חברת התעופה ארקיע נפרדת מהמטוס הברזילאי הראשון שלה, אמברייר Embraer E195. המטוס הזה, עם אות קריאה 4X-EMA, נכנס לשירות בשנת 2008. הוא משמש את החברה בעיקר לטיסות קצרות ובינוניות בתוך ישראל וליעדים קרובים בים התיכון. במשך כ18 שנה הוא צבר יותר מ30,000 שעות טיסה בישראל, וכמעט 30,000 המראות ונחיתות (Aircraft Cycles).
אם שעות טיסה הן כמו קילומטרז’ של רכב, אז סייקלים הם כמו מספר הפעמים שפתחת וסגרת את הדלת בכוח. גם טיסה של 12 שעות לתאילנד וגם טיסה של חצי שעה לאילת, נחשבות סייקל אחד. מטוסים כמו Embraer E195 בנויים מראש לעולם של הרבה סייקלים. טיסות קצרות, קפיצות אזוריות, נחיתות והמראות בלי סוף.
כעת מסיים מייק-אלפא את תפקידו, ויפורק לחלקי חילוף לשני אחיו הממשיכים לטוס בארקיע.
אבל נראה שגם יומם יגיע.
בארקיע מסבירים שגריעת מטוסי האמברייר היא חלק ממדיניות ייעול התפעול של החברה. בארקיע מעדיפים להפעיל רק סוג אחד של מטוסים, והם בחרו במטוסי איירבוס. הפעלת סוג מטוסים נוסף מחייבת הערכות לוגיסטית לרכישת חלקי חילוף וכלי עבודה ייחודיים לכל סוג מטוס, וגם הכשרת טכנאים בהתאם.
בענף התעופה הישראלי היו שזקפו גבות כאשר מנכ"ל ארקיע לשעבר, גדי טפר, בחר דוקא מטוס מתוצרת חברה ברזילאית לא כל כך מוכרת. כתבי תעופה כתבו אז שכאשר חושבים על ברזיל, רוב האנשים מדמיינים קרנבלים או כדורגל. לא מטוסים. אבל התברר שזו היתה בחירה טובה ליעדים של ארקיע באותה תקופה.
ה- E195 הוא כמו הספורטיבי הקטן והחכם של משפחת המטוסים: לא ענק שמפחיד אותך בגודל, ולא מיניאטורי עד שאתה שואל “זה מטוס או אוטו עם כנפיים?”. יש בו מקום ל-120 נוסעים, אבל עם נוחות שמרגישה כמו ספה טובה במרפסת
E195 של ארקיע הוא שילוב של יעילות, נוחות וסטייל. מטוס שמרגיש “ביתי” גם כשאתה מרחף באוויר. לנוסעים הוא עושה את הקסם של טיסה קצרה או בינונית בישראל לעניין נעים ולא מלחיץ. טייסים דווקא אוהבים את המטוס הזה, ומכנים אותו "מטוס סולח" (על טעויות של הטייסים). אני מעיד מניסיוני שה-E195 מרגיש נמרץ, קליל, כמעט כאילו הוא רוקד בין העננים. לא מטוס מפלצת, אלא חבר טוב שמחזיק אותך בצורה יציבה, עם חיוך ברזילאי עדין. יש לו הגה שנראה ומרגיש כמו כידון של אופניים.
בסופו של דבר, מטוסים לא באמת נעלמים. הם רק מחליפים תפקיד. מייק־אלפא לא ימריא עוד מעל הים התיכון, לא יבריק בשמש של נתב"ג ולא “ירקוד” בעננים, אבל חלקים ממנו ימשיכו לטוס בבטן, בכנף או בלב המכני של אחיו. זה לא סוף דרמטי, אלא פרישה שקטה, מקצועית, כמו שמתאים למטוס שעשה את עבודתו בלי רעש מיותר.
בעידן שבו הכול נמדד ביעילות, אחידות וטבלאות אקסל, ה-E195 ייזכר כפרק קטן אך חכם בהיסטוריה של ארקיע: בחירה אמיצה, קצת אחרת, שהתגלתה כמדויקת לזמנה. וכשמטוס יורד מהשמיים אחרי שלושים אלף סייקלים, אפשר לומר עליו דבר אחד פשוט: הוא לא ביקש מחיאות כפיים. הוא רק רצה לנחות עוד פעם אחת בשלום.
יהי זכרו ברוך.
