התשובה כתובה בפסוק: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (יא/לא). אור כשדים המקראית נמצאת בדרום מזרח טורקיה באזור מסופוטמיה עילית, קרוב לגבול עם סוריה. רבים מהציבור הדתי נהגו לנפוש באנטליה שממערב לאור כשדים, וממנה אנו יכולים לטוס בטיסה פנימית קצרה לטיול מרגש בעיר הולדתו של אבי האומה שלנו. (לא מומלץ לנסוע ברכב, כי הדרך בת כ950 ק"מ יכולה להימשך 10 שעות על כביש 90E).

אור כשדים נמצאת כיום בשטח העיר שַנְלֵאוּרְפָה (Şanlıurfa). זה שם חדש שנתנו הטורקים בשנת 1984 לעיר שנקראה עד אז אוּרְפָה (Urfa). זו העיר הגדולה ביותר במזרח טורקיה, וחיים בה יותר משני מיליון נפש, רובם כורדים. בכורדית היא נקראת "עירו של הנביא". האוניברסיטה של אורפה נקראת "חרן". באורפה גרו בעבר גם יהודים שנקראו "עדת האורפלים", שנחשבים צאצאי הגולים מיהודה בחורבן בית המקדש הראשון.

באזור העתיק של שַנְלֵאוּרְפָה יש מערה קדומה ובתוכה באר. המוסלמים מאמינים שבמערה הזו נולד אברהם אבינו. הנוצרים מאמינים שלתוך הבאר הזו הושלכה המגבת של ישו. לכן בתקופה הרומית בנו שם כנסיה. אבל כשהגיעו המוסלמים, הם הרסו את הכנסיה, ובנו על חורבותיה בשנת 1170 את מסגד אברהם שנקרא בערבית "ריזבאניה איברהים היילולה"(Rizvaniye Mosque).

מסגד זה נחשב אחד מהמקומות הקדושים ביותר לאיסלאם, כמו מערת המכפלה בחברון. תיירים מוסלמים מכל העולם נוהרים לעלות לרגל למסגד אברהם. אסור לצלם בתוך המסגד.

בקרבת המסגד נמצאת בריכת אברהם (Balıklı Göl). הבריכה מטופחת מאוד, ודגי קרפיון משייטים בה להנאתם. לבריכה הזו יש קשר גם למסורת היהודית.

בסוף פרשת נח (יא/כח) מביא רש"י מדרש אגדה שמספר שתרח, אבי אברם, היה סוחר בפסלים לעבודה זרה. בנו הקטן, אברם, הכיר כבר בילדותו באבינו שבשמים. יום אחד הילד אברם ניתץ את כל הצלמים שהיו בבית הוריו באור כשדים. תרח התלונן על בנו בפני נמרוד השליט.

המדרש מספר לנו: "נטלו ומסרו לנמרוד. אמר לו נמרוד: עבוד לאש! אמר לו אברם: ואולי אעבוד למים שמכבים את האש? אמר לו נמרוד: עבוד למים! אמר לו: אם כך, אעבוד לענן שנושא את המים? אמר לו: עבוד לענן! אמר לו: אם כך, אעבוד לרוח שמפזרת עננים? אמר לו: עבוד לרוח! אמר לו: ונעבוד לבן אדם שסובל הרוחות [שיש בקרבו רוח ונשמה]? אמר לו: מילים אתה מכביר. אני איני משתחוה אלא לאוּר. הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו, ויצילך הימנו" (בראשית רבה ל"ח/יג). נמרוד הורה להשליך את הילד אברם לכבשן האש. לפי המדרש אברם ניצל, אבל המדרש לא מפרט לנו כיצד ניצל.

חוקר היהדות ר' יצחק כרמלי גילה שהמוסלמים העתיקו מאיתנו את המדרש הזה, והוסיפו לו הפי-אנד משלהם. הם מאמינים שהאלוקים עשה נס לאברם והפך את האש למים, ואת הגחלים וגיצי האש הפך לדגים. לפי המסורת המוסלמית, המים שבבריכת אברהם הם המים מהנס שמתואר במדרש. הדגים בבריכה מקודשים בעיניהם, וחל איסור מוחלט לדוג אותם. על שפת הבריכה ניצבים דוכנים שמוכרים למבקרים צלוחיות קטנות עם מזון להאכלת הדגים.

