ערב אחד באמצע מלחמת 'חרבות ברזל' סיימו לוחמים מיחידת מגלן משימת טיהור וחשיפת מנהרות בחאן יונס, והתכנסו למנוחה והפוגה באחד הבתים הנטושים. כאשר חלצו את האפודים ונצרו את הנשקים, צעק אחד הלוחמים "אחרי המלחמה – סרילנקה!". לוחמים שהיו איתו ובקומה מעליו השיבו בצעקות "גם אני!", וירקו לתוך כף ידם, שזה מעין טקס שבועה במגלן.

לפני כשבועיים פגשתי כ15 מהם בבית חבד בעיירת החוף וֶולִיגָמָה (Weligama), בחוף הדרומי של סרילנקה. הם לא היו החיילים היחידים שהגיעו מהמלחמה לנוח בוליגמה. אחד סיפר לי שהוא חלק מצוות של סיירת אגוז, שלחמו בעזה ונמצאים כעת יחד בווליגמה. אחר סיפר לי שהוא היה לוחם ביחידת יהלום, וחשף מנהרות רבות במלחמה. פגשתי שם גם בוגר המכינה בעלי, שסיפר לי שגויס למילואים בצפון בתקופת המלחמה. ראיתי שם גם שני צעירים לפני גיוס, בוגרי הישיבה התיכונית בגבעת שמואל. כמחצית מהישראלים שפגשתי באו לנוח ולנקות את הראש לאחר לחימה.

לאחרונה פתחה חברת התעופה ארקיע קו טיסה ישיר לסרילנקה, ועתה קל ומהיר יותר להגיע לשם. בתפילת קבלת שבת האחרונה ובסעודת השבת התארחו בבית חבד כ200 ישראלים. כמעט כולם חובבי גלישת גלים שבאו ליהנות מהגלים המפורסמים של דרום סרילנקה. בליל הסדר הקרוב מצפים ל500 ישראלים.

המלחמה נוכחת עכשיו גם בבית חבד. לאחרונה סיימו להתקין בבית חבד פינת נטילת ידיים חדישה ומעוצבת. היא מוקדשת לזכר רס"ר אליהו מאיר אוחנה מישיבת 'כוכב יעקב', שנפל לאחרונה בקרב במרכז עזה. חברו הקרוב היה בעבר מבאי בית חבד בוליגמה. הקשר שלו עם היהדות התחזק בבית חבד זה, לכן הוא התקשר לשליח, יוסי רומח, לשאול איך אפשר להנציח את חברו. הרב יוסי עסוק תמיד בפרויקטים חדשים, והוא סיפר שבכוונתו להגדיל את פינת נטילת הידיים במסעדה, שהיה בה רק ברז אחד. הכסף אורגן בארץ, משפחת החלל אוחנה אישרה את תוכנית העיצוב, החבר של החלל שלח את הכסף, והנה נחנכה פינת נטילת ידיים מהודרת עם 4 ברזים וכיורים יפים, ועם שלטים של תפילת נטילת ידיים, והנצחה של אליהו מאיר אוחנה ז"ל.

בכניסה לקומת הקרקע והמסעדה ניצבת פינת תפילין מעוצבת בצורה של גלשן, ועליו מדף עם תפילין וסידור. עמוד הנחת התפילין מוקדש לזכר רס"ן בר פלח הי"ד, סגן מפקד סיירת הנח"ל שנהרג ב2022 בהיתקלות עם מחבלים בקו התפר. הוא היה חובב גלישה אדוק שאהב לבוא לוליגמה פעמים רבות. חבריו ומשפחתו החליטו להנציחו בדרך שהוא היה רוצה.

בית חבד החדש נפתח בוליגמה קצת לפני ראש השנה האחרון, להחליף את הבית הקטן שלא התאים לאירוח וקליטה של כל המבקשים. בקומה הראשונה נמצאת המסעדה הכשרה היחידה בסרילנקה. מידי דקות אחדות נעצר טוקטוק מול הכניסה, או שקטנוע שכור נכנס לחצר, והרוכב הישראלי נכנס למסעדה. דבר ראשון, נעצר ליד עמדת התפילין, חובש כיפה. מניח תפילין, אומר 'שמע ישראל' ו'שמונה עשרה', ואז חולץ התפילין והכיפה ומזמין ארוחת צהרים. ראיתי יותר מעשרה צעירים מגיעים, ואף אחד מהם לא נזקק לעזרת השליח להניח תפילין, אלא כולם נראו לי מנוסים בזה.

