בשבת זו, פרשת בשלח, י"ז שבט, חל יום פטירתו של הרב חיים פלאג'י מאיזמיר, שהיה ה"חכם באשי" (הרב הראשי). בשנת 1855 הוא מונה על ידי הסולטן למשרת ראש הקהילה היהודית של האימפריה העות'מאנית, והיתה לו סמכות משפטית לנהל את חיי הקהילות ברחבי האימפריה, כולל בארץ ישראל. בזקנתו רצה לעלות לארץ ישראל, אבל ראשי קהילת איזמיר מנעו ממנו יעזוב.

הרב חיים פלאג'י – הרב הראשי של כל האימפריה

רבי חיים פלאג'י נפטר בי"ז בשבט ה'תרכ"ח (1868), ונקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית שבה השתתפו גם נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. כיום, ביתו ובית הכנסת שלו נהיו אתר תיירות יהודית.

באיזמיר הייתה קהילה יהודית מפוארת שמנתה כ40,000 יהודים, והיו בה רבנים חשובים שהשפיעו על ההיסטוריה היהודית. היו באיזמיר 34 בתי כנסת, תלמודי תורה, ובתי דפוס עבריים. מהקהילה הגדולה נשארו כיום רק כאלף יהודים,

ומהפאר הרוחני נשארה מורשת של בתי כנסת היסטוריים, חלקם נשמרו במלא תפארתם, חלקם נפגעו מפגעי טבע, והתקרות שלהם קרסו פנימה. אלו עברו פעולות הצלה, ושימור. חלקם שופצו ושוחזרו לאחרונה. במקום שבו נמצא היום השוק של איזמיר שכן פעם הרובע היהודי. בפאתי השוק ישנו מתחם שבו מקבץ של 9 בתי כנסת עתיקים חלקם צמודים זה לזה.

חלקם משמרים סגנון אדריכלי ספרדי מהמאה ה16. במרכז אולם התפילה ניצבים 4 עמודים שיוצרים מעין חופה. ביניהם בימת הקריאה בתורה, מוגבהת יותר מהמקובל. ארונות הקודש עשויים עץ, מעוטרים וצבועים בצבעים חמים עזים. רובם מחולקים לשלשה. במרכז ארון רגיל, ומשני צדדיו צמודים ארונות קטנים יותר שיכולים להכיל רק ספר תורה אחד או טליתות וסידורים. סידור הישיבה באולם התפילה הוא במעגלים מסביב לבימה, באופן שהמתפללים יכולים לראות זה את זה. לא כמו בבתי הכנסת האשכנזים בימינו שבהם המתפללים יושבים בשורות כמו בכנסיות או בבתי קולנוע, בלי קשר עין ביניהם.

הקהילה היהודית שמרה על בתי הכנסת האלה באיזמיר, אך כיום הם פחות פעילים בשל התמעטות הקהילה. רבים בחרו לעלות ארצה, רבים עזבו לניכר והיהודים שנשארו עברו להתגורר ברובעים חדשים בעיר.

הכל מכירים את בית הכנסת הפורטוגזי העתיק באמסטרדם, ואת המורשת המפוארת שהוא מייצג. אבל רק מעטים מכירים גם את "אחיו" באיזמיר שבטורקיה. גם באיזמיר נבנה באותה תקופה בית כנסת לאנוסים שברחו מספרד לפורטוגל ושם שמרו על יהדותם בסתר, עד שהגיעו למקום שבו יכלו לשומרה גם בפומבי. בכתבה זו נחשוף את "סודם" של בתי הכנסת העתיקים באיזמיר.

כיצד יהודייה מישראל הצילה תשעה בתי כנסת בטורקיה

זכות היוצרים על גילוי בתי הכנסת באיזמיר ועל יוזמת הקמת פרויקט לשיקומם ושימורם שמורה לגברת יהודית קרייתי-מטלון  מתל אביב: "המשפחה שלי עוסקת בנדל"ן, מאז שאבי היה גואל אדמות ושותף של יהושע חנקין. אחד מעסקי הנדל"ן שלנו היה מלון ליד איזמיר שאליו הגעתי מפעם לפעם לטיפול שוטף. באחת הפעמים שבהן ביקרתי באיזמיר, סיפרו לי על בתי הכנסת העתיקים והציעו לי לראותם. אך רק אחרי 4 שנים מצאתי פנאי לראות את מתחם בתי הכנסת. בית הכנסת הראשון שהראו לי היה בית כנסת סניורה". עמדתי בפתח, סקרתי את המקום 360 מעלות, והרגשתי אנרגיות חזקות של קדושה, שגרמו לי לדמעות. אמרתי לעצמי: " יש כאן מלאכים".

התברר לה שבתי הכנסת לא היו רשומים על שם הקהילה היהודית. "החלטתי בו במקום שלא יתכן שיקברו את המורשת המפוארת של היהודים שגורשו מספרד ב1492". יהודית עומדת גם בראש קרן קרייתי, על שם אביה, מרדכי קרייתי ז"ל. היא החליטה לגייס את הקרן לשימור בתי הכנסת ולשיפוצם. תחילה טיפלה בבירוקרטיה המשפטית לרשום את המבנים על שם הקהילה היהודית. הקהילה הפסידה בכל הערכאות המשפטיות בטורקיה. לאחר ההפסד גם בביהמ"ש העליון, היא ערערה לבית הדין הבינלאומי בהאג, וזכתה.

יהודית החלה לגייס מימון לשימור ושיפוץ מקרן אירופית חשובה , קרן השגרירים האמריקאית, ממשלת גרמניה, קרן IZKA בטורקיה ועוד. מר מוריס ריינה, נשיא כבוד של לשכת המסחר ישראל טורקיה, מלווה את הפרויקט ותומך בו.

במשך 13 שנים נעשות פעולות השיפוץ ושיחזור בתשע בתי הכנסת העתיקים באיזמיר. בסקר ראשוני חולקו בתי הכנסת לשלש קבוצות- מצב טוב, מצב הרוס לגמרי, ומצב בינוני אך טעון שיפוץ. בשלב הראשון נעשו רק פעולות הצלה לחיזוק קירות וגגות אלו שהיו עלולים לקרוס. חיזקו אותם עם קונסטרוקציות פלדה או עץ כדי לעצור את תהליך ההתדרדרות. רק אחר כך התקדמו לשלב פעולות שיקום. כיום, בשלב מתקדם של הפרויקט כבר שופצו רוב בתי הכנסת.

הנה פירוט של מה שאפשר לראות שם כיום, עוד לפני שהסתיים פרויקט השיקום:

בית הכנסת "עץ חיים"

בית הכנסת הזה היה הראשון בפרויקט השימור והשיקום . מספרת יהודית קריתי-מטלון: "ראיתי שרצפת העץ שוקעת ונוטה לקרוס. מניסיוני הבנתי שהיא תמשוך אחריה גם את הקירות. לכן כאן הטיפול היה הכי דחוף. היה צריך לתקן גם את הגג. על הקירות נחשפו 6 שכבות צבע אחת על גבי השנייה מתקופות קודמות של בית הכנסת . ומתחת לרצפה גיליתי שרידים של בית כנסת רומניוטי עתיק עוד יותר".

אורי בר-נר מקרן קריתי מוסיף: "כשביקרנו שם לראשונה ראינו שהקירות מלאים טחב וירוקת, והם נוטים לקרוס. ערכנו קמפיין גיוס כספים להצילו מהרס. קרן השגרירים האמריקאית תרמה כ75,000$   לעבודות הצלה מידיות. הקמנו בחלל אולם התפילה מעין כלוב עשוי כלונסאות עץ שימנע מהקירות ליפול, אך הם המשיכו לנטות והחלו אף להתנתק מהרצפה. נוצרה דחיפות להמשיך את עבודות השיקום והשימור".

במאה ה15 התפללו כאן גם מוסלמים. כאשר פלשו הטורקים לאיזמיר לא היו מסגדים בעיר, אלא רק כנסיות ובתי כנסת. הטורקים בקשו מהקהילה היהודית להתפלל בבית הכנסת הזה, עד שיבנו לעצמם מסגד. בכנסיות נוצריות הם לא יכלו להתפלל בגלל איסור האיסלאם להתפלל במקום בו מוצבים קישוטי איקונות ופסלים.

לאחר שבית הכנסת נהרס מפגעי טבע, הקימו על שטחו במאה ה17 בית כנסת חדש שמשמר את השם 'עץ חיים'. במהלך השיפוצים של קרן קרייתי נחשפו ציורי קיר יפים, ובתקרה התגלו עיטורים של פסוקים.

בלונדון פועלת הקרן למורשת היהודית שעשתה פרויקט למיפוי אתרי מורשת יהודית באירופה, בניהול פרופסור ולדימיר לוין, ראש החוג לאומנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים. מנהל קרן המורשת הינו מר מייקל מייל, שמקושר לנסיך מוויילס, שהוכתר לאחרונה כמלך אנגליה. הקרן הכריזה על 16 אתרי המורשת היהודית המובילים באירופה. ברשימה זו מופיע גם בית הכנסת עץ החיים באיזמיר. מייקל מייל הפעיל קשריו שאירוע ההכרזה יהיה בפרלמנט הבריטי. כאשר נודע בטורקיה על ההכרזה בפרלמנט הבריטי, הם הבינו את הפוטנציאל הטמון בפרויקט בתי הכנסת באיזמיר, והתמיכה הממשלתית בפרויקט גדלה.

בתי הכנסת שנמצאו במצב טוב יחסית

בית הכנסת "גברת" (סניורה)

בית כנסת זה נבנה במאה ה17 ונשמר טוב יותר מאחרים. הוא גם מהיפים ביותר. צבוע בלבן בוהק מבנים ומבחוץ, ומואר בעזרת חלונות גדולים ונברשות גדולות ויקרות. הכניסה דרך שער ברזל שמאחוריו גינה מקסימה, שמובילה לגלריית עזרת הנשים של בית הכנסת. לעזרת הגברים נכנסים דרך כניסה אחרת. עזרת הנשים מרווחת מאוד, כאילו מרמזת על ההקשר הפמיניסטי של בית הכנסת.

לפי המסופר, בית הכנסת נקרא על שם דונה גרציה סניור, האישה העשירה ביותר באירופה במאה 16, שהייתה יזמת, כמו גרסה נשית של אילון מאסק בימינו. שהקדישה  את רוב חייה וממונה להצלת יהודים אנוסים היא חיה כאנוסה נוצריה כלפי חוץ, אך כיהודיה בסתר. רק כאשר הגיעה לאימפריה העותמנית בגיל 40, שבה אל יהדותה בפומבי. היא הייתה פעילה מאוד בסיוע לאנוסים (מאראנוס), והבריחה רבים מהם באוניותיה. יש גרסה אחרת שבית הכנסת הזה נקרא על שם אישה שעלתה לגור בירושלים, והקדישה את ביתה באיזמיר לשמש כבית כנסת.

בית הכנסת "אלגזי"

משפחת אלגזי לדורותיה הייתה מהגדולות והידועות באיזמיר. אחדים מבניה היו חזנים, רבנים חשובים, ואחרים היו משוררים לאומיים עותומנים. בשנת 1724 המשפחה העשירה בנתה לעצמה בית כנסת גדול ומפואר, עם חלונות גדולים מאוד יחסית לסגנון הבניה באותה תקופה. המבנה סבל מהרס ובלאי טבעי, ובמשך השנים עבר מספר שיפוצים ביוזמת המשפחה העשירה. היום הוא עומד במלא יופיו ותפארתו.

