לפני כ150 שנה נולד בלטביה תינוק לפערל ושלמה זלמן קוק. הם קראו לו אברהם יצחק, וכינוהו "יצ'קי". כשהלך יצ'קי הפעוט ללמוד ב'חדר', המציא משחק להשתעשע עם חבריו. הוא היה מסדר אותם בטור עם תרמיליהם על שכמם, כמו מתכוננים לצאת לדרך ארוכה. ואז אמר לקטנטנים להכריז בקול "לאן אנחנו הולכים?", והוא היה משיב בצעקה "לארץ ישראל". ואכן אברהם יצ'קי (יצחק) הכהן קוק הגיע לבסוף לארץ ישראל, ואף כיהן בתפקיד הרב הראשי.

בשבוע הבא, בג' אלול, חל יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל.

חלק מילדותו עברה עליו בעיר ריגה בבית סבו. כשהיה בן 39 הוזמן לכהן כרב של יפו והמושבות. אח"כ מונה להיות הרב של ירושלים, והקים את הרבנות הראשית ואת ישיבת 'מרכז הרב'. הרב קוק נחשב אבי הציונות הדתית כיום. יש לו השפעה עצומה על המרקם החברתי של ישראל. לפיכך, עבורנו טיול בלטביה ובריגה הוא מעין "מסע שורשים" קולקטיבי של הציבור הדתי-לאומי. הלכתי לטייל בנופי ילדותו של הרב קוק. לנשום את  האוויר כמו שגם הוא נשם, ולהריח את הריחות שעלו גם באפו כאשר התגורר שם.

ריגה היא מוקד תיירות עם אתרים מקסימים שמושכים תיירים מכל העולם. את הפופולרים שבהם סקרנו בכתבה אחרת על ריגה באתר זה. בנוסף עליהם, יש בריגה גם אתרי מורשת יהודית שראוי להקדיש להם לפחות יום אחד בטיול. המראות של ריגה נרמזים אפילו בתנ"ך, בפסוק: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרִיגָה. הַרְאִינִי אֶת־מַרְאַיִךְ, כִּי מַרְאֵיךְ נָאוֶה". (שיר השירים ב/יד)

הנה אחדים מאתרי המורשת היהודית בריגה:

בית הקהילה היהודית

כמה מהאישים הבולטים בישראל, עלו מריגה ולטביה. ביניהם פרופסור ישעיהו לייבוביץ, השר משה ארנס, ראש המוסד איסר הראל, האלוף אהרון יריב, המוזיקאי נחום הימן. חלק מהעולים מריגה התקדמו לתפקידי ח"כים ושרים בישראל, ביניהם הרב מרדכי נורוק. כה רבים הם הישראלים הבכירים שנולדו בריגה, עד שאליהו ולק, ראש יוצאי לטביה בישראל, פרסם ספרון שלם שבו מפורטים שמותיהם ומעשיהם. המשותף לכולם היה שהם בילו גם במועדונים בבנין הקהילה הזה:

הבנין שימש בעבר מועדון חברים יהודים. כיום הוא משמש מתנ"ס פעיל, ובו שוכנים משרדי הקהילה, ומוזיאון. יש בו אולמות לפעילויות חברתיות וריקודי עם וכדומה. חלק מהחדרים שימשו בעבר למשחקי פוקר או ביליארד וכדומה. כאן התקיימו לפני השואה אירועים חברתיים ושמחות משפחתיות.

בקומה השלישית יש אולם תיאטרון. כאן מעלים מחזות של התיאטרון היהודי המקומי, וגם הצגות של הבימה והקאמרי שמגיעות מהארץ. ביאליק ביקר בריגה בשנת 1931, ובאולם זה פגש את המורים לעברית. באולם זה התקיימו גם ועידות של תנועת בית"ר, חלקן בהשתתפות זאב ז'בוטינסקי.

הספסלים והמושבים אינם מחוברים לרצפה, כדי שיוכלו להזיזם ממקומם בחגים, שבהם הופך האולם לבית כנסת.

באולם הכניסה לתיאטרון בקומה השלישית פעלה פעם מסעדה כשרה. בקומה מתחתיה פעלה גם מסעדה לא כשרה. כיום פועל במרתף מטבח של מסעדה כשרה 7/40, ושל בית תמחוי. בכל יום מכינים שם 2,500 מנות. הרוב באים לאכול שם, ולמי שמתקשה להגיע או מתבייש, שולחים את האוכל לביתו. (הכתובת: Skolas 6)

המוזיאון היהודי

מוזיאון "יהודים בלטביה" נמצא בקומה השלישית של בנין הקהילה היהודית. מנהל המוזיאון, איליה לנסקי, מציג באולמותיו מסמכים וצילומים מרתקים על ההיסטוריה של יהדות לטביה, מהמאה ה16 ועד השואה. ריגה היא בת 820 שנה, ויהודים החלו להגיע אליה לפני כ500 שנה. בתחילה היו הגבלות על מגורי יהודים בעיר שבוטלו רק ב1835 במסגרת "חוקת היהודים". אז החלה הקהילה היהודית לגדול ולצמוח בקצב מהיר. לפני השואה חיו בריגה כ-40,000 יהודים. הם היוו 13% מהאוכלוסיה, והפעילו כשליש מהכלכלה של ריגה. כמחצית מהחנויות בריגה היו בבעלות יהודים, וכשליש מבתי המלאכה ומפעלי התעשיה, ורוב הבנקים בריגה היו בבעלות של יהודים.