שליחת חבד, רחלי רומח, אשת השליח יוסי רומח, סיפרה לי שבין האורחים שלהם ישנם גם דתל"שים. "יש פה הרגשה של בית. אנחנו מקבלים כל אחד, בלי קשר לשום דבר. יש גם אנשים שבאים אלינו עם סטיגמות, ופה הם רואים שבת שונה ממה שראו בבית הוריהם. פה הם חווים את היהדות מאהבה ולא מיראה, ודוקא כאן הם מתחזקים באמונתם וחוזרים בתשובה במידה זו או אחרת".

בית חבד מציע ארוחות בוקר וצהרים, ושיעורי תורה. בכל יום ראשון בערב שיעור בתניא, ובכל יום שלישי ערב חווייתי "מטיילים על האש", של סיפורים חסידיים, חידוני פרשת שבוע, וכדומה. בכל שבוע עושים הפרשת חלה בהשתתפות בנות דתיות וחילוניות ודתל"שיות, " ותמיד לפחות אחת פורצת בבכי" מספרת רחלי.

בקומה השניה של בית חבד נמצא בית הכנסת, שבו ארון הקודש ושולחן הקריאה בתורה וספסלים. תפילות במנין יש רק בשבתות, ולפעמים גם מנחה וערבית בימי חול לפי האורחים.

ראיתי שם מנהג יפה שבו העולה לתורה נודר לקיים "החלטה טובה". על הדוכן יש דף מנוילן עליו מודפסות החלטות טובות כמו "ללמוד פתגם בלימוד גאולה ומשיח", או "לשמור שבת אחת" וכדומה, והעולה מתבקש לבחור אחת מהן. זה ביכנ"ס היחיד בעולם שבו ראיתי גלשנים עומדים שעונים על הקירות. בפאתי אולם בתפילה מונחות מזוודות של תיירים שהמשיכו לטייל באי עם תרמיל גב, והשאירו כאן את מזוודתם לשמירה. בקומה השלישית דירת המגורים של משפחת השליחים.

בוליגמה נוצרה קהילה יהודית סביב בית חבד. יש בעיר גם ישראלים שחיים בה תקופה ממושכת, כמו בעלי עסקים של השכרת חדרים וגסט האוס, וגם 'נוודי אינטרנט' שעובדים מכאן עם המחשב בחברות בישראל ובאמריקה. רובם עובדים בתכנות מחשבים, ומקצתם בעבודות אחרות. כמו יועצת קלינית לנשים שמייעצת ללקוחותיה בישראל באמצעות הזום, ומעבירה בזום קורסים לנשים בישראל שאינן מעלות על הדעת שהיא מדברת אליהן מחו"ל. בעלה פתח פה עסק של יבוא בדים מהודו.

הרב יוסי רומח הפך למעין קונסול ישראל לא רשמי. ישראל אינה מפעילה שגרירות בסרילנקה, ולכן מתנקזות אליו בעיות של ישראלים כמו אובדן ויזה, או גניבת כסף וציוד, ואפילו מעצר במשטרה. במשך השנים צבר ניסיון והיכרויות עם גורמים רשמיים והיום הוא יודע לפתור גם בעיות קונסולריות.

לפני כארבעה חודשים נפתח בית חבד נוסף בעיירת הנופש אֶלָה ELLA באזור ההרים במרכז סרילנקה. העיירה פופולרית גם לישראלים בזכות מזג האויר הנעים והקריר, אויר ההרים הצלול, ובזכות טרקים עם מסלולי הליכה וטיפוס אתגרי. את המקום פתח הרב רוני ארד, שהיה שליח חבד בוליגמה במשך 8 השנים האחרונות. אפשר לומר שהבית נמצא בלב הג'ונגל. את העיירה חוצה כביש ראשי Wellawaya Rd שממנו מסתעפים שבילים. קפה צ'יל Chill הוא מקום מפגש קבוע של תיירים בזכות האוכל המערבי הנורמלי. לידו יוצא שביל קטן וצר ברוחב כשלשה מטרים לכיוון היער.

