לרודוס יש היסטוריה עשירה וזיקה לארץ ישראל. העיר העתיקה מוקפת חומה מרשימה שנבנתה על ידי הצלבנים ממסדר סנט ג'ון, שגורשו מירושלים לרודוס, ושלטו עליה במאות ה14-15.

בטיולים מאורגנים לוקחים תיירים לבקר באתרים ההיסטוריים הנוצריים, ובאתרי תיירות פופולריים כמו האי סימי, עמק הפרפרים, עמק המעיינות, העיירה לינדוס, ועוד. אך רק מעט מדריכי טיולים ישראלים מכירים גם אתרי מורשת יהודית ברודוס. ישראלים רבים מטיילים להנאתם באי המקסים הזה ואינם יודעים אילו סיפורים מעניינים מסתתרים בקירות הבתים שעל פניהם חולפים. מי שמטיילים ברובע היהודי עם הדרכה נאותה, יכולים להרגיש כאילו הם מבקרים באחת מערי הקודש בארץ ישראל. חברת 'מנו ספנות', שבאמצעותה הגעתי לרודוס לאחרונה, מציעה לנוסעיה טיול רגלי מעניין ומרגש ברובע היהודי של רודוס.

ההיסטוריה היהודית

לקהילה היהודית ברודוס יש היסטוריה ארוכה ומרשימה, ששורשיה בתקופת בית המקדש השני. היא מוזכרת במקורותינו בספר המקבים: "ואם ינוסו אנשי בליעל מארצם אליכם, תמסרו אותם לשמעון הכהן הגדול, למען ינקום בהם כתורתם. וככה כתב לדמיטריוס המלך ולכל הארצות, לשמשכה ולבני אשפרטה ולרודוס ולקוס" (מקבים פרק א פסוקים כא-כג).

ברובע היהודי העתיק ברודוס נמצאו מטבעות עם דיוקן המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס, שמתוארך ל200 שנה לפני הספירה. נמצא שם גם מסמך שבו הרומאים מצווים על תושבי רודוס להתיחס בכבוד אל היהודים הגרים ביניהם.

במאה ה12 ביקר ברודוס בנימין מטודלה, ובספר מסעותיו הוא כותב על שני רבני העיר, רבי חננאל ורבי אליהו. הוא גם מתאר קשיי החיים של 400 היהודים המקומיים תחת שלטון האבירים.

בעקבות גירוש ספרד ב1492 הגיעו יהודים רבים לרודוס, שהיתה אז חלק מהאימפריה העותומנית. הסולטן הזמין יהודים לחיות ולעבוד בתחומי ממלכתו כדי לשפר את הכלכלה, והבטיח להם חופש פולחן דתי מלא. כך גדלה הקהילה היהודית ל4,000 נפש. מגורשי ספרד נהיו הרוב של הקהילה, עד שהרומניוטים המקוריים הפכו להיות מיעוט. מאז החלו היהודים לדבר בשפת לדינו, במקום ביוונית. והרובע היהודי החל להיקרא "יוּדֶרִיָה" “Juderia”.

ברודוס חיו גם רבנים חשובים ותלמידי חכמים. מהמפורסמים שבהם היה רבי אליהו גאליפאפא, מחבר הספר "פני משה". בין תלמידיו היה גם רבי ידידיה שמואל טאריקה, מחבר הספר "בן ידיד". צאצאיו היו בנקאים עשירים ששמם מופיע על לוחות הנצחה בבית הכנסת המרכזי.

רוב רבני העיר היו משושלת רבי משה ישראל, מחבר הספרים "משאת משה" ו"אפי משה". הוא היה מקובל ושד"ר מהעיר צפת, שיצא בשנת 1740 בשליחות לצפון אפריקה לגייס כספים למען יהודי עירו. בדרכו חזרה לארץ ישראל התעכב ברודוס, ונתן שיעורי תורה בבית הכנסת המקומי. יהודי רודוס התלהבו מדרשותיו, והפצירו בו להישאר בקרבם. הוא נעתר, והתמנה לכהן כרב הראשי, במקום רבי אליהו שנפטר בתחילת אותה שנה. צאצאי רבי משה ישראל כיהנו כרבני האי לאורך 12 דורות, במשך כמאתיים שנה עד השואה. בשנת 1935 יצא לאור בירושלים ספר "תולדות הרבנים למשפחת ישראל מרודוס" בהוצאת מרכוס.

