בקעת הירדן נמצאת במיקום בטחוני חשוב ביותר, אבל היא כמעט לא מופיעה על מפת התיירות. זאת למרות שבבקעה זו נמצאים "מעברות הירדן" שבהם חצו בני ישראל את הירדן בכניסתם לארץ כנען. במקום זה נמצא ”אתר הטבילה" (קאסר אל יהוד) שהינו אחד מאתרי התיירות הנוצרית החשובים בעולם.
לפני תקופת הקורונה הגיעו לאתר הזה כ100,000 צליינים מידי שנה, אבל אין לצידו תשתית תיירותית מינימלית, כמו מלון, מסעדות וכדומה, ברמה הראויה לו.
מפתיע לגלות שלאורך כביש 90 במרחבי הבקעה יש רק מסעדה נורמלית אחת, והיא 'קפה קפה' במפגש הבקעה. מתברר שבקעת הירדן אינה מגרדת את הפוטנציאל התיירותי שלה גם לציבור הישראלי. יש בבקעה כשלושים אתרי תיירות, כמו ארץ המנזרים, מעיינות מים במדבר, אתרים היסטוריים מימי בראשית, קאסר אל יהוד, אתר הגלגל, אתר כף הרגל בארגמן, ועוד. אבל מי מאיתנו שמע עליהם?…
משרד התיירות והמועצה המקומית בקעת הירדן ערכו לאחרונה סיור לעיתונאי תיירות להצגת דוגמאות משפע האפשרויות שמציעה לנו הבקעה. הביקורים בה מתאימים במיוחד לעונת החורף, בה מזג האויר נפלא והמדבר הופך לירוק. יצאנו מתל אביב בבוקר גשום וקר, וכעבור כשעה הגענו לבקעה שטופת שמש חורפית מלטפת בטמפרטורה של 22 מעלות. הקורונה דוקא היטיבה עם התיירות בבקעה. בגלל סגירת השמיים לטיולים בחו"ל, משפחות רבות באות בסופי שבוע לטייל בבקעה. (אגב, הקורונה דילגה על הבקעה. מאז פרצה המגפה התגלה רק ילד מאומת אחד).
בבקעת הירדן הוקמו 21 ישובים, שברבים מהם אפשר למצוא צימרים לחופשה, אורחנים, מסלולי ג'יפים, מסלולי אופניים ורגליים, השתלבות בפעילות חקלאית ועוד.
הנה כמה "טעימות" שהוצגו לעיתונאים: סיורנו החל מושב נעמה ב"גיא לי קפה" בדרום הבקעה. בשנת 2006 ניקה בן המושב, גיא חסון, את האחד המבנים בכניסה למושב ושיפץ אותו לצרכי מפגשים חברתיים ובילויים. צעירי הבקעה נהגו לבוא בשעות הערב עם כלי נגינה, לשתות בירה בצוותא ולשיר ולנגן בגיטרות. כעבור חודשים אחדים יצא גיא למילואים במלחמת לבנון השניה, ממנה לא שב. אימו, ליאורה חסון, החליטה להמשיך את מורשתו במקום הזה. הרחיבה את מגוון המוצרים שמוצעים במקום ואת שעות הפתיחה, והיום פועל שם בית קפה עם מאפיה פרטית ללחמניות טריות. הגיטרה של גיא ניצבת אחר כבוד בפינת בית הקפה. "מבחינתי, השארנו את גיא בחיים" אומרת ליאורה.
מומלץ להתחיל ב'קפה גיא לי' את הטיול בבקעה. ליהנות משתיה חמה אחרי הנסיעה ממרכז הארץ, ולהצטייד בכריכים וחטיפים להמשך היום. בקפה גיא לי אנחנו יכולים לקבל גם המלצות והסברים על מסלולי טיולים בבקעה, והם עושים גם סיורים חקלאיים במטעי התמרים.
מנעמה אנחנו מצפינים לאורך הבקעה. מול קיבוץ גלגל נמצאת חוות ניסיונות חקלאית "מו"פ גלגל- תחנת ניסיונות צבי". מקור הפרנסה הראשי בבקעה הוא החקלאות, ובחווה זו חוקרים אלו גידולים מתאימים לקרקע המיוחדת ולמזג האויר המיוחד.
