במוזיאון תל אביב נפתחה השבוע תערוכת יחיד ראשונה בישראל של אֵנֶה בירמן. היא מהחשובות בצלמי האוונגרד של המאה העשרים, אך בישראל אינה מוכרת, למרות שצאצאיה חיים פה בינינו. התערוכה פורשת את עבודתה הייחודית עם 140 הדפסות מקוריות של תצלומיה, בהן עבודות מהאוסף של משפחת האמנית, הנחשפות לראשונה בפני הציבור הרחב.

אֵנֶה בירמן (1898–1933), קנתה מצלמה כדי לצלם את ילדיה הקטנים, ובהמשך פתחה גם מעבדת צילום ביתית קטנה. כעבור שנים אחדות הפכה הצלמת האוטודידקטית היהודייה לדמות מרכזית בסגנון הצילום שהיה חלק מזרם האמנות "הצילום החדש" או ״האובייקטיביות החדשה״, שהתפתח בגרמניה בשנות העשרים של המאה העשרים כתגובת־נגד לאקספרסיוניזם. מגמה זו התאפיינה בעיסוק לא סנטימנטלי במציאות ובהתמקדות בעולם התופעות האובייקטיבי, בניגוד לנטיות הרומנטיות או האידיאליסטיות יותר של האקספרסיוניזם.

החל משנת 1929 ואילך הוצגו תצלומיה בכל תערוכות הצילום המודרני הגדולות בגרמניה ומחוצה לה, ופורסמו במגזינים בינלאומיים לאמנות ולצילום. עבודותיה שבו ונחשפו לציבור ב־1987, בתערוכה מקיפה במוזיאון פולקוואנג, אסן, ומאז הן מוצגות במוזיאונים ברחבי העולם. דווקא בישראל, שבה חיים צאצאיה, היא אינה מוכרת, ועד עתה טרם הוצגו יצירותיה לקהל הישראלי.

בתצלומיה ניכרים התמקדות בפרטים, זוויות צילום דינמיות, משחקי אור וצל חדים, קומפוזיציות מופשטות וקונסטרוקטיביסטיות, וטכניקות צילום ופיתוח ייחודיות. אך אף שהתבוננה במציאות מנקודות מבט חדשות ובלתי צפויות, היא תמיד נאחזה במציאות חייה הקרובה – המטבח, חדר העבודה, הגינה וכדומה. המצלמה של בירמן מקרבת דברים זרים והופכת אותם לאינטימיים, בעודה מרחיקה דברים מוכרים והופכת אותם למופשטים ומשונים. התקריב הקיצוני משמש אותה ליצירת תחושה של אינטימיות עם המצולם, כגון בתצלומי הילדים.

הרפורטואר של אנה בירמן כולל גם תצלומים של מינרלים וקריסטלים שקישטו את ביתה. יש בהם משחק צללים וניגודים מפתיעים בין שחור ללבן. פרויקט זה זכה להצלחה גדולה, וסלל את דרכה כאמנית צילום. אחד המוטיבים החוזרים בתצלומיה הוא תקריבים של כפות ידיים- ידי ילד המנגנות בפסנתר, ידיים עושות כביסה, ידיים אוחזו זו בזו או מונחות על חפצים שונים, ויוצרות הפתעות ויזואליות.

פעילותה כצלמת נמשכה רק שנים ספורות, והיא נפטרה ממחלת כבד בגיל 34, כשבועיים לפני עלית היטלר לשלטון. בנה הקטן, גרט (גרשון), נשלח תחילה לבית יתומים, ואח"כ נשלח לארץ ישראל. הוא גדל בקיבוץ, התגייס לצה"ל במלחמת העצמאות, ושירת כקצין במשטרה הצבאית. כיום הוא מתגורר בנתניה.

לאחר מותה תכננו בעלה ואחיו לעלות לארץ ישראל, וארזו את מטלטליהם במכולת עץ גדולה ("ליפט") לשלוח ארצה. במכולה זו הם ארזו גם 3,400 מיצירותיה. מרבית ההדפסות והתשלילים שלה הוחרמו בידי הוורמאכט בעת שהיו בדרכן לישראל עם מטען המשפחה. רק כ400 צילומים מקוריים נשארו, ו-140 מהם מוצגים עתה בתערוכה החדשה במוזיאון תל אביב.

התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות מבוססת על התערוכה הנרחבת "אנה בירמן: אינטימיות עם הדברים" (2019) שאצרה ד"ר סימונה פרסטר מתוך אוסף קרן אן ויורגן וילדה באוסף הציורים הממלכתי של בוואריה, מינכן. כמו כן, היא כוללת עבודות של בירמן מתוך אוסף התצלומים של פינקותק דר מודרן, מינכן, ומוזיאון פולקוואנג, אסן, גרמניה. בנוסף, מוצגות לראשונה עבודות של האמנית מאוסף המשפחה, לצד חומרים ארכיוניים מרתקים, בהם תצלומים מהאלבום המשפחתי הפרטי, כתבות מעיתונים ועוד.

מנכ״ל אוסף הציורים הממלכתי של בוואריה, פרופסור ברנהרד מאץ, אמר בפתיחת התערוכה בת"א בשידור וידיאו ממינכן: "אנחנו שמחים מאוד שהתערוכה המרתקת הזו זוכה להיות מוצגת בשלישית בתל-אביב, והפעם תוך פיתוחה והרחבתה עבור קהל בינלאומי. זכינו בשיתוף פעולה אידיאלי עם מוזיאון תל אביב לאמנות הנפלא".

מנכ"לית מוזיאון תל אביב לאמנות, טניה כהן-עוזיאלי, אמרה בטקס פתיחת התערוכה: "אנחנו גאים להפנות זרקור לעבר צלמת מעוררת השראה, שהקדימה את זמנה, העזה ופרצה דרך לנשים לעסוק באמנות ולנסח מחדש את הצילום המודרני, תחום שבתקופת חייה הקצרים היה כמעט כולו גברי. התערוכה חושפת לראשונה בפני הקהל בישראל גוף עבודות מרתק של אמנית יהודייה פורצת דרך, שההיסטוריה שלה מתמזגת עם ההווה שלנו. היא מוצגת בארץ בזכות שיתוף פעולה בינלאומי מיוחד של מוזיאון תל אביב לאמנות עם קרן אן ויורגן וילדה מאוסף הציורים הממלכתי של בוואריה, מינכן".

התערוכה מוצגת בגלריה פליציה בלומנטל, האגף ע"ש מרק וגבריאלה ריץ', בבניין הראשי. התערוכה מלווה בקטלוג מקיף בשיתוף עם הוצאת הספרים השוויצרית Scheidegger & Spiess. הוצאה זו פרסמה קטלוגים נוספים של תערוכות האמנית בעולם, בהם המונוגרפיה אנה בירמן: תצלומים (2020), שליוותה את התערוכה במינכן ובאסן.

 

 

 

 

 

WP2Social Auto Publish Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן