אנחנו בימי אבלנו על חורבן הבית, ימים בהם ממעטים במשא ומתן, וודאי לא מתענגים בטיולים, גם כשהם מעוררים את הנפש. אנחנו בעת ספוד. חשבתי, שמן הראוי שאעלה בזיכרוני, מקום שהייתי בו וריגש, אך יותר מכל המחיש לי את חורבן בית המקדש, את חורבנו וגלותו של עם ההולך ונודד בין העמים, ומיום גלותנו מארצנו, כשאבדה כלי חמדה, אנו נתונים למשיסה.

זו ההרגשה שהכתה בי בעוז, בעומדי בפתח בית כנסת עת נטו צליל ערב בעיירה הונגרית טיפוסית, והשמים קדרו עבים, ונפשי התעטפה ביגון עמוק. איה הקולמוס הטבול בדם אשר ייטיב לתאר מבעד לשרידים את המראה המרהיב של בית הכנסת הענק גם במושגי ימינו? בהיתפס התודעה, שכל הספסלים העצומים -מעל שלשת אלפי מקומות ישיבה שספרתים בעודי פוסע ודומע, רואה בעיני רוחי את תופשי התורה בקהילה, את הדיין והרב המתנצחים בהלכה, את בן הישיבה בבין הזמנים נדחק למקומו באולם הענק.

העיר התעשייתית מישקולץ יושבת למרגלות הרי הביק, שהם חלק מהרי הקרפטים ממערב, ועל גדותיו של הנהר שאיו, העובר ממזרח. מיקומה של העיר הפך אותה לצומת תחבורה וצומת מסחר. הצורר הנאצי במסע ההרג הנוראי באירופה, הגיע גם לעיירה המעטירה מישקולץ. בשנת תש"א, חיו בעיר מעל 10,000 יהודים, שרובם הגדול נספה במחנות ההשמדה, בעיקר באושוויץ.  כיום, חיים בעיר כ 500 יהודים, ויש מי שמנסה בכל כוחו להדליק שוב את הניצוץ היהודי.

בית הכנסת הענק בנוי ב 3 מפלסים, כשמפלסים 1+2 שימשו כעזרת גברים, ורק המפלס העליון שימש לעזרת נשים המכיל מאות מקומות ישיבה.

צעדתי בדומיה במעבר בית הכנסת, עליתי לבמה שבימי הזוהר שימשה לדרשת המרא דאתרא, כאשר מילותיו של רבי אברהם אבן עזרא החלו להתנגן בפי…   זכור אהבת קדומים והחיה נרדמים וקרב הימים אשר בן ישי חי  ליבי ובשרי ירננו לק-ל חי….  ויבבה חרישית על כאב חורבן השואה מלווה אותי עד עוזבי את אדמת הונגריה הספוגה בדם הקדושים הי"ד.

המחבר למרגלות עמוד התפילה במישקולץ

בית הכנסת הפך למעין בית נכות, וניתן לתאם ביקור במקום עם יהודי מקומי בשם: פיטר צלוקוביני בטלפון: 36-70-585-7616+

(מבוסס על פרסום גם במגזין "במה")