ליהודי טשקנט יש מנהג יחודי בערב יום כיפורים. השמש עומד בפתח בית הכנסת כשבידיו שוט עשוי מרצועות עור של חמור ושל שור, והוא מגיש השוט לכל הנכנס כדי שיצליף עם השוט על גבו מעבר לכתפיו. זאת כדי לקיים את הפסוק ”יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו. יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן". מנהג זה גורם להם לזיכוך הנפש לקראת יום הדין הקדוש, ורק לאחריו הם מוכנים ל"תפילה זכה".

אנו נוהגים בערב ראש השנה ללכת לבתי הקברות לפקוד קברי הורים. יהודי טשקנט עושים זאת בתשעה באב.

מנהגים מיוחדים אלה גורמים לנו להפנות תשומת לב אל טשקנט, עיר הבירה של אוזבקיסטן. כיום זו עיר מודרנית עם 2.5 מיליון תושבים. זוהי העיר הגדולה ביותר במרכז אסיה הפוסט-סובייטית. עד לאחרונה היתה טשקנט העיר האוזבקית הראשונה שאליה הגענו, כי הטיסות מישראל היו רק אליה. אולם לאחרונה פתחה חברת התעופה קנוט שארק Qanot Shark קו טיסה ישיר מנתב"ג גם לסמרקנד.

טשקנט היא העיר העשירה באוזבקיסטן. זאת בגלל שכאשר מפעלי התעשיה הכבדה והמזון הסובייטים הופצצו במלחמת העולם השניה ע"י מטוסים גרמניים, הם העבירו את התעשיות הבטחוניות שלהם לטשקנט ומרכז אסיה להרחיקם מטווח המפציצים. בנוסף, בנו גם בתי חולים צבאיים בטשקנט, ורכבות-אמבולנס הביאו לעיר חיילים פצועים. רוב מנהלי המפעלים והרופאים היו יהודים. כיום ניתן לראות אנדרטאות המוקדשות לרופאים יהודים מימי המלחמה.

מבין ערי אוזבקיסטן, טשקנט פחות מעניינת לתיירים. בהשוואה לסמרקנד היפה, בטשקנט יש רק מעט מסגדים ומדרסות וארמונות מצופים בקרמיקה כחולה. פעם היו בה מבנים היסטוריים כמו כיכר רג'יסטאן בסמרקנד, או מגדל הקאליאן של בוכרה. אבל בשנת 1966 היתה שם רעידת אדמה שהרסה את רוב העיר. השלטון במוסקבה התארגן לפנות את השברים וההריסות, ולבנות את העיר מחדש בסגנון סובייטי מודרני. עם כבישים רחבים מאוד, ופארקים ירוקים ושדרות בכל העיר. כיום היא עיר נקיה מאוד ומטופחת, עם טיילת נעימה על גדות נחלים ותעלות, בצל עצים גדולים.

יש האומרים שאין לתיירים מה לראות ולעשות בטשקנט. לדעתי, זה נכון ולא נכון. נכון שיש פחות מה לראות לעומת סמרקנד ובוכרה, אבל לא נכון לעומת רוב הערים האירופאיות שבהן אנו מבקרים. הנה רשימת אתרים בטשקנט שכדאי לבקר בהם:

מתחם הזראט אימאם HAZRETI IMAM

המתחם שהיה המרכז הדתי של טשקנט מוקף בצריחים בגובה 50 מטר. הבנין הגבוה והיפה הוא מסגד Teleshaayakh. מולו ניצב מבנה צנוע שבו שוכנת מדרסה ברק חאן Barak Khan Madrasah. בתוכו נמצא ספר הקוראן העתיק ביותר כתוב על קלף. הוא מונח על טבלת שיש שחור ומכוסה בארון זכוכית. בכניסה לאולם אנו נדרשים לחלוץ נעליים. בחדר הסמוך שמורים עותקי קוראן ב30 שפות שונות, כולל בשפה העברית.