במוזיאון אנחנו מגלים שלא רק שפע "קמח" היה בריגה, אלא גם הרבה "תורה". פעלו בה עשרות מוסדות חינוך יהודי: 11 בתי ספר יסודיים יהודיים בעברית וביידיש, 6 בתי ספר תיכוניים, 2 ישיבות, וסמינר למורים. אינני מכיר עיר בינונית בישראל שיש בה כה הרבה מוסדות חינוך. שני בתי ספר יהודיים פועלים בריגה עד היום. בי"ס של חב"ד שבו לומדים כמאה ילדים, ובי"ס חילוני "דובנוב" עם 320 תלמידים. בבי"ס דובנוב לומדים כיום בעברית ובלטבית. עד לפני כ20 שנה לימדו בו גם ביידיש, אבל רוב המורים ביידיש עלו ארצה.

בית הספר דובנוב בריגה

בריגה יצאו לאור הרבה עיתונים יהודיים וציוניים. המוצג במוזיאון שמצא חן בעיני היה לוח רחוב עגול עליו מודבקות מודעות שונות שמשקפות את חיי היום יום ברחובות ריגה.

בריגה היו גם סניפים של תנועות נוער ציוניות כמו בני עקיבא, בית"ר, צעירי אגודת ישראל. בעיר פעלו גם אגודות הספורט "מכבי", "הכוח" ו"הפועל". כאן בעיר ריגה נוסדה תנועת בית"ר בשנת 1927. אי אפשר להמעיט בחשיבות העולמית של בית"ר, שחניכיה ובוגריה מרכיבים את ממשלות ישראל ב40 השנים האחרונות, ומשפיעים מאוד על מדינת ישראל כיום. כל זה התחיל בריגה.

בפתח המוזיאון רואים תצוגה של היהודים הבכירים בריגה. בראשם פרופסור פאול מינץ, שהיה שר העבודה בממשלת לטביה. נכדו הוא הכדורסלן הישראלי תנחום כהן מינץ. בפרלמנט הלטבי (סאיימה) Saeima כיהנו גם צירים יהודים, ביניהם הרב מרדכי נורוק מ"המזרחי", הרב דובין מאגו"י, והפרופסור לזרסון.

         

המוזיאון מציג גם גדולי התורה שחיו בריגה ואת ספריהם. את הרב קוק הזכרנו בתחילת כתבה זו. גם הרב יואל ברנצ'יק, ממייסדי ישיבת נוברדוק "בית יוסף", והאדמו"ר השישי של חב"ד, הריי"ץ, התגוררו בריגה. בעיירה דבינסק בלטביה כיהנו הרה"ג יוסף רוזין "הרוגוצ'ובר", בעל ה"צפנת פענח", שהנהיג את  החסידים. במקביל אליו כיהן הרב מאיר שמחה הכהן, בעל ה"אור שמח", שהנהיג את המתנגדים. בריגה חי גם ההיסטוריון שמעון דובנוב.

אילו היינו מגיעים לריגה לפני כמאה שנה היינו מרגישים שם כמו בבית. אחד הרחובות בריגה אף נושא את שם ירושלים. (חפשו בווייז: Jeruzalemes iela).

אבל מכל העושר התרבותי היהודי לא נותר כיום כמעט מאומה. בשואה נרצחו 90% מיהודי ריגה שלא הספיקו להימלט במועד. כיום חיים בריגה כ7,500 יהודים. רובם היגרו לכאן מרוסיה. מנהל המוזיאון, איליה לנסקי, אומר שיש לו עוד הרבה מוצגים ומסמכים מתקופת השואה עד ימינו, אבל אין לו עוד מקום במוזיאון. הוא מעונין להעבירו לבנין גדול יותר. משרד התיירות של לטביה מגלה אחריות וענין באתרים היהודים, משתתף באחזקה ובשיפוץ של מה שנשאר, ואף הוציא לאור ספרון על יהדות לטביה.

מוזיאון הגטו

הגטו היהודי שכן בשכונת מוסקביה. על חלק משטח שהיה מחנה צבאי רוסי, הקים הרב מנחם ברכהן מוזיאון לזכר יהודי הגטו. בחצר רואים קרון רכבת מסוג הקרונות ששימשו להובלת יהודים לאושוויץ. בתוך הקרון מוצגות תמונות מ"אקציות" של משלוחי יהודים אל מותם. במחצית מהקרון מחופים הקירות במראות גדולות, וגזעי עצים אחדים עולים מהרצפה לתקרה. כשעומדים והולכים בחלק זה של הקרון יש תחושה של אין סוף.