בניגוד לעזרת הנשים הגדולה של בית כנסת "הגברת", בבית הכנסת אלגזי אין בכלל עזרת נשים. אגדת פולקלור מקומית מספרת שלפני כ150 שנה, באמצע התפילה ביום כיפור, הבחינו שהחזן קורץ לאחת המתפללות (שלא היתה אשתו) בעזרת הנשים. כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה הרסו את המרפסת הפנימית שבה הייתה עזרת הנשים, וכך זה נשאר עד ימינו.

בית הכנסת "שלום" הספרדי

אחד מבתי הכנסת הראשונים באיזמיר שנבנה בתחילת המאה ה17. הריהוט בו מיוחד במינו. דלתות ארון הקודש ודפנותיו עשויים מעץ מגולף. בימת הקריאה בתורה ממוקמת על הקיר המערבי מול ארון הקודש, ולא במרכז אולם הקריאה כמקובל. הבימה מעוגלת בעיצוב שמזכיר אוניה, כנראה לזכר הספינות שעל סיפונן הגיעו מגורשי ספרד לאיזמיר. התקרה עשויה מעץ מגולף, וצבועה בסגנון של עשירי טורקיה לפני 300 שנה.

בשנת 1841 השתוללה שריפה גדולה באיזמיר, שנעצרה בדיוק על מפתן הכניסה לבית הכנסת. הנס הזה מונצח על לוח שיש עתיק התלוי על קיר הכניסה.

בחצרו יש היכל נוסף שבו פעל "בית הכנסת שלום האשכנזי". במאה ה19 היה גל הגירה של יהודים שנמלטו מהפוגרומים ברוסיה, ורבים מהם הגיעו גם לאיזמיר. הם רצו לשמר את סגנון התפילה שלהם, ולכן בנו עבורם בית כנסת זה.

בית הכנסת "ביקור חולים"

בית הכנסת ביקור חולים נוסד בשנת 1724 על ידי שלמה דה צ'אבס, שתרם את הבנין. הוא נחשב לאחד היפים מסוגו בעיר. התקרה ייחודית ומעוטרת בעיצובי פרחים ופירות גיאומטריים המעניקים לבית הכנסת אופי ייחודי.

במהלך מגפת הכולרה שפקדה את העיר הוא הוסב לשמש בית חולים, וניתן לו השם 'ביקור חולים'. כאשר חזר לשמש מקום תפילה לאחר המגיפה, נשאר השם 'ביקור חולים' עד ימינו. בית הכנסת נשרף פעמיים במאה ה-18, וצאצאי דה צ'אבס שיפצו אותו בכל פעם מחדש.

במהלך השיפוצים של קרן קרייתי, התגלה במרתף מתחת לאולם התפילה… בית סוהר. מתברר שכאשר הסולטן העניק סמכויות לחכם באשי, הן כללו גם סמכויות של שיפוט וענישה ששיקפו את הזכויות האוטונומיות שהוענקו ליהודים. כאן נבנו תאי כליאה ליהודים שעברו על חוקי התורה והתקנות של הקהילה היהודית.

 

בתי כנסת שנמצאו הרוסים לגמרי

בית הכנסת "פורטוגל"

לאיזמיר הגיעו גם אנוסים אמידים שחיו בספרד ופורטוגל כנוצרים, הלכו לכנסיה בימי ראשון, ושלחו ילדיהם ללמוד בבתי ספר נוצרים. הם ברחו מהאינקוויזיציה והגיעו גם לאיזמיר, וכאן חזרו ליהדות. מטבע הדברים הם הכירו את ההלכה והתורה פחות מאחרים, והקפידו על כשרות ושמירת שבת פחות מהיהודים הוותיקים. נוצר מתח בינם לבין הממסד הרבני באיזמיר, שגרם לאנוסים מפורטוגל להקים לעצמם קהילה נפרדת ולבנות בית כנסת זה. בית הכנסת הפורטוגל באיזמיר הוקם באותה תקופה שבה הוקם בית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם, על ידי יהודים מאותו סוג. בית כנסת זה היה מפורסם בעולם היהודי בגלל המנהג שגם נשים עולות לתורה בשבתות.