אחרי כחמש דקות הליכה מגיעים את הבית האחרון בשביל, זה בית חבד. לאורך השביל תלויים שלטי הכוונה קטנים. אבל את הכיוון אנו מוצאים לפי הקול. מבין עצי היער בוקעת מוזיקה חסידית מרמקול שבבית חבד, וכל העם רואים את הקולות ומתקדמים לפיהם. חוויה מטורפת! צועדים ביער השקט בצל העצים, שומעים מעלינו ציוצי ציפורים, וממרחק נשמעים צהלות וצריחות של קופים במשחקם או במריבותיהם, ועל פס הקול הפסטורלי הזה הולכים ומתחזקים צלילי מוסיקה חסידית. כמו הפסוק מתפילת הושענא רבה "קוֹל מְבַשֶר מְבַסְרִי[לָנְקָה] וְאוֹמֵר".

פתאום רואים דגל צהוב ענק של חבד תלוי על גדר, ורק כשמתקרבים אליו רואים את בית חבד.

וילה נאה שבה מציעים לישראלים וליהודים מקום מנוחה עם קפה ותה, לשיחה ידידותית או ללימוד תניא עם השליח. יש המגיעים להשתמש במכונת הכביסה שבבית חבד. בסלון הבית ספריה חסידית גדולה, אבל ארון קודש וספר תורה עדיין אין. הגעתי לביקור בערב שבת פרשת 'תצוה', וראיתי התרגשות של השליחים וילדיהם ועובדיהם, כי באותו ערב עמדה להתקיים שם פעם ראשונה תפילה במנין.

בתי חבד נוספים נמצאים גם בעיירה אָרוּגָם, שבעונת הקיץ מושכת גולשים ישראלים רבים, וגם בעיר הבירה קולומבו. שניהם סגורים כעת. בית חבד בקולומבו הוא הוותיק ביותר בסרילנקה. הוא שוכן במרכז העיר, מול מלון סינמון רד. המיקום אינו מקרי. המלון נבנה של שטח שבו עמד פעם בית הכנסת הגדול בקולומבו.

בית חבד בקולומבו מכיוון הרחוב (למעלה) ומהחצר (למטה)

שליח חבד בקולומבו גאה גם על הדפסת מהדורה של ספר התניא בעיר.

אלה כל האתרים היהודיים בימינו. חוץ מהם, הדבר הכי יהודי שראיתי ברחבי האי היו צמחי "היהודי הנודד" על גדרות בתים, ותו לא.

יהדות בעבר

כאשר אנחנו מתכננים טיול לסרילנקה, כדאי להכיר גם את ההיסטוריה היהודית וההיבטים היהודיים של האי המקסים הזה, שלא תמצאו בחוברות תיירות, ושמדריכי טיולים אינם יודעים עליהם.

ובכן, המקומיים מאמינים שכאשר אדם הראשון וחווה אימנו גורשו מגן העדן, אלוקים רצה להקל עליהם את הטראומה, ולכן הביא אותם למקום בדומה ביותר לגן העדן, וזוהי סרילנקה. ואכן זה משתקף גם בשם סרילנקה בשפת סינהלית, שמשמעותו "אי נהדר".

כתוב בתורה שתיבת נח נחתה על הר אררט. לפי אגדה עממית מקומית, פסגת הר אדם Adam's Peak במרכז האי היא הר אררט המקראי.

כתוב בתנ"ך "כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹולְכוֹת תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם. אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים" (דברי הימים ט/21). בסרילנקה אומרים שעיר הנמל Galle היא "תרשיש" התנ"כית, שאליה שלח שלמה המלך אוניות סוחר. באוניות של שלמה המלך הובאו מסרילנקה לארץ ישראל גם קופים ופילים. הפילים מהוים אחד מסימני ההיכר של האי.

התיעוד הראשון של יהודים בסרילנקה הוא מתקופת בית המקדש. בספר מקומי עתיק מסופר על אוניה פיניקית שהגיע לחופי סרילנקה לאחר הפלגה של 72 יום, וחלק ממלחיה חלו ומתו. כתוב שאחד המלחים החולים היה מירושלים.