בתחילת המאה ה20 כללה הקהילה היהודית כ10,000 נפש. האימפריה העותומנית החלה לדעוך, והאיטלקים הפשיסטים השתלטו על רודוס. האיטלקים התנכלו ליהודים, ולכן רבים מצעירי הקהילה היהודית היגרו לרודזיה ולקונגו הבלגית, והקימו שם קהילות חדשות של יוצאי רודוס. ב1943 השתלטו הגרמנים הנאצים על רודוס, וחיסלו את הקהילה היהודית באי.

הנה מבחר של 21 אתרי מורשת יהודית ברודוס. רובם נמצאים בשטח ברדיוס של כקילומטר אחד, וניתן לבקר בהם בסיור רגלי של חצי יום.

1. שער היהודים

כדאי להיכנס לעיר העתיקה דרך 'שער היהודים', ולא דרך השער הראשי 'שער הים'. שער היהודים נמצא בצד הצפון-מזרחי של חומת העיר, ודרכו נכנסו לרובע היהודי. החומה וקירות הבתים עשויים לבני כורכר, וסגנון הבניה והקשתות מזכירים לנו את יפו העתיקה ורמלה. כיום ישנו מגרש חניה בצד הפנימי של שער היהודים.

2. הרחוב הרחב

הרחוב הראשי של הרובע היהודי הוא "לה קיי אנחה" (La Kaye Ancha) שפירושו בלאדינו "הרחוב הרחב". זה היה העורק המרכזי של החיים היהודיים בעיר, מקום ההתכנסות המרכזי שדרכו עברו תהלוכות שמחת תורה, ל"ג בעומר, הכנסת ספר תורה, ותהלוכות שמחה אחרות.

ברחוב הזה החלו גם טקסי "טבילת הכלה" ("איל באנייו די נובייה"). לקראת חתונות, נהגו עשירי הקהילה לשכור בלעדית את החאן הטורקי הגדול בקצה הרחוב. יום אחד לפני החתונה היו חברות הכלה מלוות אותה במסע מביתה לאורך הרחוב הרחב, כשהן שרות בקולי קולות את הפיוט "מוצ׳אצ׳יקה איסטה אין איל כאניי" ("הנערה בבית המרחץ"). נשים שגרו בבתים סמוכים, היו יוצאות מביתן עם מגבות ומצטרפות לתהלוכה שהלכה וגדלה עד שהגיעו לחאן. שם נשות הקהילה היו רוחצות את הכלה, מסרקות אותה, ומפנקות אותה במסאג'ים, וגם טובלות בעצמן. גם בימינו נותר זכר למסורת הזו. בחתונות של יוצאי רודוס בישראל נוהגים ההורים להוביל את הכלה והחתן אל החופה לצלילי "מוצ׳אצ׳יקה איסטה אין איל כאניי", כאילו היה זה מארש החתונה של צ'ייקובסקי.

כאשר אנו מטיילים לאורך הרחוב הרחב, כדאי להרים מבטינו גם לגובה הקומה השניה. בחלק מהבתים רואים מרפסת, כמו ארון סגור שבולט מקיר הבית החוצה. אחדים מיהודי רודוס בנו מרפסות אלה לצורך מצוות סוכה. לקראת חג הסוכות היו מסירים את הגג והתקרה, ומניחים סכך מעל המרפסת.

במרכז הרחוב הרחב יש כיכר בה ניצבת מזרקה עם 3 פסלי ברונזה של סוסי ים. פסל סוסי הים הוצב כאן בתקופת השלטון האיטלקי, כדי להחליף פסל אחר שעמד כאן. כיכר זו נועדה לסמן את קצה אזור המגורים של היודריה, וממנה מתחיל האזור המסחרי של חנויות, שפעם כולן היו בבעלות יהודים.