הרב של בית הכנסת הזה היה שבתאי צבי, לפני שהכריז על עצמו שהוא המשיח.

בבית כנסת זה התכנסו חסידיו של שבתאי צבי יליד איזמיר שלימים הכריז על עצמו כמשיח. כאן צמחה תנועת השבתאות המשיחית שקיימת עד היום בטורקיה כענף זר ליהדות שגרם לה נזקים ומשך אחריו רבים בתקופתו  ונתן את אותותיו בקהילות אירופה . בחזית בית הכנסת היו מתנגדיו של שבתאי צבי עורכים מהומות והפגנות כנגדו, החרימו אותו, ולבסוף אף גרשו אותו מאיזמיר .

מבית הכנסת המקורי, שנשרף לפני שנים רבות, נותרו שלשה קירות ושער מרשים עשוי עמודי שיש. הוא הוחכר לפני מספר שנים לחברה כלכלית עם מתן אפשרות  לקהילה היהודית לבקר ולהשתמש בו בעת הצורך, החוכרים שיפצו אותו שיפוץ יסודי, ושיקמו את המבנה העתיק.

 

בית הכנסת "בית הלל"

ממשפחת פאלאג'י לדורותיה יצאו גדולי הרבנים והפוסקים של העולם הספרדי. הרב חיים פאלאג'י מונה על ידי הסולטן גם לתפקיד "החכם באשי" הראשון, שהוא הרב הראשי של כל רחבי האימפריה העותומנית, עם סמכויות שלטוניות ומשפטיות. אחד מבני המשפחה הקדיש את ביתם לבית כנסת, וקרא לו "הלל" על שם יהודי מרומניה שמימן את הדפסת ספריו וספרי אבותיו. בית כנסת נהרס במשך השנים, ושוחזר בעשור האחרון על ידי עיריית איזמיר. הוא משמש מוזיאון קטן למפעל החיים של הרב חיים פאלאג'י, ומוצגים בו גם 70 ספרי השו"ת שחיבר החכם באשי.

בית הכנסת "חברה"

נבנה במאה ה17, ונקרא גם "בית הכנסת תלמוד תורה". רבו הראשון היה רבי יוסף אסקפא. התקרה והגג קרסו לפני יותר מחמישים שנה, והקירות והריהוט ניזוקו בפגעי מזג האויר. בסיוע משרד החוץ הגרמני בית הכנסת עבר פעולות ניקוי והצלה, בנו גג ועמודי פלדה לחיזוק ומיגון הקירות לבל יקרסו עוד.

בין ההריסות והאבק שנוקו אפשר לראות כיום את שרידי ארון הקודש והרצפה היפה, שמעידים עד היום שזה אכן היה אחד הבניינים היפים באיזמיר.

פורסטרוס – בית כנסת "אורחים" או "קדוש"

נבנה במאה ה17. לבית כנסת זה יש שני שמות- 'קדוש' בעברית, ובספרדית 'פורסטרוס', שתרגומו 'זרים' או 'אורחים'. כנראה שבית כנסת זה שימש את החדשים שהגיעו לאיזמיר, ולא את המשפחות הוותיקות והמיוחסות. הוא נהרס בשריפה לפני שנים רבות, ומאז השטח הפתוח שנשאר שימש משחטת עופות ובקר. לא נותרו תוכניות או צילומים מהמקום. בימים אלה מתבצעות חפירות ועבודות הצלה במקום.

