חג הנורוז שנחגג במדינות מרכז אסיה צוין אמש גם בלשכת התיירות של אזרבייג'ן בתל אביב. מנהלת לשכת התיירות, ג'מילה טליבזאדה, הזמינה כמאה אורחים מישראל ואזרבייג'ן לציין ולחגוג את חג הנורוז. נורוז פירושו "יום חדש", והוא נחשב ראש השנה הפרסי.
"הנורוז זה החג החשוב ביותר באזרבייג'ן" אמרה המנהלת ג'מילה. "הוא מציין את תחילת האביב, ונחגג תמיד ביום 20 במרץ או 21 בו, שזה יום השיוויון של שעות האור ושעות החושך ביממה". היא הציגה אורחים שהגיעו היום מבאקו במיוחד לחגיגה זו, וגם את מנהלת מרכז התרבות של אזרבייג'ן בישראל, הגברת יאנה סלמן, שעלתה ארצה מאזרבייג'ן לפני כעשרים שנה.
יאנה הסבירה לאורחים הישראלים את מנהגי החג. לדבריה, ההכנות מתחילות במנהגים שנוהגים בימי רביעי ב4 שבועות לפני יום החג. "הראשון זה 'רביעי של המים' שבו הולכים לנהרות ולמעיינות לטבול ולהיטהר, וגם להתיז מים זה על זה. השני הוא 'רביעי האש' שבו מבעירים מדורות, ואנשים קופצים מעל האש וקוראים בקול "שהכאבים והמזל הרע שלי יישרפו באש". השלישי זה 'רביעי הרוח' שבה אנשים קופצים מעל האש 3 פעמים, ואח"כ אוכלים בבתיהם פירות יבשים. האחרון זה 'רביעי האדמה' שלפי אמונתם ביום זה מתעוררת האדמה והצמחים מתחילים לנבוט ולצמוח. בשבוע זה לפני הנורוז נהוג לטעת עצים ולשתול פרחים ושיחים".
יאנה מציינת שיש דימיון רב בין מנהגים חג הנורוז למנהגים וסימנים בחגים יהודיים. למשל, חג שבועות שלנו הוא גם 'חג המים' שבו משליכים מים זה על זה. הקפיצה על מדורות מזכירה את ל"ג בעומר. אכילת פירות יבשים ושתילת עצים מזכירים את ט"ו בשבט. המנהג של שליחת מתנות איש לרעהו מזכירה את משלוח מנות בפורים. ניקיונות בבית וקניית בגדים חדשים מזכירים את ההכנות לחג הפסח. "צלחת הסדר" של חג הנורוז היא "חוֹמְצָ'ה", שזה מגש גדול מלא בממתקים ואגוזים, ובמרכזו עיגול "סֶמֶנִי" של נבטי חיטה ירוקים שמייצגים את התחדשות הטבע. על שולחן החג מדליקים גם נרות כמספר בני המשפחה.
כמו ב"סימנים" אצלנו בסעודת ראש השנה גם לשולחן חג הנורוז מביאים שבעה סימנים: מים מסמלים טוהר. מראָה מסמלת היטהרות מרגשות שליליים. סבזה (נבטי חיטה) מסמלים התחדשות הטבע. מאהי קרמז (דג זהב) שמייצג שפע, סיב (תפוח) שמייצג פיריון, סומאק לבריאות, ביצים צבעוניות שמייצגים את בני הבית, זהב מסמל שגשוג, וחלבה ועוגיות בקלאווה אזרית מסמלים "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
לחג הנורוז יש מנהגים שונים. הפופולרי בהן הוא 'קרב ביצים'. ילדים מקבלים ביצים מבושלות צבועות, ומכים על הביצה שבידי ילד אחר. המנצח בקרב הביצים הוא זה שקליפת הביצה הקשה שלו לא נשברה. מנהג אחר הוא שילדים מניחים כובע ריק על מפתן דלתות שכניהם, מקישים בדלת ובורחים. בעל הבית פותח את הדלת, ממלא את הכובע בממתקים, ומחזירו למפתן. כשהוא סוגר את הדלת, חוזרים הילדים לקחת את הכובע שלהם.
יש עוד מנהג שנשים צעירות מטות אוזן על דלתות שכניהן ומנסות לשמוע מה קורה בתוך הבית. אם מתוך הבית נשמעת מריבה, זה סימן שהשנה שלהם לא תהיה רגועה, ואם הקולות בבית נעימים, כך תהא גם השנה הבאה על נשים אלה.
בחגיגת הנורוז בלשכת התיירות של אזרבייג'ן הוגש כיבוד מסורתי, של עוגיות בקלאווה אזריות ועוגיות אחרות. נפתח שם מזנון של מטעמי גוּטָאבּ GUTAB. זה אחד המאכלים הלאומיים באזרבייג'ן, שנהגו להכינו מבצק שנשאר מאפיית לחם.
את המטעמים האזרים הכין השף מוטי יבדייב הנחשב המומחה בישראל לאוכל קווקזי ואזרי שהסביר: "המטבח האזרי מתאפיין במעט תבלינים והמון עבודה. חומרי הגלם שלנו אורגניים ואיכותיים, עם הרבה בשר". הגוטאב הוא בצק דק כמו פיתה דרוזית. מניחים על חציו מילויים שונים, כמו תרד או בשר או רסק דלעת, או שילוב ביניהם, ומקפלים באופן שהמילוי סגור. את הגוטאב מחממים ואופים על סאג' (מחבת כיפתית). אחרי החימום משני צידיו, מורחים עליו חמאה ברוחב לב. בחגיגה אמש מוטי ואשתו זהבה השתמשו בחמאה פרווה מטעמי כשרות.
לחגיגת הנורוז בתל אביב הביאו גם שני מוסיקאים שניגנו ב"קָָמָאנְצֶ'ה", כלי מיתר אתני בעל 4 מיתרים, מתוחים מעל תיבת תהודה עשויה מדלעת עגולה. ג'מילה טליזבאדה ונשים אחרות החלו לרקוד ולפזז לצלילי הנגינות האזריות האתניות.
כחלק מהתוכנית נערכו בחגיגה בתל אביב גם קרבות ביצים מסורתיות, ששעשעו את הקהל החוגג. בין הזוכים שהביצה שלהם לא נשברה בקרב היה גם כותב שורות אלה.