מדרסת קוקלדש Kukeldash היא המדרסה הגדולה ביותר ואחד המקומות ההיסטוריים המפורסמים ביותר בטשקנט. הבניין עדיין מהווה דוגמה יפה לארכיטקטורה אסלאמית

Bazaar Chorzu – שוק צ'ורסו

האטרקציה התיירותית לישראלים היא השוק שרובו בתוך מבנה עם כיפה ענקית, שמזכירה את בנין הסינרמה שהיה בתל אביב. הכיפה מצופה מבחוץ אריחי קרמיקה כחולים. מבפנים הכיפה יוצרת אקוסטיקה שמעמעמת את קולות הסוחרים. בתוך המבנה בעיקר מוצרי מזון. אני לא איש של קניות ושווקים כמו אשתי, אבל לשוק צ'ורסו הלכתי מכיון שזה גם אתר תיירות.

במרכז דוכני בשר ונקניקים, ולצידם דוכני גבינות ביתיות. הריחות שעולים מהם נמהלים זה בזה לניחוחות שיכולים להטריף אותנו. באזורים החיצוניים יש דוכני פירות וירקות, וגם דוכני חמוצים למיניהם שמעשירים את הניחוחות של השוק. כל המאכלים והחמוצים נעשו במטבחים ביתיים ולא במפעלים. יש שם כמה תנורי חימר שבהם אופים לחם מקומי טרי טרי. הריח שלו מטמטם. שימו לב במיוחד למלונים. יש מלונים ענקיים, גדולים יותר מהאבטיחים שלנו, וטעמם מתוק מאוד.

מוזיאון אמיר טימור

האמיר טימור הוא הגיבור הלאומי של האוזבקים, שהקים את האימפריה האוזבקית במאה ה15 מהודו ועד הים התיכון. הוא נחשב מייסד האומה. כשחבריי עסקו בקניות בצ'ורסו באזאר, אני לקחתי מונית למוזיאון אמיר טימור. מוצגים בו ציורים של האמיר, וחפצים אישיים שלו. יש בו גם עותק של קוראן, ודגמים של המסגדים החשובים בכל אוזבקיסטן. הכיפה הפנימית מצופה זהב. הארכיטקטורה החיצונית בצורה של כובע חורף של לוחמים אוזבקים, או כמו של שטריימל בסגנון חסידי רוז'ין.

פסל האמיר טימור

הכיכר המרכזית בטשקנט נקראת על שם האמיר טימור. בכיכר יש פסל ברונזה בגובה 7 מטר של דמות האמיר רוכב על סוס. הכיכר מוקפת גנים יפים ומאחוריה "מלון אוזבקיסטן" בסגנון סובייטי. יש בו יותר מ-250 חדרים הפרוסים על פני 17 קומות, ואומרים שמחדרי הקומות הגבוהות נשקף הנוף היפה ביותר בטשקנט.

בית הכנסת "בית מנחם"

היהודים התגוררו בשכונה מיוחדת שנקראת "מחלה". פעם חיו כאן עשרות אלפי יהודים, אבל עם פתיחת שערי בריה"מ בשנות ה70 עלו רובם ארצה. רק 112 יהודים נותרו כיום בטשקנט. הם מתפללים ומתכנסים בבית הכנסת 'בית מנחם' במרכז המחלה. הוא נחשב גם מעין בית חב"ד, אבל אין בו שליח קבוע. הרב השליח מגיע רק לחגים ולאירועים מיוחדים. בהעדרו, ממלא את מקומו הגבאי והשמש דימיטרי בקמן. התפילה בנוסח האר"י, וספרי התורה אשכנזים.

בכל יום יש פה מניין לתפילות שחרית מנחה וערבית. הגעתי לביקור לאחר תפילת שחרית, וראיתי 7 זקנים מעיינים בחומש, ואחד מהם עדיין עטור בתפילין. חלקם מגיעים "לשמה", ואחרים באים בגלל שאחרי התפילה מחלקים להם קופסת אוכל לארוחת בוצר. לצד אולם התפילה יש גם אולם גדול לקידושים ולאירועים, ומטבח. גם אנחנו יכולים להזמין מראש אוכל כשר מהמטבח הזה.

כדאי לשים לב למתקן העץ המיוחד (הסטנדר) שעליו מניחים את הסידורים בזמן התפילה. זה נראה כמו מעמד לקוראן אצל המוסלמים.