באולם המרכזי תלויים מאות אהילי מנורות, שעל כל אחד שמות וצילומים של יהודים מריגה שניספו בשואה. האהילים תלוים בגובה נמוך, קרוב לגובה הראש של המבקרים.

מבחוץ המתחם מגודר במעין חומה לבנה באורך של כמאה מטר. על צידה האחד צילומים שונים עם שמות של 25,000 מיהודי ריגה שנרצחו בשואה, ועל צידה השני שמות של כ20,000 יהודים שהובאו לריגה מרוסיה ואוסטריה, ונרצחו פה בריגה.

בקצה רחבת המוזיאון עומד צריף ירוק שהובא מהגטו היהודי, והוא מאפשר לנו להתרשם איך חיו רוב יהודי ריגה לפני השואה ובמהלכה.

בקומה השניה יש שיחזור של ריהוט וביגוד אותנטיים של משפחה שהיתה גרה בבית כזה. הבית נראה כמיועד ל5-6 נפשות, אבל בתקופה השואה הוא שימש למגורי 5-6 משפחות. כשלושים איש חיו בו בצפיפות נוראית. בקומה הראשונה יש תצוגת מודלים של בתי כנסת חשובים שפעלו בלטביה כולה עד השואה. רובם נחרבו ונשרפו על ידי הגרמנים, והבודדים ששרדו אינם משמשים עוד לתפילה.

ברחבה שלפני הצריף מהגטו מפוזרים על הרצפה גזעי עצים בגובה כמטר, מגולפים בצורות של אותיות עבריות. ברגע הראשון הם נראים מפוזרים ללא סדר, אבל במבט שני אפשר להבחין שהאותיות מרכיבות מלים- אמת, שלום, ריגה, נטבח (ועוד משהו שלא פענחתי).

     

מול הכניסה לצריף יש אנדרטה בצורת עץ עשוי נחושת. על רוב עליו צרובים שמות. אלה שמות של לטבים מקומיים שהצילו יהודים בשואה. חלקם זכו בהכרה של 'יד ושם' כחסידי אומות העולם. (הכתובת: Maskavas 14).

מוזיאון יאניס ליפקה

ליאניס ליפקה ז"ל היו חברים יהודים, ובמלחמת העולם השניה הוא עבד כאזרח בבסיס חיל האויר הגרמני הלופטוואפה שבריגה. יום אחד כשחלף ליד גדרות הגטו היהודי, ראה גרמני רוצח יהודי סתם כך. זה זעזע אותו. ועוד יותר הזדעזע להיווכח שזו שיגרה יומיומית. הוא החליט להציל יהודים כמיטב יכולתו הדלה. הוא ארגן לעצמו תפקיד חדש אצל הגרמנים, להסיע יהודים עובדי כפיה מהגטו לעבודה בבסיס, ולהחזירם לגטו בתום יום עבודה. בגטו הוא צירף מכרים יהודים לצוות העובדים שלו, ובדרך חזרה בתום יום העבודה הוריד לפעמים אחד מהם בביתו. הוא התגורר בבית האחרון בסמטה צרה ונידחת, קרוב לנהר.

הבית נהיה צפוף, לכן הוא חפר בחצרו בונקר בתוך מחסן עצים להסקה, והסתיר את הפתח. בתוך הבונקר הזה הוא הצליח להסתיר 12 יהודים בכל פעם. בסך הכל הציל יאניס 55 יהודים בבונקר שבחצרו. כאשר נהיה המקום צר, הוא רכש חווה מבודדת ליד הכפר דובלה, ובדרך מהעבודה בחזרה לגטו היה עוצר שם מידי פעם ומוריד יהודי אחד או שניים. כך הוא הציל כ400 יהודים מציפורני הגרמנים.

הבית של יאניס ליפקה ומחסן העצים שבחצר עומדים על מקומם עד היום. משפחתו וצאצאיו עדיין חיים באותו בית. לפני כחמש שנים הממשלה בנתה בחצרו מוזיאון לזכרו. המבנה בצורה של תיבת נח, לרמז על ההצלה.

מול הכניסה רואים ערימה עצים להסקה, כמו זו שנמצאת במחסן העצים, ומסתירה את הנעשה מאחוריה. בכניסה מקבלים ערכת אודיו להדרכה, ועולים לקומה העליונה. היא מעוצבת בצורה של עלית גג אפלה, שמכניסה אותנו לאוירה של חרדה ופחד. מעט אור חודר מחרכים בין לוחות העץ.

