הטיסות מישראל לאודסה מלאות בעונה זו. בענף התעופה אומרים שהנוסעים על הקו הזה מתחלקים לשלש קבוצות: א. יוצאים לנופש "תחליף לאילת", כי חופי 'ארקדיה' בים השחור דומים לחופי אילת, אך הנופש "בטן גב" זול יותר באודסה. ב. ברסלבים שעוברים באודסה בדרכם לאומן. ג. תיירים רגילים.

רק מעטים מהישראלים הרבים שטסים לאודסה מכירים את עברה הציוני. לפני כמאה שנה היתה אודסה העיר הכי "ציונית" והכי "ישראלית" בגולת אירופה. התנועה הציונית והתרבות העברית שגשגו דווקא באודסה, כנראה בגלל שמוסדות הקהילה היהודית בעיר זו נשלטו ע"י אנשי תנועת ההשכלה החילוניים, ולא ע"י הרבנים של הציבור הדתי.

באודסה יצא לאור כתב העת התורני "יגדיל תורה", לצד עיתונות וספרות עניפה שפורסמה ביידיש. המנהיגים החרדים לא אהבו את המתרחש באודסה בימיהם. הרב ישראל פישר פרסם לאחרונה באתר 'חו"ל מהודר' ציטוט מדברי הרבנים על אודסה: "אש הגהינום בוערת סביבה מהלך 40 מייל".

לעומת זאת, מבחינת התרבות העברית והציונית היתה אודסה דוקא מעין "גן עדן". זאב ז'בוטינסקי כתב על העיר: "עיר חביבה, עיר עליזה, עיר 'גנבית' היתה אודסה. אודסה לא התעמקה בשום דבר, אבל הודות לכך גם לא 'חיטטה'. אודסה הכניסה בנו יותר טמפרמנט ופחות תאוות, יותר רצינות, אבל פחות מרירות". בעיר נותרו אתרים רבים שבהם אפשר לראות עדויות זיכרון לפעילות הציונית. הרצל כתב "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים". אבל על משקוף של אחד הבתים באודסה כתוב "ישראל המודרנית נולדה כאן".

על המשקוף: "ישראל המודרנית נולדה כאן".

במשך מאות שנים כונתה אודסה בשם "שער ציון". זאת בגלל שדרך הנמל שלה עברו רוב היהודים מכל רחבי הקיסרות הרוסית שהפליגו לציון, לפני עידן התעופה האזרחית. אחד מהנוסעים הראשונים שעברו שם היה רבי נחמן מברסלב, שהפליג בשנת 1798 מאודסה ליפו. לפניו ואחריו היו עוד יהודים רבים שעברו דרך "שער ציון" בדרך לארץ ישראל. 70 תלמידי הגר"א הראשונים שעלו ארצה, הפליגו מאודסה בשנת 1808 על סיפוני 4 אוניות שיצאו לחיפה. גם תלמידי החתם סופר עברו בנמל אודסה בשלהי במאה ה19 בדרכם לירושלים, שם בנו את בתי אונגרין.

גם "העליה השלישית" לא"י שהשפיעה מאוד על ההתישבות היהודית בא"י קשורה לאודסה. העליה השלישית התחילה ב1919 בהפלגה של האוניה "רוסלן" מנמל אודסה לנמל יפו. על סיפונה היו 670 חלוצים שעלו ארצה, והיוו כאחוז אחד מכל האוכלוסיה היהודית בא"י. בהגיעם ליפו גדל הישוב היהודי בבת אחת באחוז אחד. בהשוואה לימינו, הרי זה כמו ש60,000 עולים היו מגיעים ארצה ביום אחד.

בשנת 1890 הוקם "הועד האודיסאי לתמיכה בחקלאים בארץ ישראל", שבאמצעותו נעשו פעילויות ציוניות רבות, עד לפירוקו בשנת 1919. תנועת 'חיבת ציון' פעלה מאודסה. שם חיו ופעלו אבות הציונות ובכירי הסופרים מובילי דעת הקהל. ביניהם: זאב ז'בוטינסקי, יהודה ליב פינסקר, אחד העם, חיים נחמן ביאליק, שלום עליכם, שאול צ'רניחובסקי, מנחם אוסישקין, מאיר דיזנגוף, משה לייב לילינבלום, מנדלי מוכר ספרים, ועוד רבים וטובים.

