היום, כ"א באדר, הוא יום פטירתו של רבי אלימלך מלִיזָ'נְסְק. אמש (יום חמישי) נערכה הילולה רבתי ליד קברו בעיירה הפולנית ליז'נסק.

רבי אלימלך מלִיזָ'נְסְק נפטר לפני 238 שנים, כשהיה בגיל 70. במשך השנה, ובמיוחד ביום הזכרון שלו, פוקדים את קברו אלפים, ולפעמים אף רבבות, של יהודים מכל העולם. רבי אלימלך אמר כי מי שיעלה לקברו, לא ייפטר מהעולם בלא תשובה. החסידים לקחו את דבריו אלה כפשוטם, ומרבים לעלות על קברו. בעולם החסידות נחשב יום פטירתו חשוב וקדוש כמו יום כיפור. החסידים אינם אומרים 'תחנון' ביום זה.

ליז'נסק היא עיירה קטנה בדרום מזרח פולין עם פחות מ15,000 תושבים. אך בליל היארצייט של רבי אלימלך, ליז'נסק משנה פניה. נמצאים בה יותר אורחים יהודים מאשר מספר תושביה. הרחובות מתמלאים בהמוני יהודים חסידים, לבושים בקפוטות וחובשים שטריימלים וספודיקים, נרגשים לקראת הרגעים הקדושים. נדמה כי האדמה עצמה פועמת תחת רגליהם, כאילו היא יודעת שהגיע היום.

בית העלמין היהודי מוקף גדר ברזל שחורה, שנמתחת בין עמודים של אבני בריק אדומות. הרוח מייבבת חרישית בין המצבות הישנות, נושאת עמה ריח של אדמת קברים. השער השחור נפתח לעולם אחר עולם של דמעות, של תקווה, של ציפייה.

זאת בזכות קברו של רבי אלימלך, הידוע בכינוי החיבה "מָיְילֶעך". זה קיצור שמו 'אלימלך' וגם של המילה 'מלך'. ואכן היה הדר מלכות במראהו החיצוני. הוא היה איש גבוה מאוד, בעל פנים נאות, והתהלך זקוף כמו מלך. הוא הוגדר גם כ"האדמור של האדמורים" בגלל ששלח את תלמידיו להקים חצרות חסידיות ברחבי פולין וגליציה. בין תלמידיו היו החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, האוהב ישראל מאפטא, ור' אברהם יהושע העשל.

ביום פטירת רבי אלימלך נערכת בליז'נסק הילולה עד השעות הקטנות של הלילה. בקרב החסידים מקובל לומר כי תפילה על קברו של רבי אלימלך פועלת ישועות גדולות. בעל ה"תפארת שלמה" מרודומסק תיאר את היום הזה כעת רצון שאין שני לו. יום שבו הצדיק עומד, כפיו פרושות, מברך את העולים אליו, מקשיב לתחינותיהם, ממליץ טוב בעדם. ואכן, אפשר כמעט לחוש בנוכחותו. משהו בלתי מוסבר מרחף באוויר. קדושה עוטפת, חום פנימי שמתנגד לצינת הלילה.

לתוך מבנה "האוהל" נדחסים גברים ונשים, נושאים תפילות ותחינות. עיניהם עצומות, שפתותיהם נעות ללא הרף. קול בכי חנוק בוקע מהפינה. מפעם לפעם נשמעות זעקות שבר מעומק הלב של אחדים מהמתפללים, וקולות אנחה כבדה נשמעים בעיקר מהצד של הנשים.

קר מאוד בפולין בתקופה זו של השנה, ובלילה הטמפרטורות הן אפס מעלות בממוצע. האוויר קפוא, אך הלב חם. רוב השלג כבר נמס, מותיר אחריו אדמה בוצית וחלקה. העננים נמוכים, מכסים את השמיים כצעיף אפור. העצים, ערומים מעליהם, שולחים ענפיהם לשמיים, כאילו גם הם נושאים כפיים בתפילה אילמת. כאילו גם הם רוצים לתפוש את אווירת הקדושה.

