להתארגנות. הקונספט שלהם זה לתת לאנשים סיבות לבוא לבתי חבד, ואז לעזור להם בגשמיות וברוחניות. (בנושא הכסף נעסוק לקראת סוף הכתבה).
כלל שני- בתי חב"ד קיימים לא למעננו.
יש בציבור חוסר הבנה בסיסי של מפעל השליחים ושל בתי חבד. הנה סיפורים להמחשה:
- קבוצה קטנה של אברכים ומשפחותיהם השקיעו ממון רב על טיול לשווייץ. שילמו עבור טיסות, שכרו רכבי יוקרה, ובזבזו מאות יורו על קניות. אחרי כל זה החליטו שהם ילונו בבית חב"ד, כדי לחסוך כסף. זה לא התאים לשליח, ולכן ניסה לסדר להם מוטל לא יקר בקרבת בית חב"ד. הם התנגדו והתווכחו, ולבסוף כפו עצמם על השליח ונשארו בכל זאת בבית חב"ד. עוזרו נאלץ להישאר איתם, במקום להיות בלילה עם משפחתו.
- סוכן נסיעות סיפר לי על לקוחה חרדית שחזרה מאירופה כשבפיה תלונה: "למה שליח חב"ד לא חיכה לי בשדה התעופה לאסוף אותי בנחיתה? למה לא אירח אותי בביתו? נאלצתי לשכור על חשבוני חדר בבית מלון". הסוכן היה המום, בגלל שידע שהגברת נחתה בשעה 2 בלילה. הרי הוא מכר לה את כרטיס הטיסה.
- יש בינינו זוגות דתיים שקונים טיסת לואוקוסט במחיר מציאה, ואז "מתעלקים" על בית חב"ד שידאג לכל שאר צרכיהם, ויעניק להם אוכל כשר, מדריך טיולים צמוד, ואפילו הסעות לאתרי תיירות.
כמעט כל שליח נתקל לעתים גם בחוצפה של ישראלים עם דרישות לא הגיוניות. כמובן שרוב הישראלים אינם כאלה, אבל ישנם בינינו מטיילים עם ציפיות לא ריאליות משליחי חב"ד. השלוחים משרתים בשמחה ובאהבה כל יהודי בכל מקום בעולם. אבל יש בינינו מי שאינם מבינים את מהות השירות הזה. יש אנשים המגיעים לבית חב"ד עם תחושה של "מגיע לי!".
אז זהו, שלא! לא מגיע לנו כלום!
הכירו את עקרונות היסוד של השליחות בחב"ד:
את מוסד השליחות הקים בתחילת המאה הקודמת האדמו"ר השישי, הריי"ץ, במטרה לשמור על הגחלת היהודית, ושלח שלוחים לקהילות יהודיות נידחות וחלשות ברחבי רוסיה. באמצע המאה הקודמת, האדמו"ר האחרון, הרבי מלובביץ', הרחיב את מפעל השליחות במסגרת "וּפַרָצְתָּ". הוא שלח שליחים גם למרוקו ולכל רחבי הגלובוס.
דגל חבד באמצע הג'ונגל בסרילנקה
הוא עשה "ופרצת" לא רק גיאוגרפית, אלא גם סוציאלית. הוא שלח שליחים לבתי חולים לבקר מאושפזים יהודים, וגם לבתי סוהר לעודד אסירים יהודים. כאשר נודע לו על התבוללות של סטודנטים יהודיים באוניברסיטת לוס אנג'לס, הוא שלח שליח גם לשם. השליח פתח בקמפוס סניף של חבד, וקרא לו "בית חבד". כך בא לעולם "בית חבד" הראשון בעולם. רק בשנות ה70 החלו להיפתח גם בתי חבד למטיילים, לשם באים תרמילאים להניח תפילין ולהתרועע עם ישראלים.
הרב נחמיה וילהלם, שליח חבד בבנגקוק, מגלה שכיום יש יותר מ7,000 שליחים בכ4,000 בתי חבד במאה מדינות, ורק 200 מהם מטפלים גם במטיילים. שימו לב לפרופורציות- פחות משלושה אחוזים מבתי חבד בעולם נועדו לטפל גם בנו, התיירים, בנוסף על הטיפול במקומיים. כל שאר בתי חבד נמצאים במקומות שבהם לא דורכת כף רגלו של תייר יהודי. המטרה הראשית של בתי חב"ד היא לשמור על היהדות של המקומיים. הקליינטים הראשיים שלהם הינם יהודים מקומיים "הָאוֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", כולל משפחות יורדים שעשו רילוקיישן. לפיכך, הפוקוס של השליחים לא יכול להיות מוקדש לתייר מזדמן שהגיע לשבוע. עם כל הכבוד לנו, אנחנו לא בראש סולם העדיפויות שלהם. עלינו להבין שהשליחים לא נמצאים שם בשבילנו. ואם בכל זאת הם מארחים אותנו בשמחה, ומעניקים לנו שירות שאף תייר גוי אינו זוכה לו, עלינו להכיר טובה. לא לבוא בדרישות, ולא להתלונן.