3. בית הכנסת "קהל קדוש שלום"

אתר התיירות היהודי החשוב ברודוס הוא בית הכנסת "קהל קדוש שלום", שנקרא גם "קהילה שלום". הוא נחשב בית הכנסת העתיק ביותר ביוון. המבנה המקורי נבנה ע"י הצלבנים במאה ה15 לשמש מחסן לגרעיני חיטה. יהודים רכשו אותו, והסבו אותו לבית כנסת. על קיר רחבת הכניסה יש כיור לנטילת ידיים לכהנים, שמעליו חרוט באבן: "לאברהם בן זכיב, זכות כבוד וחן ימצא לאל נרצה. גביר עשה יפה כיור וגם רחצה. שנת קפל"ז". מזה אנו מבינים שביהכנ"ס נחנך בשנת 1577.

בית הכנסת מרשים ביופיו. הרצפה עשויה פסיפס של חלוקי נחל לבנים ושחורים, מסודרים בצורות גיאומטריות. יש בו שני ארונות קודש, בסגנון יהודי טורקיה. דוכן הקריאה ניצב במרכז בית הכנסת, ולא על הקיר מול ארונות הקודש, כמו בעיצוב בתי הכנסת הרומניוטים.

עזרת הנשים היתה בשני חדרים צמודים לאולם בית הכנסת. בשנת 1935 בנו לאורך הקירות גזוסטרה לשמש עזרת נשים. לרגלי הכותל שמשמאל לארונות הקודש העמידו לוחות על צירים, ובהם מוטבעים שמות של חברי הקהילה קורבנות השואה.

בית הכנסת הזה משמש כיום בעיקר אתר תיירות, ומתפללים בו לעיתים נדירות בלבד. בימינו, לא מתגוררים יהודים בעיר העתיקה של רודוס. הקהילה היהודית מונה כיום רק 40 נפש, שמתגוררים בשכונות החדשות המודרניות. ראש הקהילה היהודית, הגברת כרמן כהן, אומרת שהיא שמחה ונרגשת כאשר מגיעות קבוצות דתיות ומתפללות שם תפילה מנחה וערבית במנין.

צאצאי יהודי רודוס חיים כיום בישראל ובדרום אפריקה, ושומרים על המורשת המקורית. לפעמים משמש בית הכנסת לאירועי בר מצוה וחתונות של צאצאי יהודי רודוס, הבאים ממרחקים לערוך אותם בצור מחצבתם. בחגי תשרי מידי שנה חוזרים לרודוס צאצאיהם של יהודי העיר, ומקיימים תפילות מרגשות בבית הכנסת הזה. הם מביאים גם חזן בנוסח ייחודי לרודוס, עם תערובת ניגונים ספרדיים ורומניוטים. בימי כיפור בית הכנסת מלא מפה לפה, עד כי המארגנים עושים תורניות מי רשאי להגיע לרודוס לחגים.

הכתובת: סמטת Simmiou&Dosiadou

4. המוזיאון היהודי

בחדרים ששימשו פעם עזרת הנשים של בית הכנסת 'קהילה שלום' נפתח מוזיאון יהודי. מול הכניסה עומדת ויטרינה שקופה, שבה מוצג ספר תורה עתיק בן 800 שנה, כתוב על גוויל. מאחורי הויטרינה נמצא המקווה ששימש את מתפללי המקום. על הקירות הפנימיים האחרים ארונות ובהם תשמישי קדושה שונים. בחדר הבא מוצגים בגדים מסורתיים של יהודי רודוס מלפני כמאה שנה, ובפינת החדר גם שמלת כלה מרשימה. כדאי לשים לב גם לנעלי העץ המיוחדים לנשים.

המוזיאון פיתח גם אפליקציה לטלפונים ניידים שמאפשרת לנו סיור מודרך פרטי. רצוי לתאם מראש את הביקור בטלפון +30 6932980011 או במייל cohen.carmen@gmail.com

5. בית הכנסת הרומניוטי הגדול

בית הכנסת העתיק "קהל קדוש גדול" (Kahal Grande) הוקם ב1480, ופעל במשך כמעט 500 שנה. התפללו שם בנוסח הרומניוטי. ביהכנ"ס נהרס בטעות במלחמת העולם השניה בהפצצות של הבריטים, שכוונו לספינות מלחמה גרמניות שעגנו בנמל הסמוך. שרידי הקירות שנותרו על תילם לאחר ההפצצה, קרסו בשנת 1957.

