בתקופה עצובה זו לעם ישראל, המשורר אמנון ריבק נותן ביטוי שמיימי לרחשי הלב שלו, שכמעט כל אחד מאיתנו יכול להזדהות איתו. הנה שירו "דמעות של ירח וכוכבים":

 

אתמול בלילה הלכתי בשדרה..

היה קר ואפל ועצוב בלי ענן ..

הירח האיר באור מלא,

והכוכבים מסביבו מנצנצים כגחליליות..

 

ואצלי הלב מלא ברגשות..

עצוב בכל כמות של מידות..

טונות של מחשבות על חיילים שקופאים בקור..

על מנת שאנו נגדל את הדור ..

 

לילה קר ללא ענן ופתאום אני רטוב כמעיין ..

אין גם  כל סערה..

אין  אפילו לא ענן לרפואה ..

 

היתכן שרטוב מלחות חצופה ?

או אולי התחלה של סופה איומה ?

 

מבט קצר לשמים הקפואים,

הצבע שחור כמו בציורים..

שחור עמוק קודר ועצוב ..

 

מבט נוסף נתן לי תשובה..

זה הירח שמזיל דמעה..

 

כל דמעה בגודל כוכב..

מרטיבה את גופי עד לשד עצמותיו ..

השמים בוכים ללא עננים ..

אלו הכוכבים שאותנו מרטיבים ..

 

לפתע נשמעת לחישה שקטה ..

זה אנו שמעל צופים במלחמה ..

ובוכים בדמעות של שכינה עצומה ..

 

אנו רואים גיבורים נלחמים

על מנת שאתם .. כל ישראל אחים!

תשרדו לעולמים ..

 

הלו.. זה אני הירח שלוחש ..

הדמעות יורדות לי ואותך מרטיבות ..

שאני מפסיק אז הכוכבים בוכים ..

קשה לנו לראות את התמונות מהמרומים ..

 

אנו רואים חיילים גיבורים,

אבושים של ילדים קטנים…

שאת נפשם למדינה נותנים ..

על מנת שאתם ..

אתם..לא תשאו שינאה לשינאה

אלא רק אחדות ואהבה ..

 

ואנו צוות הירח והכוכבים..

כאשר נזכה לראות אחדות ואהבה ..

לא נמטיר עוד דמעות של עצב וחרדה ..

 

אלה נקרין את קרני השכינה

ולעם ישראל תגיע הגאולה