השבוע נפתח מעבר הגבול בטאבה, בדיוק בזמן לאפשר לנו לטייל בחול המועד פסח אל המקום שבו התרחש לאבותינו נס קריעת ים סוף.

חוקרי המקרא העלו השערות שונות היכן חצו בני ישראל את ים סוף. בעבר היה מקובל לחשוב שהנס התרחש בצפון מפרץ סואץ, ליד "האגם המר" בקצה תעלת סואץ, או בימת ברדוויל הרדודה בצפון סיני. ד"ר יהושע מירון חקר את כל התיאוריות, ובספרו "מדע ואקטואליה בפרשת השבוע" הוא כותב שהנס התרחש לאבותינו בחוף נוּאֵיבָּה בסיני, כ60 ק"מ מדרום לאילת ולטאבה.

התורה מספרת "וַיִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְבָרִים, לְבַד מִטָף". (שמות יב/לז). אם מוסיפים למנין הגברים גם נשים וילד או שניים לכל משפחה, מגיעים לכמות של 2-3 מיליון נפש. היכן יש לכל האנשים האלה אפשרות לקיים "תַחֲנוּ עַל הַיָם"? כל מי שטס פעם לשארם א-שייח לאורך קו החוף של סיני במסגרת שירות מילואים או לטיול, ראה מחלון המטוס שאין שם שטח מתאים למחנה גדול ורחב דיו. המורדות של הרי מדבר סיני לכיוון מפרץ אילת הינם תלולים מאוד, לפעמים נושקים למי ים סוף. רק בחופי נואיבה ישנו שטח מישורי ראוי. במקום זה הוקם הישוב 'נביעות', שפּוּנה וננטש במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

כתוב בתורה "וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירוֹת בֵּין מִגְדוֹל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפוֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם" (שמות יד/א). רש"י מפרש שפי החירות "הם שני סלעים גבוהים וזקופים, והגיא שביניהם קרוי פי הסלעים". לפני סלילת הכביש מאילת לשארם בשנת 1971, אפשר היה להגיע לחוף נואיבה רק דרך ואדי וואטיר, שפיתחו המזרחי הינו "פי החירות" המקראי. קירותיו הגבוהים ממחישים את דברי פרעה "סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִדְבָּר". הם נלכדו בין הרים תלולים משני הצדדים, לפניהם הים, ומאחוריהם מתקרבים פרעה וחייליו.

העומק הממוצע של מפרץ אילת הוא 900 מטר מתחת פני הים, ויש מקומות שהעומק המירבי הוא 1,850 מטר. במעמקי ים סוף, רק מול נואיבה ישנה קרקעית גבוהה כמו הר, ששיאה בעומק 33 מטרים בלבד מתחת פני הים. אורכה 18 ק"מ ורוחבה כ600 מטר. היא נמצאת מתחת למים בהמשך לשון היבשה של נואיבה עד לחופי סעודיה. כמו "גשר" יבשתי מתחת למים. כך זה נראה במפה טופוגרפית:

וכך זה נראה בהדמיית תלת מימד:

כתוב בתורה "וַיוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָם בְּרוּחַ קָדִים עַזָה כָּל הַלַיְלָה, וַיָשֶׂם אֶת הַיָם לֶחָרָבָה וַיִבָּקְעוּ הַמָיִם". חוקרים קובעים ש"רוח קדים עזה" שמתוארת פה, הינה תוצאה של התפרצות געשית באוקיאנוס ההודי, שגרמה גלי צונאמי גבוהים מאוד. כאשר המים עולים לגובה במקום אחד, הם יורדים במקומות אחרים. במקרה הזה, המים של הצונאמי הגיעו ממקומות מרוחקים כמו חופי מזרח אפריקה וים סוף, שבהם ירד מפלס המים בצורה משמעותית. כאשר מפלס המים בפריפריה של הצונאמי יורד ב34 מטר או יותר, נחשפת היבשה רק ב"גשר" הזה. זה מסביר את הפסוק "וַיָבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָם בַּיַבָּשָׁה".

ידוע שגלים מתנהגים בצורה סינוסיאידלית של שיאים ושפלים. השפל הסתיים אחרי שבני ישראל עברו לגדה ממול, והמים החלו לחזור למצבם הרגיל. בשלב הזה נלכדו שם חיילי צבא מצרים, והמים שטפו אותם ואת מרכבותיהם. ככתוב: "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וַיְכַסוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָם".

ישנם אנשים קטני אמונה שאומרים: "לפי זה, קריעת ים סוף היתה תופעת טבע ולא נס אלוקי". הם לא מבינים שזה לא טבעי שבני ישראל יגיעו בדיוק לנקודה הזו מכל המקומות בעולם, ושייכנסו למים בדיוק כאשר מתרחש צונאמי במרחקים, ושמפלס ים סוף ירד בדיוק מתחת לגשר התת ימי הזה, ושהמים ישובו למקומם בדיוק לאחר שבני ישראל עברו לגדה השניה. הנס הגדול שה' עשה לאבותינו היה בתיזמון המדויק והשילוב הבלתי טבעי של כל תופעות "הטבעיות" האלה.

בנוסף, בעולם המדעי יש אסכולה של ארכיאולוגים כופרים שטוענים שסיפורי התנ"ך לא היו ולא נבראו, אלא הינם יצירה ספרותית מתקופה מאוחרת, פרי מוחו הקודח של סופר אלמוני. במשך עשרות שנים טענו "מלומדים" אלה כי גם יציאת מצרים וקריעת הים הינם אגדות עם מיתולוגיות. בדור שלנו התגלו מימצאים ארכיאולוגיים שסותרים את עמדתם, ומוכיחים את אמונתנו.