כשמתרגלים לחשיכה ולאווירה רואים במרכז החדר ארובה שהיא דפנות של בור במידות של 3 על 3 מטר. כשנסתכל למטה, נראה איך היה הבונקר שבנה יאניס. לאורך הקירות יש ארגזים ובהם מוצגים מכתבי תודה מהיהודים שנצלו בזכות יאניס ליפקה. חלקם נשלחו אליו מישראל, אליה עלו רוב הניצולים.

הכתובת: בסוף סמטת  8 Maza Balasta Dambis היוצאת מרחוב Kipsalas. משפחתו עדיין חיה בבית הזה, והתיירים מטרידים את מנוחתם. עלינו לכבד את פרטיותם כאשר אנחנו מגיעים לשם.

בית הכנסת העתיק

בית הכנסת "פַּיְיטָב" נבנה בשנת 1905 בסגנון הארט-נובו. העיצוב הפנימי בסגנון מצרי קדום, כי כך דימיין הארכיטקט וילהלם ניומן את העיצוב הפנימי של מקדש שלמה.

בית הכנסת פייטב הוא היחיד בריגה ששרד את השואה, כי הנאצים השתמשו בו כמחסן, ובזכות הכומר המקומי. הכומר היה בידידות עם מפקד הנאצים בריגה, ושמע מפיו על תוכניתו לשרוף את בית הכנסת לפני נסיגת הגרמנים מריגה. הכומר הפציר בגרמני לא לשרוף את בית הכנסת הזה "כי האש עלולה להתפשט ולכלות גם את הכנסיה שלי, הקרובה אליו". האמת, הכנסיה שכנה במרחק מביהכ"נ, אך הגרמני לא ידע זאת.

אחרי השואה יצאו ממחבואם 164 יהודים דתיים, ראו את החורבן בבית הכנסת, ושיפצו אותו. על הקיר שמעל ארון הקודש כתבו את הפסוק "ברוך ה' שלא נתנני טרף לשיניהם". המחשבה על מה שעבר להם בראש כאשר בחרו דוקא פסוק זה, מעוררת בנו צמרמורת…

לפני כעשר שנים נעשה שם שיפוץ והקירות נצבעו תכלת ירקרק. העמודים שוחזרו ונצבעו בסגנון מצרי עתיק.

בבית הכנסת מתקיימות תפילות רק בשבתות ובחגים. בימות החול ובערבי שבתות מתפללים באולם תפילה קטן יותר בקומת המרתף. לא תמיד יש להם מנין. בקומה העליונה הסבו חלק מעזרת הנשים לבית מדרש. יש שם שעורי תורה מפי הרב אליהו קרומר, ורבנים שמגיעים מהארץ בתורנות.

במרתף בית הכנסת יש מקווה. בקומה השניה יש אולם אירועים שבו היו עורכים קידוש בשבתות לאחר התפילה, וחגיגות בר מצוה או חתונות לבני הקהילה. (הכתובת: רחוב פייטבס Peitavas)

בית הרבי מחב"ד

האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד התגורר בריגה במשך 6 שנים, מ1927 עד 1936. המדרכה מול דירת מגוריו מהווה מוקד עליה לרגל, במיוחד לחסידי חב"ד. הכתובת: Pulkviezha Briezaha 10. לאחר שהאדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ) שוחרר בנס מהכלא בלנינגרד. עונש מוות שהוטל עליו הומר בגלות לסיביר, ולפני שנסע לסיביר הודיעו לו על שחרורו, בתנאי שיעזוב את רוסיה לצמיתות. הרבי הגדיר את התפנית "אתחלתא דגאולה", ומאז חוגגים חסידי חב"ד את "חג הגאולה" ביום שחרורו בי"ב בתמוז.

מה היה ההמשך שאחרי ה"אתחלתא"?

חבר הפרלמנט הלטבי, רבי מרדכי דובין, שהיה מחסידי חב"ד, ארגן לרבי תפקיד רשמי של רב הכולל בריגה, ובזכות היותו "מנהל מוסד אקדמי מוכר" הוא קיבל ויזה לריגה. האדמו"ר שכר 2 דירות בבנין זה:

מבית זה ניהל הריי"ץ פעילות עניפה לשמירה על החינוך היהודי ועל הגחלת היהודית בתוך רוסיה רבתי, בניגוד לעמדת הממשל הקומוניסטי שאסר כל "פולחן דתי". כאן ייסד את מוסד השליחות לערים ברוסיה, שבימינו מתפרס על כל הגלובוס. מכאן יצא הרבי למסעות רבים, גם לארץ ישראל, שם פגש את הרב הראשי אברהם יצחק קוק.

בריגה ייסד הריי"ץ גם את ישיבת "תומכי תמימים גוסטינא" בעיירה גוסטיני, שנקראת כיום דנקרא. הרבי הריי"ץ עבר מכאן לוורשה בשנת 1933, ומשם העביר את פעילותו למרכז חב"ד בניו יורק. הרב יוסף רוזין מדווינסק, הידוע בכינוי "הרוגוצ'ובר", נפטר בשנת 1936. ואז הוחלף שם הישיבה ל"זכרון יוסף" על שמו.

