יש רגעים בחיים שבהם הלב מתמלא חמימות של זיכרונות ישנים, תמונות מטושטשות מעידן שבו הדמיון היה המלך, והצעצועים היו השער אל עולמות קסומים. מוזיאון "זמן צעצוע", שנפתח לאחרונה ביפו, הוא בדיוק כזה – מנהרת זמן שמחזירה אותנו אל ימי הילדות התמימים שלנו, רגע לפני שהעולם הפך דיגיטלי וציני כל כך.

במוזיאון מוצגים כאלפיים בובות ומשחקים מתוך האוסף הפרטי של ירון מינקובסקי, האיש שמוכר כאחד ממעצבי האופנה הבולטים בישראל, אך בליבו נותר תמיד אותו הילד שהביט בערגה בצעצועים של אחרים. המוזיאון שוכן בקומת המרתף של הסטודיו שלו, אבל בפועל זה מרתף של זיכרונות קולקטיביים, מרחב מלא קסם שמעורר געגוע.

"לכל ילד יש צעצוע שאבא שלו קנה בשביל עצמו"

המשפט הזה, שאומר ירון מינקובסקי, מהדהד בלב. כמה מאיתנו לא עמדו בפיתוי ורכשו לילדיהם את הבובה או המכונית שעליה חלמו בילדותם? המוזיאון הזה, עם כל השפע שבו, לא מיועד לילדים של היום, אלא לילדים של פעם. "הילדים חושבים שהם בחנות טויס-אר-אס ואינם מבינים את המשמעות" מסביר ירון, ולכן הכניסה לילדים אסורה. כאן, המבוגרים הם אלו שיכולים לשוטט בעיניים בורקות ולחזור אחורה בזמן, אל הרגעים שבהם צעצועים היו עולם ומלואו.

מי שנכנסים בין כתליו מרגישים שהם צופים בעולם הילדות הפרטי שלהם. אפשר לראות שם מבחר צעצועים ובובות של הזרבובים או של קישקתה וכדומה, שהיו מעין פסקול מוזיקת הרקע לתקופת הילדות שלנו. הצעצועים הם אנחנו. Toys are us פשוטו כמשמעו. אבל הילדים בימינו אינם מכירים את העולמות האלה. לכן, לדעתי ראוי להכתיר אותו בתואר "היכל הנוסטלגיה", במקום מוזיאון הצעצועים.

נוסטלגיה שמפעמת בלב

ירון ופזית מינקובסקי ערכו סיור לעיתונאים לרגל השקת המוזיאון לציבור הרחב. כשנכנסים בשעריו מרגישים שהזמן קפא. אפילו המזוזה על משקוף הדלת מחזירה אותנו לרגעי האושר הפשוטים של ילדותנו. היא עשויה ממתקן סוכריות FEZ , שבתוכו קלף כשר עם 'שמע ישראל'.

"גדלתי בראשון לציון בין פרדסים וחולות," מספר ירון, "בכל יום אחרי שיעורי הבית היינו יורדים לשחק ברחוב – קלאס, דודס, חמש אבנים, מחבואים, גוגואים, וכן הלאה. לא היו טלפונים, לא היה אינטרנט. צעצועים שווים היו רק למי שהיו לו דודים בחו"ל, שהיו שולחים לפעמים. כולנו היינו מסתכלים בקנאה על הילד ועל הצעצועים שלו."

הקנאה הילדותית הזו ליוותה את ירון גם בבגרותו, כשבמסעותיו בעולם כמעצב אופנה החל לקנות צעצועים לעצמו, מפצה את הילד שבתוכו על כל אותם צעצועים שהיו מחוץ להישג ידו. כך נוצר אוסף עצום, שמספר את סיפור ילדותנו דרך אינספור פריטים, מ"רגע עם דודלי" ועד בובות מגנט מתנשקות משנות החמישים.

היכל הנוסטלגיה של כולנו

בכל פינה מונח זיכרון. בין המדפים מוצגת היסטוריה חיה של צעצועי ילדות ישראליים. דמויות כמו קישקשתא, טלפלא, פיצי מטייל בארץ ישראל – כולן כאן, עוטפות אותנו בזיכרונות חמימים. לצידם ניצבים אוספים נוספים – בובות של דמויות אייקוניות מסדרות טלוויזיה כמו "כנפי הרעם" ו"כוח המחץ".

אוסף הצעצועים הזה התחיל לפני כ40 שנה מפריט בודד של "ראש זז", שאליו הצטרפו עוד חברים. לכן באזור הקדמי של המוזיאון מוצגות הרבה דמויות עם ראשים זזים. מולו אוסף של "בובות עַם ישראל" שהיו סמל סטטוס חברתי. הציגו אותם לראווה בסלון הבית. בחדר הבובות מוצגת גם עגלה בת יותר ממאה שנה, כי יש צילום עתיק של ילדה בתחילת שנות ה30 מוליכה את העגלה הזו. יש שם גם בובות משנות ה50 עם ראשים זזים ועם מגנט בשפתיים, שגורם להן להתנשק.

משם עוברים לבובות ברבי, שעשו מהפכה בצורת המשחק בבובות. "הילד בן 60" אומרת פזית מינקובסקי על בעלה. מידי פעם היא מתערבת בהדרכה, וירון אומר עליה "את הבובה הכי יפה פֹּה".