כתוב בתורה "וַיִרְדְפוּ מִצְרַיִם וַיבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָם וַיָסַר אֵ֚ת אוֹפַן מַרְכְּבוֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדוּת" (שמות יד/כג). לפני כארבעים שנה גילה חוקר אמריקאי, ריאן מאורו, בקרקעית הים את "אופן מרכבותיו". הוא וצוותו צללו עם גלאי מתכת מול נואיבה, ובמרחק 2.5 ק"מ מהחוף הם מצאו גלגלים מתכתיים מכוסים באלמוגים, וגם צירים של גלגלים וכלובי כרכרות.

ביניהם התגלו גם גלגלים עשויים זהב, שאלמוגים אינם נצמדים אליהם.

מאורו הביא אחד מהגלגלים למנהל העתיקות במצרים, שבמבט ראשון קבע שהם מתקופת השושלת ה19 של הפרעונים. לדבריו, זו היתה התקופה היחידה בהיסטוריה המצרית שבה יצרו גלגלים עם 8 חישורים ("שפיצים") שמחברים את חישוק הגלגל לציר שלו. בדורות אחרים השתמשו המצרים הקדמונים בגלגלים עם 6 חישורים או 4 חישורים. כך זה נראה בתבליט עתיק:

כידוע, המלך פרעה ששלח את בני ישראל היה רעמסס השני מהשושלת ה19.

אחרי נס קריעת הים אמרו בני ישראל בשירת הים את הפסוק "סוּס וְרוֹכְבוֹ רַמָה בָּיָם". מאורו מצא בקרקעית הים גם עצמות מכוסות אלמוגים. הוא שלח אותם לבדיקה היסטולוגית באוניברסיטת שטוקהולם, מבלי לציין היכן נמצאו. החוקרים במעבדה קבעו שהם עצמות בני אדם ועצמות סוסים, וגילן המוערך 3,300 שנה. חופף בדיוק לזמן יציאת מצרים.

לפני כעשרים שנה הגיעו החוקרים רון וואייט וביל פריי עם גלאי מתכת משוכללים מסוג "אקסקליבר 1000" שמאפשרים לגלות מתכות אפילו בעומק 2 מטר בקרקעית הים. הם מצאו שם עוד המון חלקי מתכת, ביניהם גם ציר כרכרה כמו אלה שמצוירים בקברים במצרים העתיקה.

      כך נראה ציר עם הגלגלים כשהתגלה             וכך לאחר שהוסרו מעליו האלמוגים

הגילויים האלה מוכיחים מעל לכל ספק את אמיתות סיפור יציאת מצרים וקריעת הים, כפי שמתוארים בתורה. אנחנו לא זקוקים להוכחות, אבל יש "מכחישי תורה" שהמימצאים הללו מסיימים בנוק אאוט את הויכוחים שלהם איתנו.

צילומים מקוריים של "אופן מרכבותיו" מוצגים עד היום במוזיאון Wyatt בנשוויל, טנסי, שבארה"ב. ישראלים המטיילים בנשוויל מבקרים שם במוזיאון אלביס פרסלי ובמוזיאון מוזיקת הקאונטרי. כאשר אנחנו נטייל בנשוויל, מומלץ ללכת גם למוזיאון Wyatt.

ארכיאולוגים גילו גם שני עמודי גרניט זהים משני צידי מפרץ אילת, אחד מהם נמצא בחוף נואיבה. חלקו היה שקוע במים, והכתובות שהיו עליו נשחקו לגמרי. כאשר נסלל הכביש מאילת לשארם, הוציאו אותו מהמים, והעמידו אותו בשולי הכביש. כדאי לחפש אותו כשנטייל בנואיבה.

עמוד זהה התגלה בגדה הסעודית, ועליו חקוקות בעברית המלים "פרעה, משה, מים, מצרים, מתו, אדום, שלמה, ושם השם". בשנות ה80 הסירו הסעודים את העמוד הזה ממקומו, וסגרו את האזור לתיירים ולמשלחות מחקר וצלילה.

ד"ר יהושע מירון כותב שאת העמודים האלה העמיד שלמה המלך. כתוב בתנ"ך "אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (דה"י ב'  ח/יז). כנראה אז הִדרים שלמה המלך מאילות עוד 65 ק"מ כדי להציב עמודים אלה. יתכן שעל עמודים אלה נאמר בתנ"ך "בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמַצֵבָה אֵצֶל גְבוּלָה לה'. וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לוֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִילָם" (ישעיהו יט/יט).

לגילויים הארכיאולוגיים האלה יש חשיבות היסטורית ודתית עצומה, מעל ומעבר למיקום הגיאוגרפי שלהם. הם מוכיחים את דברי חז"ל "משה אמת ותורתו אמת".

לאור זאת, המקום הראוי ביותר לשיר את 'שירת הים' הוא בחוף נואיבה, שם התרחש הנס. בחול המועד פסח בשנים הבאות אחרי הקורונה, כדאי לטייל לנואיבה עם תנ"ך ביד, לפתוח בספר שמות פרק י"ד, ולראות במו עינינו את מה שכתוב בתורה. ההרים והים מול עינינו יפַרשו לנו את המקרא יותר מרש"י.

צילומים באדיבות מוזיאון Wyatt בנשוויל, ודובר צה"ל