בשנת 1941 השתלטו הגרמנים על לטביה, והחלו להגלות את יהודיה לסיביר. כדי למלט את חסידיו מהגזירה, ארגן האדמו"ר מניו יורק לחסידיו בריגה ויזות למדינות הודו סין. שתי קבוצות גדולות של חסידים הסתננו מריגה, וחצו את הגבול לוילנא בירת ליטא. בוילנא הם עלו על הרכבת להודו, ולפני שהרכבת יצאה לדרכה פגע בה פגז ישיר, ורוב החסידים שהיו עליה נהרגו.

בית חב"ד

בריגה פועלת קהילה של חב"ד ברציפות כמעט מאה שנה. בתקופה הסובייטית קיומה נחשב סוד כמוס, מחשש השלטונות. הקהילה החב"דית הקטנה פעלה במחתרת, עד כדי כך שהם לא ידעו על הסתלקותו של האדמו"ר השישי, הריי"ץ, שהנהיג אותם עד 1933. כידוע, הריי"ץ נפטר בשנת 1950. אבל לחסידיו בריגה נודע על כך רק 3 שנים אחר כך, וגם זאת במקרה. אחד החסידים קלט שידור רדיו מחו"ל, שבו הזכירו את הרבי מלובביץ', מנחם מנדל שניאורסון. מזה הוא הבין שיש לחב"ד אדמו"ר חדש. אחד מחברי המחתרת החב"דית בריגה בשנות השישים היה חוזר בתשובה, המדען הפרופסור לפיזיקה ירמיהו ברנובר. שנים היה אסיר ציון מפורסם, עד שהורשה לעלות ארצה. בעצת הרבי מלובביץ הצטרף לארגון שמי"ר (שומרי מצוות יוצאי רוסיה), העוסק בהפצת יהדות ברוסיה.

במשך יותר עשרים שנה (1950-1971) הנהיג את חב"ד בריגה ואת היהדות בלטביה בריגה הרב נתן ברכהן ז"ל. מזה קרוב לשלושים שנה מכהן הרב מרדכי גלזמן כשליח חב"ד בריגה. הוא פתח בית חב"ד בבנין בית הכנסת העתיק שברחוב פייטבס. משם עסק בקרוב היהודים המקומיים לתורה ולמצוות, והוא גם מארח בשמחה ישראלים. היו מחלוקות בין הקהילה לחבדניקים, ולפני כשנתיים וחצי עזבו החבדניקים את בית הכנסת, ופתחו בית חב"ד חדש.

בית חב"ד שוכן באולם קטן בקומה השלישית בבנין משרדים בקרבת התחנה המרכזית, מול מלון Mercure. שלוש פעמים ביום מתקיימות תפילות במנין בנוסח ספרד האר"י. בליל הסדר הגיעו לבית חבד 150 איש, ובחגי תשרי הגיעו 240 מתפללים, הרבה מעבר למקומות שיש בבית הכנסת. לכן העבירו את התפילה למלון.

לצד הרב גלזמן עובד השליח הרב שניאור קוט, שפעיל בעיקר בקרב הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות מקומיות. באוניברסיטת לטביה לומדים רפואה גם ישראלים רבים. יש ביניהם גם נישואי תערובת. מצד שני, עשרות סטודנטים ישראלים וגרמנים מגיעים מידי יום שישי לתפילת קבלת שבת וארוחה. בבית חבד מפעילים גם את תוכנית STARS לצעירים, וגם תוכנית EnerJew, וכולל ערב למתקדמים יותר ביהדות ובתורה.

חב"ד מפעילים גן ילדים, בית ספר יסודי, ותיכון. בית הספר התיכון של חבד שוכן במבנה ששימש בית הספר היהודי החל מ1840. בזמן השואה שימש למטה היודנראט, ואח"כ בית ספר לטבי. לפני שנים הוחזר המבנה לקהילה היהודית. בתקופה זו הם מפעילים במקום קייטנה לילדים "גן ישראל". אחת המורות השליחות שלימדו בבית ספר זה היתה רבקי רוזנברג מעפולה, שלאחר נישואיה שינתה את שמה להולצברג. שמה של רבקי הולצברג הי"ד מוכר לנו מהטבח בבית חב"ד בבומוביי בהודו בשנת 2009.

בנוסף, בבית חבד מתקיימים שיעורי תורה רבים ברמות שונות. בבית חבד יש גם מסעדה וחנות לתשמישי קדושה ומזכרות. (הכתובת: רח' Satekles 1c).