לפני 900 שנה הגיע לסרילנקה רבי בנימין מטודלה, וב"ספר המסעות" שלו הוא מדווח על 3,000 תושבים יהודים. אחת הקהילות היהודיות הגדולות שפגש במסעותיו במזרח. אילו היה מבקר בימינו היה מוצא בסרילנקה יהודים שכמעט כולם מגיעים לגלישה בגלים. אף אחד מהיהודים פה לא נולד בסרילנקה, או מתכוון לחיות פה. יש גם מעט ישראלים שעברו לגור כאן.

העדויות הראשונות לחיים יהודיים בסרילנקה הן מהמאה התשיעית. המטייל הפרסי אבו סעיד אל חסן ביקר גם בסרילנקה, ובספר מסעותיו הוא כותב שמצא באי "מספר עצום של יהודים". בשנת 1154 שלט באי המלך סינהאלס Sinhalese king. הוא הקים ממשלה של 16 שרים, שארבעה מהם היו יהודים. רבע מחברי הממשלה מעידים על מעמד היהודים בתקופתו.

שלש מעצמות השתלטו על סרילנקה במהלך התקופה הקולוניאלית משנת 1500 ועד 1948. באמצע המאה ה15 כבשו הפורטוגלים את האי, ושינו את שמו לציילון Ceylon. עם הפורטוגלים הגיעו גם יהודים רבים, שעבדו בענף הספנות כמנהלים וחשבונאים של אוניות, במסחר, ובבניית נמלים לאורך החוף הצפוני והחוף המערבי של האי. לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, הגיע לאי גל גדול של יהודים מגורשי ספרד ופורטוגל. אבל הם לא זכו למנוחה ונחלה בציילון. השלטון הפורטוגלי הזמין את האינקויזיציה שדרשה גם מיהודי צילון להתנצר. חלק מהיהודים המשיכו לשמור בסתר את מצוות היהדות, ואנוסים אלה נקראו "מארנוס" Marranos. זאת, להבדיל מילדי משפחות מעורבות של סרינלקים עם יהודים ונוצרים אירופאים, שנקראו "בורגרים" Burgers. עד היום ישנם בסרילנקה בורגרים, שניכרים בעורם הבהיר ובמעמד סוציואקונומי גבוה יותר. ישנם כיום נוצרים בורגרים עם שמות משפחה יהודיים כמו דוד, סלומון, וכדומה. אבל כבר אין להם קשר ליהדות.

בשנת 1640 כבשו את האי ההולנדים מחברת הודו המזרחית. לאי הגיעו אז גם סוחרים יהודים מאמסטרדם ומאלאבאר שבהודו. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-18 שימש פרופסור יהודי יליד הולנד, ליאופרד ואן דורט, ראש החוג לעברית באוניברסיטת קולומבו בציילון. שם הוא חיבר את התרגום הראשון של הקוראן לעברית.

בשנת 1798 כבשה האימפריה הבריטית את האי. בעידן השלטון הבריטי נהנו יהודי ציילון משגשוג. יהודים היו בעלי השפעה רבה על החיים הציבוריים כמעט בכל התחומים. בשירות הציבורי כיהנו גם פקידים בכירים יהודים. הבכיר והמפורסם ביניהם היה סגן המושל של מחוז המבנטוטה Hambantota, הלא הוא הסופר לאונרד וולף, בעלה של הסופרת וירג'יניה וולף. ספרו "וילה בגונגל" מתאר את החיים בציילון בזמנו, ונחשב אחת יצירות המופת העולמיות.

עד אמצע המאה ה20 פעל בקולומבו הבירה "בית הכנסת הגדול". כמחצית ממתפלליו היו חיילים ופקידי ממשל בריטיים, והשאר תושבים מקומיים. מהשם "בית הכנסת הגדול" אפשר להבין שהיו גם בתי כנסת קטנים יותר. לפחות עוד אחד. כך נראה בית הכנסת הגדול בצילום של זאב רפאל משנת 1966:

מול המקום שבו עמד בית הכנסת נבנה מלון Cinnamon Red. את הלובי שלו עיטר פעם שלט שיש גדול היה כתוב "The Synagogue" (בית הכנסת), שכנראה היה תלוי על הקיר החיצוני של בית הכנסת. השלט ההיסטורי הזה נעלם לפני שנים אחדות במסגרת שיפוצים שנעשו במלון.

