לשכת התיירות של ליטא בשיתוף שגרירות ליטא בישראל ערכו אירוע מיוחד בתל אביב "מגלים את ליטא" לכבוד פתיחת התיירות מחדש. ליטא הינה המדינה הראשונה שעורכת בישראל אירוע תיירותי.

ליטא ביטלה את מגבלות הכניסה לתיירים ישראלים המחזיקים בתעודת חיסון או תעודת מחלים ללא צורך בבדיקה או בידוד, ואין שם חובה לעטות מסכות. רק ילדים עד גיל 7 חייבים בבדיקת קורונה מוקדמת. כל המסעדות ואתרי התיירות פתוחים. החל מחודש יולי תחדש Wizz Air את הטיסות הישירות מתל אביב לוילנה בירת ליטא בתדירות של פעמיים בשבוע, בימים ראשון וחמישי.

לפני מגיפה הקורונה ביקרו בליטא כ30,000 תיירים מישראל. בכיוון ההפוך הגיע ארצה 50,000 תיירים מליטא. העיר קובנה נבחרה להיות בירת התרבות של אירופה לשנת 2022, וממשלת ליטא מתכננת שלל אירועים בהקשר זה. לפי הניסיון, בחירה בעיר כ"בירת התרבות" מזניקה את כמות התיירים שמבקרים בה.

שגרירת ליטא בישראל, לינה אנטנהויצ'נה, מציינת בגאווה שליטא זו ארץ החיה בשלום אלפי שנים, וזה כולל גם אוכלוסיה יהודית גדולה שחיה בתוכה. לדבריה, בישראל חיים כ200,000 אנשים שמחשיבים עצמם "ליטאים", ומתוכם כ10,000 בעלי דרכון ליטאי, שמצביעים בישראל לבחירות בליטא. יותר מ400 סטודנטים ישראלים לומדים רפואה באוניברסיטאות בליטא.

השגרירה הפתיעה אותנו כשגילתה שהמאכלים "היהודיים הטיפוסיים" קוגל והלטקס, שאנחנו אוכלים בקידושים בבתי הכנסת שלנו, הינם למעשה מאכלים שמקורם במטבח הליטאי הלא-יהודי.

חן גלילי

באירוע הציגו שגרירת ליטא בישראל, לינה אנטנהויצ'נה, והנספח המסחרי, ארונאס קרלונאס, את המקומות המרהיבים שיש למדינה הירוקה והשלווה להציע לקהל המטיילים הישראלי, ובראשן הערים וילנה (Vilnius), קובנה (Kaunas) וקלייפדה (Klaipėda) בצפון לחוף הים הבלטי, והאזורים הירוקים הסובבים אותם, המאפשרים שילוב של חופשה וטיול בערים ציוריות ותוססות לצד טבע ונופים קסומים. על העיר קלייפדה פרסמנו בעבר כתבה בלינק זה.

משרד התיירות משקיע גם בפיתוח אתר מורשת יהודית חשוב, וזה קברו של הגאון מוילנה. בשנה שעברה תכננו חגיגות מיוחדות לציון 200 שנה להולדת הגאון, אבל זה בוטל בגלל במגפה.

האוהל על מצבת קברו של הגאון מוילנה

לליטא יש מקום של כבוד בהיסטוריה היהודית, בזכות הזרם החרדי הגדול שנקרא "הליטאים" או "המתנגדים", שצמח בישיבותיה בהשפעת תורת המוסר. במדינת ישראל ישנם מאות ישיבות ובתי ספר שמתגאים להיקרא "ליטאים", וחלקן נושאות עד היום את שמות הישיבות שפעלו בליטא. בימינו הליטאים נחשבים כמחצית ממצביעי מפלגת יהדות התורה ורבים ממצביעי ש"ס. כוחם האלקטורלי בישראל מוערך בכ7-8 מנדטים שהם כרבע מיליון נפש, שלרבים מהם יש קשר נפשי תרבותי למקומות בליטא. מבחינה תיירותית מדובר בפלח שוק חשוב מאוד שהיו מעוניינים להגיע לליטא, אם היה להם מה לראות והיכן להתפלל שם.