בית העלמין היהודי שוכן במורד גבעה. רבי אלימלך טמון במרחק של כ70 מטר מהשער, על השביל. מעל קברו מצבת בטון לבנה, מקורית משנת 1776. במרכזה שקע מרובע שנצבע בזהב, ובתוכו כתוב בצבע שחור: " פ"נ אדונינו ורבינו איש האלוהים, הרב ר' אלימלך בה"ר אליעזר ליפמן, בעהמח"ס נועם אלימלך. נפטר כ"א אדר שנת תנצב"ה". הקבר מוקף גדר ברזל צבועה זהב, דרכה מניחים המבקרים פתקאות בקשה (קוויטלעך).

מעל ציון הקבר נבנה 'אוהל' גדול עשוי לבנים, שבו 3 חדרים. החדר המרכזי מאהיל על הקבר, וקירותיו הפנימיים מצופים אריחי שיש בצבע בז'. מהתקרה הלבנה משתלשלת נברשת קריסטל ענקית. בתוך האוהל פזורים כסאות מרופדים בצבעים אדום או שחור. מצדדיו יש עוד חדר לגברים וחדר לנשים. מבחוץ האוהל צבוע בלבן.

מבנה האוהל שאנו רואים כיום אינו המקורי. בתקופה השואה הגרמנים ועוזריהם החריבו בתי עלמין יהודים באירופה. כשהגיעו לליז'נסק, הרסו את מבנה האוהל, וניסו להחריב ולשבור גם את קבר רבי אלימלך, אבל לא הצליחו. בתוך הקבר הם מצאו את ארונו שלם. כשפתחו את הארון, הופתעו לראות שגופו שמוּר כאילו נטמן עכשיו באדמה. בשנת 1960 נבנה האוהל מחדש.

לקראת ההילולה הוקמו שם אוהלים לבנים גדולים, שנראים כמו האוהלים שמקימים אצלנו בימי ה'שבעה' על נפטרים, אלא שהאוהלים כאן עם גג חד בצורה של חרוט. בתוך כל אוהל כזה יש שולחן שעליו פלטת שבת עם סירים גדולים ובהם מרק מהביל לחמם את הבטן בקור העז, ולצידם מיחם גדול של מים להכנת קפה או תה. בחלק מהאוהלים יש גם קערות עם ירקות ופירות, וכיבוד קל של עוגיות. אוהלים נפרדים לגברים ולנשים. יש שם גם אוהל לכהנים שאסור להם להתקרב לקברים, וגם אוהל לשמירת חפצים. קצת מוזר לראות בעיירה הפולנית הנידחת הזו שלטי לעסקים, כתובים באותיות עבריות. רובם ביידיש ולא בעברית.

רוב החסידים הפוקדים את ציון הקבר מגיעים לכאן לבושים בקפוטות, ולראשיהם שטריימל פולני שחור, או חום (הונגרי). הם רוקדים ומפזזים ברחבה הגדולה מחוץ לציון. הבחנתי גם בכיפות סרוגות לא מעטות בין כל השטריימלים והספודיקים. השוטרים שמאבטחים את הארוע עומדים משתאים נוכח "הקרנבל" שלנגד עיניהם, ואינם מבינים את האנשים המוזרים שבאו לערוך טקס כה משונה בעיירתם. השוטרים אינם יודעים מי היה ה'נועם אלימלך'. ואתם?….

הסיפור האישי

סיפורו של רבי אלימלך מתחיל לפני כ300 שנה. יום אחד מגיע מצורע עני אל העיירה לופוחבה בצפון פולין, ורק אישה צדקת אחת היתה מוכנה להכניסו לביתה ולטפל בפצעיו הדוחים. אותו "עני" היה אליהו הנביא. לאחר שטיפלה בו, הוא בירך אותה שתלד ארבעה בנים צדיקים וגדולים תורה. וכך היה. זו היתה אמא של רבי אלימלך, שהיה צעיר בניה. הבכור היה זושא, המבוגר מאלימלך ב15 שנים.