בית הכנסת הכוראלי

בשנת 1871 הוקם ברחוב גוגול בית הכנסת "דִי גוֹגוֹל שוּל" שנחשב מהבניינים היפים ביותר בריגה. קירות בית הכנסת היו מצופים באבני שיש בוהק. היו בו אלף מקומות ישיבה. זה היה בית הכנסת הראשי, שבו התפללו המרא דאתרא, ר' מנחם מנדל זק, והרב מרדכי נורוק. החזן הראשי היה ר' הרמן ידלובקר, עד שעלה ארצה ב1938. בית כנסת היה מפורסם גם בזכות החזנים הידועים, ובזכות המקהלה שליותה אותם. לכן הוא נקרא גם "בית הכנסת הכוראלי". ("כוראל" זה מקהלה). כך נראה בית הכנסת עד השואה:

בערב שבת פרשת "פנחס" בשנת 1941 הגיעו לבית הכנסת כמאה מתפללים קבועים לתפילת קבלת שבת וערבית. באמצע "לכה דודי" הכניסו הנאצים לבית הכנסת עוד כמאתיים יהודים שהיו אסורים בתחנת הרכבת הסמוכה. הנאצים הארורים נעלו אותם בתוך בית הכנסת, והעלו אותו באש על יושביו שנשרפו למוות. איש לא ניצל. מכבי האש קיבלו הוראה מוקדמת להתיצב בסמוך לבית הכנסת, אך לא לכבות את השריפה המתוכננת. הם הוצבו שם בכוננות להתערב רק במקרה שהאש תתפשט לבתים סמוכים.

בית הכנסת נהרס כולו, מלבד קטע של קיר חיצוני עם פתח לחלונות מעוגלים. בשנות השמונים נערכו שם חפירות ארכיאולוגיות שחשפו את יסודות המבנה והקירות. הוקמה שם אנדרטת זכרון לבית הכנסת ולקורבנות השואה. הארכיטקט סרגיי רייש התבסס על יסודות הקירות ועל חומר הבניה המקורי, ולפי זה עיצב את האנדרטה. (הכתובת: Gogola 25 פינת רחוב Dzirnavu)

כעשר שנים אח"כ הוסיפו לצד בית הכנסת עוד אנדרטה לחסיד אומות העולם יאניס ליפקה, ולזכר חסידי אומות עולם נוספים.

בתי כנסת שאבדו

עד השואה פעלו בריגה כ40 בתי כנסת. בית הכנסת "אלט נוי שול" נפתח ב-1850. בית הכנסת הגדול ה"קר שול" נחנך ב,1871 ורב ביהכ"נ היה ר' אהרן בר' אלחנן, מתלמידי ישיבת וולוז'ין ומחבר הספר "מנחת אהרן". ב-1873 הוקם ה"סולדאטן שול", על ידי 130 חיילים משוחררים מצבא הצאר, שקיבלו זכות לגור בריגה. ברחוב אליאש עמד בניין ארוך ובו שלושת "הרַיְיסִישֶע מִנְיוּנִים". ברחוב סובירוב פעל "לוויטאנס מניין", שנוסד על-ידי ר' שמואל לוי לוויטאן. כאמור, מכל בתי הכנסת לא נשאר שריד, לאחר שהנאצים שרפו והרסו את כולם.

הגטו היהודי

כאשר כבשו הנאצים את ריגה בשנת 1941 הם חייבו את כל יהודי ריגה להתגורר בשטח "הגטו הגדול". בתחילת נובמבר 41 הגרמנים ועוזריהם הלטבים גידרו את האזור הצפון-מזרחי של הגטו, וקראו לו "הגטו הקטן". לשם העבירו את הגברים שהיו מסוגלים לעבוד, ואת הילדים והזקנים והחולים השאירו בגטו הגדול. מקצתם נרצחו ביריה בראש ברחובות הגטו, ורובם הובלו בשתי שיירות ליער רומבלה, שם נרצחו ונזרקו לקברי אחים גדולים.

כדאי לשוטט בשטח שבו היה הגטו, ולנסות לספוג חלק מהאווירה. גבולות הגטו היו ברחובות Maskavas, Jeriskas, Ebreju, Līksnas, Lauvas, Katoļu, Lāčplēša. הגטו הקטן התפרס מרחוב Lāčplēša  עד רחוב Lauvas. סמנו לעצמכם במפה את שטח הגטו, ולכו לחוות אותו.

אוכלים כשר בריגה

חב"ד מפעילים מסעדת "לחיים" כשרה למהדרין, ואנחנו יכולים גם להזמין אוכל ולקחת למלון. בערב שבת אפשר לקנות שם גם חלות. יש להזמין מראש אצל השליח הרב שניאור קוט, לפחות 4 שעות לפני הגעתנו. לקבוצות מאורגנות יש להזמין לפחות יומיים מראש. (טלפון 371-6720-4023). חבד מפעילים גם בית תמחוי שמעניק ארוחות חינם מידי יום לכ20 קשישים ועניים. הכתובת: Lāčplēša 141

מסעדה נוספת, ששמה "7/40", נמצאת בקומת המרתף של בנין הקהילה היהודית, שגם היא מספקת שירותי קייטרינג בכשרות רגילה. הקהילה מספקת מידי יום כ150 ארוחות חמות לעניי הקהילה. מקצתם באים לאכול במסעדה, ולרובם נשלח האוכל לבתיהם מידי יום. הכתובת: Skolas 6

מסעדה חלבית כשרה ובית קפה נמצאים גם במתחם מוזיאון הגטו. האוכל שם בהשגחת הרב ברכהן. הכתובת: Maskavas 14.

