רובנו נטוס בשנים הקרובות לטייל במִינֶרָל ווֹדִי שבהרי הקווקז הרוסי. מינרל וודי זה אזור תיירות עולמי ותיק, שלאחרונה עולה גם על מפת התיירות הישראלית. יש שם שפע של מעיינות מרפא, אטרקציות ואתרי נוף, שנסקרו בהרחבה בכתבה אחרת באתר זה. ובכן, יש מינרל וודי גם אתרים יהודיים שתיירים דתיים יגלו בהם ענין:
1. המרכז הקהילתי היהודי "גאולה"
-
בשנים האחרונות הולך ונבנה מרכז קהילתי גדול מאוד, שכבר כיום פועל בו בית הכנסת החדש והגדול של מחוז סְטַבְרוֹפּוֹל. כיום מתקיימים בו מידי יום תפילות שחרית מנחה וערבית. מבנה בית הכנסת עדיין לא הושלם. השלד והקירות קיימים, אבל אין עדיין טיח והקירות אינם צבועים. הרצפה אינה מרוצפת, אלא מכוסה בPVC. על הקיר הפונה לכיוון ירושלים –הכותל הדרומי- פרוסה כרזת PVC ענקית שעליה צילום של הכותל המערבי כמעט בגודל טבעי. היא בגובה של 3 מטר ואורכה כ30 מטר, לכל אורך הקיר. מעליה קירות לא מטויחים, ובתקרה יש כיפה גדולה. התקרה גבוהה מאוד, ומזכירה לנו את בית הכנסת הגדול בירושלים.
זכיתי להתפלל שם שבת אחת. היהודים המקומיים מתפללים בנוסח ספרדים עדות מזרח. רובם מתפללים מסידורים "חזון עובדיה" המוכר לנו, ומקצתם מתפללים מסידורים מיוחדים שלהם. בסידורים 
אלה ראיתי את הטקסט בעברית, מתחתיו התפילה בעברית כתובה באותיות רוסיות קריליות (טרנסליטרזציה). מתחת לזה מודפס תרגום של התפילה לרוסית, ומתחתיו תרגום שלה לג'והורית, השפה של יהודי הקווקז.
ליהודי הקווקז יש גם מנהגים מיוחדים. בתפילת שחרית לשבת הם פותחים את ארון הקודש ואומרים תפילה "ויהי בנסוע" כמונו. אבל אח"כ אינם מוציאים מיד את ספרי התורה, אלא כל הקהל נעמדים מול ארון הקודש הפתוח, והחזן אומר מי שבירך לחיילי צה"ל. בתוך זה הוא מוסיף את הפסוק "ויחזירם בתשובה שלמה", וממשיך "וישלח ברכה והצלחה…" וגו'. אח"כ החזן אומר מי שבירך לחולים, כאשר כל אחד מהקהל מכריז את שם החולה שיש להתפלל לבריאותו או בריאותה. רק אחר כך הם מוציאים את ספרי התורה, וממשיכים בתפילה כמונו.
הכתובת: Palbemiro Tolbyatti 85
- המקווה החדש והחדיש
בקומה התחתונה של המרכז הקהילתי נמצא מקוה טהרה. נשיא הקהילה, אהרון מרדכי, מציין בגאווה שזה המקווה היפה ביותר בכל רוסיה. אני מעיד שהוא צודק. בסמוך למקווה יש חדר רחצה גדול ומפואר, ולפניו חדר המתנה יפה. בינתיים פועל רק המקווה לנשים. אבל בחדרים הסמוכים יבנו בקרוב גם מקווה לגברים, ובחדר אחר מקווה לכלים. במאה השנים האחרונות לא היה מקווה בקווקז. הנשים היו הולכות לטבול בנהרות, גם בחורף הקר. שברו את הקרח, ונכנסו פנימה. היו קוראיים לזה "קוֹבָהוֹ" שפירושו "מי תכלת".
- בית הכנסת הישן
בפִּיֵטִיגוֹרְסְק נמצא עוד בית כנסת ישן שבו מתפללים רק בשבתות. רוב המתפללים מבוגרים וזקני הקהילה. פעם פעלו בקווקז הרוסי עשרות בתי כנסת, אבל רובם נסגרו כאשר מרבית המתפללים עלו ארצה בגל עליה בתחילת שנות ה90. בית כנסת זה הוא היחיד שהמשיך לפעול כל השנים.
- הישיבה הגבוהה
לאחרונה הוקמה ישיבה גבוהה בפיטיגורסק. לומדים שם כ30 בחורים בגילאי 18-30, רובם מקומיים ואחדים מהם ישראלים. בנין הישיבה נמצא בסמיכות לאנדרטת הנצחון של הצבא הרוסי במלחמת העולם השניה, ובקרבת הפארק הגדול על שפת האגם בפיטיגורסק. בבית המדרש מתקיימות מידי יום תפילות מנחה וערבית, שבהן מצטרפים לבחורי הישיבה גם יהודים מקומיים ותיירים. כדאי לבקר שם, אבל לא בקבוצות גדולות, כדי לא לפגוע בפרטיות של בחורי הישיבה.
