בבית האומנים בת"א נפתחה תערוכת ציורים ופסלונים של האומנית הדתית בברלי ג'יין סטוארט, תושבת לונדון. בתערוכה היא מציגה עבודות ממסע של 3 שנים לרומניה. סטוארט נוהגת בעשורים האחרונים לצייר בתי כנסת רבים ברחבי אנגליה ובמקומות אחרים באירופה. הפרספקטיבה שלה ייחודית בכך שהיא מציירת את בתי הכנסת מנקודת תצפית עליונה של עזרת הנשים. כעת היא עושה זאת גם ברומניה.
במסעה ביקרה האמנית בעיירה במחוז בוטושאני שממנה הגיעו סבא רבא שלה ומשפחתו. סבא רבא של סטיוארט היה נגר, מיומנות שעברה מדור לדור, גם כנראה קשורה לפסלי עץ שעשה, פסלים שהדימויים שהם מציגים דומים מאד לדימויי חיות וצמחיה המפוסלים על גבי הקברים בבתי הקברות היהודיים ברומניה שסטיוארט ביקרה בהם. גילוף בעץ הוא מסורת אמנותית רומנית שהשפיעה גם על סטוארט, ובחלק מעבודותיה היא משתמשת במצע עץ, שעליו היא חורטת ומקעקעת בעט חשמלית את ציוריה
בציוריה של סטוארט, כמו עמד הזמן מלכת. עם זאת נראה כי היא מצליחה לחבר בין אירועי העבר וההיסטוריה של רומניה – היסטוריה מקומית חילונית, דתית ויהודית, משפחתית ותרבותית-יידית – להווה. אפשר לראות בעבודותיה, אינטרפרטציה מקורית לקשר שלה עם שורשיה ממזרח אירופה ולדיאלוג המתמיד שהיא מנהלת עימם. בתי כנסת, חלקם פעילים וחלקם נטושים, מאכלסים לא מעט מן העבודות כסמן תרבותי, קהילתי ואמוני, ונמצאים במרכז הסביבה העירונית המתוארת.
בתערוכה החדשה נוכל לראות את התיאטרון היהודי בבוקרשט, בתי הכנסת, מבנים חילוניים, אורבניים וכפריים, כשהם שלובים אלו באלו ומעידים על השינויים החברתיים בקהילה ברומניה, על הקשר ההיסטורי ועל טראומות העבר של יהודי רומניה, שסבלו מפרעות ואפליה קשה עוד מהמאה ה-19, וחלקם הגדול הובלו למחנות ההשמדה ונטבחו במלחמת העולם השנייה.
העבודות מייצגות את חיי הקהילות היהודיות ואת תרומתם לתרבות ולכלכלה המקומית ברומניה, מן המאה ה-18 ועד ימינו. "אני מנסה להרכיב מרקם ציורי של החיים היהודיים שנשמעים ממנו צלילים של חיי עבר בהקשר מודרני", כותבת סטיוארט.
העבודה על גבי המצע יוצרת מעין נרטיב היסטורי על-זמני, קולאז'יסטי, הנשזר בתוך העולם הציורי שהיא יוצרת. היא מחברת תצלומים משפחתיים – אחד מהם תצלום מ-1880 של חתונתם של הוריהם של סבא וסבתא שלה ברומניה – להיסטוריה של יהודי רומניה שתרמו לפריחה הכלכלית במדינה עוד במאות הקודמות. תצלום החתונה נשזר בעבודת קולאז' ציורית, שהיא העבודה האישית ביותר בתערוכה.
עבר והווה דרים בכפיפה אחת בעבודות, העבר הוא נטול צבע ונסוג אל הרקע, ואילו ההווה ססגוני וצבעוני מאוד. כך למשל בציור A Jewish Story of Remembrance in Alba Iulia מתואר בית הקברות היהודי המודרני בעיר אלבה יוליה, שבו קבורים בני משפחת גלוק. ברקע העבודה בית הקברות מצויר בצבעוניות ססגונית על בד, ובקדמתה מתואר עברה של המשפחה על מצע פרספקס שקוף למחצה, שעליו סטיוארט חורטת-מציירת נרטיב על חיי בני המשפחה ותרומתם הגדולה לבית הכנסת ולקהילה בעיר.
בעבודה Sighet, The Light Beyond, Pyrography מתוארת סיגט, עיירה כפרית ופסטורלית בהרים, שבה בעבר היה השטעטל החסידי פעיל מאוד. בהווה מתואר אורח החיים החילוני יותר שהתפתח במרכז העיירה. אחד מתושביה של סיגט היה הסופר אלי ויזל, שביתו בעיירה הוא כיום מוזיאון. בעיירה זו נאספו היהודים והועברו למחנות ההשמדה. חלקי העבודה העוסקים בעבר נותרו כרישום קווי על מצע העץ החשוף, חסרי צבע, העבר כמו דוהה ומתמסמס כמו הזיכרון המתעמעם לא פעם, ואילו החלקים העכשוויים של העיר וחיי הקהילה בה נצבעים צבעים חיים וחזקים.
האוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ
הכתובת: בית האמנים – רח’ אלחריזי 9, תל אביב
הכניסה חופשית
צילומים: אילן בירן, דאנקן פיליפס