יש בריגה חנויות וסופרמרקטים שמוכרים גם מוצרי מזון כשרים. בין החנויות האלה: Bioss Ekoveikals, Gourmet Studio , Krustpunkts, Depo, Elkor Plaza, Gemoss, Maxima ואחרות. רשימה מדויקת ומפורטת עם כתובות אנו יכולים לראות באתר של בית חבד בקישור זה.

יין כשר לקידוש אפשר לקנות בבית חב"ד, וברשת חנויות Spirits & Wine , וגם בחנות R&O Wine שכתובתה: Brivibas st. 273.  שימו לב! חנויות אלה מוכרות גם יינות נסך, ולכן עלינו לחפש אישור כשרות על כל בקבוק.

מחנות ריכוז והשמדה

בתקופת השואה היו בקרבת ריגה תשעה מחנות ריכוז ואתרי השמדה, לפי ארכיוני "יד ושם" ולפי החקור ההיסטוריון מאיר מילר. בתקופת השלטון הסובייטי הקימו אנדרטאות בשלושה מהם, באנדרטאות ניסו הקומוניסטים להמעיט בחלקם של היהודים בשואה, וניכסו אותה בעיקר לעצמם. שלטונות לטביה אינם עושים את הנדרש לתקן את העוול ההיסטורי הזה, חוץ מאשר באתר יער רומבלה. טיול בעקבות יהדות ריגה לא יהיה שלם בלי עוד שלשה אתרים מחוץ לעיר, אך קרובים אליה:

מחנה עבודה קַיְיזֶרְוָולד Kaiserwald

בעיירה קייזרוולד הסמוכה לריגה הקימו הנאצים מחנה ריכוז שבו כלאו את היהודים האחרונים שנותרו מהגטאות בריגה, דווינסק, לייפאיה, וילנא, ולודז'. כל היהודים שנשארו בחיים בלטביה בשנת 1943 הועברו למחנה קייזרוולד. היהודים הזקנים והחולים נרצחו לפני שאחיהם הובאו לקייזרוולד. במחנה היו כ12,000 יהודים, וכמאה פושעים פליליים לא יהודים. זה היה מחנה עבודה לאסירים בריאים שניתן היה לנצל את כוחם לטובת תעשיית המלחמה הגרמנית. רוב הגברים עבדו במפעלים, במיכרות, ובחוות חלקאיות, ורוב הנשים עבדו במפעל האלקטרוניקה AEG. לכן משפחותיהן בישראל מחרימים את תוצרת AEG עד היום.

כאשר הרוסים התקרבו ללטביה במלחמת העולם, הנאצים פינו את רוב אסירי המחנה למחנה שטוטהוף בצפון פולין. בהזדמנות זו רצחו המוני אסירים אחרים, בגלל שהיה מסובך להעביר כה הרבה אסירים. בתקופת השלטון הסובייטי נבנתה שכונת מגורים על שטח מחנה קייזרוולד. בגינה ציבורית בתוך השכונה הוקמה אנדרטה זו:  (הכתובת: Ezermalas iela 30, Ziemeļu rajons, )

מחנה ריכוז סַלָסְפִּילְס SALASPILS

לקראת סוף 1941 הקימו הנאצים מחנה ריכוז מזרחית לריגה במרחק 18 ק"מ. העיירה סלספילס נבחרה בגלל שהיתה לצד מסילת הרכבת בין ריגה לדאוגבפילס, שתי ערים שבהם חיו יהודים רבים. במחנה זו כלאו אסירים יהודים שהובאו מגרמניה ומצ'כיה. את הילדים היהודים הרגו בהגיעם, כיון שלא היו מתאימים לעבודה. במחנה זה כלאו הגרמנים גם אסירים פוליטיים ושבויי מלחמה רוסיים. במחנה היו 23,000 אסירים, שכ4,000 מתוכם מתו בו מקור וממחלות ומעבודה קשה. מתוכם כ3,000 יהודים. יש אומרים שזה היה מחנה השמדה שבו נרצחו 53,000 איש, רובם יהודים. לאחר שהגרמנים רצחו את כל היהודים במחנה, הכניסו לתוכו גם פושעים פליליים.

