לפני כשבועיים קבלה מסעדת רוֹזָה במודיעין תעודת כשרות של בד"ץ בית יוסף. בכך היא הופכת להיות המסעדה היחידה בין ירושלים לרחובות שבה יכולים לסעוד גם שומרי כשרות למהדרין.

עד לאחרונה היתה למסעדה זו כשרות של הרבנות. בעקבות ההכשר המהודר החדש הכינו ברוזה גם תפריט חדש ללקוחות החדשים. הוזמנו עיתונאים דתיים לטעום מהתפריט החדש. אם חשבנו שנראה במסעדה רק חרדים, התבדנו. רוב הסועדים היו דוקא סרוגים, והיו גם יהודים טובים שחובשים רק כיפת שמיים.

בעל המסעדה, חן גזולי, מסביר שהפעלת מסעדה בכשרות בד"ץ קשה יותר מכשרות רגילה. לא רק בגלל חומרי הגלם, אלא גם בגלל הדרישה שכל העובדים יהיו יהודים. זאת כדי לנטרל מראש אפילו ספק חשש לבישול עכו"ם. קל לדרוש וקשה לבצע, כי בענף המסעדות מקובל להעסיק גם עובדים לא יהודים, במיוחד בתפקידי עזר של פינוי שולחנות ושטיפת כלים.

חן גזולי מכריז בגאווה שהמסעדה עובדת רק עם בשרים טריים של עגלות נקבות שבשרן רך ועסיסי יותר. רובם נקנים ממפעל דבאח, שגם הם מחזיקים בכשרות בד"ץ,  ומחירם כפול מהבשר הרגיל. "גם הדגים שלנו טריים מאוד, אנחנו שמים דגש לא רק על הטעם אלא חוויית אירוח מלאה ומושלמת עם תפריט מקיף שנותן מענה לכל צורך, רצון ומגבלה. אני מעדיף להרים את המנה בכמה שקלים, כדי שנוכל להעניק ללקוחות 200%" הוא אומר.

חן השקיע משאבים רבים ויקרים בעיצוב ובתפריט בעל אופי שיוצר שילובים אקלקטיים ומרגשים בין מנות דגל מרתקות, והכל מוגש בליווי תפריט יינות משובח ובפיקוח כשרות הדוק של בד"צ בית יוסף והרבנות מודיעין, מהדרין, מה שמבטיח חוויה קולינרית מפנקת במיוחד. המסעדה יכולה להכיל 250 סועדים. לאחרונה פתחו שם גם חדר אירועים עם מקום ל25 אורחים, שמצויד גם במערכות וידיאו ואודיו משוכללות לשימוש באירועים פרטיים. המסעדה מרווחת מאוד, ובחזיתה יש חניה בשפע.

בפנים מציעים לנו סעודת מלכים. אשכרה פשוטו כמשמעו. השף אריק ווקיל בישל בעבר ארוחות גורמה לשועי עולם, ביניהם הנשיא אובאמה, הנשיא פוטין, טוני בלייר ועוד. יש לו ניסיון עשיר של 20 שנה כשף מוביל. בעבר היה אחראי בתמ"מ על הכנת ארוחות שהוכנו במיוחד לאוליגרכים אניני טעם שהגיעו לישראל במטוסיהם הפרטיים. הוא עזב את השפע הלא כשר הזה, ועבר לעבוד במסעדה 'קמפניה' בראשון לציון. לפני חודש וחצי הוא הגיע למסעדת 'רוזה'.

"המטבח פה היה בכשרות של הרבנות, ושידרגתי את רמת הכשרות לבד"ץ" הוא מכריז בגאווה. הוא מסביר שכיום לא קשה להכין מטעמים כשרים שאינם נופלים במאום מהאוכל הלא כשר. "בזכות הטבעונים יש המון חומרי גלם פרווה מעולים, שלפני עשר שנים לא יכולנו אפילו לחלום עליהם. אפשר להוסיף אותם לתבשילי בשר, ולהעשיר את הטעם באופן שלא יפול מהמנות במסעדות מישלן. למשל, במקום פרמז'ן אני משתמש באבקת שקדים. התוצאה לחיך היא זהה".

"ראיתי במטבח פה גם טאבון וגם גריל, והחלטתי לנצל אותם בצורה יצירתית. למשל, במקום כרובית מטוגנת כמקובל, אפיתי אותה בטאבון. כך יצרתי מנה ייחודית, דומה לכרובית מוקרמת, אך פרווה למהדרין" אומר אריק.

רוזה היא מסעדת בשרים, אבל השף אריק ווקיל מפתיע אותנו בפוזה: "אני לא אוהב בשר! האהבה הגדולה שלי זה דגים". בין המנות היחודיות בתפריט החדש הוא מציע גם טונה אדומה, או טרטר עם טוויסט של אגוזי לוז.

בערב הטעימות לעיתונאים נפתחה הארוחה למהדרין ביין כשר למהדרינק. מזגו לגביעים שלנו יין לבן יבש צונן "פינו גרינג'יו", שמיוצר מכרמים באזור לומברדיה באיטליה. יין יבש בטעם פירותי עם סיומת נעימה. מתאים מאוד לליווי מנות ראשונות ודגים. הציעו לנו גם יין אדום, אבל הכל העדיפו את הלבן.

מנות ראשונות

פתחנו בפוקצ'ה טורקית בסגנון לחמעז'ון. הבשר הקצוץ היה מתובל היטב עם בצלי שלוט ועגבניות. מעליהם טחינה וטבעות בצל טרי.