מאחורי אולם התפילה ובעזרת הנשים יש מוזיאון יהודי קטן ומרתק. בעזרת הנשים יש ארונות זכוכית שבהם מוצגות פרוכות רקומות בסגנון בוכרי, אחדות מהן בנות מאות שנים. יש שם גם חליפת חתונה רקומה בחוטי זהב שיוצרים מגן דוד ומנורת שבעת הקנים. מקסים!

בחדר אחר יש שולחנות זכוכית שבתוכם שופרות, מגילות, ומגוון תשמישי קדושה.

     

המימצאים שריתקו אותי במוזיאון הזה היו בשולחן שבתוכו ספרי לימוד חילוניים למתמטיקה ופיזיקה. אבל כשפותחים את הספר, רואים שזה סידור או מחזור ליום כיפור או שולחן ערוך. דימיטרי מסביר שהסובייטים אסרו להתפלל וללמוד תורה, אז יהודי טשקנט התחכמו והסתירו את ספרי הקודש בתוך כריכות של ספרי חול שיש בכל בית. זאת מחשש לעינא בישא של הקג"ב או של השכנים.

ראיתי במוזיאון גם ספר ביוגרפיה של סטלין ביידיש.

כיכר העצמאות

במרכז טשקנט נמצאת כיכר העצמאות, שנקראה "כיכר לנין" בתקופת השלטון הסובייטי. יש בה בריכות גדולות ובהן מזרקות מים. ביניהן 16 עמודי שיש שמחוברים בגשר שעליו פסלי חסידות המסמלים שלום, אנדרטת העצמאות, ופסל של אישה אוחזת תינוק, סמל המולדת.

הכיכר מוקפת חורשת עצים שבליבה אנדרטה לנופלים במלחמת העולם השניה. זהו ה"יד לבנים" שלהם. במרכז בריכה שקועה משיש, שבה דולקת אבוקת אש תמיד. בצד פסל גדול של אם שכולה מבכה על בניה.

בצד השני שתי גזוזטראות מקבילות. על הקירות יש נישות המוקדשות ל40 אזורים באוזבקיסטן. בכל נישה יש לוחות נחושת שאפשר לדפדף בהם כמו ספר, ועליהם חרוטים שמות החיילים שנפלו בקרבות. בסך הכל רשומים כאן שמות של 265,000 חללים, ועוד 35,000 נעדרים.

תחנות המטרו

בטשקנט נמצאות אחדות מתחנות המטרו היפות בעולם. רוב תחנות הרכבת התחתית מעוצבות ומקושטות כמו מוזיאון. הן מזכירות את הרכבת התחתית של מוסקבה. מקצתן אף יפות ממוסקבה, אך אינן מפורסמות כמו תחנות המטרו של מוסקבה. זאת בגלל שעד 2018 אסור היה לצלם את התחנות, שמיועדות להיות מקלט גרעיני. זה היה נחשב סוד צבאי, וכשהסתיימה המלחמה הקרה מישהו שכח לבטל את האיסור לצלם.

לכל תחנה יש נושא משלה. בתחנה ע"ש הסופר הלאומי שלהם, אלישר נבואי, אנו רואים בקירות ובתקרה פסיפסים בהשראת הספרים שלו. תחנה אחרת מוקדשת לכותנה שהיתה הגידול העיקרי של מחוז טשקנט. על הקירות פסיפסים בצורה של צמר כותנה, והנברשות בתחנה נראות כעלי כותנה לפני הקטיף. תחנת קוסמונאוט עוצבה בהשראת החלל. הקירות והגג בצבע כחול עמוק כמו השמיים, ויש עליהם עיגולים גדולים עם דיוקנאות קוסמונאוטים מפורסמים. חבריי מדריכי הטיולים אומרים ששווה לטוס לטשקנט אפילו רק כדי להסתובב יום אחד בתחנות המטרו שלה. (אגב, כרטיס נסיעה יומי עולה רק 15 סנט).

