בתקופת השואה היה בהלסינקי, בירת פינלנד, מועדון של חיילי SS גרמניים במרחק כמאה מטר מבית הכנסת הראשי. בשבתות היו מגיעים לביהכ"ס יהודים עטופים בטלית, כדי לא לטלטל בשבת. הם עשו דרכם על המדרכה בין קציני הSS, שלא הורשו לפגוע בהם. מעניין מה הרגישו?

במלחמת העולם השניה שירתו בצבא פינלנד גם קצינים יהודיים. חיילים של גרמניה הנאצית סופחו לבסיסים פינלנדיים, ושירתו במחיצת החיילים הפינלנדים. היו יחידות גרמניות שעליהן פיקד קצין יהודי מצבא פינלנד. פעמים רבות נראו חיילים בצבא הנאצי מצדיעים לקצין יהודי. מעניין מה הרגישו?

במהלך מלחמת העולם השניה הציע הצבא הגרמני להעניק לשלשה קצינים יהודים עיטורי "צלב הברזל", על מעשי גבורה יוצאי דופן. מה הם הרגישו? הקצינים היהודים דחו בבוז את הצל"שים וסרבו לקבלם מידי הגרמנים הארורים.

האנדקטודות המוזרות והמרתקות הללו נראות כאבסורד דימיוני בתולדות השואה, אבל הן מאפיינות את הייחוד והשונוּת של יהדות פינלנד בעבר וכיום. בכותל חדר המדרגות העולות לבית הכנסת בהלסינקי תלויות מצבות זיכרון משיש ובהן שמות של חיילים יהודים ש"נפלו בעד המולדת", כאשר לחמו במלחמת העולם לצד הצבא הגרמני.

      

יהודי פינלנד לא סבלו מהשואה. גם כיום הם לא סובלים, ונראים נהנים מרמת חיים גבוהה. כך התרשמתי בטיול לארץ הצפונית המקסימה והקרירה הזו. הגעתי להלסינקי בשיא הקיץ, ביום שבו הודיעו ברדיו על גל חום ושריפות קוצים בישראל. אבל פה קר. אני לובש מעיל עור ועדיין קר לי.

שטח פינלנד גדול פי 18 משטח מדינת ישראל. אוכלוסייתה כ5.5 מיליון נפש. המדינה מכוסה יערות, וכ200,000 אגמים. באופן טבעי תעשיות מוצרי העץ דומיננטיות בפינלנד. למרות זאת פרסומה בעולם מגיע בעיקר בזכות חברת 'נוקיה'.

גיליתי בפינלנד אוירה ציבורית של עוינות ומשטמה לשבדיה השכנה.

למה?

במשך 700 שנה שלטה שבדיה על שטחי פינלנד, וניצלה את משאבי הטבע שלה. השבדים החשיבו את הפינלנדים "גזע נחות" בגלל שאינם "סקנדינבים טהורים", אלא מקורם בשבטים הונגריים. ואכן, השפה הפינית נשמעת לאוזנינו דומה להונגרית. הספורט הלאומי בפינלנד הוא הוקי קרח. תחרויות ספורט ואחרות בין פינלנד לשבדיה זוכות להתענינות לא פרופורציונלית, וכל נצחון נבחרת פינלנד על שבדיה הופך לחגיגה לאומית.

ברחוב הראשי של הלסינקי המוביל לכיכר המרכזית אנו רואים הרבה חנויות בגדים, רובן בבעלות של יהודים. גם הסופרמרקט השני בגודלו בעיר שייך למשפחה יהודית.

במרכז העיר נמצאת "כיכר הסנאט" הגדולה והמרווחת. במרכזה פסל של הצאר אלכסנדר השני, שגירש את השלטון השבדי. המקומיים מתבדחים ש"רק הציפורים אוהבות את הרוסים, בגלל שאפשר לחרבן על הראשים של פסליהם הרבים". הכיכר הזו שימשה גם אתר צילומים לסרטים הוליבודיים עם סצינות מ"רוסיה". המבנים בכיכר דומים מאוד לסגנון הבניה במוסקבה ובסנט פטרסבורג. כאשר האמריקאים לא הורשו להיכנס לרוסיה הקומוניסטית, הם בחרו בכיכר הזו כתחליף.

הכיכר מוקפת מצדדיה בבניינים גדולים ומרשימים, שכולם עוצבו בידי אותו ארכיטקט. הבנין הלבן מולנו הוא הקתדרלה העתיקה. הבנין הצהוב משמאלנו הוא בית הפרלמנט. נשים לב שבכל קומה יש חלונות בסגנון עיצוב שונה. בשנות ה80 כיהן בפרלמנט גם יהודי ששמו בן זיסקוביץ'. בפרלמנט של פינלד יש 200 מושבים. 40% מחברי הפרלמנט הן נשים. גם חצי מהממשלה הפינית. נשים בקבוצה שלנו אמרו "הלוואי עלינו".