כשגדלו הילדים, הלך זושא למזריץ' ללמוד אצל המגיד, ובהמשך גרר לשם גם את אחיו הצעיר, אלימלך. באותה תקופה האמינו יהודים שייסורים ממרקים עוונות. לכן שני "האחים הקדושים", זושא ואלימלך, קבלו על עצמם סיגופים וגלות, ובמשך 8 שנים נדדו בגולה בין עיירות וכפרים. בכל מקום דרשו בתורה וקירבו יהודים מקומיים לאבינו שבשמיים. הגבירו אמונה ותקווה, ועודדו גם נדכאים ויהודים שגדולי הרבנים לא טיפלו בהם. אף פעם לא ישנו שני לילות רצופים במקום אחד. בלילות היו עושים תיקון חצות, ובבוקר יצאו להמשך הגלות, בלי לקחת צידה לדרך. כך הם למדו להכיר מקרוב את "עמך" פשוטי העם, צרכיהם הרוחניים ויכולותיהם. זה השפיע מאוד על יכולת ההנהגה שלהם מאוחר יותר.

בכל מקום שהגיעו, סרבו לגלות את זהותם. עד שהחליט רבי אלימלך שהגיעה השעה להתגלות בעולם, ולהדריך עבודת השם בדרך החסידות שלמד מהמגיד ממעזריטש. כידוע, מייסד החסידות היה הבעל שם טוב, וממשיך דרכו היה המגיד ממעזריטש. כשנפטר המגיד, מינו החסידים את רבי אלימלך כיורשו בהנהגת עולם החסידות. רבי זושא התיישב באניפולי, ורבי אלימלך התיישב בליז'נסק, שנהייתה בזכותו המרכז הרוחני של פולין.

הספר "נועם אלימלך"

ה"נועם אלימלך" נחשב אחד מספרי החסידות החשובים ביותר. לומדים אותו בכל הישיבות החסידיות, וגם באחדות מהישיבות הציוניות שלנו. יהודים רבים בעולם נוהגים ללמוד בספר הזה בכל שבת.

מקובל שרבי אלימלך וייסבלום חיבר את הספר 'נועם אלימלך', אבל זה לא מדויק. הוא לא כתב את הספר, אלא הוא אמר את מה שכתוב בו. בכל שבת היה דורש חידושים על פרשת השבוע, ובכל מוצאי שבת היה בנו, רבי אליעזר, מעלה על הכתב מה שזכר מהדרשה, ומביא את הטקסט לאביו לאישור. למשל, מה שאנו קוראים בספר על פרשת השבוע שלנו "ויקהל", אינו קטע קוהרנטי שנכתב בצורה מסודרת, אלא זה לקט של דברים שאמר רבי אלימלך בהרבה שבתות במשך כעשרים שנה. כך גם לגבי פרשות אחרות בספר.

בימינו, הספר "נועם אלימלך" נחשב גם לסגולה לרפואה. יש הנוהגים להניחו תחת הכרית של חולה, ותחת הכרית של יולדת, כדי להקל על חבלי הלידה וכאבי הצירים.

בהקדמה לספר "אורות הקודש" של הראי"ה קוק זצ"ל כותב בנו, ראש הישיבה שלי, שתורת אביו יונקת ממקורות החסידות והקבלה, ביניהם ה'נועם אלימלך'. רבי נחמן מברסלב אמר על מחבר הספר: "קדושת מעלת הרב הקדוש רבי אלימלך ז"ל נשגבה למעלה ממה שנראה ומובן מתוך ספרו".

רבי אלימלך לא הרשה להדפיס את דבריו, כי היה אדם צנוע מאוד. לכן המהדורה הראשונה יצאה לאור רק כשנה לאחר פטירתו, בשנת 1787. אבל רבי אלימלך פרסם בחייו ספר קטן שנקרא "צעטל קטן" (פתקה קטנה). זה ספר מנהגים ועצות הלכתיות, שמודפס גם בסוף סידור 'בית תפילה'.

כולנו מכירים את השיר "אדרבה" בביצוע המלהיב והמרגש של אברהם פריד. למעשה, המלים הם התחלה של תפילה מיוחדת מתוך הספר "צעטל קטן", שכתב רבי אלימלך לאומרה בבוקר לפני תפילת שחרית. וכך היא מתחילה: "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה. וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ".