חורבות בית הכנסת הפכו למזבלה עירונית, ונערמה שם אשפה בגובה מטר וחצי. בשנת 2003 פינתה ממשלת יוון את האשפה וניקתה את המקום, והביאה אותו למצבו הנוכחי. כיום אפשר לראות שהריצוף המקורי נותר במקומו, וגם את השלד והיסודות של הקירות, ובימת אבן מוגבהת שעליה עמד ארון הקודש. כיום צומח שיח קיקיון גדול ברצפת הבימה, והוא מסתיר את אותה.

הכתובת: פינת הרחובות Thisesos & Kishtinou.

6. גינת אלחדף

סמוך לשרידי בית הכנסת הרומניוטי יש שדרת עצים שמסתיימת בגינה על שם הבנקאי היהודי סלומון אלחדף. הוא היה נדבן חשוב שחילק מהונו ליהודים ולאחרים, ולכן זוכה ליחס כבוד בתולדות העיר גם מצד הלא-יהודים. אחיינו היה ראש עיריית טבריה, שנרצח ע"י ערבים בפרעות תרפ"ט.

7. תלמוד תורה "בית יעקב"

במרכז גינת אלחדף עומד בנין שהיה בית הספר "בית יעקב". אצלנו מקובל שבית יעקב זה מוסד חינוכי של בנות, אבל בית יעקב של רודוס היה דוקא תלמוד תורה של בנים. הוא נבנה בשנת 1864 בתרומה של הברון יעקב רוטשילד, ולכן נקרא על שמו.

על הבנין מוטבע שלט שיש זה:

8. בית הכנסת "תיקון חצות"

עשירי היהודים ברודוס בנו לעצמם בית כנסת אקסלוסיבי באזור מגוריהם. בית הכנסת הזה נקרא גם "בית הכנסת של העשירים" Kehila de los Rikos. הקירות וארון הקודש היו מצופים באריחי קרמיקה צבעוניים שיובאו מפורטוגל. בדור האחרון לפני השואה איפשרו גם ליהודים פשוטים להתפלל שם. כיום המקום סגור למבקרים.

הכתובת: רחוב Gavala 8

9. בית הכנסת "קהל מדרש קאמודו"

נבנה בשנת 1865 ע"י הבנקאי אברהם קאמודו מאיסטנבול, שפתח גם ברודוס סניף של הבנק שלו. המיקום נבחר בגלל היותו מול התלמוד תורה לפעוטות, ששכן בסמטת "רחוב תלמוד תורה" שנקרא אז "La Kayeja del Talmud Tora".

כיום בית הכנסת סגור לקהל, ואנו יכולים לראות רק את דלת הכניסה. הבית משמש למגורים של משפחה מקומית ששומרת על פרטיותה.

הכתובת: רחוב Vizantiou

10. אנדרטת השואה

סמוך לקצה המערבי של הרחוב הרחב שוכנת "כיכר הקדושים היהודים". לפני השואה חיו ברודוס 6,000 יהודים, וכולם גורשו למחנות השמדה. רק 151 שרדו וחזרו לרודוס. רובם עלו ארצה לאחר מכן. בתי יהודים נהרסו בהפצצות במלחמת העולם השניה, וכשפינו את הריסותיהם הקימו במקומם גינה ציבורית.

בין העצים במרכז הכיכר הוקמה אנדרטת זכרון לקורבנות השואה. האנדרטה בצורה של עמוד משושה, לזכר ששת המיליונים. צלעות האנדרטה עשויות משיש גרניט בצבע שחור בוהק, ועל כל צלע חרותים בשפה אחרת המלים:

טקס הסרת הלוט נערך ב-23 ביולי 2002, לציון התאריך שבו גורשו יהודי רודוס וקוס (23 ביולי 1944).