לישיבה זו יש קשר גם לתיירות דתית. תלמידי הישיבה עברו גם קורס הכשרה למשגיחי כשרות, ומקצתם נמצאים בתקופה זו בישראל בקורס מתקדם למשגיחי כשרות. אחד מחברי הקהילה הבולטים הוא רוני מרדכי, ישראלי לשעבר, שהוא בעלים של חברת תיירות בשם Rway. חברה זו מעניקה גם שירותי קרקע לסיטונאי תיירות מישראל ששולחים קבוצות למינרל וודי, ומארגנת בתי מלון וטיולים. בין בתי המלון הרבים במינרל וודי יש גם אחדים שמכשירים את המטבח או את חלקו עבור קבוצות תיירים שומרי כשרות. עבודות הכשרת המטבח וההשגחה על הטבחים מתבצעות על ידי תלמידי הישיבה המקומית.
עד הקמת הישיבה נשלחו אחדים מצעירי הקהילה המקומית לישיבת לייקווד בארה"ב. הרב והמנהיג היה הרב יניב נפתלייב. לאחר שהקים את הישיבה הוא חזר ארצה בתום כהונה ארוכה, וכיום הוא חי בעכו, ומנהיג את הקהילה הקווקזית בכל ישראל.
- קבר אחים מהשואה
כ20,000 מיהודי פיטיגורסק נרצחו בשואה. הפלישה הגרמנית לרוסיה החלה באזור הקווקז. הנאצים אספו את יהודי העיר, וריכזו אותם בשטח בית חרושת גדול לזכוכית בפאתי העיר. לא שלחו את היהודים למחנות, כמו במדינות אחרות במזרח אירופה. הנאצים רצחו את היהודים במקום. במחוז סְטַבְרוֹפּוֹל ישנם מספר קברי אחים ענקיים. באחד מהם נקברו בין 7,500 יהודים ל11,000 נפש. קברי האחים מסומנים בשילוט. בתקופה זה עובדים ראשי הקהילה היהודית גם על הקמת אנדרטה ומצבה מכובדת על קבר האחים הגדול. היא תיראה כך:
- בית טרומפלדור
יוסף טרומפלדור נולד וגדל בפיטיגורסק עד שהתגייס לצבא הרוסי. יהודי העיר גאים בו ובפעולותיו למען הגנת הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. רוני מרדכי (בן דוד של נשיא הקהילה), מחפש בעיר את בֵּיתו של יוסף טרומפלדור. הוא מתכוון להציב עליו שלט הולם, ולהביא לשם תיירים ישראלים.
- המוזיאון היהודי
במרכז הקהילתי "הגאולה" עומדים לפתוח מוזיאון יהודי, שבו יציגו תמונות בחיי היהודים בקווקז, אירועי השואה באזור זה, וגם יציגו את יוסף טרומפלדור ומורשתו. המוזיאון יהיה בקומה השניה של המרכז, בהמשך לעזרת הנשים של בית הכנסת. המקום כבר מוכן, אבל לא נפתח. בתקופה זו עדיין עובדים האוצרים על איסוף מוצגים ותמונות שיוצגו במוזיאון. נשיא הקהילה, אהרון מרדכי, מעריך שהמוזיאון יפתח לקראת הקיץ הקרוב.
"חיידר" בית ספר מהמאה שעברה וליל סדר משפחתי
8. בית הקברות היהודי
במחוז סטברופול יש 3 בתי קברות יהודיים. השיטוט ביניהם יכול ללמד אותנו על ההיסטוריה היהודית במקום, ועל סגנונות מעניינים של מצבות.
מומלץ לשראלים לבקר לפחות באחד מבתי העלמין היהודיים, משתי סיבות: ראשית, להתרשם מההיסטוריה היהודית כפי שמשתקפת ממצבות מהמאות הקודמות. שנית, להתרשם מהגודל העצום של בתי הקברות שמעיד על גודל הקהילה היהודית במאה הקודמת. הביקרו זה נתן לי תחושה של צפיה ב"חזון העצמות היבשות" של יחזקאל הנביא. אלא שבימינו מי שמחיה את העצמות האלה הוא נשיא הקהילה, אהרון מרדכי.
מנהגים ומאכלים
ליהודים ההרריים יש מנהגים ומאכלים יחודיים, שיהיה מעניין לחפש ולמצא אותם כשנטייל במינרל וודי.
בראשי חודשים יש להם מנהג "רוס נוגמה" שבו הנשים מתיזות מים על משקוף הדלת ועל הידיות (רוזהוי דאר) כדי להגן על הבית ועל המשפחה שגרה בו. בערב ראש חודש הם אינם עושים מקלחת לילדים.
