לשטרסבורג מגיעים רוב התיירים הדתיים כבדרך אגב לטיול ביער השחור ובחבל אלזס. רובנו מגיעים בעיקר בגלל שמחפשים מסעדה כשרה טובה, ובית כנסת להתפלל בו בשבת. בשטרסבורג יש קהילה יהודית גדולה וחמה. 20,000 יהודים רשומים בקהילה ויש עוד רבים שאינם משלמים דמי חבר לקהילה, אך מגיעים לתפילות ולאירועים. 26 בתי כנסת נוכל למצוא בשטרסבורג, וגם 17 מסעדות כשרות. לרשימת המסעדות נקיש כאן.

רוב היהודים מתגוררים באזור קוֹנְטָד Contades, על שם הפארק הגדול שהשכונה מקיפה אותו. חלק מהיהודים המקומיים מכנים את השכונה בשם "הגטו". כשהתהלכתי שם בשבת ראיתי הרבה חובשי כיפות ומגבעות בדרכם לבית הכנסת, ובשבת אחר הצהריים הפארק היה מלא במשפחות יהודיות שמטיילות אחרי הצ'ולנט. הכל מברכים אלה את אלה בברכת "שבת שלום", אף את מי שאינם מכירים. מבחינתנו כדתיים, זה הכי קרוב "להרגיש בבית".

לשטרסבורג יש היסטוריה עשירה באתרי תיירות, אך היא דלה באתרים יהודיים. היהודים גורשו משטרסבורג בשנת 1349, ובמשך יותר מ500 שנה, עד המהפכה הצרפתית, לא הורשו יהודים לגור בערים, והיה אסור לנו לשהות בעיר בלילות. בימי הביניים היתה שטרסבורג מוקפת חומה, שרובה צמודה לנהר. היהודים הורשו להיכנס ולצאת מהעיר רק דרך שער צדדי בחומה. השער הזה נמצא עד היום מול אחת הכניסות לכיכר הרפובליקה. על המעקה יש שלט "שער היהודים".

על קיר בית האופרה הסמוך תלוי שלט בצרפתית שאומר: "מ1552 עד 1870 כאן היה שער היהודים, ומולו היה בית קברות יהודי שבו הושמדו ב1349 רוב יהודי שטרסבורג".

היהודים שעבדו בשטרסבורג התגוררו בכפרים שמקיפים אותה. לכן גם לא נבנו בה בתי כנסת ומקוואות ומוסדות יהודיים בשטרסבורג, ובגלל זה אין לה הרבה מה להציע. במהפיכה הצרפתית ב1870 זכו היהודים בשיוויון זכויות, והורשו גם לגור בערים.

בית הקברות היהודי הישן היה על השטח שהיום נמצאת כיכר הרפובליקה. לבית הקברות לא נשאר זכר, אבל נשאר זיכרון מר. בתקופת המגיפה השחורה באירופה נחשדו היהודים שהרעילו את בארות המים של הגוים וגרמו למגיפה. בשטרסבורג אספו את רוב היהודים וריכזו אותם בתוך בית הקברות, ושם שרפו אותם למוות. כאלפיים יהודים תמימים ויקרים נרצחו שם.

למרות הדלות באתרים יהודיים אני ממליץ להקדיש לפחות יום אחד של טיולים בשטרסבורג ובמחמדיה. זו עיר די יפה, ולא בכדי זכתה להיכלל ברשימת אתרי המסורת העולמיים של אונסקו. אזור העיר העתיקה בנוי ברובו מבתי אבן עם קורות עץ. הרחובות צרים, והם למעשה מדרחובים עם ריצוף אבן. המקום משמר את צורת ימי הביניים והאוירה תואמת.

סמל העיר זו הקתדרלה הענקית שנבנתה מהמאה ה11 עד המאה ה15. עד המאה ה19, זו היתה הקתדרלה הגבוהה ביותר בעולם. זה בנין מרשים מאוד מבחוץ, ומי שנכנסו פנימה אומרים שהוא מקסים גם מבפנים. אומרים שמהקומה העליונה יש תצפית פנורמית מרהיבה על כל העיר. בלילות מוארת הקתדרלה בתאורה אומנותית מיוחדת של 500 נורות צבעוניות בגוונים שונים, שמעניקים לכנסיה יופי נדיר ושונה.

הקירות החיצוניים של הכנסיה מעוטרים בפסלים רבים, אחד מהם יעניין אותנו במיוחד. זה פסל "הסִינַגוֹגָה" ("הכנסיה ובית הכנסת"). הוא נמצא על הקיר המערבי של הקתדרלה, מצד ימין מבחוץ. זה פסל של שתי נשים. אחת מייצגת את הכנסיה הנוצרית, והיא משדרת בטחון עצמי ועליונות, ומביטה במעין זלזול בדמות שהאשה לידה. הפסל השני מייצג את היהדות ובתי הכנסת. הדמות בפסל מרכינה ראש, עיניה קשורות, והיא משדרת עצבות ודיכאון רוח.