מקום המפגש החביב על הסופרים העבריים היה קפה 'פונקוני' הקיים ופועל גם כיום. אני ממליץ להיכנס גם אליו, להתישב ולהזמין כוס קפה, לפתוח ספר של ביאליק או של מנדלי שהבאנו מהבית, ולקרא דוקא שם. החויה התרבותית המרגשת ביותר בטיול יכולה להיות הקריאה של קטע מיצירת תרבותית עברית קאנונית, שהמחבר שלה נהג לשבת בדיוק במקום זה. בין הקירות האלה באו לעולם חלק מהרעיונות שאנחנו קוראים בספר העברי שהבאנו.

הסופרים מאודסה. מימין לשמאל: שמעון פרוג, ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ורבניצקי

כיום יש באודסה שילוט על 24 בתים שבהם חיו ראשי הציונות ומבני ציבור ובתי ספר ציוניים. 'מכון אבשלום' וגופים אחרים עורכים סמינרים-מטיילים באודסה, בהדרכת ד"ר יואל רפל. משתתפי הסמינרים מבקרים בבתיהם של ביאליק, צ'רנחובסקי, דיזנגוף, וז'בוטינסקי. מסע אל עבר יהודי מרתק.

השלטים על בית ז'בוטינסקי (מימין) ועל בית צ'רניחובסקי

מטייל עצמאי שירצה לבקר בהם בעצמו, יצטרך להקדיש לכך לפחות יומיים של טיולים רגליים בעיר. למטיילים עצמאיים אני ממליץ לקרוא תחילה את הרומן "חמשתם" מאת זאב ז'בוטינסקי. זה רומן היסטורי מרתק שבו מתאר ז'בוטינסקי דמויות ומקומות בעיר אודסה שבה נולד. העלילה עוסקת במשפחת מילגרום וחמשת ילדיה שכל אחד מהם מתמודד באופן שונה עם תנועת ההשכלה והמודרנה החילונית, שגורמים להתבוללות של הדור הצעיר ברוסיה. כדי להפיק מקסימום של הנאה מהטיול לאודסה, אני ממליץ לקרוא את הספר לפני שטסים לאודסה, לקחת אותו במזוודה, וכשמגיעים לאודסה לחפש את המקומות הנזכרים בספר, לקרוא שוב את הקטעים עליהם, ולטייל לפי הספר. חוויה בלתי נשכחת.

מענין לשוטט גם בגן העיר של אודסה, מכיון שהוא שימש מודל של מאיר דיזנגוף להקמת "גן מאיר" בתל אביב. למעשה, דיזנגוף אמר פעמים רבות שהוא שואף להקים את תל אביב כמו אודסה, שתי ערים לחופו של הים.

בל נטעה לחשוב שאודסה מענינת רק בגלל עברה היהודי. אודסה עיר יפהפיה שבה אתרי תיירות רבים לציבור הרחב וגם ללא-יהודים. בניני פאר נבנו בה במשך השנים על ידי צרפתים, איטלקים, יוונים ואנגלים. האוקראינים אומרים על אודסה "העיר שהיתה ונשארה יפה". הסמל של אודסה זה "מדרגות פוטיומקין"  בכניסה הראשית מהנמל אל העיר. מדרגות פוטיומקין התפרסמו בזכות הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין". בסרט נראים חיילי הצאר יורדים במדרגות בשורות מסודרות תוך כדי שהם יורים למוות באזרחים. במרומי המדרגות ניצב פסל של ראש העיר הראשון של אודסה, הדוכס רישליו, שהיה אח"כ ראש ממשלת צרפת. בנין האופרה באודסה מקסים בחיצוניותו ובפנימיותו. כדאי ללכת לראות גם את ארמון וורנצוב, בית אפרוסי, כיכר התפוז, ושדרות פרימורסקי. על מכמניה התיירותיים הכלליים אפשר למצוא הרבה חומר באינטרנט. אנחנו מתמקדים רק בתיירות דתית.