כלל שלישי- תרום כפי יכולתך
בתי חבד פועלים רק מתרומות. אין מאחוריהם איזה גוף ממשלתי או מיליארדר שמממן אותם. לשליחים יש לא מעט הוצאות, על אוכל, שכר למלצרים, להחזיק מקום, מנקים, וכדומה. בתי חבד אינם דורשים תשלום על ארוחות שבת, ארוחות בוקר אחרי תפילת שחרית, ועל הכיבוד בשיעורי תורה. זו הוראה של הרבי מלובביץ'. הרב נחמיה מסביר שהרבי רצה לא לבייש את "מי שאין לו". יהודים עניים באירופה (במיוחד מהגרים מרוסיה) מוזמנים לאכול חינם, ובהזדמנות זו גם להתפלל ולשמוע דברי תורה. ברחבי אסיה ודרום אמריקה מטיילים תרמילאים תפרנים, שקשה להם לשלם על ארוחה כשרה. אם הם באים להניח תפילין רק בגלל האוכל בחינם, גם זה טוב.
אבל מאיתנו, ה"בעלי-בתים", מצפים לשלם על הארוחות שאנו אוכלים, ואם אפשר אז גם לתרום משהו כתשלום עבור סועד אחר. לא חייבים, אבל רצוי. "אם תרצו להשתתף בהוצאות ולתרום, תבוא עליכם הברכה". אומר הרב נחמיה. "יש קופות צדקה, ובמוצ"ש תשים בתוכן כמה שאתה רוצה. ואם אין לך, אז תרגיש נח. הכל בסדר".
בתי חבד נותנים לתיירים גם שירותים אחרים, כמו שמירת חפצים. יש ישראלים שמגיעים לעיר גדולה, ועורכים בה מסע קניות. אחר כך ממשיכים לטייל ברחבי המדינה, ולא רוצים להיסחב עם כל הפקלאות. בבתי חבד רבים יש חנות מכולת כשרה, בית ספר של יום ראשון, שירות כביסה, ועוד.
יש עוד שירותי תיירות, כמו יעוץ לתכנון טיולים, השכרת טלפון לווייני, וכדומה. השלוחים נחלצים לעזרה במקרים של אסונות או תאונות או אובדן דרכון, ומשמשים מעין קונסול לא רישמי. הם דוברים גם את שפת המדינה וגם עברית, ויש להם ניסיון בפתרון משברים מול הרשויות המקומיות.
כל מי שנהנה מבתי חבד ומההזדמנות לדבר עברית, מוזמן לתרום למימון מפעל השליחים. כל איש כאשר ידבנו ליבו.
לי יש הוראת קבע של ח"י שקלים מידי ראש חודש למספר בתי חבד בעולם. לפני כל "נסיעתא דשמיא" שלי לגולה, אני מתקשר מראש להזמין ארוחות, וגם שואל את השליח האם הוא צריך משהו מהארץ. כך עשיתי גם עם השליח בקוסמוי, הרב מנדי גולדשמיד, שלא הכרתיו עד לפני שבועיים. לפני שטסתי לכאן, אחותו המתגוררת בכפר חבד הביאה לביתי שתי שקיות עבורו. למדתי מפי שליחי חב"ד שאירחו אותי בעבר, כי לפעמים חבילת נרות חנוכה, שעולה לי בארץ 2 דולר, שווה בעיניהם הרבה יותר מ200 דולר תמורת אירוח זוגי לשבת. פעם הבאתי לשליח במלטה חבילה גדולה עם מאות כיפות מודפסות, שהוא הזמין ממפעל בארץ. בערב ליל הסדר לפני 7 שנים הבאתי מהארץ 40 ק"ג מצות לבית חב"ד במנילה בפיליפינים. השליח שילם עבור המצות, ואני תרמתי רק את התשלום עבור המשקל העודף במטוס. ויש לי עוד הרבה דוגמאות.
אני שמח על ההזדמנות להיות שותף שלהם לדבר מצווה. ועל ארוחותיי אני משלם תמיד. אפילו דוד המלך, שכתב בתהלים ברכת תודה לאלוקים על "כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי", הקדים לשאול "מָה אָשִׁיב לַהשם?". אני מציע גם לקוראינו להבין את השליחים ולהתנהג עימם בהתאם.