בערב השבת האחרונה, 2 דקות לפני הדלקת נרות, פונה תיירת ישראלית אל הרב מאיר לסאוו, שליח חב"ד באורלנדו פלורידה, ומודיעה שהיא וחברי הקבוצה שלה יישארו לקידוש וארוחה קבלת שבת ותפילת ערבית.
מספר הרב לסאוו: "אני בשיא הלחץ, ומנסה לסדר דברים אחרונים לפני שבת. עד יום חמישי נרשמו מראש 35 איש לקידוש ולארוחת שבת. ביום שישי נוספו בצהריים עוד 20 איש. הכל כבר היה מבושל, השולחנות כבר נערכו, ופתאום היא צצה כך אחרי הרגע האחרון. ואני שואל את עצמי: למען ה', מאיפה אני יביא אוכל בכזו שעה?".
הסיפור הזה הוא דוגמה לחוסר הבנה בסיסי של התיירים הישראלים את המוסד שנקרא "בית חב"ד". כמעט כל שליח חב"ד נתקל לעתים בחוצפה של ישראלים עם דרישות לא הגיוניות. בקבוצת הווצאפ 'חו"ל מהודר' התקיים לאחרונה דיון בסוגיה זו, וחלק מהחברים העלו סיפורים מסמרי שיער. הנה דוגמאות:
קבוצה קטנה של אברכים ומשפחות השקיעו ממון רב על טיול לשווייץ. שילמו עבור טיסות, שכרו רכבים מפוארים, ובזבזו מאות דולרים על קניות בקניונים. אחרי כל זה החליטו על דעת עצמם שהם ילונו בבית חב"ד, כדי לחסוך כסף על מלון. זה לא התאים לשליח, ולכן ניסה לסדר להם מוטל לא יקר בקרבת בית חב"ד. הם התנגדו והתווכחו, ולבסוף נשארו בכל זאת בבית חב"ד, ואחד מאנשי הצוות של בית חב"ד נאלץ להישאר לישון איתם במקום בביתו.
אחד מסוכני הנסיעות חברי 'חו"ל מהודר' סיפר על לקוחה שלו, חרדית המקורבת לחסידות חב"ד, שחזרה ארצה מאירופה כשבפיה תלונה חמורה: "למה שליח חב"ד לא חיכה לי בשדה התעופה בנחיתה? למה לא אירח אותי בביתו? נאלצתי לשכור חדר בבית מלון ולשלם מכספי". הסוכן היה המום, בגלל שידע שהגברת נחתה בשעה 2 בלילה. הרי הוא מכר לה את כרטיס הטיסה.
יש בינינו זוגות דתיים שקונים טיסת לאוקוסט במחיר מציאה, ואז "מתעלקים" על בית חב"ד שידאג לכל שאר צרכיהם, ויעניק להם אוכל כשר, מדריך טיולים צמוד, ואפילו הסעות לאתרי תיירות. לא כל הישראלים כאלה, אבל גם 5% מהמבקרים בבתי חב"ד זה יותר מידי. לצערנו, ישנם בינינו מטיילים עם ציפיות לא ריאליות משליחי חב"ד ובתי חב"ד בעולם.
זו טעות גדולה!
בתי חב"ד משרתים בחום בשמחה ובאהבה כל יהודי בכל מקום בעולם. אבל יש אנשים שאינם מבינים את מהות השירות הזה. יש מעט אנשים מגיעים לבית חב"ד עם תחושת אדנות ועליונות של "מגיע לי!". אז, זהו שלא! לא מגיע לנו כלום. עלינו להבין שהשליחים לא חייבים לנו כלום, והם לא נמצאים שם בשבילנו. ואם בכל זאת הם מעניקים לנו שירות שאף תייר גוי לא זוכה לו, עלינו להכיר טובה. לא לבוא בדרישות, ולא להתלונן.
שליחי חב"ד מקבלים באהבה ובלב חם כל יהודי וישראלי. אבל מה הם באמת חושבים בליבם על אורחים שמגזימים?
ננסה לחשוב ולדמיין מה היינו אנחנו חושבים על אורחים שמגיעים לבקר אותנו, אך "מתנחלים" בביתנו ונשארים זמן ממושך יותר ממה שרצינו. ולא עוד, אלא אף דורשים שנאכיל אותם ואת ילדיהם ונסיע אותם לכל מיני מקומות? "נצלנים!" זה מה שהיינו חושבים עליהם. לכן, בל נופתע אם גם שליחי חב"ד (ובעיקר נשותיהם) חושבים כך על אחדים מאיתנו שמגזימים בדרישות.
