היום, כ"ו אב, הוא יום השנה ה50 לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. במהלך האירוע רצחו מחבלים פלסטינים 11 ספורטאים, מאמנים, ושופטים, מהמשלחת הישראלית לאולימפיאדה. אירוע הטרור הפלסטיני התרחש ב-5 בספטמבר 1972, שנחשב יום הזכרון הרשמי לטבח.

הטרוריסטים הפלסטינים נכנסו בלילה לבנין מגורים בכפר האולימפי בעזרת מפתחות גנובים, וירו בשני ספורטאים ישראלים שישנו בחדריהם. האלמנות אילנה רומנו ואנקי שפיצר חשפו שהספורטאים הוכו ועונו לנגד עיני חבריהם בטרם נרצחו. 9 הספורטאים הנותרים נלקחו כבני ערובה. המחבלים דרשו להעמיד לרשותם מטוס להביא אותם לקהיר. ממשלת גרמניה נכנעה מיד. שלחו אליהם אוטובוס שיעביר אותם אל המנחת של הכפר האולימפי, שם המתינו להם שני מסוקים שהטיסו את בני הערובה והטרוריסים אל שדה התעופה פירסטנפלדברוק. לאחר שנחתו המסוקים בשדה התעופה, הצליח צלף גרמני לפגוע בשניים מהמחבלים. המחבלים האחרים תפסו מחסה מאחורי מכוניות, ופתחו בקרב יריות. אחד מהמחבלים ירה למוות בבני הערובה שנשארו כפותים בתוך המסוקים, והשליך לאחד המסוקים רימון שהעלה אותו באש. בתחקירים שנערכו על הטרגדיה התברר שכוחות הביטחון הגרמנים נהגו בשלומיאליות, ואף סירבו להצעת ישראל לשלוח למינכן יחידת חילוץ. מי שמימן את הרצח והיה אחד השותפים לתכנונו, הוא מכחיש השואה אבו מאזן. בשבוע שעבר הוא ביקר בגרמניה ונשאל במסיבת עיתונאים על הרצח, והוא סרב לגנות את ארוע הטרור ההיסטורי. בחוצפתו אף אמר "הישראלים עשו 50 שואות לפלסטינים".

בכל שנה מציינים בתאריך 5 לספטמבר את הרצח הטרוריסטי הנתעב ליד אנדרטה שהוקמה בכפר האולימפי במינכן. השנה הכריזו משפחות הנרצחים שלא יגיעו להשתתף בטקס הרשמי, בגלל מחלוקת על הפיצויים. נשיא גרמניה, פרנק וולטר שטיינמאייר, הודיע שבכוונתו להגיע לישראל להיות עם משפחות הנרצחים ביום זה.

בלא קשר למחלוקת זו, יש לאסון גם היבטים תיירותיים. בגרמניה הוקמו לזכר י"א הספורטאים אנדרטאות שנהיו גם יעד לטיולים.מי מאיתנו שיבקרו במינכן, רצוי שיקדישו גם שעות אחדות לבקר בכפר האולימפי, כי יש למטיילים מה לראות שם.

חברי המשלחת הישראלית התגוררו בכפר האולימפי ברחוב קונולי 31, שכיום הוא משמש בית מגורים. על הקיר החיצוני ליד הכניסה לבנין יש לוח זכרון, שכיום חלקו התחתון מוסתר ע"י שיח. כתוב בו בעברית ובגרמנית: "בבנין זה התאכסנו חברי משלחת ישראל למשחקים האולימפיים העשרים, מי"א אלול תשל"ב עד כ"ו בו. באותו היום נרצחו אחד עשר מהם על ידי רוצחים ימ"ש – הי"ד". בהמשך מפורטים שמות 11 החללים, ובשורה האחרונה: "כבוד לזכרם".

הבנין והשלט הפכו יעד תיירותי לישראלים, וזה מטריד את דיירי הבנין. הם דורשים לכבד את פרטיותם ולא לבקר במקום, ולפיכך בשנים האחרונות הוא נגרע ממסלול הסיורים.

בכפר האולימפי יש כיום שתי אנדרטאות לאסון. הגרמנים הקימו אנדרטה במעלה הגבעה המובילה אל הבריכות האולימפיות ואל איצטדיון הכדורגל. רואים בה עמוד בטון ארוך ניצב במאוזן על עמוד בטון קטן. על העמוד הגדול חקוקים בעברית שמות י"א החללים שנרצחו שם, וגם שם של שוטר גרמני שנהרג בארוע. בחזית לפני האבנים מוטבע בקרקע לוח ברזל בגודל של מטר על מטר, ועליו הסברים על הארוע הטרגי. ליד אנדרטה זו התקיימו במשך שנים רבות טקסי הזכרון לטבח מינכן.

