לאחרונה חנכה חברת התעופה ארקיע קו ישיר לסרילנקה. זה מעורר ענין בגלל שזה הקו הארוך ביותר של החברה. הצטרפתי לטיסת הבכורה IZ641 בתחילת פברואר.
חנוכת הקו לסרילנקה תוכננה לחודש נובמבר, ונדחתה בגלל המלחמה. טיסת הבכורה המריאה ב6 לפברואר. אנשי תעופה אמרו שעוז ברלוביץ, מנכ"ל ארקיע, לקח הימור מסוכן, בגלל שסרילנקה איננה יעד פופולרי לישראלים, במיוחד בתקופת מלחמה. אבל נראה לי שזה היה סיכון מחושב נכון, ולא "הימור". כשנסגרו דלתות המטוס והסתכלתי סביבי, ראיתי שהמטוס די מלא.
לפני הטיסה שאלתי את עוז איך זה שכוכב אחד מעז?… הוא השיב: "נוסעים רבים רכשו כרטיסי טיסה לפני המלחמה, ורצו לטוס ולא העדיפו החזר. כאשר החלו לשחרר מילואים, הם פנו אלינו שוב. החלטתי להפעיל את הטיסה".
למטוסים צרי גוף של איירבוס ובואינג יש בד"כ טווח טיסה של עד 5 שעות. הם מיוצרים לטיסות בין ערים באמריקה ובאירופה. בישראל, רק ארקיע מחזיקה בצי מטוסי Airbus 321neo LR. LR זה ראשי תיבות של Long Range. יש בהם מיכלי דלק גדולים יותר שמאפשרים טווח טיסה של עד 8 שעות, ארוך יותר מכל שאר המטוסים הישראלים צרי הגוף. למעשה, ארקיע היתה החברה הראשונה בעולם שזכתה לקבל ממפעל איירבוס מטוסים מדגם זה. השתתפתי בטקס קבלת הפנים למטוס הראשון בנובמבר 2018, אך עד עתה לא זכיתי לטוס במטוס מדגם זה.
בתוכנית המקורית הטיסה היתה אמורה להימשך 6 שעות בנתיב ישיר מעל סעודיה ועומאן. אבל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל אוסרת עומאן על מטוסים ישראלים לטוס במרחב האווירי שלה. הנתיב העוקף את עומאן, שבו משתמשת גם חברת אל על בטיסותיה למזרח, הוא מעבר לטווח הטיסה של מטוסי האיירבוס של ארקיע. לכן מטוסיה עושים חנית תידלוק באיי סיישל.
הצ'ק אין בנתב"ג עבר חלק וזריז. בקשתי לבצע צ'ק אין מוקדם ולרכוש מושבים בשורת יציאת חירום או בשורה הראשונה שבהם מרווח גדול לרגליים. אבל התברר שמושבים אלה נחטפו כבר. דיילות הקרקע לא ניסו לגבות קנסות על משקל עודף, וזו היתה הפתעה נעימה. כרבע שעה אחרי שנכנסנו לטרמינל כבר עברנו לאזור בדיקת הדרכונים.
ברחבה לפני דלפקי צ'ק אין בטיסת ארקיע לסרילנקה ראינו אריזות של גלשני גלים רבים. ידוע שסרילנקה התברכה בחופים עם גלים גבוהים, שמושכים חובבי גלישה מכל העולם. גם מישראל. לפי כמות הגלשנים שעמדו לעלות לבטן המטוס, נראה לי שבחופי סרילנקה יהיה… געפילטע ביץ'.
ליד דלפקי הצ'ק אין הלכו נערמו משטחים גדולים של גלשנים ארוזים בברזנט וניילון. לקחו אותם לבטן המטוס לא בסרט נע רגיל למזוודות, מחשש שיינזקו בדרך למטוס. מנכ"ל ארקיע, עוז ברלוביץ, מאפשר לנוסעים להעלות לתא המטען גלשנים, תמורת מחיר משקל עודף Over Weight של 100 דולרים בלבד. אחת הדיילות שאיתה פטפטתי בטיסה אמרה לי שזה מחיר מסובסד, נמוך מהמחיר המקובל בחברות תעופה אחרות. להערכתה, הסבסוד הזה לא יימשך זמן רב, וגם ארקיע עוד תתיישר לפי התעריפים המקובלים.
זמן ההמראה המתוכנן היה 00:30. הבורדינג החל ב11:45. תחילה הוזמנו נוסעי מחלקת הפרימיום, ולאחריהם שאר הנוסעים. הבורדינג עבר מהר, והדיילות בפתח המטוס האירו לנו פנים בחיוכיהן. הפּוּשְבֶּק pushback (דחיפת המטוס מהשרוול אל אזור החניה) היה בדיוק בזמן, כאילו אנחנו בשווייץ.