פעם הגידול המוביל היה פרחים ליצוא, אבל כיום רוב החקלאים מגדלים תבלינים ותמרים מזן מג'הול. בביקור זה למדנו מה מקור השם מג'הול. לפני שנים רבות שלחו ממרוקו לאמריקה שתילי תמרים. האמריקאים שאלו את החלקאי שליוה את המשלוח מה זה? והוא השיב להם "מג'הול". בערבית מרוקאית מג'הול פירושו… "לא יודע".
ביקרנו גם בחממת ירקות שבה עורכים ניסויים בגידולי ירקות, פלפלים וקישואים. בחווה פועלת גם תחנה מטאורולוגית. בעוד חודשיים יפתח שם מרכז מבקרים חדשני, שבה יציגו את ההיסטוריה החקלאית והתתישבותית בבקעה, ויהיה בה גם אולם הקרנה לסרטוני הסברה.
ראוי להעלות על נס את הקשרים הטובים של המתיישבים היהודים עם הפלסטינים בעיירה עוג'ה ובכפרי הסביבה. בשטח רואים מטעי דקלים ישראליים צמוד למטעים פלסטינים. ההשקייה של שני המטעים מאותו צינור, ומשתפים פעולה גם ברכישת מוצרי הדברה, וגם בשיווק התמרים. הכפר עוג'ה מהווה המרכז המסחרי של תושבי הבקעה למרות שהוא בשטח A .
על גבעה בולטת במורדות הרי בנימין ניצבת אנדרטת הבקעה. האמן יגאל תומרקין בנה מעין תותח נ"מ בגובה 21 מטר, שהקוסטרוקציה שלו עשויה ממקלעים ורובים מרותכים זה לזה. את דגם הברזל הוא הציב על מבנה גלי עשוי בטון, וצבוע לבן בוהק. האנדרטה נראית למרחוק לנוסעים בכביש 90. לאחרונה גידרו אותה בגלל ונדליזם וגנבי מתכת בדואים, אבל אנו יכולים להזמין בטלפון שיפתחו את המתחם למעננו.
המושב פצאל שוכן באזור שבו מעיינות שמימיהם זורמים לנחל פצאל. במושב אפשר לשכור טרקטורונים לטיולי שטח למשפחות. מפצאל יוצא טיול טרקטורונים נוסף למסלול "שביל המפקדים", שבו משחזרים קרבות ומורשת צבאית בארץ המרדפים.
בקרבת פצאל נסלל מסלול למירוצי מכוניות, שאליו מגיעים להתאמן גם אלופים מהעולם. חובבי מוטוריקה ישראלים מרבים לפקוד את המקום ולהפגין את ביצועיהם במכוניות הספורט שלהם, ולצפות באחרים. באתר זה צולם הסרט "פול גז" שעוקב אחר סיפורו של תומר בן ה-17, העובר עם אימו ליישוב קטן בקצה המדבר, בדיוק חודש לפני אליפות המדינה לנוער ברכיבת אופנועי שטח.
במושב נתיב הגדוד נמצא "משק אורן" שבו מגדלים עצי ארגן ומייצרים מהם שמן יוקרתי. סילבי וחיים אורן הקימו בית בד מיוחד לארגן, ולצידו מרכז מבקרים בו הם מסבירים על סגולותיו המיוחדות לבריאות ולטיפוח הגוף. הארגן הגיע לישראל ממרוקו, שם עמדו על תכונותיו הקוסמטיות, אבל לא הבינום לעומקם. המרוקאים הבחינו שלנשים מבוגרות שעובדות בייצור שמן ארגן, יש עור צעיר וחלק יותר מהעור המקומט של בנות גילן שעוסקות בייצור שמן זית רגיל. לכן שלחו שתילים למכון וולקני לצרכי מחקר. חיים אורן קנה שתילים כאלה, הוציא מהם ייחורים, ונטע כרם ארגן.
לשמן הארגן הטהור שלושה מאפיינים עיקריים בזכותם זכה עץ הארגן לכינוי "עץ החיים": סגולותיו לבריאות, סגולותיו לטיפוח, וטעמו המיוחד. לשמן הארגן יש השפעה מהירה על מחזור הדם והמערכת החיסונית, ובעיקר מאט התפתחות קמטים בעור. כמעט כל התוצרת של משק אורן משווקת לחברות תמרוקים שמוסיפות אותו למוצריהן. במרכז המבקרים שלהם גם אנחנו יכולים לקנות מוצרים אלה. סילבי אומרת ששתיה של 10 מ"ג שמן ארגן ביום יכולה לסייע לירידה מהירה של ערכי טריגליצרידים בדם, ולהורדת סוכרת. קניתי בקבוק קטן (240 שקלים) לניסיון אישי, ואם יתברר שהיא צודקת, אפרסם כתבה גדולה על הגילוי הזה. בקיץ האחרון פתחו שם מתחם חדרי אירוח יפיפה "בצל הארגן".