האנדרטה הזו עוררה ביקורת בגלל שהפשטות שלה אינה הולמת את עוצמת הטרגדיה שהתרחשה שם. היו טענות גם על כך שבקרבת לוח הברזל לרגלי האנדרטה ישנו כיסוי ברזל דומה על פתח ביוב, שנראה כאילו גם הוא חלק מהאנדרטה ומבזה את החללים. היו טענות גם על שהאנדרטה מוקמה תחת כבל אחד מהכבלים שמחזיקים את תקרת ההצללה שמעל הבריכה האולימפית הסמוכה, ואפשר לטעות ולחשוב שגם הוא חלק מהאנדרטה.

ממשלת גרמניה גילתה התחשבות בטענות האלה, והגיבה בסגנון "לא טוב לכם? אז תעשו מה שאתם רוצים". היקצו לשגרירות ישראל שטח מסוים במדשאה ליד השביל המוביל לאנדרטה הגרמנית. שם הקימה ממשלת ישראל אנדרטה מכובדת ומרשימה יותר. היא נחנכה לפני 5 שנים, ומאז נערך שם טקס הזכרון הרשמי. גם השנה הוא יתקיים שם, אך הפעם בהעדר המשפחות ובלי נוכחות נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שהיה אמור לכבד בנוכחותו את הטקס.

האנדרטה הישראלית נראית כמו קבר פתוח, כאילו מישהו הרים פיסת דשא ואדמה כדי שיהיה אפשר להציץ פנימה לקבר. הוא פתוח משלשת צדדיו, ויורדים אליו במדרגות בטון. מעליה צומח דשא שמשתלב במדשאה מסביב. האנדרטה טובלת בנוף פסטורלי ירוק, מוקפת בעצים גדולים, ושורר בה שקט מקפיא כמו בבית קברות. אפילו הציפורים אינן מצייצות בקרבת האנדרטה.

על הקיר המערבי של האנדרטה תלויים שלטי זכרון בגרמנית ובעברית. במרכזו מסך גדול שעליו מוקרנים סרטונים קצרים של כתבות משידורי חדשות של הטלויזיה הישראלית והגרמנית בזמן הארוע, סרטונים של הספורטאים שנרצחו, הודעות אבל של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ושל פוליטיקאים גרמנים, וקטעים מתוכניות מלל טלויזיוניות על הרצח הטרוריסטי המזעזע. בתחתית רוב הסרטונים מופיע גם טקסט תרגום לעברית, והם משודרים בזה אחר זה ללא הפסק.

במרכז האנדרטה ניצב עמוד שחור ברוחב כ4 מטרים, שעליו תצוגה קבועה של תמונות החללים, ומתחת לכל תמונה הסברים על כל אחד, ומכתבים שכתבו אחדים מהם למשפחותיהם לפני הרצח.

הפעם האחרונה שביקרתי באתר זה במינכן היתה לפני כשלשה חודשים במסגרת שייט נהרות כשר של חברת 'גולדן טורס'. לאחר הסברי המדריכים, הקבוצה שלנו אילתרה שם טקס אזכרה ספונטני. הרב חיים שיין נשא הספד קצר ודיבר על הועד האולימפי שמסרב להנציח את חללי אוליפיאדת מינכן, ועל שנאת היהודים בגרמניה שלא פסקה מעולם. החזן ישראל פרנס שר ברגש "אל מלא רחמים", ואח"כ אמר קדיש. הקהל ענו "אמן" חרישית, ואת הפסוק "יהא שמיה רבה מבורך לעולם ולעולמי עולמיה" אמרנו בצעקה גדולה, שהחרידה את הדממה בכל המתחם. אנשים שעברו בשביל הסמוך נעצרו והתבוננו בנו בתימהון ובהדרת קודש. אחרי הקדיש, ישראל פרנס שר את התפילה לשלום המדינה, וקינחנו בשירה בציבור של הימנון "התקוה" ו"אני מאמין". הטקס היה מצמרר ומרגש מאוד. ראיתי דמעות ניקוות בעיני אשתי ובעיני רבים מחברי הקבוצה.