ביום חמישי הבא, י"ד סיון, יחול יום פטירתו של רבי חיים מוולוז'ין, ועבורנו זו הזדמנות לסייר בבלארוס במחוז מינסק בעיירה וולוז'ין, בעקבות חייו של רב חיים והישיבה שהקים.
מורשתו של רבי חיים מוולוז'ין לעולם היהודי אינה רק בספריו 'נפש החיים' ו'החוט המשולש', אלא יותר בישיבה המיוחדת שהקים בעירו. הוא עשה בה את הרפורמה הגדולה ביותר בחינוך היהודי עד ימינו.
בזמנו היה נהוג בעולם הישיבות "לעשות ימים" או "לאכול ימים".
מה זה?
הישיבות עסקו רק ברוחניות בבית מדרש, אבל ענייני הגשמיות היו זב"שם של תלמידי הישיבות. הם היו צריכים לדאוג לעצמם למקום לינה ולארוחות, ונאלצו לחזֵר על דלתות בעלי-בתים כדי לשנורר ארוחה או מיטה ליום אחד או לימים אחדים. מי שלא הצליחו להתעלק על היהודים המקומיים, נאלצו לישון על ספסל בבית המדרש או על הרצפה, והלכו לישון על בטן ריקה. זה לא רק לוגיסטיקה, אלא גם השלכות רגשיות עקב ביזיון תלמידי חכמים. ההתעסקות של התלמידים ב"לעשות ימים" גזלה לא מעט מזמנם, על חשבון לימוד התורה. בני הישיבות מצאו רמז בפסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים".
כך היה גם בישיבה של הגאון בוילנה, שם למד הבחור חיים איצקוביץ', הוא מיודענו חיים מוולוז'ין. הוא היה פריבילג יחסית לחבריו, והיה לו די כסף כדי לשכור חדר פרטי בוילנה. בהקדמה לביאור הגר"א על שולחן ערוך חלק אורח-חיים, מונים בני הגר"א את ר' חיים כראש וראשון לתלמידי הגר"א.
כאשר נפטר הגר"א בשנת תקל"ד (1774), התפזרו תלמידיו לכהן ברבנות ולהקים ישיבות משלהם. חיים איצקוביץ חזר הביתה לוולוז'ין, שהיתה עיירה יהודית תוססת. הוא הוכתר כרב העיר בגיל 25 בלבד. גם הוא התכונן להקים ישיבה, והוא החליט למנוע בישיבה שלו את ביטול התורה בגלל העיסוק ב"ימים". אביו של ר' חיים היה מולטימיליונר במושגי התקופה ההיא, ועושרו איפשר לבנו לממן ישיבה כלבבו. למרות זאת, הוא רצה לזַכות את הרבים, ופרסם מכתב גלוי אל "אוהבי התורה" בליטא, ובו קרא להרים את קרן לימוד התורה והישיבות.
"רֶבּ חיים" הקים בוולוז'ין את ישיבת 'עץ החיים', שהיתה הישיבה הראשונה בעולם שלקחה אחריות גם על הגשמיות של תלמידיה. כך נראה כיום בית המדרש של הישיבה 'עץ החים' בוולוז'ין:
צילום יהושע לוין
כשאנו מגיעים לוולוז'ין, יש לחפש אותה ברחוב הראשי, פְלוֹשֶט סְבָבּוֹדֶה (плошча свабоды), המסומן M7 באפליקציית וייז. הכניסה לחניה מרחוב קִירוֹבָה (вулца крава) או מרחוב נִיָאקְרָסוֹבָה (вулца някрасава).
רבּ חיים שכר עשרות חדרים ובתים בוולוז'ין על חשבונו הפרטי, לשכן את תלמידיו. למעשה, חדרים אלה היו מעין פנימיה מפוצלת של הישיבה. כך יכולים היו תלמידי ישיבת 'עץ החיים' להקדיש את כל זמנם לתורה בלי דאגות. ה"פנימיה" הזו היתה חידוש עצום בעולם הישיבות. רפורמה ששרי החינוך בממשלת ישראל יכולים רק לחלום עליה. עד היום, ברוב האוניברסיטאות בעולם אין מעונות לכל הסטודנטים, אבל בישיבת וולוז'ין היו כבר לפני 250 שנה.