מול הסינגוגה, בצד השני של הרחבה הגדולה, נמצא "מוזיאון נוטרדאם" שכדאי להיכנס גם אליו. המוזיאון מוקדש ברובו לפסלי אבן שונים שהיו ניצבים על גגות כנסיות וקתדלרות שנהרסו, וגם עיטורי אבן שקישטו את החזיתות והשערים של קתדרלות עתיקות. מה שיעניין אותנו זה החצר הפנימית בקומה הקרקע, שעל קירותיה תלויים שברי מצבות יהודיות עתיקות. המצבה המאוחרת ביותר היא של "רבי גרשון" שנפטר בשנת 1349. המצבות לא הובאו מבית הקברות היהודי, כי הוא נהרס לפני מאות שנים. המצבות שהיו בו שימשו כאבני בניה, וכאשר התגלו בעשורים האחרונים, נתלשו מהקירות והובאו למוזיאון.

אחד הרחובות הראשיים בעיר העתיקה היה "רחוב היהודים", וכך הוא קרוי עד היום. הוא נמצא במקביל לקתדרלה הגדולה, מצד שמאל שלה. בימי הביניים התרכזו היהודים ברחוב הזה, עד שגורשו מהעיר. כשהחלו לשוב לשטרסבורג בתחילת המאה ה20 לא חזרו היהודים לרחוב הזה, אלא רכשו בתים באזורים מודרניים יותר של העיר.

בית מספר 15 ברחוב היהודים עומד על מקום שבו היה בית הכנסת, ועליו יש שלט: "באזור זה נמצא המרכז של היהודים בימי הביניים, לפני הטבח של 1349. בית הכנסת היה במספר 15, והמקווה היה במספר 19".

מקווה עתיק מימי הביניים התגלה בשנת 1986 במהלך שיפוצים שנעשו בבית מספר 19. המקווה מתוארך לשנת 1200 בערך. הכניסה מסביב לבנין. המפתח נמצא בלשכת המודיעין לתיירים ברחבת הקתדרלה, והם נותנים אותו רק למדריכי תיירים ובתיאום מוקדם.

האזור הציורי ביותר בשטרסבורג נקרא "לָה פֶּטִיט פְרָנס" (צרפת הקטנה). הוא נמצא בצד המערבי של "האי הגדול". יש בו סמטאות אבן צרות, בין בתים בנויים מעמודי עץ עם בטון ביניהם, שמשתקפים במי התעלות. רוב הבתים האלה נבנו במאות ה16-17. צרפת הקטנה מוקפת בארבע תעלות, שגשרים עוברים מעליהן. אחד היפים הוא Le Ponts Couverts (הגשר המכוסה). במאה ה14 הוא נבנה עם גג מעליו, אך למרות שכיום הוא כבר אינו מקורֶה, השם "הגשר המכוסה" עדיין נשמר.

העיר החדשה נמצאת ברובע הגרמני והיא נקראת בשם גרמני "נוֹיֶשְטָאט" Neustadt. הגרמנים כבשו את האזור בשנת 1870, והחלו בתנופת בניה בפאתי העיר. בנו בתים גדולים בסגנון פרוסי וגרמני, עד שהצרפתים כבשו מחדש את האזור בשנת 1918. גם האזור היהודי כיום הוא חלק מהעיר החדשה.

שטרסבורג נחשבת "בירת אירופה" בגלל שבה שוכנים מוסדות מדיניים של האיחוד האירופי. זה משכנם של מועצת אירופה, בית הדין האירופי לזכויות אדם, והפרלמנט האירופי. בנייני ענק בנויים בסגנונות עגולים. שווה לבקר לפחות מבחוץ. הפרלמנט האירופי מתכנס שבוע אחד בכל חודש. באותו שבוע קשה מאוד למצוא חדר במלון, כי לעיר מגיעים מאות צירים ועוזריהם. לפיכך, לפני שמגיעים לשטרסבורג רצוי לבדוק באינטרנט אם הפרלמנט מתכנס בזמן שאנו רוצים להגיע לשם.

אחת הדרכים הנעימות לטייל בשטרסבורג היא בהפלגה בסירות תיירים שמשייטות בתעלות שלה. במהלך ההפלגה יש הסברים על מה שרואים מסביב. אני ממליץ להתחיל את הטיול שלנו בהפלגה כזו, לסמן לעצמנו מה אנחנו רוצים לראות מקרוב ומבפנים, ואח"כ להגיע רגלית למקומות שבחרנו. כאשר אנחנו מגיעים לשטרסבורג עם ילדים כדאי לנסוע בעיר ברכבת הקטנה Mini Train שפוקדת את רוב אתרי התיירות. לחובבי אופניים יש מסלולי רכיבה בין האתרים, ואפשרות לשכור אופניים.