נכנסנו למטוס נקי ומצוחצח, והריפוד יפה בצבעיו ואיננו מרופט כלל. לא כמו שניתן לצפות ממטוס בן 6 שנים. בתוך המטוס יש שורות של שלשה מושבים מכל צד, עם מעבר ביניהן. על כל מושב מונחת שמיכה, מקופלת בתוך שקית ניילון.
קבלנו מושבים בשורה 5 והתיישבנו. בהמשך התברר שזו אחת השורות הגרועות במטוס. ארבעת השורות הראשונות מוקדשות בטיסות לסרילנקה למחלקת פרימיום. לאחר ההמראה הדיילות באו להתקין וילון הפרדה בין מחלקת הפרימיום למחלקת התיירים. תלו את הוילון הזה מול האף שלי, והקטינו עוד את המרווח בין השורות, שגם כך לא היה גדול מידי.
הרווח בין השורות הוא 76 ס"מ, והמרווח לברכיים הוא 30 ס"מ. מדדתי. זה כמו במטוסי 737 צרי גוף של אל על. זה טוב יותר מהרווח בוויזאייר שנותנים רק 71 ס"מ או בריטיש איירווייז שאצלם המרווח 73.5 ס"מ. רוחב כל מושב בארקיע הוא 46 ס"מ, כמקובל בחברות אירופאיות, חוץ מKLM שרוחב המושב שלהם רק 43 ס"מ. אז מבחינת הרחבוּת ארקיע נמצאת במקום טוב באמצע. יש לזה חשיבות אקוטית בטיסות ארוכות של 10 שעות, למרות שבטיסות קצרות של כשעתיים לרודוס או בלגרד זה חסר משמעות.
כל משענת מתכווננת אחורנית למצב של שינה. יתרון נוסף, הכרית במשענת יכולה להתקפל למצב שהיא תומכת בראש משני צדדיו, דבר שמייתר את הצורך בכרית טיסה.
על המשענת מול כל נוסע יש שקע להטענת טלפונים או טבלטים. כמו כן יש מדף מתקפל שעליו ניתן לשים את הטלפון, ולצפות בסרטונים שהוכנו מראש. במטוס זה לא היו מסכי טלויזיה. אבל היו תכני בידור של סרטי הוט שבהם ניתן היה לצפות בטלפון הפרטי של הנוסעים, באמצעות מערכת הווי-פיי של ארקיע.
זמן קצר אחרי ההמראה חילקו לנו "ארוחת ערב". זו לא היתה "ארוחה" אלא כריך רוסטביף חם. טעים מאוד, אבל מאכזב בכמות ובהגשה. נשארתי רעב. אחרי שראיתי שגמרו לחלק לכל הנוסעים, הלכתי למטבחון בירכתי המטוס, ושאלתי אם אפשר לקבל עוד מנה. הדיילות נתנו לי ברצון.
במטוס זה של ארקיע יש 220 מושבים במחלקה אחת בלבד. אבל בקו הארוך לסרילנקה ארקיע חידשה "מחלקת פרימיום". אין בה מושבי פרימיום כמו בחברות תעופה אחרות, וגם הרווח בין השורות אינו גדול יותר. ההבדל בין מחלקת פרימיום למחלקת תיירים הוא בכך שהמושב האמצעי ריק, וכך לנוסעים במחלקה נוח יותר.
יתרונות מחלקת הפרימיום על מחלקת התיירים הן בתור נפרד ומקוצר לצ'ק אין, ולאחריו אפשרות כניסה לטרקלין. בנוסף, נוסעי הפרימיום מקבלים ארוחות נורמליות, ערכת נוחות, יין ושתיה חריפה, וזכות לכבודה במשקל גדול יותר בחינם. עבור הפינוק הזה נדרשים הנוסעים לשלם תוספת של 300 דולר לכרטיס הטיסה. זה הזכיר לי את הפסוק מתפילת עלינו לשבח "מוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם, וּשְׁכִינַת עוֹז [ברלוביץ] בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים".
חלק מהמושבים במחלקת הפרימיום בטיסה שבה טסתי היו תפוסים ע"י טייסי ארקיע שאמורים להחליף את הצוות בסיישל, וטכנאי מוטס.
כעבור פחות מ6 שעות טיסה הודיע הקברניט במערכת הכריזה שאנו מתחילים הנמכה לנמל התעופה בסיישל. מנהלת השירות הכריזה ששלטונות סיישל דורשות לרסס נגד חיידקי קורונה כל מטוס נוחת, לכן דיילות יעברו וירססו את תא הנוסעים "אבל אין מה לחשוש. הריסוס עדין ואינו מורגש. לא משאיר ריח ואינו גורם לעיטוש". וכך היה.