 בתי הכנסת ננטשו לאחר שהמנדט הבריטי הסתיים ב1948, שלשה חודשים לפני הקמת מדינת ישראל. רוב יהודי סרילנקה עלו אז ארצה, או עברו לחיות באנגליה. בית הכנסת הגדול ננטש ונזנח, עד שהרסו את חורבותיו. על שטחו הוקם מלון Cinnamon Red. בדיוק מול המלון מעבר לכביש שכרו שליחי חבד את המבנה שמשמש כיום בית חבד בקולומבו.

בסרילנקה היתה קהילה יהודית, אבל לא היו ישיבות או בתי ספר יהודים, וגם לא ידוע על רב גדול בתורה שכיהן שם, או על ספרי קודש שנכתבו שם. אבל היו יהודים בעלי השפעה. הנה דוגמאות:

המשוררת הלאומית של סרילנקה היא אנה רנאסינגהא Anne Ranasinghe ששיריה וספריה נלמדים בבתי הספר בסרילנקה, כמו שאצלנו לומדים את שירי ביאליק.

שמה המקורי הוא חנה'לה כץ. היא נולדה למשפחה דתית בדרזדן. כאשר הנאצים עלו לשלטון, הוריה שלחו אותה ללונדון ללמוד בבית ספר לאחיות. הוריה נרצחו בשואה. בבית חולים בלונדון שבו עבדה כאחות היא הכירה רופא צעיר שבא מציילון להתמחות באנגליה. הם התאהבו ונישאו, והיא שבה איתו למולדתו בצילון, ונולדו להם 7 ילדים. כאן הלכה והתפתחה בעולם התרבות עד שהיהודיה שלנו הפכה להיות המשוררת הלאומית של סרילנקה.

בערוב ימיה היא התגוררה במרכז העיר בוילה נאה ברחוב Roamid 82. כיום אין שום שילוט או הסברים על הבית, כמו שהיינו מצפים מהתיחסות למשוררת הלאומית. הבית נראה מאוכלס על ידי משפחה אחרת.

היה לה קשר נפשי עם היהדות, ואף ביקרה בבית חבד בקולומבו. בימי זקנותה נהגה להכריז ברעיונות עיתונאיים "אני היהודיה האחרונה בסרילנקה". כשנפטרה חנה כץ בשנת 2016, השאירה בצוואתה בקשה להיקבר כיהודיה. חיפשתי את קברה לומר קדיש, אך לא מצאתי.

באותה שכונה שוכן בית ספר בודהיסטי לבנות החשוב והיוקרתי ביותר בסרילנקה, שהקימה יהודיה בשם מארי מוזיאוס היגינס, בתו של ראש הקהילה היהודית בקלנבורג שבגרמניה. היא נסעה לארה"ב והתחתנה עם גיבור מלחמת האזרחים באמריקה, ולאחר שהתאלמנה התישבה בציילון. עבדה כספרנית, וחיברה ספרי ילדים באנגלית על בודהיזם. הפכה להיות מורה לבודהיזם מערבי. כשראתה שקיימים בתי ספר בודהיסטים רק לבנים, הקימה בית ספר דומה גם לבנות. כאשר נפטרה בשנת 1926, קראו את בית הספר על שמה.

בינתיים הוא הלך והתפתח והפך להיות מכללה אקדמית מובילה. מעניין לראות צלב קרס בשלט מעל הכניסה לבית הספר. המנהל הנוכחי אומר שזה לא קשור לנאצים, משום שזה נבחר לסמל ביה"ס עוד לפני הולדת היטלר בכלל.