חידוש נוסף בישיבת וולוז'ין היה שבבית המדרש שלה עסקו בתורה 24/7. קול התורה לא פסק בה אפילו דקה אחת. רב חיים הנהיג משמרות ללימוד תורה גם בלילות. חלק מהבחורים למדו עד חצות הלילה, ואחרים מחצות הלילה עד הבוקר. מכאן נולד המנהג של "מִשְמֶר" (במלעיל) בישיבות בני עקיבא, שבמסגרתו אחדים מאיתנו למדו תורה ביום חמישי במשך כל הלילה. את זאת תיאר תלמיד הישיבה, חיים נחמן ביאליק, בשירו 'המתמיד':
"רַק מִי אֲשֶׁר עָבַר עַל בֵּית הַיְשִׁיבָה
בִּדְמִי חֲצוֹת הַלַּיִל אוֹ בְדִמְמַת הַשַּׁחַר
וּבְעַד חַלּוֹן מֵאִיר אָזְנוֹ הִקְשִׁיבָה
קוֹל בּוֹדֵד יְשׁוֹרֵר, הַשֹּׁפֵךְ מְרִירוּתוֹ הַמְּתוּקָה, מְתִיקוּתוֹ הַמָּרָה
רַק הוּא הָבִין יוּכַל מַה מַּכְאִיב, מַה נּוּגֶה זֶה נִגּוּן הַגְּמָרָא".
עוד חידוש- בישיבת עץ חיים התלמידים לא שילמו שכר לימוד, אלא להיפך. הבחורים קיבלו מהישיבה "דמי שבוע", כסף לקניות ולבזבוזים. גודל הקצבה לתלמיד נקבע לפי גדלותו בתורה.
בחורים רבים רצו ללמוד בישיבת וולוז'ין בגלל הפינוקים האלה. לכן רֶבּ חיים יכול היה לברור את המצוינים מבין המועמדים, ומבין הר"מים שרצו ללמד בישיבה. בתוך זמן קצר מספר תלמידי ישיבת 'עץ חיים' הגיע ל300, כאשר בישיבות רגילות למדו רק 10-50 בחורים.
ראוי לציין שבנין הישיבה שאנו רואים כיום איננו המבנה המקורי שבנה רֶבּ חיים. הבנין היה בנוי מעץ עם גג קש, כמקובל באותה תקופה. הישיבה עלתה באש פעמיים, בשנים 1865 ו-1886, בשריפות ענק. אח"כ נבנתה מחדש מאבנים לבַנות. לכן הגויים המקומיים קראו לה "הבית הלבן" של היהודים. המיקום הנוכחי הינו מדויק, וגם הארכיטקטורה דומה מאוד.
מתחת בית המדרש בנו קומה למגורי ראש הישיבה ומשפחתו, אבל הגר"ח סלובייצ'יק עזב את הדירה הזו מהר. מתקרת העץ, שהיתה גם רצפת ביהמ"ד, נשמע רעש של פסיעות הבחורים למעלה. איך אפשר להירדם כך? לכן קומת המגורים הוסבה לחדרי מגורים לתלמידים, וכך נהייתה הישיבה הראשונה בעולם עם פנימיה.
הקיר הצפוני של הישיבה, שמתחתיו רואים את קומת המגורים שנבנתה לראש הישיבה
במהלך השנים נכנסה הישיבה לקשיים כלכליים. רֶבּ חיים הקים מערכת של שליחים שאספו תרומות לישיבה ברחבי הקיסרות הרוסית.
90 שנה היתה ישיבת ולוז'ין היחידה בעולם שפעלה במתכונת זו, עד שבעיר מיר נפתחה עוד ישיבה באותה שיטה. אחריה, נהגו כך רוב ישיבות ליטא וכל עולם הישיבות עד ימינו, כולל ישיבות בני עקיבא. קשה לדמיין את חיינו כיום בלי הרפורמה של רֶבּ חיים מוולוז'ין. לפני כעשר שנים הוחזר מבנה הישיבה לאיחוד הקהילות היהודיות בבלארוס (ИРО), לאחר שפעלה בו קונדיטוריה.
למרות שרֶבּ חיים מוולוז'ין היה "ליטאי", הוא לא היה "מִסְנָגֶד" (מתנגד לחסידות). להיפך! הוא ביקר את האדמו"ר הזקן של חב"ד, והיה בידידות עם האדמו"ר האמצעי, רבי דובער שניאורי. בנו של רֶבּ חיים, רבי איצהל'ה מוולוזי'ן היה בקשרי ידידות עם ה'צמח צדק', ויחד הם ניהלו קמפיינים מול הממשלה הרוסית למען עולם התורה.
הגאון מוילנה, רבו של ר' חיים, התנגד מאוד לתנועת החסידות, ועסקנים שונים בחשו במחלוקת ושפכו שמן על מדורת הסכסוך. יש סיפור שפעם הגיע מייסד חסידות חב"ד, האדמו"ר שניאור זלמן מלאדי, לביתו של הגר"א בוילנה, כדי לנסות ליצור שלום בעולם היהודי. מספרים שאשתו של הגר"א פתחה את הדלת, וכאשר האורח הסביר לה את מבוקשו, היא לא איפשרה לו להיפגש עם הגר"א. מספרים שהאדמו"ר הזקן אמר לה מבעד הדלת הסגורה: "עוד תראי שצאצאיכם יהיו חסידים שלי אפילו בדור עשירי". הדבר התגשם במציאות. יש לי ידיד בענף התיירות שהוריו משפחתו ליטאים, אך הוא חבדניק. כיום הוא מפעיל בדובאי עסק משגשג לתיירות דתית.
רבי חיים מוולוז'ין היה ציוני. הוא יזם את עליית תלמידי הגר"א החל משנת 1808. הוא לא עלה לארץ ישראל בעצמו, אך סייע לעולים. הוא שימש כסמכות הרבנית של היהודים הליטאים-אשכנזים בארץ ישראל, באמצעות כספי החלוקה והקמת "כולל הפרושים הכללי "אדרת אליהו". היתה לו השפעה רבה על היישוב הישן בירושלים.
בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 פעלו בישיבת וולוז'ין אגודות ציוניות, "נס ציונה" ו"נצח ישראל". אחד מראשי אגודת נצח ישראל היה התלמיד הצעיר חיים נחמן ביאליק. בתקופת לימודיו בישיבת וולוז'ין הוא כתב מאמר בעיתון "המליץ", וזה היה המאמר הראשון שפרסם ביאליק בחייו. בהמשך כתב ביאליק שירים נוספים בהשראת תקופת לימודיו בישיבת וולוז'ין, כמו ו"על סף בית המדרש" ו"המתמיד" ששורומנו מופיעים לעיל
רבי חיים מוולוז'ין נפטר לפני 203 שנה, בשנת תקפ"א (1821), ונטמן בבית העלמין היהודי של וולוז'ין. בית הקברות נמצא במרחק כעשר דקות הליכה מבנין הישיבה, במעלה רחוב יָנְקִי קוּפָּלֶה (янкi купалы). אם תעדיפו לנסוע ברכב או באוטובוס, הנסיעה רק ברחוב קירובה, כי הרחוב המקביל, ניאקרסובה, הוא חד סטרי בכיוון הפוך.
רחבת הקבר של רֶבּ חיים נמצאת במרכז בית העלמין בולטת בצבעה הלבן ובשטחה המרובע. שאר המצבות נמוכות יותר ומכוסות בצמחיה. בחורף האדמה מכוסה שלג עבה מעל גובה המצבות, וראיתי אנשים מועדים על מצבות מוסתרות תחת השלג. זהירות!
על מצבתו נכתב באקרוסטיכון על שמו:
חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים
בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים
נהי ובי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים
יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים
צעקת אראלים, נשבע רוח ה', נשא רוח חיים
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים
קדושה וענוה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים
זורח הוא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים.
אחרי מות רֶבּ חיים, מונה בנו, איצ'הל'ה, לעמוד בראש הישיבה, ואחריו הנצי"ב ורבי חיים מבריסק. בוגרי הישיבה השתלבו בצמרת העולם היהודי. ביניהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי לא"י. סבו של הרב קוק, הרב דוב בר יפה מטורץ. הרב שמואל מוהליבר, ממייסדי תנועת "חיבת ציון", מאבות הציונות הדתית. הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד המזרחי. בנו של ראש הישיבה הנצי"ב, הרב מאיר בר-אילן (ברלין), ממנהיגי תנועת המזרחי. ר' אריה לוין, ועוד הרבה תלמידי חכמים חרדיים וראשי ישיבות.
בין בוגרי ישיבת וולוז'ין ראוי להזכיר גם את ר' נתן מיליקובסקי, סבו של בנימין נתניהו, ואת אבי-סבו ר' אליהו אהרון מיליקובסקי. שהיה תלמידו המובהק של הנצי"ב. הוא כתב בזמנו על הנצי"ב: "כמו חיים עומדים המעשים והאנשים לנגד עיניי. וזה היה בהיות ההיכל על יסודותיו, ומקדש הקודש על מכונו, וכהן גדול הנצי"ב עומד ומשרת. אשרי עין ראתה כל אלה. ועכשיו מה? אין לנו אישים אלא אשם",,, המשפט האחרון נשמע כיום אקטואלי לצאצא שלו.
מעניין שהבוגר הידוע ביותר לא היה גאון בתורה. זהו המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, שהפך לדתל"ש.
ישיבת וולוז'ין נסגרה בשנת 1892 ברצף ארועים רלבנטי גם לימינו. השלטונות הרוסיים דרשו שבישיבה ילמדו גם לימודי ליבה. ראש הישיבה דאז, הנצי"ב, סירב להכניס לימודי חול, והרוסים סגרו את הישיבה שפעלה 113 שנה. בימינו, הפוליטיקאים החרדים משתמשים בסיפור זה לנמק את התנגדותם לכפיה של לימודי ליבה במוסדותיהם. אבל זה מיתוס ורק חלק מהאמת. יש גרסה אחרת לפיה הישיבה נסגרה בגלל שאחד הבחורים דקר למוות בחור אחר, במהלך ויכוח בין קבוצות. בנוסף, ראש הישיבה הסכים בסוף שבחורים ילמדו רוסית בבנין מחוץ לישיבה. עובדה שהישיבה נפתחה מחדש כעבור שנתיים, והרוסים לא דרשו שוב לימודי ליבה.
כאשר מגיעים לטייל בוולוז'ין, כדאי לבקר גם באתרי תיירות יפים בה. השכונה התחתית בנויה על גדות נחל "וולוז'ינקא", ומעליה השכונה העילית. רוב העיירה בנויה עד היום מבתי עץ.
מגדל הפעמון בככר המרכזית
רצוי לבקר גם ב'כיכר העיר' המקסימה שבפאתיה רואים מגדל פעמון וארמון ועוד מבנים מהמאה ה12. אבל רוב העיירה נבנתה בתקופת רבי חיים במאה ה19.
ארמון משפחת הגרף טישקביץ
הארמון המדהים והפארק של משפחת טישקביץ' משמש כיום מחנה צבאי סגור לקהל, וזה פספוס תיירותי. הגראף טישקביץ' היה מיודד עם ר' חיים מולוז'ין, ואף תרם עצים מהיערות שלו לבנין הישיבה. בתקופת המרד הפולני הסתתר הגראף טישקביץ' בבנין הישיבה, כשהוא מחופש לאברך. רצוי לבקר גם בשכונת "ארופזו", בה שכן הגטו היהודי בשואה. לפני השואה רוכזו בגטו כ3,500 יהודים. רק 12 מהם שרדו את השואה.
איך מגיעים לוולוזי'ן?
בדרך כלל היינו נוסעים לשם מוילנה. המרחק בקו אווירי הוא 104 ק"מ, והדרך אורכת כשעה ו-45 דקות. אבל מפרוץ מלחמת אוקראינה החלו בנקודות ביקורת הגבול בין ליטא לבלארוס לבדוק ביסודיות כל משאית, וזה גורם לפקק תנועה ארוך שיכול להימשך 7 שעות. בנסיעה האחרונה נשברתי אחרי כ3 שעות בפקק, והוריתי לנהג להסתובב ולהחזיר את הקבוצה לוילנה. כיום, האפשרות הנוחה יותר היא לנסוע ממינסק המרוחקת מוולוז'ין 75 ק"מ, באוטוסטרדות M6 M14.