 

המנה הבאה היתה פטה כבד. זה היה קרם כבד שהוגש בצורה שמזכירה קרמבו, וגם המירקם היה רך ונמוח בפה כמו קרמבו. בתוך הפטה יש גם אגוזים ומייפל מיושן עדין. מעל הכדורים ולצידם היו פירורי פסטוק. בשולי הצלחת קונפיטורה של ריבת שרי בצל, בצד הצלחת היו מונחות ברוקסטות.

סיגרים של סבתא זיוה– סיגרים מטוגנים ארוכים ממולאים בבשר בקר עם אריסה. מוגשים על פסי טחינה צבעונית ירוקה, ומעליהם פירורי פיסטוק לעיצוב המנה.

כרובית מוקרמת בטאבון– כרובית אפויה בחום רב. אני רגיל לקבל מנת כרובית עם טחינה, וכאן קבלנו הפתעה- במקום טחינה, רוטב איולי עם שום, כמהין, ובצל וזרעי חרדל, שעושים טוויסט לטעם המוכר. השקדים הטחונים למעלה מדמים פרמז'ון, ומוסיפים קריספיות מענגת למנה.

סלט גברת עגבניה– תערובת של חצאי עגבניות שרי צבעים שונים, בתוספת עגבניות מיובשות, בצל סגול וחומץ בלסמי מוגשים על קרם יוגורט טבעוני חמצמץ, שהוסיף צבע  וטעם מפתיע למנה.

טרטר דג ים– דג ים לבן, ובורי נא, קצוצים עם בצלי שאלוט, במיץ ליים לצד קרם אבוקדו ומעליו פסי קרם ויניגרד. מה שהקפיץ את המנה היו מיץ ליים ואגוזי לוז קלויים שהוסיפו טעם לא צפוי.

קרפצ'ו– מנה יפהפיה ואסטתית שמעוצבת כמו פרח. הקרפ'צו היה מעוטר בקונפי שום, שמן זית, ובלסמי. מעליו פרוסות דקות מאוד של צנונית וטיפות חלמון כבוש, עלי תיבול שונים, ושקדים טחונים לעיצוב המנה.  יאמי!

מנות עיקריות

מנה עיקרית ראשונה היתה סטייק אנטריקוט– מוגש עם תפוחי אדמה מעולים ולצידם רוטב צ'ימיצ'ורי ושום קונפי. הסטייק היה עשוי היטב, כמו שאומרים באמריקה Steak it easy.

ריזוטו מיקס פטריות – אורז מתובל במגוון פטריות ,משובץ בקוביות בטטה ומעל קציפת כמהין מדהימה. לריזוטו יש טעם של חורף, חמים ומנחם. קציפת הכמהין הוסיפה רעננות למנה הנהדרת הזו.  מי חלם לראות או אפילו להריח ריזוטו במטבח בשרי?…

קדירה חורפית– תבשיל  של בשר ראש מבושל ביין אדום עם ירקות שורש. המנה הרותחת עטופה בבצק אפוי בטאבון, ומעליו שמן זית וזעתר..

         

פילה בקר– בשר עגלה מקומית מוגש על קרם בטטה בתוספת בוקצ'ו (חסה יפנית) צרוב. מעליו רוטב יין.

כבדי עוף– מוגשים על קרם בטטה ובצל סגול ומקורמל, מעליהם רוטב יין. כלי ההגשה העשויים מקרמיקה אובלית או עגולה בגוונים של כחול שמדגישים את היופי והאסתטתיקה של המנות.

צלעות טלה– צלעות במשקל 350 גרם מוגשים על קרם שורשים וחיטה שבורה. מעליהם גם עשבי תיבול וגרעיני רימונים. היה טעים מאוד, למרות שהזמנתי וול-דן, והמלצר הביא לי בשר "וול-דם" כמעט נא.

פפרדלה עם אצבעות אנטריקוט- בשר אנטריקוט מוגש עם פסטה לצידו. במנה גם מגוון פטריות, בצל, שום קונפי, ועלי תרד טרי שהוסיפו צבע מרענן. כל זה טובל בציר בקר.

כל המנות היו גדולות ובשפע, לא כמו "ארוחות רפאים" של מנות קטנטנות שמוגשות במסעדות יוקרה אחרות. לפני סיום הטעימות הגעתי לנקודת ה"אל-חגור" ולא יכולתי להכניס אוכל נוסף לפה. אפילו לא מהגלידות והפאדג' שוקולד.

כל המנות היו טעימות ויפות למראה. מחזה מרעיב! איך אפשר לבחור מביניהן? הפתרון שלי הוא לבוא למסעדת רוזה שוב ושוב, וכל פעם להזמין מטעמים אחרים מהתפריט הזה. אומנם זה לא יהיה זול, אבל זה יהיה שווה כל גרוש. בדוק ומנוסה!

למדנו הרבה מהארוחה המיוחדת, אבל אפשר שבעלי המסעדה יכולים ללמוד משהו גם מאיתנו. בסיום הארוחה ניסה אחד מהעיתונאים לארגן זימון לברכת המזון, אבל מבין כל 20 המשתתפים לא נמצאו אפילו שלשה שאכלו מהלחמים הרבים שהיו תוספות למנות השונות. אפילו מהפוקצ'ה רובנו רק גרדנו מלמעלה את הבשר הטורקי, ולא נגענו בלחמניה עצמה. מאי קמ"ל? הציבור שלנו לא אוהבים לאכול מאפים ופחמימות.

צילומים: צביקי גולדברג ושפרה מאור

דילוג לתוכן