משם עוברים לחדר הפז FEZ. המוצר החל בשנת 1927 באוסטריה בתור מצית לסיגריות. אח"כ הסבו אותו גם לסוכריות. מרימים את החלק העליון, ויוצאת סוכריה. כשהמוצר הגיע לארה"ב בשנות ה30, הוסיפו צורה של ראש לחלק הנפתח עם הסוכריות. במשך השנים נוצרו אלפי ראשים מסוגים שונים, כמו מיס פיגי או סופרמן, ואפילו גל גדות. יצרו גם 'פז ענק' 'Fez Giant' שמראשו יוצאת חבילה שלמה של סוכריות. כך ייצרו ביפן גם 'פז מיני'. סביב הפזים נוצר שוק בינלאומי של אספנות.

גם בישראל יש קהילה של חובבי פזים. בשמחת תורה ה7 לאוקטובר הם עמדו לערוך כנס ציבורי. לקראת הכנס הכינה עבורם חברת פז מוצר עם שם ישראל והדגל שלנו, אבל הכנס בוטל. "התחייבנו להעביר את ההכנסות מהמוצר הזה לזק"א" מספר ירון. "הנהלת פז העולמית התרגשו מהמחווה, והודיעו שהם יכפילו את התרומה שלנו לזק"א". כעבור שנה הוציאו פז שעל ראשו כתוב "הלב שלנו שבוי בעזה".

געגוע שאין לו תחליף

הסיור בין המדפים הוא כמו דפדוף באלבום ילדות משותף. בהמשך רואים בובות ודמויות בהשפעת סדרות טלויזיה לילדים כמו 'מלחמת הכוכבים'. לידן מדפים עמוסים בובות של זמרים כמו אלביס ומרלין מונרו ואחרים. ואפילו מהסדרה 'פטי בו' משנות ה30 של המאה הקודמת. על כל אחד יש לירון סיפור שהוא מציג ברגש רב. דמויות כמו הזרבובים, 'כנפי הרעם', 'כח המחץ', ואחרים.

גם לישראל יש שם ייצוג. בובות מקוריות מהסדרה 'הצריף של תמרי', רגע עם דודלי, טלפלא, קרוסלה, החתול שמיל, ריצ'רץ', 'פיצי מטייל בארץ ישראל' ועוד סדרות שמחממות את לבבותינו ברגש נוסטלגי, אבל לילדים בימינו אינם אומרים מאומה.

לאחרונה נוספו עליהם דמויות בסדרת "גיבורי ישראל" בהשראת מלחמת חרבות ברזל. דמויות Action Figures של חיילים וחיילות עם אפוד צבאי ומיטב המדים והאבזור. "יום אחד הם יהיו שווים הרבה כסף לאספנים" מעריך ירון.

לצד כל אלו, יש פינה מיוחדת שמוקדשת לסדרה "חתיכת היסטוריה" של אסף הררי, עם דמויותיהם של מנהיגים ישראליים מהעבר וההווה.

כשעוברים ליד המדפים, אי אפשר שלא להרגיש צביטה של געגוע. יש כאן גם עדות לתרבות האספנות הישראלית – מפיות, מחקים, מחזיקי מפתחות – כולם חלק מאותם אוספים שאספנו באדיקות בילדותנו.

למרות השאפו הגדול לירון על שפע המוצגים שאצר בתערוכה, בולטים בחסרונם דוקא פריטים יהודים. ירון מינקובסקי שמתחשב כל כך בילדי ישראל החילוניים, התעלם מעולמם של הילדים הדתיים. מפתיע לגלות שאין במוזיאון סביבונים, חנוכיות, רעשנים, דגלים לשמחת תורה, או משחקי חגים אחרים. בין ספרי הילדים האייקוניים שמוצגים, לא טרחו להוסיף אפילו את "הסידור שלי", שהוא ספר הילדים הנפוץ ביותר בישראל (חצי מיליון עותקים נמכרו), שנמצא בכל בית דתי, ועליו גדלו הדורות האחרונים של ילדי הציונות הדתית. בכל גני הילדים של החמ"ד נוהגים להתפלל בו מידי בוקר. שיתפתי את ירון בתחושת פספוס קלה שמתגנבת, כאילו חלק מהנוסטלגיה של הציבור שלנו לא קיבל את מקומו הראוי. הוא הבטיח לתקן את התקלה.

חוויה שחייבים לחוות

המוזיאון של ירון מינקובסקי הוא לא רק אוסף צעצועים – הוא אוסף של זיכרונות, של רגעים יקרים שלא ישובו. כל מי שמבקר בו יוצא עם חיוך נוסטלגי על הפנים ועם לב מחומם מהתרפקות על העבר. ואם גם אתם מתגעגעים לימים שבהם צעצוע היה עולם ומלואו, זה המקום בשבילכם.

המוזיאון נמצא ברחוב יהודה מרגוזה 15 ביפו, בקרבת שוק הפשפשים. אין ביקורים פרטיים כמו במוזיאון רגיל, אלא רק סיור מודרך בקבוצות של עד 30 איש. ביקור יש לתאם מראש בדף האינסטגרם Toy Time. הכניסה בתשלום 90 שקלים לאדם. במוזיאון עורכים גם ימי הולדת ואירועי גיבוש.

לכו לראות בעצמכם, ומובטחת לכם חוויה שתיקח אתכם חזרה אל הילדות – בדיוק כמו אז, כשהיינו ילדים, והעולם היה פשוט יותר, תמים יותר, קסום הרבה יותר.