הבנין מימיננו הוא האוניברסיטה של הלסינקי. אם לדייק, זה רק הפקולטה למדעי החברה. הפקולטות למדעי החיים עברו מכאן לכפר נוקיה.

בפינה אנו רואים בנין אפור ומשעמם, אך בעיני המקומיים יש לו חשיבות היסטורית. זה בית האבן הראשון שנבנה בפינלנד, וע"כ שרד את השריפות הרבות שהיו בעיר. פינלנד היא ארץ של יערות, ורוב בתיה היו עשויים עץ.

ליד בית האבן יש רחוב שבו יורדים לכיוון הנמל של הלסינקי, במרחק של כעשרה בתים. בחזית הנמל נמצאת כיכר השוק עם דוכנים ואוהלים. האוהלים הלבנים הם דוכני מזכרות לתיירים. האוהלים עם הגג הכתום מוכרים מזון, בעיקר פירות וירקות. המקומיים אומרים שהתותים בשוק הזה הם הטעימים ביותר בעולם. נסו בעצמכם.

בכל מקום בנמל מפוזרים פסלים של צבים מבטון. ואני תמה אם זה בגלל שפה הכל נע בעצלתיים ולאט כמו צב, או בגלל תחושת הבטחון האישי של המקומיים, כאילו יש להם שיריון של צב. הרבה שחפים מעופפים באזור הנמל, ורבים מהם צווחים בלי הרף. או אולי הם שרים לנו "הבאנו שלום עליכם".

על גבעה משמאל למזח הראשי של הנמל  רואים קתדרלה גבוהה עם קירות אדומים וגג ירוק שעליו פינות מוזהבות. זו קתדרלת אוספנסקי Uspenski, שבתוכה יש יצירות אומנות שמושכות תיירים.

בית העיריה ניצב על הטיילת מול הנמל. בנין בגוונים של תכלת ואפור.

אחד מאתרי התיירות בעיר הוא המצבה לזכרו של המלחין הלאומי יאנג סיביליוס. לצד פסל גדול קלסתר פניו, אנו רואים מעין עץ שענפיו עשויים מצינורות עוגב כנסייתיים. לפעמים, כאשר נושבת רוח חזקה "הפסל שר לנו", ומהצנורות בוקעים צלילי נגינה.

יהדות פינלנד

ההיסטוריה היהודית של פינלנד היא צעירה יחסית לקהילות יהודיות אחרות באירופה שנוסדו בימי הביניים. פינלנד היתה תחת שלטון שבדי במשך 700 שנה, והם אסרו על יהודים להתגורר בה. בשנת 1808 כבשה רוסיה את פינלנד וגרשה את השבדים. אך לא שינתה את החוק לגבי היהודים. לפי החוק הרוסי, חיילים משוחררים רשאים להישאר במקומות שירותם גם לאחר השחרור. הם מקבלים שטח קרקע שנקרא "קנטון", ולפעמים גם בית שהוחרם מהמקומיים. רוב החיילים היהודיים שהשתחררו, העדיפו לחזור למשפחותיהם ברוסיה. אבל היו ביניהם גם כאלה שהעדיפו לנצל את הפריבילגיה ולהישאר בפינלנד. "קנטוניסטים" קראו להם אז. מקצתם כבר היו בעלי משפחות, והשאר הביאו מרוסיה נשים יהודיות ולהקים משפחה כאן.

עד מהרה התארגנו היהודים הקנטוניסטים והקימו קהילה. בשנת 1917 זכתה פינלנד בעצמאות מרוסיה. אחד השינויים החשובים היה ביטול כל ההגבלות על היהודים, שהיו בתוקף עוד מהשלטון השבדי. יהודים ממזרח אירופה החלו להגר לפינלנד, והצטרפו ל"קנטוניסטים" וצאצאיהם. בנו בית כנסת שנחנך ב1906, ואח"כ הקימו גם 'חדר' ומקווה.

יהודי הלסינקי היו מהיחידים שלא סבלו בשואה במלחמה העולם השניה. יהודים התגייסו לצבא פינלנד כבר לפני מלחמת העולם, ושירתו במסירות את ארצם. האויבת הראשית של פינלנד היתה רוסיה, ששאפה להשתלט על שטחיה. כאשר הגרמנים החלו להילחם נגד הרוסים במלחמת העולם השניה, הזמינה ממשלת פינלנד את גרמניה להגן עליה מפני הרוסים. צבא פינלנד פעל יחד עם צבא גרמניה. חיילים גרמנים שירתו עם חיילים פינלנדים.