במושב ארגמן פתחו בני הזוג סָנְדֶל מזקקה לייצור וודקה מתמרים. הם מתסיסים ומזקקים את התמרים בשיטה מיוחדת שפיתחו. בחנות הקטנה הם מוכרים את התוצרת וגם יינות קינוח מתוקים. טעמתי, ומצאתי וודקה נעימה ולא חונקת, למרות אחוזי האלכוהול הגבוהים. מול המזקקה בארגמן יש דיר עיזים, שבו מוכרים גבינות בייצור עצמי.
במושב שדמות מחולה היתה פעם ישיבה, שהמבנים שלה הוסבו לשמש אכסניית נוער לאירוח תלמידים ומשפחות. יש בה 120 מיטות ברמה טובה ובמחירי אנ"א המקובלים. במקום פועלת גם מדרשה, שאפשר להזמין ממנה מדריכים צמודים לסיורים בבקעה בכל נושא שמעניין כל קבוצה או משפחה.
הישוב הצפוני ביותר בבקעת הירדן הוא רותם. פעם הוא היה האחזות נח"ל שננטשה, עד שלפני כ20 שנה באה שירה עמוסי, צעירה תוססת ופעלתנית טורבו, והצליחה להקימו כישוב אקולוגי. ייחודו במימד הרוחני ובחופש המוחלט לחברים. שירה מספרת בלהט שמאסה בשיטה של ועדות קבלה לישובים וקיבוצים, ורצתה להקים ישוב איכותי פתוח לכל. הפתיחות ניכרת בבתים השונים מאוד זה מזה, כל אחד מחומרים שונים ובצבעים אחרים ובגדלים שונים, כאילו אין שם תוכנית מתאר בכלל. גם האוכלוסיה מגוונת מאוד. גרים שם בצוותא דתיים וחילוניים, צעירים ומבוגרים, והרבה אומנים ופילוסופים שמחפשים איכות חיים מיוחדת.
ברותם יש גם אטרקציות שיכולות למשוך מבקרים ומטיילים. "בַּמְבּוּגָיְא" הוא גן הבמבוקים שהקים גיא אשוואל. הוא שתל בגן 25 מינים שונים במקבוקים, חלקים יחידים בישראל. עצי הבמבוק השונים גדלים בריכוזים ברחבי הגן, בגבהים שונים. ביניהם יש גם כאלה שהגיעו לגובה 20 מטר (יותר מ5 קומות). יש בגן הבמבוקים פינות מנוחה וישיבה רבות, ערסלים לתפוס שלווה. האווירה הנעימה והמרגיעה, אוושת הרוח בעלי הבמבוק, והנופים המהממים שעוטפים את המקום, הופכים את הגן למקום אידיאלי לאירוח בסגנון קמפינג, לקיום סדנאות, ארועים והופעות.
גיא הקים גם מעין "אולם" של איגלו גדול עשוי מבמבוק, שבתוכו יכולים לכנס כיתה שלמה להדרכה. בכל יום חמישי בערב פועל שם בר עם הופעות מוזיקליות של אומנים מקומיים מהבקעה. במקום מקיימים גם אירועים כמו בת מצוה וברית מילה. לפי הזמנה אפשר לעשות זם גם סדנה לגילוף כלי אוכל בהדרכת גיא אשוואל.
הכל התחיל בטיול אחרי הצבא. גיא: "ראיתי במזרח הרחוק שכמעט הכל בנוי ועשוי מבמבוק. גם בתים וכלי מטבח. נקשרתי לצמח הזה. חשבתי למה בישראל הבמבוק איננו נפוץ כראוי לו. כשחזרתי ארצה התחלתי לשתול כל מיני סוגים של במבוק. חלקם נקלטו יפה, וחלקם קמלו ומתו כי לא התאימו לאויר ולקרקע בארץ. אני ממשיך במחקר ובניסיונות האלה כבר 13 שנה".