11. כיכר מרכז העסקים היהודי

הרחוב הרחב מתנקז לכיכר גדולה שהיתה פעם המרכז המסחרי הראשי והגדול של רודוס. במרכז הכיכר יש כיום מזרקה שנבנתה בתקופה האיטלקית. כל החנויות פה היו שייכות ליהודים.

בצד המערבי של הכיכר אנו רואים שני בתים גבוהים, השמאלי היה הבנק של סלומון אלחדף, והבנין המשושה מימין היה הבנק של יצחק אלחדף. בקומה הקרקע שלו רואים קשתות, שמאחוריהן היו חנויות של חלפני הכספים יוסף חי פרנקו, חזן, ומזרחי. בפינה הימנית היתה חנות הטקסטיל הגדולה ברודוס, בבעלות דוד חסון. בצד השמאלי של הכיכר היו חנויות הנעליים של בכור חזן ושל אליקים כהן.

בהמשך הרחוב הרחב לכיוון שער הים ניצב בנין גדול שבו היה הבנק של משפחות נוטריקה ומנשה.

12. בית המדרש להכשרת רבנים

בית המדרש היה מרכז רוחני ליהודי רודוס שזכה להכרה והוקרה גם בארצות אחרות. למדו בו תלמידי ישיבה מרודוס וגם מארצות שכנות, וגם חלק מסגל ההוראה, הר"מים והפרופסורים, הגיעו מחוץ ליוון. בית המדרש נדד ממקום למקום בתוך היודריה, ובשנת 1929 התמקם בבנין עתיק זה, שבנו הצלבנים בשנת 1392 כדי לארח עולי רגל צלבנים מיוחסים בדרכם לארץ הקודש. הבנין נפגע קשות ברעידת אדמה. השלטון הטורקי שיפץ אותו, ומסרו לבעלות הקהילה היהודית.

הכתובת: הקצה המזרחי של הרחוב הרחב.

13. בית הספר אליאנס

בית הספר אליאנס נבנה בשנת 1903 בתרומת הברון אדמונד רוטשילד. כעבור 10 שנים השתלטו האיטלקים על רודוס, ודרשו לשנות את שם בית הספר ל"בית הספר הישראלי-איטלקי". על גדר בית הספר בנתה הקהילה היהודית מזרקת מים ומתקן שתיה (סביל), והקדישה אותו לכבוד הגנרל האיטלקי ג'ובאני אמלג'יו, שהיטיב עם היהודים. על הקיר מאחורי הברז הציבו שלט שבו כתבו באיטלקית: "לגנרל ג'ובאני אמלג'יו. הקהילה היהודית האסירת תודה. 1913".

על השלט יש גם תבליט של סמל אליאנס, ומתחתיו כתובה בעברית המילה "אחד".

בנין בית הספר נהרס בהפצצות במלחמת העולם השניה, אבל את הסביל הצליחו לשקם ולשחזר.

הכתובת: רחוב Kisthniou

שלטים יהודיים על הבתים

מהרחוב הרחב יוצאות סימטאות שבהן התגוררו יהודים. נעים לשוטט בסמטאות אלה. בכניסות לחלק מהבתים רואים סימנים שפעם היתה מוטבעת שם מזוזה. על אחדים מהבתים ניתן לראות עד היום שלטי שיש בעברית ובלדינו על בעלי הבית ותרומתם לקהילה. החיפוש אחר השלטים והמזוזות מתאים לטיול מרגש ומשעשע, במיוחד למשפחות עם ילדים.

14. בית אלחדף

בהמשך הסמטה בה שוכן בית הכנסת קהל קדוש שלום, נמצא גם מעונו של הבנקאי העשיר יצחק אלחדף, שכלל 3 בתים צמודים. הוא תרם את בתיו לקהילה היהודית. על קיר הבית תלוי שלט שיש שבו כתוב בלדינו:

בעברית: "בשם אלוקים, תרומת יצחק אלחדף לקהילה היהודית של רודוס. הקומה העליונה נתרמה לזכר הוריו המנוחים, יעקב אלחדף ורחל אלחדף. הקומה הראשונה בבית 1 נתרמה לכבוד זוגתו הנכבדה רבקה אלחדף. ההכנסות מהשכרת בית 3 יועברו לבית הספר ריפקטוריו, לזכר הסבא חי בכור סלומון אלחדף והסבתא אסתר אלחדף. ההכנסות מבית 5 יוקדשו לבית המדרש לרבנים של הקהילה הזו. רודוס, 14 דצמבר 1935. הקהילה היהודית אסירת תודה".