ב1943 שלחו הנאצים שתי אוניות להלסינקי לאסוף את כל היהודים, וביקשו מממשלת פינלנד להעלות עליהן את היהודים כדי להעבירם למחנות השמדה. נשיא פינלנד התנגד לזה בתוקף רב. בעיקר בזכות גיבורי מלחמה יהודים שהיו נאמנים לו. הנאצים נאלצו לוותר, וכך יהודי פינלנד ניצלו מהשואה.

אבל בין היהודים שהתגוררו בפינלנד בתקופה המלחמה היו גם פליטים שברחו ממקומות אחרים באירופה, ולא היו אזרחי פינלנד. הפינלנדים הסגירו כמה מהם לידי הגרמנים, ששלחו אותם לטאלין שבאסטוניה, ומשם לאושוויץ. כאשר נודע ששמונה מהם נרצחו באושוויץ, החליט נשיא פינלנד להפסיק להסגיר גם תושבים יהודים שאינם אזרחים.

אנדרטה לזכר שמונה הנרצחים הוקמה בגינה הציבורית שנמצאת מול המזח שבו עגנה האוניה שעליה הועלו בדרכם האחרונה. באנדרטה שעיצב והקים יוסף ורדי אנו רואים שני לוחות ברזל גדולים, ואבן מצבה מסיבית. על האבן חרותים שמות 8 הקורבנות היהודים, והפסוק "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב", בעברית, פינית, ובאנגלית. קשה מאוד לקרא את הטקסט. אנדרטה זו נחנכה בשנת 2000 בנוכחות ראש ממשלת פינלנד, שביקש סליחה מהיהודים. מאז נערך במקום טקס זיכרון בכל שנה ביום 6 לנובמבר, היום שבו נלקחו מהרציף הסמוך. הכתובת: Tahni Torni

בדרך לירושלים, ליד ליד אבו גוש, הקימו נוצרים פינים ישוב שנקרא "יד השמונה" על שם אותם יהודים.

בשנת 1979 נבחר בן זיסקוביץ' לנציג היהודי הראשון לפרלמנט הפיני. בין היהודים המפורסמים בפינלנד היו מקס יעקובסון, שהיה שגריר פינלנד לאו"ם ולשבדיה, ואף היה מועמד לתפקיד מזכ"ל האו"ם, הצייר סם ואני, והמוזיקאי סימון פרמט. השחקנית הראשונה בתיאטרון הלאומי היא סלע סלע. גיורת שהתחתנה עם החזן של הקהילה היהודית. כיום רשומים בקהילה היהודית בהלסינקי 1,300 חברים, מהם כ200 ישראלים. בעיר טורקו יש קהילה יהודית קטנה יותר. היתה קהילה קטנה גם בעיר טמפר, אך היא נמוגה.

בית הכנסת הראשי של פינלנד נמצא ברחוב 26 Malminkatu במרחק הליכה קצר מתחנת הרכבת הראשית. בית הכנסת מבצבץ בין שני אגפיו של מלון רדיסון ברחוב הראשי Runeberginkatu.  בנין בית הכנסת קדם למלון הפאר. כאשר הוגשו תוכניות הבניה למלון, התנגדה הקהילה היהודית בגלל שהבנין המתוכנן היה מסתיר את בית הכנסת ומאפיל עליו. לפיכך, החליטו לשנות את התוכניות ולבנות את המלון בשני אגפים לא צמודים, שלא יסתירו את בית הכנסת. כך זה נראה כיום:

באופן טבעי, קבוצות מטיילים דתיות מעדיפות לשהות בשבתות במלון רדיסון בגלל קרבתו לבית הכנסת ולמסעדה הכשרה בבנין הקהילה היהודית. כדי להגיע לבית הכנסת אנחנו חוצים את הלובי של מלון. קל לזהות את בית הכנסת לא רק בזכות את הכיפה האדומה שעל גגו, אלא בעיקר בגלל מצלמות האבטחה שמוצבות על גדר האבן ועל כל עמודי החשמל בסביבתו. בכניסה יש עמדת שמירה ממוגנת, ובתוכה מאבטחים ישראלים שבודקים את הדרכונים של המבקשים להיכנס.

זהו בית כנסת אורתודוקסי, אך מתפללים בו גם יהודים חילוניים ורפורמים, ואפילו ילדים גויים של ישראלים לשעבר שנישאו למקומיות לא יהודיות. רוב מתפללי בית הכנסת הם נכדים ונינים של אותם חיילים קנטוניסטים רוסיים.