במרכז רותם, צמוד לבית הכנסת, יש מרכז וחנות קומסטיקה "שפע בריאות". היא מופעלת בידי הנטורופטית אורית אשוואל (אשתו של גיא), שרוקחת בעצמה שיקויים ומשחות בריאות. העסק הזה התחיל במקרה. "כשהקמנו את הישוב" מספרת אורית, "ראיתי שהגבעות והוואדי מכוסים בהמון צמחי עירית. הייתי סקרנית ללמוד על הצמח הזה, וקראתי עליו כל מה שיכולתי. מצאתי שהרמב"ם כותב ששורשי עירית טובים לטיפול ביבלות ולכפות רגליים סדוקות. החלטתי לנסות בעצמי. עקרתי שורשים של עירית, בישלתי ורקחתי אותם, וניסיתי את המוצר. התברר שזה פועל נפלא. נתתי לילדים שלי ולשכנים, והם סיפרו בתדהמה שיבלות שלהם נעלמו בתוך יומיים בלבד. השמועה עשתה כנפיים, והגיעו קונים מכל מיני מקומות. קונים חזרו וסיפרו לי שניסו בעבר כל מיני תרופות ומשחות, אבל רק המשחה שלי עוזרת להם".
עקב ההצלחה החליטה אורית ללמוד ולהתמחות בצמחי מרפא. במגילת אסתר כתוב שכל נערה שהובאה למלך אחשוורוש היתה חייבת לעבור טיפול קוסמטי של ”שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים, וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב/יב). אורית רצתה לגלות מהו בדיוק אותו שמן המור, ומהם הבשמים. היא מצאה חקלאי שמגדל מור ולבונה תנכיים, ליד קיבוץ אלמוג בבקעה. קנתה ממנו צמחים וענפים, הוציאה מהם שרף, ורקחה משחה שהתגלתה כנוגדת קמטים ואנטי אייג'ינג. כך המשיכה לרקוח גם מוצרים אחרים, ובחנות שפע בריאות הוא מוכרת מגוון גדול של מוצרים גם מתוצרת של אחרים. הליין האחרון הוא ניסיונות בעץ המורינגה, ממנו היא מייצרת שמן עשיר בויטמינים.
בקצה השביל בהמשך הדרך נמצא 'קפה ברותם' הפופולרי. יש בו מרפסת ענקית במורד ההר, ממנה נשקף נוף מהמם של בקעת הירדן ושל הרי הגלעד ממול. על המרפסת פזורים שולחנות וכסאות, ורבים מגיעים מכל הבקעה ומאזורים אחרים לתפוס שלווה והשראה באוירה הפסטורלית מול נופי בראשית אלה.
לצד כביש הכניסה העולה לרותם נמצאת חווה חקלאית אורגנית "טנא ירוק", שכוללת דיר גדול ומטופח וגם בית בד. דידי מגדל גם זיתים בכרמים שונים ברחבי הבקעה, ומייצר גם זיתים מזנים שונים. אחד הזנים שלו, קורניקי, זכה בפרסים בינלאומיים. הם מוכרים במקום גם את השמן המשובח שלהם.
בחווה יש גם מתחם לינה עם מקומות לאוהלי קמפינג או לישון בבקתות עץ. שירה הקימה במתחם סככה שהופכת להיות גן אירועים פופולרי. עורכים בו ימי גיבוש וסדנאות למקומות עבודה. המקום מבוקש לחתונות ומסיבות רווקות וטקסי בר מצווה. בתי ספר מקיימים שם גם מסיבות סיום שנה, ויחידות בצה"ל עורכות שם טקסי סיום לקורסים צבאיים, וסתם מפגשי חברים.
ולפני סיום, גם חומר למחשבה: הפרנסה בבקעת הירדן מבוססת כיום על חקלאות. אבל החקלאות נמצאת על סף משבר וחששות לגל של פשיטות רגל בגלל הרפורמה בחקלאות של איווט ליברמן. במשברים כלכליים בעבר נטשו חקלאים רבים בערבה את משקיהם. לכן ראש המועצה, דוד אלחייני, יחד עם גילה לוי, מנהלת 'תיירות בקעת הירדן', ואנשי משרד התיירות מתאמצים כעת ליצור מסלול אלטרנטיבי לפרנסה באמצעות תיירות. לפיכך, מבחינתנו קידום טיולים לבקעת הירדן זה לא רק צעד תיירותי עסקי נטו, אלא גם מעשה ציוני לתמוך במתישבים החלוצים בבקעה.
