למדריכי טיולים בחו"ל מגיע כסף רב יותר מאשר הם מקבלים מחברות התיירות. כך קבע השבוע בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין שמאשר פשרה בין המדריך חיים נאור ובין חברת "אשת שירותי תיירות".

חיים נאור עבד כמדריך ראשי בדסק איטליה בחברת 'אשת', ותבע הפרשי שכר שלדעתו מגיעים לו. בתביעה ייצג אותו עורך הדין ארז ביבי בתמיכה של ארגון מדריכי טיולי חו"ל ועו"ד אבי סופר, שגם הוא מדריך טיולים בחו"ל.

עוה"ד והמדריך אבי סופר

הדיון הראשוני התנהל בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בפני השופטת שרון אלקיים. לצורך החלטה האם מגיע כסף לתובע, התעמק בית המשפט בשאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. במלים פשוטות: האם מדריכי טיולים הם במעמד "עצמאים נותני שירותים", או שהם במעמד "עובדים שכירים" של חברות התיירות?

לכל שכיר בישראל יש זכויות סוציאליות רבות, שעצמאים יכולים רק לחלום עליהן. שכירים זכאים בין השאר לשכר מינימום לשעה, תוספת שכר עבור שעות נוספת ועבור עבודה בשבת ובחג, תשלום עבור ימי מחלה, דמי הבראה וחופשה, תשלום עבור ביגוד, דמי נסיעות, ועוד. המעבידים חייבים גם להפריש כספים לביטוח הלאומי, שמהם ישולמו לעובדים דמי אבטלה, פיצויי פיטורין, ופנסיה. בנוסף, שכירים זכאים לשימוע לפני פיטורין.

למורי הדרך שמדריכים בתוך ישראל יש הסכם עבודה קיבוצי שמסדיר את העסקתם. אך הוא אינו חל על מדריכים בחו"ל. רובם מועסקים ללא הסכמי עבודה ושכר. התנאים נסגרים בעל פה, ולכן ניתנים גם להפרה ושינוי בקלות. עוה"ד סופר אומר שזה בניגוד גמור ל'חוק הודעה לעובד'.

בדיון המשפטי המדובר חברת אשת שילמה למדריך 70$ לכל יום שהותו בחו"ל. המדריך תבע השלמת הפרשי השכר על בסיס 30 שקלים לשעה ועוד זכויות סוציאליות, רטרואקטיבית לכל תקופת עבודתו. חברת אשת הנתבעת טענה שמבחינתה הוא בעל עסק פרטי שהיא שכרה ממנו שירותים, ולראיה "התובע דיווח על עצמו כבעל עסק לרשויות המס ושילם מיסים בהתאם", ולא באמצעות הנהלת החשבונות של אשת. החברה טענה עוד שרוב ההכנסות של המדריכים מתקבלים מהמטיילים עצמם באמצעות טיפים, והחברה משלמת רק דמי אש"ל.

השופטת בחנה היטב את הסוגיה ופסקה "התקיימו בין התובע לנתבעת יחסי עובד מעסיק", ולפיכך הוא זכאי לכל הזכויות הסוציאליות שבחוק. את הנימוקים להחלטתה היא מסבירה בכעשרים עמודים, שלא כאן המקום לפרטם.

אחד הנקודות החשובות בדיון היתה מהו משך "יום עבודה" של מדריכי טיולים בחו"ל. האם זה 24 שעות שבהם חייב המדריך להיות זמין למטיילים, או שזה 9 שעות כמו אצל שכירים, שמעבר להם מקבלים תוספות עבור שעות נוספות ועבור עבודה בשבתות וחגים.

השופטת קבעה שמגיע למדריך הטיולים שכר על 16 שעות עבודה ביום, אבל לא לפי 30 שקלים כנתבע, אלא לפי 23 שקלים, שהיו שכר המינימום באותה תקופה. בנוסף, מגיעים לתובע גם דמי הבראה ופדיון חופשה. השופטת פסקה שחברת אשת חייבת לשלם למדריך גם פיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. השופטת קבעה עוד שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין משום שהתפטר מיוזמתו. המשמעות היא שמדריך טיולים שהחברה מפסיקה לספק לו עבודה, הוא זכאי גם לפיצויי פיטורין.

פסק הדין הזה שהתקבל בחודש אוגוסט, משנה באופן דרמטי את ההתקשרויות הכספיות בין מדריכי טיולים בחו"ל ובין חברות התיירות, בעיקר עם חברות הזולות. לפיו מגיעים למדריכים סכומים גבוהים בהרבה מאלה שמקובל לשלם. לפיכך חברת אשת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. בדיון בארצי הושגה פשרה לפיה החברה תשלם למדריך חיים נאור פי 4 ממה שקבע בית הדין האזורי, אך בלי להודות בטענותיו ובלי שקביעות פסק הדין לגבי יחסי עובד מעביד יקבלו תוקף בביה"ד הארצי.

לפס"ד זה יש שתי השלכות: א- כל מדריך טיולים יכול לתבוע הפרשי שכר בהתבסס על החלטת ביה"ד האזורי. מדובר בהמון כסף. ב- ראוי להסדיר את תנאי העבודה והשכר של מדריכי טיולים בחו"ל, כפי שנעשה בעבר לגבי מדריכי טיולים בישראל.