בדור הקודם חי בסרילנקה עוד יהודי בעל השפעה רבה, ששמו זיגמונד פנינגר. הוא היה בן למשפחת רבנים בברלין, ועם עליית הנאצים לשלטון ברח לסרילנקה, שהיתה אז חלק מהאימפריה הבריטית. כאשר פרצה מלחמת העולם השניה הבריטים כלאו את כל הגרמנים שהתגוררו במושבות האימפריה, כמו שעשו עם הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל. זיגמונד פנינגר ברח ליער אודוואטקל בהרים מעל העיר קָנְדי, והתחבא במנזר בודהיסטי נידח. שם הוא למד והתקדם בתורתם עד שנהיה נזיר, ושינה את שמו לניאנפוניקה מהטרה. הוא תרגם ספרי הדת הבודהיסטית לשפות מערביות, גרמנית ואנגלית, והיה האיש החשוב ביותר בעולם בחשיפת הבודהיזם למערב. תלמידיו הקימו הוצאה לאור BPS לפרסום ספריו שנהיו רבי מכר ברחבי העולם.

פנינגר לוחץ את ידי יצחק נבון, מזכירו של בן גוריון

אבל עם זאת הוא שמר במקביל על יהדותו. בשנת 1961 ביקר ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, במדינת בורמה השכנה. פנינגר נסע לשם לפגוש את בן גוריון. הם ניהלו שיחה ארוכה מאוד, ולאחריה התכתבו ביניהם שנים רבות, עד פטירת בן גוריון. פנינגר נפטר בשנת 1994. ידידי יצחק כרמלי הצליח להגיע למנזר שניהל פנינגר. הוא ראה את חדרו ומיטתו של פנינגר. תחת המיטה היה מונח ארגז עץ שבתוכו חפצים אישיים של פנינגר. הנזיר המארח הואיל לפתוח את הארגז. כרמלי סיפר לי שבין המסמכים ראה שם גם תמונות של פנינגר בילדותו בברלין עם כיפה ופיאות, ותמונות משפחתיות שלו מברלין, כשכולם עם זקנים ומגבעות או שביסים.

מקובל לומר שהדרך הטובה ביותר להכיר היסטוריה של קהילה יהודית היא לבקר בבית העלמין היהודי שלה. זה נכון גם לגבי סרילנקה. בבית הקברות בּוֹרֶלָה (Borella) במרכז קולומבו עומדות מצבות אחדות שיכולות ללמד על יהדות בעיר. יש שם מצבה של עמוד אבן לבן שבתחתיתו חרוטות מלים בעברית. זו מצבה על קבר ילדה בת 7, שנפטרה ממחלת ילדים לא ברורה לנו. היא יכולה ללמד אותנו שהיו כאן משפחות יהודיות שהיו דוברות עברית, ואולי מצב ההיגיינה שלהם היה לא טוב.

בקרבתה יש מצבה שעליה כתובת גם בעברית "פה נטמן אברהם בן רבי גרשום. נפטר ביום ב' באייר תרנ"ט. ת.נ.צ.ב.ה". מזה אנו לומדים שבשנת 1898 כיהן ברבנות בקולומבו רב בשם גרשום.

יש בבית העלמין הזה עוד קברים של יהודים, אבל איננו יכולים לזהות אותם כיהודים כי אין שום סימן יהודי עליהם וגם אין טקסט באותיות עבריות. רוב יהודי סרילנקה העדיפו להסתיר את יהדותם בחייהם ובמותם. היהודיות הקשישות חוששות שהגויים המקומיים יחפרו את קבריהן, ויפגעו במנוחת העולמים שלהן. זאת בגלל הקונספציה שהיהודים עשירים, וכאילו שהיהודים נוהגים לקבור יקיריהם עם תכשיטים ורכוש.

בבית הקברות בורלה מצאתי גם שני קברים שעליהם חרותים מגיני דוד. המצבות האלה נמצאות בחלקה הצבאית של בית העלמין.,שם קבורים כמאה חיילים בריטיים. מהכיתובים על מצבות אנו למדים שבזמן מלחמה העולם השניה התמקם הצבא הבריטי גם מחוץ לעיר קולומבו. מטוסים יפניים הפציצו את הבסיס, וחיילים רבים נהרגו, בהם שני היהודים הללו.

שני יהודים כיהנו כנשיאי בית המשפט העליון של צילון, סיר סינדי אברהמס וסר אלאן רוז. השופט היהודי סר אלכסנדר ג'ונסטון הכין בשנת 1809 תוכנית להתיישבות יהודית גדולה בציילון, אבל הפקידים הבירוקרטים של משרד המושבות מיסמסו את התוכנית, והיא לא יצאה לפועל.