בית הכנסת בוילנה

ארונאס קרלונאס סקר בהרחבה גם את האטרקציות התיירותיות של העיר קובנה, אבל משום מה התעלם מסלובודקה, שהיא אחד הפרברים של קובנה. שם שכנו ישיבות "כנסת ישראל" ו"בית יצחק". ישיבת כנסת ישראל, המכונה "ישיבת סלובודקה", הנהיגה במאתיים השנים האחרונות את תנועת המוסר ביהדות. בשנת 1923 דרשה הממשלה הליטאית לגייס גם את בחורי הישיבה, ולכן החליט ראש הישיבה להקים סניף בארץ ישראל ולהעביר לשם את התלמידים חייבי הגיוס. כך הוקמה בעיר חברון "ישיבת סלובודקה" שבראשה עמד הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה". לאחר מאורעות  תרפ"ט העבירו את הישיבה לגבעת מרדכי בירושלים, וכיום היא נקראת "ישיבת חברון". זו אחת מהישיבות הגדולות והיוקרתיות בישראל ובעולם.

אולם עלינו לדעת שכל ליטא הינה ערש מורשת יהודית חשובה. בליטא התרכזה התנועה להתנגדות לתנועת החסידות. במאות הקודמות חיו ופעלו בליטא גדולי הרבנים בעולם היהודי. בעיר טלז (טלשיאי – Telšiai) פעלה ישיבה חשובה שהתמקדה בשיטת לימוד ייחודית שנקראה "היגיון מפשט", של לימודי הלכה ובהתנגדות לתנועת ההשכלה. ראשי הישיבה המפורסמים היו ר' אליעזר גורדון, ר' מאיר אטלס, והרב אופנהיים. רבים מתלמידיה ורבניה היו ציונים דתיים, ובין בוגריה ישנם רבנים מפורסמים שהשתלבו בצמרת ההנהגה של העולם היהודי, כמו הרב כהנמן שהקים בבני ברק את ישיבת פוניבז'. במלחמת העולם הוחרם בנין הישיבה ע"י הצבא האדום, ואחרי השואה העבירו את הישיבה לעיר קליבלנד בארה"ב.

בעיר קלם פעלה ישיבת "תלמוד תורה" שבראשה עמד ר' שמחה זיסל זיו, הידוע בכינויו "הסבא מקלם". הוא התמקד בהוראת המוסר לפי שיטת רבו ר' ישראל מסלנט. רבים מבוגרי ישיבת קלם הפכו להיות ראשי ישיבות ומשגיחים ורבני ערים ברחבי אירופה. בישיבה זו למדו גם לימודי ליבה, כמו מתמטיקה והשפה הרוסית. פטרון הישיבה היה סוחר התה קלמן ויסוצקי, שבניו העבירו את המפעל המשפחתי לישראל.

כל אחת מהישיבות ובתי הכנסת ובתי ראשי הישיבה ראויים להיות מוקד תיירות לדתיים. למעשה, ליטא היא "מכרה זהב" לתיירות יהודית, שמדינות רבות היו מתקנאות בה על כך. אבל נדמה לי שהליטאים אינם מעריכים כראוי את האוצר הזה ואינם מנצלים אותו.

השגרירה לינה הכריזה במפגש עם העיתונאים ש"אנחנו הליטאים אוהבים לשמֶר". ובכן, הכתובות המדויקות של הישיבות הללו ידועות. אבל לא ידוע לנו אם הם שימרו משהו. האם נשאר זכר למוסדות התורה האלה ואחרים, והאם בוצעו שיפוצים או שיחזור שלהם? האם נהרסו במהלך השנים, או האם הציבו איזה שילוט הנצחה והסברה? בבדיקה שעשיתי באמצעות אפליקצית Google earth לא מצאתי שום סימן או זכר.

לשם השוואה: משרדי התיירות של פולין ושל אוקראינה שיפצו אתרי מורשת יהודית בשטחם, ושיחזרו בתי כנסת ובתי מדרש וציוני קברים. בעזרתם הם מצליחים למשוך אלפי מטיילים יהודים מדי שנה. אחד מטיולי הנושא הפופלריים של קבוצות דתיות הוא "בעקבות החסידות בפולין". היה לי זכות אישית לבנות עבור משרד התיירות ההונגרי מסלול "בעקבות האדמורים והקדושים" מהעיר דברצן להרים ועיירות בצפון המדינה. לעומתם, משרד התיירות של ליטא נראה קצת אדיש בתחום היהדות, למרות המאמצים של השגרירות בישראל.

אולי האסטרטגיה החדשה של משרד הכלכלה והחדשנות בליטא לפיתוח תיירות ולשיווק וקידום התיירות לליטא יביאו לשינוי גם בטיפוח אתרי מורשת יהודית מקומיים.