מתברר, למרבה הבושה, שרוב "הנצלנים" וה"מתנחלים" הם דוקא מאנ"ש בציבור הדתי והחרדי. אנחנו זקוקים לאוכל כשר ולמנין ולמקווה. לנו אין הרבה ברירות לעומת מי שאינם שומרים מצוות. מטיילים חילוניים אוכלים גם טריפות במסעדות מקומיות, או בדוכני רחוב. אינם מניחים תפילין ואינם זקוקים למנין. אם בבית חב"ד אין להם פתרון, הם הולכים הלאה.
לפני שאנו באים בטענות ובדרישות, עלינו להבין שבתי חב"ד נפתחו לא למעננו. המטרה הראשית של בתי חב"ד היא לשמור על הגחלת היהודית בכל אתר, ולטפל ביהודים המקומיים. "האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים". לא בתיירים מזדמנים שמטיילים בעולם. אפילו לא בבני נוער בטיול אחרי צבא. עם כל הכבוד לנו, אנחנו לא בראש סולם העדיפויות שלהם. הפוקוס שלהם לא יכול להיות מוקדש כל העת רק לתייר שהגיע ליומיים. בחלק מהערים שבהן יש הרבה סטודנטים ישראלים ויהודים, יש שליח מיוחד לסטודנטים (כמו בבוקרשט). במוקדי תיירות של הרבה ישראלים, לפעמים ממנים שליח מיוחד לתיירים (כמו איה נאפה).
כאשר הרבי השישי, הריי"ץ, הקים את מוסד השליחות של חב"ד, הוא כיוון שגם בקהילות קטנות ונידחות יהיה אוכל כשר, יתארגנו לתפילות במנין, יהיו בעלי קריאה וחזן, יקימו מקווה טהרה, והכי חשוב- יהיו שיעורי תורה לפי רמת ההבנה של כל יהודי. זאת כדי לקרב את היהודים לאבינו שבשמיים, ולהקטין את סכנת ההתבוללות במקומות מרוחקים. המשימות האלה עומדות בראש מעייניהם של השליחים. יותר מ4,700 זוגות שליחים פועלים כיום ברוח זו ברחבי העולם. רובם נמצאים במקומות שאינם יעדי תיירות בכלל.
בבתי חב"ד נערכים להציע ליהודים אוכל כשר בחדר אוכל או במסעדות מקומיות. זה מחייב לוגיסטיקה לא פשוטה. לכן עלינו להזמין מראש כדי לאפשר להם להתארגן. לשליחים יש לא מעט הוצאות, ועלינו לשלם על הארוחות שאנו אוכלים. חלק משליחים שראיינתי, סיפרו לי בעצב כי ישנם אורחים מאנ"ש שמסתלקים במוצאי שבתות מבלי לשלם. אוי לַבּושה!
לרב מאיר לסאוו מאורלנדו, שאיתו פתחנו כתבה זו, יש עצות תכליתיות: "כשאתם מתכננים טיול; אתם סוגרים מלון, טיסות ואטרקציות חודשים מראש, אז למה לא להרים טלפון גם לבית חב"ד להזמין מקום?
אנחנו בני אדם, ובאמת שמנסים לעזור וברוב המקרים בהתנדבות מלאה, בלי לבקש כלום. מקסימום עלויות שעולה לנו לעשות את הארוחה (להזכירכם, אוכל, מלצרים, להחזיק מקום, מנקים. כל אלו עולים המון כסף). אז למה אתם לא יכולים לתאם איתנו?! למה לגרום לנו את הכאב-לב שאנחנו לא יכולים לארח אנשים ברגע האחרון?
אז כדי שיהיה קל יותר, לפני שאתם מתכננים חופשה באורלנדו, צרו איתנו קשר, וננסה לעזור בכל תחום".
אני נוהג להיפך. לפני כל פעם שאני מגיע לעיר בגולה שהמנין היחיד והאוכל הכשר זה בבית חב"ד, אני מתקשר מראש להזמין ארוחות, וגם שואל האם השליח צריך משהו מהארץ. למדתי מפי שליחי חב"ד שאירחו אותי בעבר, כי לפעמים חבילת נרות חנוכה שעולה לי בארץ 3 דולר, שווה בעיניהם הרבה יותר מ100 דולר על אירוח זוגי לשבת. ערב ליל הסדר האחרון הבאתי מהארץ לבית חב"ד במנילה 40 ק"ג מצות. בית חב"ד שילם עבור המצות, אבל אני שילמתי עבור המשקל העודף במטוס. פעם הבאתי לשליח חב"ד במלטה חבילה גדולה עם מאות כיפות מודפסות שהוא הזמין ממפעל בארץ. לשליח בקטלוניה העברתי מנשא לתינוק. אני שמח על ההזדמנות שהם מעניקים לי להיות שותף למצווה. ועל ארוחותיי אני משלם תמיד.
פעם היה מקובל לומר "בכל מקום שיש קוקה קולה יש חב"ד". כיום זה כבר לא נכון. כיום ישנם בתי חב"ד גם מקומות רבים שקוקה קולה לא מגיעה אליהם.