למטיילים הדתיים קל מאוד להסתדר באודסה. יש בעיר שני בתי כנסת פעילים עם מניינים שלש פעמים ביום. האחד- בית הכנסת הגדול המרשים של הקהילה הליטאית "תקוה" בראשות הרב שלמה בקשט, ברחוב יֵבְּרִיסקָה (היהודים) 25. קהילה פעילה מאוד שקשורה לישיבת "אור שמח" בירושלים. השני- בית הכנסת של חב"ד שברחוב אוסיפובה 21, בראשות הרב אברהם וולף. (גילוי נאות: אביו, בֵּרקֶה וולף ז"ל, היה ידיד שלי).

בנין בית הכנסת תקוה

לאכול כשר באודסה אפשר בכמה מסעדות: מסעדת "חברון" בהשגחת הרב שלמה בקשט, נמצאת בבנין בית הכנסת "תקוה", ומגישה ארוחות חלביות לפני הצהריים, ואחר הצהריים ארוחות בשריות. ליד בית חב"ד נמצאות המסעדה הבשרית "רוזמרין", והמסעדה החלבית "פיצה ברוקלין". במלון "בריסטול" פתחו בתחילת חודש זה (יולי 2018) מסעדה כשרה, למען אורחי המלון ולאורחי מלון "לונדונסקאיה", ששניהם בבעלות יהודי מקומי, ומותאמים לשומרי שבת. בימים אלה נמצאת המסעדה הכשרה בהרצה, ובסוף הקיץ יחליטו הבעלים אם להמשיך להפעילה כמסעדה כשרה.

לפני כחודש נפתחה מסעדת "מענדי'ס" ברחוב רשילבסקיה 27. באתר 'חו"ל מהודר' נכתב שזו מסעדה כשרה למהדרין. לפי השם, הבעלות כנראה של חסידי חב"ד.

בנוסף, יש ברחבי העיר כמה דוכני מזון מהיר כשרים, כמו דוכן פלאפל ליד בית הכנסת תקוה. במתחם ביהכ"ס יש גם חנות מכולת שמוכרת מוצרים כשר בלבד.

היהדות באודסה נמצאת בתהליך התחדשות משמעותי. במרכז העיר פעל בעבר בית הכנסת הגדול "ברודי" שהתפרס על בלוק שלם. לאחר מלחמת העולם הוחרם הבנין והוסב לשמש הארכיון העירוני. הרב וולף מחב"ד דרש מהעיריה להשיב ליהודים את הרכוש היהודי, ולפני כשנה נענה בחיוב. כעת נמצא הבנין בעל 6 הקומות בהליכי שיפוץ. שם יהיה מרכז חב"ד, עם בית כנסת מפואר, בית מדרש, בית ספר, וגם מוזיאון לקהילה היהודית של אודסה.

כשמדברים על קהילות יהודיות בגולה, אי אפשר לא להזכיר גם את השואה. לפני השואה חיו באודסה 200,000 יהודים, שהיוו יותר משליש מאוכלוסית העיר. באמצע אוקטובר 1941 כבשו את אודסה הרומנים, בעלי הברית של גרמניה הנאצית. שבוע לאחר מכן התפוצצה במפקדה הרומנית באודסה פצצה שקטלה כ60 רומנים ועוזריהם. הרומנים האשימו את היהודים, ולמחרת הם חוללו את "הטבח באודסה" שבמהלכו נרצחו בין 25,000 ל35,000 יהודים. הם נורו או נקברו חיים על ידי הרומנים. 60,000 מיהודי העיר גורשו מהעיר, ורובם מתו או נרצחו ע"י האוקראינים במקומות אליהם גורשו. בהמשך המלחמה כל יהודי טרנסטיסיה שולחו למחנות, וכ100,000 יהודים נרצחו בשואה. רוב הניצולים העדיפו לא לחזור לחיות בקרב המקומיים האנטישמיים, ועלו ארצה או היגרו לאמריקה.

(תודות לד"ר יואל רפל על המידע והסיוע לתחקיר לכתבה זו)