15. מחסן הגניזה

צמוד לבית הכנסת "קהל מדרש קאמודו" שכן מחסן הגניזה. כאן נשמרו ספרי קודש בלויים שהיו מיועדים לקבורה, וכאן היו המשרד והמחסן של חברה קדישא. כאן נשמרו גם ארונות קבורה לפני הלוויות. מעל דלת הכניסה אנו רואים לוח שיש לבן קטן, שבו חרוט בעברית: "בסימן טוב. היום ר"ח ניסן שנת התקכ"ז ליצירת העולם". (תקכ"ז זה 1767).

הכתובת: רחוב Vizantiou 4

16. בית ביקור חולים

באותו בנין פעלו גם ארגוני צדקה של הקהילה היהודית 'ביקור חולים' ו"עוזר דלים". מעל כניסה אחרת לבנין היה תלוי שלט שיש שבו כתוב בלאדינו באותיות עבריות: "הוקם ע"י קופת ביקור חולים. אדר 5684".

שלט זה הוסר מהקיר, והוא מוצג כיום במוזיאון היהודי.

17. בית יוסף

זה היה בית מגורים של הבנקאי יוסף נוטריקה, שתרם מהונו לעניי הקהילה היהודית, ובמיוחד לילדיהם. הוא נפטר ערירי ללא ילדים, ובצוואתו הוריש את ביתו לקהילה היהודית. הקהילה נתנה לבית את השם "הדתי" "el Datilar".

מעל שער האבן בכניסה למתחם קבוע שלט בו חרוט בעברית: "הבתים סביב החצר הזה מוקדשים לטובת מוסדות העדה. מהנדיבים הנכבדים אדון יוסף נוטריקה יצ"ו בן מצליח נ"ע, ורעייתו הגב' בוליסה, להקים שם להם בישראל לדורי דורים. רודוס, ביום אחד ועשרים לחודש סיוון ש'התרע"ה 5675".

מעל שער צדדי לאותו מתחם יש שלט נוסף, בו כתוב בספרדית ובלאדינו באותיות עבריות: "הקדש! בית שתרמו הנדבנים יוסף נוטריקה ואשתו בוליסה, אחד מתוך שלשה בתיהם שנתרמו לקהילה היהודית. שער זה ישרת בצדקה את הקהילה. רודוס, כ"ו סיון 5675" (1915).

הכתובת: פינת הרחובות Perikleous & Ikarou

אתרים יהודים מחוץ לחומות

18. בית הקברות היהודי החדש

בית הקברות היהודי המקורי שכן בשטח גדול הצמוד לשער קוסקינו ב"לה פוארטה דה לה סיאודאד". בשנת 1938 הורה המושל האיטלקי האנטישמי להרוס ולפנות את בית הקברות היהודי, כדי לבנות במקומו ארמון לעצמו.

השלטונות העניקו לקהילה היהודית שטח חילופי בצמוד לבית העלמין המוסלמי קאליתיאס. הקהילה היהודית העבירה אלפי קברים מבית הקברות הישן למקום הזה. בצד הפנימי של הגדר המזרחית, מצד שמאל לכניסה, הוצבו מחדש מצבות של 18 מרבני רודוס לאורך הדורות. המצבה הישנה ביותר משנת 1700. היהודים מרודוס ומארה"ב מימנו בעצמם העברת עצמות קרוביהם לבית הקברות החדש.

עוד מצבות לא מזוהות וללא קרובי משפחה הועברו ע"י הקהילה בלי הנפטרים, והניחו אותן על השבילים בבית הקברות החדש.

השיטוט בין המצבות מעורר מחשבות ויכול ללמד על ההיסטוריה של יהדות רודוס, ועל העיסוקים של בני הקהילה. למשל, אנו רואים מצבה שבה חרוט עיטור של שופר, ומבינים שתחתיה נטמן בעל תקיעה. יש עוד מצבות שעליהן איור של סירת דייג, או ציורים של פטיש וסדן של נפח, או מספריים של חייט, או אום של סנדלר. המצבה היהודית העתיקה ביותר שהתגלתה שם היא משנת 1500 לערך.