בכל המלונות ובלשכות התיירות אפשר לקנות "שטרסבורג פאס" Strasbourg PASS שמעניק כניסה חופשית למוזיאונים ולאתרים, והנחות בכל מיני מקומות ואטרקציות תיירותיות. חיסכון גדול. מומלץ!

מוזיאונים רבים נמצאים בשטרסבורג. המעניין ביותר ליהודים הוא "מוזיאון אלזס". בקומה השניה יש גם שני חדרים עם מוצגים יהודיים מחיי היום היום. יש שם קמעות מיוחדות שנהגו לשים מעל מיטת היולדת להגנה. אחד המוצגים המיוחדים הוא לוח גדול עם תפילה לשלום נפוליאון בעברית ובצרפתית, שכמוהו היו תלויים ברוב בתי הכנסת בשטרסבורג.

הכתובת: 23-25 quai Saint Nicola על גדת אחת התעלות.

בימים אלה חוגגים יהודי שטרסבורג יובל 60 שנה לחנוכת בית כנסת "השלום". הוא נמצא בתוך מתחם גדול. בית הכנסת ענק, שתקרתו גבוהה מאוד ומזכירה לנו את בית הכנסת הגדול בירושלים. האקוסטיקה מדהימה. בתפילת שחרית בשבת שומעים בבירור את החזן ואת המקהלה.

כאמור, 26 בתי כנסת ישנם בשטרסבורג, ובמחציתם מתפללים ב"נוסח אלזס" המיוחד. למעשה זה "נוסח ריינוס" שבו השתמשו משפחת קולונימוס שהגיעו עם הכיבוש הרומאי לפני כאלף שנה. ראשי הישיבות באזור זה של אירופה היו ממשפחת קולונימוס, ביניהם גם ראש הישיבה בורמייזה שבה למד רש"י. הנוסח שונה במקצת מהנוסח שאליו אנו מורגלים בישראל. הם לא אומרים "פיטום הקטורת", ולא אומרים וידוי 13מידות. אחרי תפילת שחרית הם מוסיפים מזמור פ"ג מתהלים, ואחרי תפילת ערבית הם מוסיפים פרק כ"ה בתהלים. בימי שני וחמישי הם מוסיפים פיוט בתפילת שחרית אחרי תחנון ולפני "שומר ישראל". יש להם "יוצר" מיוחד, והם אומרים פיוטים שאנו לא מכירים בשבתות מיוחדות, כמו שבת ראש חודש, חנוכה, 4 שבתות לפני פסח, שבת ברית מילה וכדומה. בחול המועד הם מניחים תפילין. בסליחות יש הבדלים רבים בינינו לבינם.

בתי הכנסת שבהם מתפללים בנוסח אלזס הם: ביכנ"ס השלום La Paix, המרכז (באותו מבנה), מנין עמי, עץ חיים, וולפישהיים, וFondation Eliza. בנוסח אשכנז רגיל מתפללים בבתי הכנסת: אמירה, עדת ישראל, חברים, ביהמ"ד ברכת יוסף, ולינגולשהיים. ויש גם בתי כנסת שבהם מתפללים בנוסח ספרד עדות מזרח: רמב"ם, ויילר, אספלנדה, חמדת שלמה, אשל, אורט, חפץ חיים, ובישהיים.

בתי הכנסת שבהם נמצא בכל יום מנין לתפילות שחרית ומנחה וערבית הם: מרכז, רמב"ם, עדת ישראל, מנין עמי, עץ חיים, חברים, אשל, חפץ חיים, ובימ"ד ברכת יוסף. בשאר בתי הכנסת מתפללים רק בשבתות וחגים.

בשטרסבורג חיו לפני השואה 10,000 יהודים, מתוכם כ-1,000 נרצחו בשואה. רוב היהודים השכילו לברוח בזמן. רובם לכפרים ועיירות בדרום צרפת, ומקצתם לארץ ישראל ולאמריקה. השנים שלאחר המלחמה היו שנים של שיקום הקהילה היהודית של אזלס. בשנים שלאחר המלחמה הוקם בשטרסבורג בית הכנסת המרכזי מחדש, בית ספר יהודי, בית ספר עקיבא, ובהמשך עוד מוסדות יהודיים רבים.

כיום אין טיסות ישירות מישראל לשטרסבורג, אלא רק בצ'רטרים. הרוצים לבקר בשטרסבורג חייבים לעבור בפריז, שאליה טסות חברות תעופה רבות. מביניהן אני ממליץ על חברת התעופה ASL שמחיריה כמו חברות לואוקוסט, אבל השירות והאוכל והכבודה הם כמו באל-על ואייר פרנס. מפריז אפשר להגיע בטיסת פנים או הרכבת או ברכב שכור.

(הצילומים באדיבות Office de Tourisme de Strasbourg et sa Region)

(הכותב היה אורח של לשכת התיירות של צרפת בישראל, ושל חברת התעופה ASL)