הבנקאי היהודי הבכיר ביותר היה מר וויליאם כהן, שהקים את בנק מרכנתיל בציילון.

הארכיטקט החשוב ביותר בציילון היה דניאל אולריק פלסנר, יהודי יליד דנמרק. פרוייקטים שלו ניצבים במקומות רבים בציילון. בערוב ימיו עלה לישראל, ונפטר בשנת 2016 בביקור מולדת בדנמרק.

עוד יהודים בעלי השפעה היו היידי סלומון קוינמן, אשתו של שר ההגנה בממשלת צילון. בתקופת מלחמת העולם היא הנהיגה רפורמה בסגנון 'תקופת הצנע' שזוכה לשבחים עד ימינו, בגלל ההצלחה להציל המונים מרעב. היידי סלומון נולדה למשפחה יהודית דתית באוסטריה,

רודה מילר האמריקאית טיילה אחרי מלחמת העולם השניה באירופה, שם פגשה את בעלה לעתיד ג'ו דה סילבה. יחד איתו חזרה למולדתו בציילון, ועבדה כעיתונאית בעיתון הנפוץ Ceylon Daily News. בגלל היותה קומוניסטית היא גורשה לאמריקה. גם חברתה הטובה קלאודין לייבוביץ, יהודיה ילידת אנגליה, גורשה בגלל שנחשדה כסוכנת קג"ב. חברותיהן במפלגה הקומוניסטית בציילון ניהלו מאבק להחזרתן, שזכה לכיסוי תקשורתי גדול בכל העולם.

הענף הכלכלי הגדול ביותר של ציילון הוא התה המפורסם, שמשווק בכל העולם מהמאה ה19 ועד ימינו. המקומיים נוהגים להכריז בגאווה ש"התה הצילוני הוא מתנת סרילנקה לַעולם". אבל, למעשה, מי שהעניק את המתנה הזו לציילון עצמה היו יהודים. האחים מוריס, גבריאל וסלומון ממשפחת וורמס de Worms היו בני דודים של משפחת רוטשילד. האחים וורמס איתרו בהרים במחוז קנדי Kandy קרקע חקלאית טובה עם אקלים אופטימלי לגידולי קפה. שתלו מטעי קפה, ולמטעים שלהם קראו "אחוזת רוטשילד". אבל כעבור כעשור שיבשה מגיפת שידפון את הגידולים. לכן עקרו את המטעים, ושתלו במקומם שתילי תה שהביאו מסין. יבולי התה שלהם הצליחו מאוד.

את התה האיכותי של ציילון החלו לשווק בכל אירופה, ועד היום התה הצילוני הוא ענף היצוא הראשי של סרילנקה. אזרחי סרילנקה מוקירים את תרומת היהודים לכלכלת ארצם. "אחוזת רוטשילד" קיימת עד היום מחוץ לעיירה אלה (Ella).

אחד האחים, גבריאל דה וורמס, נבחר לראשות הפרלמנט הצילוני. הוא עשה היסטוריה כאשר בטקס השבעתו התעקש להישבע על התנ"ך, ולא על הברית החדשה.

אלה שמות רק חלק מהיהודים בעלי ההשפעה שחיו בציילון.

כיום הצילונים הפשוטים נראית לי אוהדי ישראל. הסבירו לי שהם מעריכים את ההתמודדות המוצלחת של ישראל מול הטרור האיסלמי, בגלל שגם הם סבלו בעבר מטרור איסלמי של המחתרת 'הנמרים הטמיליים'. אבל ממשלתם לא הצליחה למגר את הטרור, ובשנת 2006 חתמה עם "הסכם שלום" עם הנמרים הטמילים, שהמקומיים רואים בו הסכם כניעה. הם מעריצים את יכולת העמידה שלנו לעומתם.

 

לקריאת כתבות נוספות שיועילו לכם בתכנון הטיול לסרילנקה, הקישו על הקישורים:

אזורי החוף: לִבִּי וּבְסָרִי[לָנְקָה] יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי

אזורי ההרים: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַסְרִי-לָנְקָה

טיפים למטיילים בסרילנקה