התפילה שלפני התפילה ארוכה יותר, וכוללת עוד משפטים, כמו, למשל: "וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִוים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה, לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה". ויש בתפילה זו גם פסוקים שהיינו רוצים שיאומצו ע"י הקפלניסטים והרל"בים בימינו: "וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה, הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם. וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ".

לפני מלחמת העולם השניה גרו בעיירה 6,000 איש, כמחציתם יהודים שנספו אח"כ. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיעה לעיר גם הציונות. זכיתי לבקר בליז'נסק כמה פעמים בעונת הקיץ, כשהדרכתי קבוצות מטיילים דתיים. אנו עומדים בצל העצים, ואני מקריא לקבוצה קטע אקטואלי לפרשת אותו שבוע מתוך הספר 'נועם אלימלך'. המטיילים אומרים לי שזה רגע השיא באותו טיול.

בקיץ ליז'נסק עוטה חיוניות, כמעט חוגגת. העצים מלבלבים במלוא תפארתם, עלוותם הירוקה מתנועעת ברוח הקלה, והאוויר מתמלא בריח האדמה הלחה, בפריחה מתוקה שצובעת את השבילים. שיחים ירוקים פורשים זרועות לכל עבר, ופרחים בשלל צבעים מנקדים את הרחובות הצרים. נהר הסן, במימיו הצלולים, חוצה את העיירה בשקט רגוע, משתקף כראי לשמיים. כשעומדים כל גדתו, חושבים שגם רבי אלימלך עמד כאן בעבר, וכאן התפלל "תשליך" עם חסידיו.

אך מעבר לכל היופי הזה, ליז'נסק עצמה נותרת שקטה, מנומנמת – עיר קטנה בדרום-מזרח פולין, שאין בה הרבה לראות. מלבד האוהל הקדוש של הנועם אלימלך, היא אינה מציעה כמעט דבר ליהודי המבקר בה. רק כנסיית ברנדין עתיקה בת ארבע מאות שנה, שבזיליקתה משמשת מוקד משיכה למקומיים ולתיירים שאינם יהודים. במרתפה נחבא מוזיאון קטן, שבו שורות של איקונין נושנים ותחריטים עתיקים, עדות לשנים שחלפו.

אבל בקרבת ליז'נסק ישנם אתרים יהודיים. למשל, העיר ז'שוב (Rzeszów), שנקראה "עיר משה", ובה בתי כנסת משוחזרים. משרד התיירות המקומי הכין מסלול "מורשת יהדות ז'שוב". מומלץ. עוד אתר חובה הוא בית הכנסת בעיירה לנצוט הסמוכה, שבה כיהן ברבנות רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, מתלמידי רבי אלימלך. בית כנסת שבו התפלל ולימד שמור עד היום. מכאן הוא עבר לעיר לובלין, וכונה שם "החוזה מלובלין" בגלל יכולתו המדהימה לראות את עברו של הבא לבקש את ברכתו.

עד מגיפת הקורונה היו ממריאות לקראת היארצייט עשרות טיסות צ'רטר מנתב"ג לשדה התעופה זשוב (Rzeszów-Jasionka Airport) בפולין, הנמצא במרחק נסיעה של כשלושת רבעי שעה מליז'נסק. ישראלים רבים הגיעו לליז'נסק בטיסה לקרקוב הנמצאת במרחק כשעתיים נסיעה מליז'נסק, או לוורשה (כמעט 5 שעות נסיעה). חלק מהמטוסים היו ממתינים בשדה התעופה עד שהנוסעים יגמרו להתפלל ולהשתטח על הקבר. כמעט כמו אומן בראש השנה. ישנן חברות תיירות שמתמחות בארגון נסיעות לליז'נסק, כמו 'דרך צדיקים' ו'נתיבים'.

יהי רצון שזכותו של רבי אלימלך הצדיק תעמוד לנו לזרענו, ושימליץ טוב בעד כל ישראל היום ובכל ימות השנה.

צילומים באדיבות Polish Tourism Organization, JDN