מרכז הפלוב

פלוב הוא המאכל הלאומי של האוזבקים לארוחת צהריים. מכינים אותו בתוך קערות ענקיות שנקראות קאזאן Qozon, והן בקוטר כמו גלגל של טרקטור. הן יושבות בתוך תנור שנקרא אויצ'וק, שתחתיו מבעירים אש. לתוך הקאזאן מכניסים אורז וחתיכות בשר בקר וכבש, מוסיפים פרוסות גזר ובצל ותבלינים שונים, ומחממים שעות ארוכות. בתוך סיר כזה מבשלים מאות מנות פלוב שנמכרות במסעדות, ובדוכנים על המדרכות. שווה לראות את זה אפילו שזה לא כשר בשבילנו. למי שרוצה לטעום בשר סוס, יכול לקבל גם פלוב עם בשר סוס, אבל במחיר יקר יותר למנה.

מגדל הטלויזיה

המגדל נמצא ליד מרכז הפלוב. גובהו 375 מטר, והוא במקום ה11 בעולם מבחינת הגובה. בקומה השישית יש מרפסת תצפית מקסימה שממנה נשקף נוף פנורמי של העיר. בקומה השביעית מעליה יש מסעדה לארוחה או לספל בירה. טיפ: בכניסה הם דורשים לראות דרכון.

מג'יק סיטי

אם אתם מגיעים לטשקנט עם ילדים, קחו אותם למתחם השעשועים החדש Magic City שמזכיר את דיסנילנד. במרחק כ300 מטר מהשער יש בריכה גדולה שמאחוריה מבנה שנראה כמו נלקח מציורי וולט דיסני. יש שם רחובות הולנדיים ציורים עם בתים בסגנון מגדל לונדון, בתים שוויצריים, ארמונות לוקסור במצרים, בתים ממוסקבה, וכיו"ב. הבתים אינם למגורים אלא לעסקים. בכולם יש מסעדות, גלידריות, בתי קפה, חנויות צעצועים או מזכרות, או חנויות ביגוד ומותגים. בבית לוקסור יש גם לונה פארק, ובאזור אחר יש אקוואריום. האזור יכול להעסיק את ילדינו יום שלם.

 

יהדות

יהודי טשקנט התחלקו לשתי קהילות, "הבוכרים" ו"האשכנזים". הבוכרים נחשבים המקומיים המיוחסים שחיים בטשקנט מדורי דורות. האשכנזים הראשונים הגיעו מרוסיה בתקופה הצארית בשלהי המאה ה19, כשברחו מהפוגרומים. הם היו המיעוט של הקהילה, עד מלחמת העולם השניה.

לפני פלישת הנאצים לפולניה וליטא ברחו מאות אלפי יהודים לצפון רוסיה. הם סבלו שם חרפת רעב, קור ומגפות. באותם ימים פורסם ספר רב מכר "טשקנט עיר הלחם" שמתאר את סוגי הלחמים שהיו בטשקנט שלא סבלה מהרעב. עשרות אלפים מהפליטים הפולנים נדדו דרומה לטשקנט בתקווה. רוב הפליטים החסידים התרכזו באזור ה'סטרי-גורד' (העיר העתיקה). כך הפכו האשכנזים לרוב מוחץ של יהודי טשקנט. הקהילה הבוכרית לא היתה מסוגלת להתמודד עם כמויות הפליטים החדשים, ונוצרו בקרבם רעב ומחלות. רבים מהם המשיכו לנדוד לסמרקנד.

גם צעירים יהודים גויסו למלחמה נגד הנאצים. כעשרת אלפים מהם נפלו בקרבות, ודור שלם של בנים אבדו לקהילה היהודית. יהודי אוזבקיסטן מטפחים את קבריהם ומצבותיהם בטשקנט ובערים אחרות ברמה של פנתיאון לאומי.

הקהילה היהודית בטשקנט מנתה כ50,000 נפש, שרובם עלו ארצה או היגרו לאמריקה לאחר פתיחת שערי בריה"מ בשנות ה70. הם נחשבים ציונים טובים. כבר במאה ה19 רבים מהם עלו ארצה והקימו את שכונת הבוכרים בירושלים. הם רצו לקיים את הפסוק מתפילת שמונה עשרה "ולִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְטַשְקֶנְט בְּתוכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיָן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין".

אמן!

הכותב היה אורח של משרד התיירות של אוזבקיסטן ושל חברת התעופה Qanot Shark