בשנת 1967 הוקמה בשטח המחנה אנדרטה לזכר הנרצחים, היא כוללת תערוכה ופסלי שיש גדולים. בכניסה יש שלט שאומר "האדמה נאנקת מאחורי שער זה". בהסברים על האנדרטה מוזכרים שבויים מרוסיה, אסירים פוליטיים מלטביה, ובסוף מצניעים את חלקם הגדול של היהודים בין האסירים. אומנם זו אנדרטה מהתקופה הסובייטית, אבל בושה ללטבים שלא טרחו לתקן את העיוות ההיסטורי הזה. (הכתובת: Salaspils novads, Salaspils pilsēta

יער רוּמְבָּלָה Rumbala

ביער רומבלה שבקרבת ריגה, נמצאים קברי האחים מהגדולים בעולם אי פעם. הנאצים הטילו על עוזריהם המקומיים ועל שבויים רוסיים לחפור ביער רומבלה 4 בורות ענקיים, בצורה של פירמידה הפוכה, שכל צלע שלה באורך כ50 מטר, ובעומק של כ5 מטר. ב-30 בנובמבר וב8 בדצמבר 1941 הוליכו הנאצים ועוזריהם הלטבים את 25,000 היהודים שנשארו בגטו במסע רגלי מפרך ובקור מקפיא ליער רומבלה. רבים מתו בדרך מאפיסת כוחות. כשהגיעו לבורות שהכונו מראש, העמידו על שפת הבור קבוצות של עשרים איש, וירו בהם למוות. הנרצחים נפלו אחורנית לתוך הבור. כך התמלאו הבורות בגופות.

בשנות הששים אותרו קברי האחים ברומבלה. היהודים גידרו אותם באבן נמוכה, ושמו אבן מצבה גדולה על כל בור. כך נראה כיום אחד הבורות:

אחרי מאבק עם השלטונות הסובייטים הוצבה במקום מצבת אבן שחורה שעליה חקוקות בלטבית ויידיש ורוסית המלים "קורבנות הפאשיזם". שום איזכור לקורבנות היהודים. (הכתובת: Maskavas 471 – Rumbula).

אחרי שנים נבנתה ביער אנדרטה מרשימה יותר. במרכזה רואים מנורת שבעת הקנים, והיא מוקפת במאות סלעים קטנים, עליהם חקוקים שמות.

מידי שנה נערך בחודש נובמבר טקס במקום הזה בהשתתפות יהודים מריגה ומישראל, וגם אנשי ממשל לטביים ונבחרי הסגל הדיפלומטי. בטקס לפני 3 שנים (2016) אורח הכבוד היה נשיא לטביה, ריימונדס ויוניס. בנאומו הוא הודה לראשונה באופן רישמי בהשתתפות הלטבים ברצח היהודים.

וכה אמר הנשיא בנאומו: "היום אנו מוקירים את זכרם של 25 אלף יהודים שנרצחו באכזריות ביער רומבולה בפעולה שאורגנה על ידי הנאצים. במימושה של פעולה זו השתתפו, לצערי, גם כוחות לטבים מקומיים. זה בלתי נתפס שבשני ימים בלבד, הוצאו להורג באופן שיטתי וקר רוח אותה כמות מאזרחינו המתגוררת כיום בעיר לטבית ממוצעת. במשך שנים ארוכות האירועים הטראגיים האלו בהיסטוריה של לטביה הושתקו זמן רב".

ביער רומבלה שוררת דממת מוות, תרתי משמע. אדמת המקום הזה ספוגה בדם יהודים. האויר מצמרר, ולא רק בגלל הקור. העצים הגבוהים מסתירים את אור שמש. עמדתי ליד האנדרטה שקוע במחשבות. חשבתי על אחינו היהודים שנרצחו כאן באכזריות מדהימה. ליבי נחמץ. רציתי לנסות לשחזר את החלק האחרון במסע שלהם מריגה לכאן, ולצעוד בעצמי את שני הקילומטרים האחרונים כדי לנסות להבין מה עבר עליהם. עמדתי שם משותק, ולחשתי את תפילת "אל מלא רחמים". לא רציתי להחריד את הדממה.

מישהו שביקר שם לפני כן תלה דגלוני ישראל על המנורה שבאנדרטה. (הדגלונים אינם חלק מהאנדרטה). הבטתי וחשבתי: היכן היינו, ולאן הגענו. לפני שני דורות היו היהודים הפשוטים בשפל נוראי, והיום יהודי פשוט כמוני עומד כאן זקוף קומה וחובש כיפה. כל גוי לטבי יודע כיום שאם יעז שוב להניף יד על יהודי, אנחנו נקטע את ידו. כולנו שמענו דיבורים על המשמעות הערכית של העוצמה של מדינת ישראל ושל צה"ל. אבל פה גם מרגישים את זה. רק במקומות כאלה פתאום "המובן מאיליו" מקבל משמעות מוחשית. תודה לאל! ובאוירה אופטימית זו יש לסיים את הסקירה.

 

תודות לשגרירות לטביה בישראל ולמשרדי התרבות והחוץ של לטביה על הסיוע הרב במידע לצורך הכנת כתבה זו.

 

 

כתיבת תגובה

WP2Social Auto Publish Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן