שר התיירות, אסף זמיר, התפטר היום. הוא הודיע על כך ליו"ר מפלגתו, בני גנץ.

בפוסט שכתב בפייסבוק כתב זמיר:

”צו מצפוני לא מאפשר לי להישאר בממשלה שמונעת דה פקטו הפגנות נגד העומד בראשה. ממשלה שעושה הכל רק כדי לעצור את ההפגנות- גם במחיר של פגיעה אנושה בעסקים הקטנים ובעשרות אלפי האנשים שזהו מקור הפרנסה שלהם".

אכן, ממלכתיות במיטבה…

אסף זמיר כותב עוד: ״אני חרד למדינה. חרד שהיא על סף שבר מוחלט. וברור לי שזה לא ישתנה כל זמן שנתניהו הוא ראש הממשלה. לאחר ארבעה חודשים וחצי כחבר בממשלה אני קובע בצער כי משבר הקורונה על השלכותיו הנוראיות נמצא במקרה הטוב במקום השני בסדר העדיפויות של ראש הממשלה. השיקולים האישיים והמשפטיים הם אלה שעומדים בראש מעיניו של נתניהו. זה ניכר בכל צעד ושעל".

אדון זמיר, שמעיד על עצמו "אני חרד למדינה", נראה חרד יותר לחרדים. אסף זמיר לא שוכח לשסות ולהסית, ובפוסט שלו הוא ממשיך לסכסך בין אחים ומגזרים ולהאשים את החרדים, בכותבו "פעוטונים סגורים בשעה שתלמודי תורה חרדים פתוחים כרגיל". נמצאנו למדים שהדבר שהכי מטריד את כבוד המיניסטר זה לימוד תורה של תינוקות של בית רבן.

בהמשך הפוסט בפייסבוק כותב אסף זמיר: "תמיד האמנתי בנסיון להשפיע מבפנים, גם במחיר של ביקורת ציבורית, כל עוד האמנתי שתוצאות פעולותיי עושות הבדל, עושות טוב. אני כבר לא מרגיש ככה ולכן אחרי התלבטות לא פשוטה, החלטתי היום להודיע ליו"ר מפלגת כחול לבן על התפטרותי מהממשלה".

מה מתכוון זמיר כאשר הוא כותב "תוצאות פעולותיי עושות הבדל"? אילו פעולות הוא עשה?

ראוי לציין שככל הידוע לנו שר התיירות הנוכחי לא הצליח לעשות מאומה למען התיירות, ויש רבים שאומרים שהוא אפילו לא ניסה. אומנם התיירות גוועה בגלל משבר הקורונה, אבל בכל זאת היה עליו להתערב ולהשפיע בסוגיות כמו סגירת בתי המלון ונהלי פתיחתם מחדש, וגם בסוגיית סגירת השמיים. אבל בנושאים אלה הוא הניח למלונאים ולחברות התעופה להאבק לבדם, ורק נגרר אחריהם פעם אחת בלבד, כשהציע את תוכנית "מגן אילת". מלונאי אילת אומרים שהביצוע שלה מעורר תהיה, אם לא גיחוך.

בחודשים האחרונים שמעתי שוב ושוב מראשי התאחדות וגופים ענף התיירות שבממשלה הנוכחית אין להם עם מי לדבר, והם לא מצליחים להתקבל לפגישות בלשכת שר התיירות.

למעשה, הדבר המשמעותי היחיד שעשה משרד התיירות בתקופה זו היה העברת 300 מיליון שקלים לפיצוי ענף המלונאות. אבל בכירי המשרד טוענים שזו היתה יוזמה של המנכ"ל, עמית הלוי, ולא של השר. עוד הם אומרים שקודמו בתפקיד, יריב לוין, היה יודע להוציא ממשרד האוצר הרבה יותר.

כאשר נזכרים בפעילותו הנמרצת של שר התיירות הקודם, יריב לוין, מצטיירת תמונה של חידלון מצד שר התיירות המתפטר.

לזכותו יש לומר שהוא כיהן רק 4 וחצי חודשים בתפקיד, ולא הספיק ללמוד ולהתמקצע בתחום התיירות. גם יריב לוין החל לשווק את התיירות לישראל רק לאחר חצי שנה של כהונה שבמהלכה עסק בלימוד הענף ובהכרת הנשמות הפעילות בו.

גם בפיתוח שווקי תיירות חדשים מאיחוד האמירויות לא שמענו על פעילות של אסף זמיר. נראה כי סיטונאי התיירות בדובאי ובישראל פועלים בתחום זה בלי גיבוי ותמיכה של שר התיירות. לפיכך, בהתפטרותו נראה לנו שחסרונו לא יורגש.

רק בסופו של מנשר המשטמה הארוך של שר התיירות הוא מתייחס לתחום אחריותו, כאילו היה זה דבר שולי וחסר חשיבות. וכך הוא מסיים: "המאבק בקורונה העמיד את תעשיית התיירות במשבר הקשה בתולדותיה. יותר ממשברי האינתיפאדות והמלחמות. תיירנים, מלונאים, מדריכים, מסיעים ועוד נותרו ללא פרנסה. מאז שנכנסתי לתפקיד הקדשתי להם את הימים ואת הלילות. קיוויתי שאוכל ללוות אותם במסע הארוך אל השיקום והצמיחה. להם אני מבטיח שגם מחוץ לממשלה הם יישארו בלבי ובמחשבותיי ואסייע להם ככל שאוכל."

עת הזמיר הגיעה?

על זה יגיבו התיירנים והציבור הדתי… "ברוך שפטרנו!".