כאשר נפתח השער אנחנו רואים מולנו רחבה ובה מתקן שעשועים למשחקי ילדים, ובנין של בית ספר. במתחם הקהילה היהודית פועלים גם בית ספר יסודי עד כיתה ט', גן ילדים, תנועת נוער, מקווה גדול, ומסעדה כשרה. במתחם הזה פועל גם אולפן לגיור. ילדי הישראלים וחלק מהנשים לומדים בו יהדות במשך שנה ושנתיים. כשהם מוכנים להיכנס ליהדות, מגיע מירושלים בית דין שבוחן אותם, ומגייר את מי שנמצאו ראויים.

הבנין הצהוב הישן יותר שמימיננו הוא בית הכנסת. לפני שנכנסים אליו אנו רואים על הקיר מצבת אבן שחורה לזכר קורבנות השואה. כאמור לעיל, יהודי פינלנד לא הושמדו בשואה.

עולים לקומה השניה ונכנסים לבית כנסת המשופץ. רצפת בית הכנסת עשויה עץ כמו בתחילת המאה הקודמת. בכמה מקומות חורקת רצפת העץ, והקולות מעצמים את תחושת הקדושה של המסורת העתיקה, תרתי משמע. גם הריהוט הוא עתיק, אך שמור ומתוחזק היטב. לפני כעשר שנים נערכו חגיגות וטקסים לציון 100 שנה להקמת בית הכנסת. אומנים המתמחים בשימור הורידו מהקירות את שכבות הטיח והצבע שנמרחו עליהם במשך השנים, עד שהגיעו לשכבה המקורית מתקופת חנוכת בית הכנסת. לפי זה צבעו את הקירות הפנימיים בצבע ירקרק-תכול.

אזור ארון הקודש ומעליו נצבעו בצבע כחול כהה, והעיטורים שמעליו שוחזרו בגוונים האורגינליים.

רב הקהילה הוא הרב ליצמן, ולצידו עובד בתיאום שליח חב"ד, הרב בנימין וולף. זה אחד המקומות באירופה שבהם לא הוקם בית חב"ד ולא קהילה חבדית נפרדת, כדי לא לפצל את הקהילה היהודית הקטנה פה. בנוסף, פועל בהלסינקי סניף בני עקיבא. השליחים של בני עקיבא מצליחים לגרום לצעירים רבים לעלות ארצה, או לפחות ללמוד בישיבות תיכוניות בישראל, או להתגייס לצה"ל. הפעילות המבורכת הזו היא לצנינים בעיני חלק מהדור המבוגר בקהילה, שחוששים מהתדלדלות הכוחות המקומיים הטובים ביותר. בקהילה יש גם קבוצה גדולה של חרדים.

בית העלמין היהודי שוכן במרכז העיר, בצמוד לבתי קברות נוצריים. הקהילה ביקשה להרחיבו, אך סורבה.

בפינלנד נמצאת הקהילה היהודית הצפונית ביותר בעולם. בקיץ יש בה "לילות לבנים", כלומר- לילות שבהם השמש איננה שוקעת בכלל, או שוקעת לאחר חצות הלילה. כאשר הייתי שם, השבת יצאה אחרי אחת בלילה. "הדרך היחידה לראות שלשה כוכבים, זה אם אני אתן לך אגרוף בעין" אומר המדריך אנדרה צווייג.

מנהג המקום זה לקבוע את השבת לפי הזמנים בירושלים. בשבת שהייתי שם, הדלקת נרות היתה ב7 וחצי, ומיד לאחריה תפילת קבלת שבת. אבל הם לא התפללו ערבית וקריאת שמע. אחרי תפילת קבלת שבת הלכו איש לביתו לארוחת שבת, ורק לאחר ברכת המזון התפללו קריאת שמע ועמידה.

החזן הראשי ואחד מראשי הקהילה הוא אנדרה צווייג. ישראלי במקור שהתחתן עם אשה פינית, וגר שם 26 שנה. ילדיו ונכדיו גרים בישראל, ולפני שנים אחדות הוא יצא לגמלאות וחזר ארצה. אבל מידי קיץ הוא חוזר להלסינקי להדריך תיירים ולהסביר את תולדות הקהילה היהודית המיוחדת הזו. למבקרים בהלסינקי אני ממליץ להזמין סיור בהדרכתו (054-7649077).

 

תודות לשגרירות פינלנד בישראל וללשכת התיירות של פינלנד על הסיוע בתחקיר להכנת כתבה זו.