 

מרוב "עצים" יש לראות גם את "היער"

המבנים הפיזיים של בתי הכנסת הם "הקנקן", אבל עלינו להסתכל גם "במה שיש בו". התוכן הרוחני. בתי הכנסת של איזמיר אינם רק עניין מקומי, אלא עניין רוחני שנוגע לכל אחד מאיתנו ולכל ההיסטוריה היהודית. לאחר גירוש ספרד בסוף המאה ה15 הזמין הסולטן בייאזיד השני את היהודים להתגורר בשטחי האימפריה. הסולטן אף פרסם פִירְמָן (צו נשיאותי) שמורה לנהוג ביהודים בכבוד, לאפשר להם לקנות בתים בכל מקום, להקים בתי כנסת ועסקים כרצונם, ולא לפגוע בהם. יהודים מגורשי ספרד ואנוסים נדדו אל האימפריה העותומנית, ורבים התיישבו באיזמיר ובסלוניקי. רבים אחרים הגיעו אז גם לארץ ישראל, במיוחד לצפת ולירושלים ולעזה. באימפריה העות'מנית הם נהנו ממעמד טוב במיוחד, שיהודי אירופה אשר חיו בקרב  הנוצרים לא זכו בו.

גב' יהודית קרייתי-מטלון היתה רוצה שנלמד לא רק על העבר אלא גם לעצב את העתיד. החזון שלה מתרחב גם להקמת מוזיאון יהודי להנצחת המורשת היהודית הספרדית המיוחדת לאיזמיר וליהדות טורקיה. היא מאמינה שהיצירה המשותפת שהתקיימה באיזמיר בין יהודים, מוסלמים ונוצרים, תתרום להבנה ולשלום בין יהודים למוסלמים.

יהודית קרייתי: "גרוש ספרד במאה ה15 היה טראומתי בהיסטוריה היהודית לא פחות מהשואה במאה ה20. יש מוזיאונים רבים לשואה, אך אין אף מוזיאון אחד לגירוש ספרד ולחיי היהודים והאנוסים לאחר הגירוש. החזון שלי הוא להקים מוזיאון כזה דוקא באיזמיר, כי כאן נשמרת המסורת המקורית של מגורשי ספרד. יש פה היסטוריה אדירה אך לא מוכרת בציבור. אנשים לא יודעים איזה חופש ניתן ליהודים פה. המוסלמים חיו בהרמוניה עם היהודים, שהצליחו להשתלב במסחר וברפואה וגם במימון ובהפעלת הנמל שנבנה אז. במשך דורות היהודים והמוסלמים למדו יחד ושרו ובילו יחד. במאה השנים האחרונות יש איבה ואלימות בין שתי הדתות, אבל זו אינה מלחמת דת מחויבת המציאות. ההיסטוריה מוכיחה שאנו יכולים לחיות איתם בשלום, ועוד נחזור למציאות הזו. מוזיאון המשקף את מורשת הסובלנות הבינדתית בעבר יכול לקדם את רעיון השלום בעתיד".

באימפריה העותומנית חיו היהודים בדו קיום עם מוסלמים ומיעוטים נוספים בכל הרמות ותחומי החיים. יהודים השתלבו בכלכלה ובמדעים ובפוליטיקה, והיו יהודים שאפילו כיהנו כווזירים (שרים בממשלה). "אם ייפתר הסכסוך הבין-דתי, ויהודים ומוסלמים ישתפו פעולה למען האנושות, הם יובילו את כל העולם בחוכמה ובחדשנות כפי שהיה בדורות קודמים. הקשר בין שני העמים הטורקמני והישראלי הוא מעל ומעבר ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות טורקיה וישראל".

איזמיר הינה אחד המקומות היחידים בעולם שבהם עדיין ניתן לראות ולחוות את התרבות המיוחדת והאותנטית הזו. עם השלמת פרויקט השיקום בשנים הקרובות, כל מתחם בתי הכנסת יהפוך למרכז מבקרים פתוח לציבור הרחב שיאפשר לחוות את חיי היהודים באותם בתי כנסת שנשאו בגאון את מורשת תרבות יהודי ספרד בעידן "תור הזהב".