בצד הצפוני של בית הקברות קבורים כ-150 נפטרים "חדשים" משנת 1938 ואילך, ושל קורבנות ההתקפות האוויריות במלחמת העולם השנייה. בגוש זה הוקמה בשנת 1949 אנדרטת השואה.

בפאתי בית הקברות ישנו חדר טהרה, ובחדרים הסמוכים יש מעין מוזיאון קטן עם מבחר מצבות שהובאו מבית הקברות היהודי הישן (בלי הנפטרים שהיו טמונים תחתיהן). למי שנשאר ברודוס יותר מיום אחד, אני ממליץ להקדיש אחר צהריים אחד לשוטט בין המצבות הרבות, ולהקדיש מחשבות לקהילה מפוארת שאיננה עוד.

הכתובת: דרך קאליתיאס, על הטיילת במרחק כקילומטר וחצי מהפינה הדרומית של חומת העיר העתיקה.

19. מפקדת חיל האויר

מחוץ לחומות העיר העתיקה שכנה המפקדה הראשית של חיל האויר האיטלקי. ביולי 1944 אספו הנאצים את כל יהודי רודוס לקראת המשלוחים לאושוויץ, וריכזו אותם בבנין הזה. כעבור 3 ימים שלחו אותם למחנות ההשמדה בפולין.

הכתובת: מול שער Amboise בחומת העיר העתיקה.

20. הסכמי רודוס מ1949

ממשיכים סיורנו לאורך הטיילת לאתר "ארמון הוורדים". זה היה בית המלון שבו התקיימו שיחות הפסקת האש ושביתת הנשק בסוף מלחמת השחרור. משה דיין ויצחק רבין התארחו במלון זה וניהלו בו משא ומתן, שבסופו חתמו על "הסכמי רודוס".

באחד החדרים הפנימיים נשמר השולחן שעליו חתמו על ההסכם ההיסטורי, ועל הקיר תלויים צילומי של דיוני המשלחות הישראלית והמצרית והירדנית. מעליהם צילום הדף הראשון של עיתון 'דבר' מיום 24/2/1949 שכותרתו הראשית מכריזה "ההסכם נחתם", ומתחתיה "הנוסח המלא של ההסכם שנחתם ברודוס הבוקר". כיום הבנין משמש כקזינו הראשי של רודוס.

הכתובת: Geor. Papanikolaou 4

21. בית חב"ד

בבית חבד יש בית כנסת לתפילות במנין וסעודות שבת, בניהול שליח חב"ד הרב אורי מדינה. שם פועלת גם "מסעדת ירושלים", המסעדה היחידה ברודוס שהינה כשרה למהדרין. הבשר והעופות מגיעים מצרפת בכשרות מהודרת חלק (גלאט) של הרב ירוסלבסקי (שחיטת ליובאוויטש). מטבח המסעדה מפעיל גם שירותי קייטרינג, ומספק ארוחות לקבוצות וליחידים, שנשלחות לכל מלון באי. אפשר גם לאסוף מהמסעדה אוכל מוכן לשבת, רצוי בהזמנה מראש.

הכתובת: Iraklidon 84. טלפון: 306948488761+

תודות לגברת כרמן כהן, מנהלת המוזיאון היהודי

ולד"ר אהרון חסון, מחבר המדריך לרובע היהודי של רודוס,

ולחוקר הישראלי עופר גיא-רון,

על עזרתם במידע ובתחקיר לצורך כתבה זו, ועל הרשות להשתמש גם בצילומים שלהם.

רוב התמונות באדיבות הקהילה היהודית של רודוס. צילומים: יעקב מאור, דפנה צורף, ומנחם פוקסמן.

Marked images from the Guidebook to the Jewish Quarter of Rhodes by Aron Hasson, 2012, Los Angeles, CA:

The Rhodes Jewish Historical Foundation.

המדריך המלא לרובע היהודי של רודוס

יעקב מאור