במרכז אורפה מתנשאת גבעה שעליה יש שרידים של מבצר נמרוד. (זה לא 'מבצר נמרוד' ברמת הגולן ליד המושב נוה אטיב).

נמרוד היה נין של נח. כתוב בתורה "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרוֹד, הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל" (בראשית י/ח). כאשר גדל נמרוד הוא נהיה מלך בבל, והוא הקים את הערים אורפה ונינווה. נמרוד בנה לעצמו ארמון ומבצר באורפה, ששרידיהם קיימים עד היום. המקומיים קוראים לעמודים שנותרו במבצר "כס המלוכה של נמרוד".

בפרשת השבוע שלנו מסופר גם על מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, שבראשם עמד אמרפל מלך שנער. בגמרא כתוב שאמרפל היה נמרוד (עירובין נ"ג).

כתוב בפרשה שהמלכים כבשו את עמק הסידים ואת סדום, ולקחו בשבי גם את לוט. "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹושׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב" (יד/יד-טז).

ספר איוב בתנ"ך נפתח בפסוק "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ". ארץ עוץ היתה באזור חרן, שגם אורפה היא חלק ממנו. בספר איוב מסופר על שלשת רעיו, אליפז בלדד וצופר, שבאו לארץ עוץ כדי לנחם אותו. בספרי מטיילים מוזכר "הבית של איוב" באורפה. ניסיתי לאתר אותו, אך לא הצלחתי. אמשיך לחפשו.

אתר תיירות נוסף בעיר הוא גבעת פוטבלי Potbelly Hill, שם אנו רואים את שרידי העיר מהתקופה הניאוליטית, בשנים 9500 עד 800 לפנה"ס. במוזיאון לארכיאולוגיה ולמוזאיקה במרכז אורפה מוצג גם הפסל החשוב "אדם אורפה" (Urfa man) שמתוארך לשנת 9000 לפנה"ס.

המאכל המקומי הוא "קבב אורפה" שמכיל שום במקום בצל, עם כמויות גדולות של "אורפה ביבר" שנקרא גם "פלפל איזוט". זה פלפל צ'ילי חריף מיובש, שמוסיפים במטבח הטורקי לבשר ולמאכלים מלוחים.

יהדות באורפה

באורפה התקיימה קהילה יהודית במשך כ2,500 שנים, שמנתה בשיאה כאלף יהודים. בברית החדשה מסופר שבמאה הראשונה לספירה הגיע לעיר אחד מתלמידי ישו, השליח אדאי, והתארח בביתו של יהודי בשם טוביאס. בספר ההיסטוריה המוסלמי "דברי הימים של אֶדסה"  The old Edessan chronicle מהמאה ה6, כתוב שישנם בעיר שני בתי כנסת. בספר מוסלמי אחר כתוב שבשנת 825 השליט מוחמד איבן שאחיר החרים את בית הכנסת באורפה, והפך אותו למסגד.

יהודי העיר נקראו "עדת האורפלים". סידורי התפילה של יהודי אורפה שונים במקצת משלנו. הם מכילים רק את התפילות שחוברו ע"י התנאים בימי בית המקדש הראשון, אבל לא מודפסות בהם תפילות מאוחרות יותר שחוברו בתקופת בית שני ואילך. מכאן מסיקים החוקרים שיהודי אורפה הינם צאצאי הגולים מיהודה לאחר חורבן בית המקדש הראשון.

כנראה הקהילה היהודית באורפה היתה עשירה ומשגשגת. ניתן להתרשם כך ממה שנשאר מבית הכנסת הגדול של העיר. בין אתרי התיירות בעיר ישנו גם מסגד "סאאלאטין איובי ג'אמי". אין בו צריח של מסגד. במקור נבנה הבנין הזה להיות בית הכנסת הגדול של אורפה, ולפני כמאה שנים המוסלמים הפכוהו למסגד. מכך שהוא נקרא בית הכנסת "הגדול", ניתן להבין שהיו בעיר עוד בתי כנסת קטנים יותר.

בשנת 1832 נפתח באורפה תלמוד תורה, ובשנת 1840 נפתחה גם ישיבה, שהיתה שלוחה של הישיבה הגבוהה בבגדד בנשיאות ראש הישיבה חכם עבדאללה סומך. בין חשובי הרבנים באורפה היו חכם עזרא עבאדי שעיו, ורבי יעקב דואק "המקובל העילאי".

בסוף המאה ה19 פרצו באורפה פרעות של מוסלמים נגד הארמנים. למרות שיהודים לא נפגעו, העיר נהיתה מסוכנת גם למי שאינם מוסלמים. לכן רוב יהודי העיר עזבו אותה בשנת 1896, ועשו "לֶך לְךָ" לארץ ישראל, במסלול דומה לזה שבו הלכו אברהם אבינו ולוט. עשרות היהודים האחרונים שנשארו בעיר, נאלצו להתאסלם לפני כארבעים שנה.

בדרכם של יהודי אורפה לארץ ישראל הם התעכבו בעיר חאלב בסוריה, ומקצתם נשארו שם שנים רבות. ביניהם היה גם הרב הדיין יוסף שעיו, שנהיה מראשי קהילת חאלב, וכונה "רב רבנן", כלומר- הרב של הרבנים. בן-נינו הוא הרב המקובל יהודה עדס, שמשמש כיום ראש ישיבת המקובלים "קול יעקב" בירושלים. רוב האורפלים המשיכו במסע רגלי, והתישבו בירושלים ובטבריה, שבהן הקימו קהילות וישיבות ובתי כנסת שבהם התפללו בנוסח המיוחד שלהם.

למעלה: בית הכנסת האורפלי ברחוב בצלאל בירושלים . למטה: השלט מעל הכניסה

"שיכון המזרח" בראשון לציון נקרא בראשיתו "שכונת האורפלים". מדוע? חלק מיהודי אורפה החסונים שעלו לירושלים בשלהי המאה ה19, עבדו בבציר בכרמים שסיפקו ענבים ליקב של הברון רוטשילד בראשון לציון. בשנים הראשונות הם הגיעו לראשון לציון רק לעונת הבציר, ובסופה חזרו לבתיהם בירושלים. בשנת 1907 רכשה משפחת סולימן 7 מגרשים במזרח ראשון לציון מהאיכר יצחק מרקוביץ', והקימה שם את ביתה. בהמשך הזמינו עוד בני קהילתם האורפלית לבנות שם את בתיהם. כך נוסדה שכונת האורפלים. אח"כ הצטרפו אליהם תימנים שעלו ארצה בעליית "אעלה בתמר" (1882). השכונה התרחבה והפכה להיות מוקד התישבות, ושמה שונה ל"שיכון המזרח" בגלל מיקומה ביחס למרכז המושבה. בלב שכונת האורפלים פועל עד היום בית הכנסת האורפלי "מקור חיים", ומולו בית הכנסת התימני "יגיע כפיים". בין שני בתי הכנסת יש כיום גינת שעשועים ומדשאה. בביהכנ"ס מקור חיים מתפללים כיום בנוסח עדות המזרח בסידורים של "יחווה דעת". בדקתי.

חברת התיירות הדתית 'שי עולמי' הפיקו מסלול טיולים לאנטליה בעקבות נח ואברהם אבינו, שכולל גם יום אחד של ביקורים באתרים שנזכרים בכתבה זו. מקווים להפעילו לאחר תקופת הקורונה.

תולדות אור כשדים וסיפור העליה של הקהילה היהודית המקומית נרמזים גם בפסוק מתוך ההפטרה של השבוע: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ, וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ" (ישעיהו מא/ט). זכו יהודי אורפה שנבואה זו התקיימה גם בהם.