לפנות בוקר נחתנו בסיישל, ועם פתיחת הדלתות נכנסו פקחים מקומיים לבדוק את הריסוס. הדיילת הראתה להם את הבקבוק וטפסים שונים, והפקחית צעדה במעבר עד אמצע המטוס לבדוק אם אכן רוסס. רק אחר כך הותר לנוסעים לרדת, ולצוות חדש לעלות למטוס. בערך 35 איש ירדו מהמטוס לחופשה בסיישל. הנוסעים שיעדם סרילנקה נשארו במטוס עוד פחות משעה, כאשר בחוץ משאיות דלק מתדלקות את המטוס שלנו.
בהמתנה שם הבנתי את החוכמה של מנהלי ארקיע. כדי לצמצם סיכונים, הם חיברו שני יעדים -סרילנקה וסיישל- וכך הבטיחו תפוסה גדולה יותר של מושבים בטיסה.
המטוס המריא מסיישל בערך ב7 בבוקר, ונחת בקולומבו כעבור 3 שעות וחצי. רוב זמן הטיסה עברה עלי בשינה. לפנות הנחיתה הגישו לנוסעים "ארוחת בוקר". גם הפעם כריך גבינת מוצרלה עם רוטב עגבניות. וזהו. לא התלהבנו. בתא על המשענת היה תפריט של מאכלים וממתקים ושתיה חריפה בתשלום נפרד, אבל ויתרנו.
הטיסה IZ640 בחזרה מסרילנקה לארץ היתה אמורה להמריא בשעה 6 אחר הצהריים. הבורדינג היה מוקדם וזריז, והפושבק היה בשעה 5:35. פעם ראשונה בחיי שטיסה מַקדימה ולא מאחרת. הטיסה היתה די מלאה.
שוב נחתנו לתדלוק בסיישל, שם עלו על המטוס עוד כ60 נוסעים. המטוס התמלא עד אפס מקום. סיכה לא ניתן היה להכניס. למזלי, בטיסה חזרה הושיבו אותנו בשורת יציאת חירום. אני קורא לשורה זאת "מחלקת עסקים של העניים". זה עולם אחר מבחינת הנוחות. יש מקום מרווח מאוד לרגליים, וגם קל מאוד לפשוט אותם קדימה לצורך שינה.
הטיסה שלי בארקיע עוררה ענין אצל ישראלים שפגשתי בסרילנקה בבית חב"ד בוליגמה ובחופי ארוגם ביי. מתברר שרובם הגיעו לסרילנקה דרך דובאי. טסו עם פליי דובאי עד דובאי, שם החליפו מטוס ועברו למטוס של חברת אמירייטס מדובאי לקולומבו, בירת סרילנקה. אחרים הגיעו בטיסת קונקשן עם חברת התעופה אתיופיאן, ואחד סיפר שהגיע בקונקשן דרך הודו.
בשיחה, הכל הסכימו שהכי כדאי לטוס לסרילנקה עם ארקיע. משלוש סיבות:
- המחיר הזול של ארקיע, פחות מ900$ לעומת יותר מ1,000$ בפליי דובאי (זה משתנה מיום ליום).
- היתרון הגדול יותר מהמחיר זה בטחון הגלשנים. רבים מביאים גלשנים ועוטפים אותם באריזות שונות, בד"כ ברזנט מרופד. אבל הגלשנים היקרים עלולים להינזק כאשר הסבלים בנמלי התעופה מורידים מהמטוס, מעמיסים על עגלה, ומעלים אותם למטוס אחר. יתכן גם שהם מעמיסים על הגלשנים מזוודות כבדות וארגזים. כל העברה כזו של גלשנים מגדילה את הסיכון לנזקים. בארקיע הגלשן נשאר בבטן המטוס במשך כל הטיסה.
- זמן הטיסה בארקיע קצר יותר מכל חברות התעופה האחרות. חניית התדלוק בסיישל נמשכת כ45 דקות. אבל לטיסת המשך בדובאי יש להמתין שעות אחדות, ולטיסת המשך מאדיס אבבה יש להמתין 7 שעות וחצי.
כאשר יתייצבו היחסים עם עומאן, והיא תחזור לאפשר לנו לטוס במרחב האווירי שלה, זמן הטיסה עם ארקיע יתקצר ל6 שעות, וכנראה גם המחיר ירד לסביבות 600 דולרים.
כיום מפעילה ארקיע טיסה שבועית אחת מנתב"ג לסרילנקה. לאור הצלחת הקו הישיר כבר מתכוננים להגדיל את התדירות לשתי טיסות שבועיות לקראת חג הפסח.
המסקנה האישית שלי: לטוס לסרילנקה עדיף בארקיע, ומי שיכול להרשות לעצמו לשלם תוספת 300$, כדאי מאוד ליהנות ממנעמי מחלקת הפרימיום בטיסה הארוכה ביותר של החברה.