בתקופה הקומניסטית היה ליהודים מנהג לקיים טקס בר מצוה בתוך טקס חתונה של זוגות ממשפחתו. זאת כדי להסוות את בר המצווה שהיתה אסורה, בתוך טקס חתונה שהיתה מותרת ולגיטימית. מעניין שיש יהודים שמקיימים גם כיום מנהג זה של שילוב בר מצוה בתוך חתונה, למרות שהסיבה לכך כבר לא רלבנטית בימינו.
בחג החנוכה זכיתי לאכול מאכל מסורתי של יהודי קווקז בשם "אוש חנוכאי". זה אורז מבושל עם בשר, ועם דלעת או אורז או שניהם. הטבחית הסבירה לי שהמאכל הזה קשור לחנוכה בגלל שהצבע הכתום של המאכל הזה מסמל בעיניהם את צבע השמש וצבע נרות החנוכה. זה פחות משמין מהסופגניות שלנו, ויותר טעים.
במסורת של יהודי קווקז מציינים עוד חג שלא הכרתי. בראש חודש ניסן הם חוגגים את "אמיסאלי", שבעברית זה- נר באביב. לפי המסורת, הצעירים מדליקים מדורה כמו שאנו עושים בל"ג בעומר, ורוקדים סביבה. חלק מהמסורת זה לקפוץ מעל המדורה ולשיר בג'והורית: "נדליק מדורה, ונלווה את חג האביב, וכל אויבינו יעלמו".
את חג המימונה הם מציינים במסורת מיוחדת. המימונה נקראת בפיהם "גובגיל", שפירושו "גאולה". הם מזמינים שכנים וקרובי משפחה לאכול ארוחה מיוחדת שמורכבת מאורז עם פירות יבשים. הפירות היבשים מסמלים את תנובת האדמה ושפע פרנסה. יש להם מזמור מיוחד שתרגומו לעברית: "היום נכנסנו ליום הגאולה, ומחר בעזרת דניאל הנביא ודינה הקדושה ניפגש בירושלים". לקראת סוף הארוחה הם שמים עשב טרי על התנור, ומברכים בג'והורית: "שהישן ילך מפה, וחדש וטרי ישלח לנו אלוקים".
בחג השבועות ליהודים ההרריים יש מסורת לאכול לחם אפוי עם גבינה, שנקרא "פדי" ו"לובוש תותואי". הם מכינים גם אורז עם חלב שנקרא "שיר פלוב" (להבדיל מאושפולו), וחלווה מיוחדת עם חלב וגבינות שנקראת "חסידו". אחרי שהם טועמים ממאכלי החלב האלה, מורידים אותם מהשולחן, מחליפים את המפה בחדשה, ואוכלים ארוחה בשרית.
יש להם עוד הרבה מנהגים ייחודיים, שמתוארים במחזור לחגי תשרי "אהלי יעקב", שחיבר לפני כ120 שנה רבי יעקב יצחקי, הרב הראשי לקווקז. הסופר הירושלמי, דוד משה גאון (אביו של יהורם גאון), הכיר אותו בירושלים וכותב עליו מלים חמות בספרו "יהודי המזרח בא"י" (עמי 289).
היסטוריה
הקהילה היהודית של מינרל וודי והסביבה עוברת תהליך מדהים של החזרת עטרה ליושנה. בתחילת המאה העשרים היו בקווקז 100,000 יהודים. כ80,000 יהודים עלו ארצה מהקווקז עם נפילת הגוש הסובייטי. בעקבות גל העליה הגדול לישראל בסוף המאה שעברה נסגרו כמעט כל מוסדות הקהילה 
היהודית ובתי הספר ובתי הכנסת. גם חנויות כשרות נסגרו, והשוחטים עלו ארצה. היהדות דעכה, ובעשורים האחרונים היתה התבוללות רבה. כיום יש במחוז סטברופול 9,000 יהודים, מתוכם 7,500 במינרל וודי ובפיטיגורסק. לפני 7 שנים פנו מהקונגרס היהודי הרוסי אל איש נדל"ן יהודי מקומי, אהרון מרדכי, וביקשו ממנו לנסות לחדש את הקהילה היהודית. הקהילה בראשות אהרון מרדכי נקראת "קהילת אור הגאולה". אהרון מרדכי עושה עבודה מדהימה להחיות מחדש את היהדות ולהחזיר עטרה ליושנה.
לפי המסורת של יהודי הקווקז מוצאם מעשרת השבטים שהוגלו ע"י נבוכדנצאר בתקופת חורבן הבית הראשון, במאה השמינית לפני הספירה. האזור מוזכר בתלמוד ירושלמי מסכת מגילה (דף יח). הגמרא מספרת על "רבי שמעון סַפְרָא דְטְרֶבֶּנְט", כלומר, הסופר ובעל הקריאה מהעיר דֶרְבֶּנְט. היהודים דרשו ממנו לקטוע את קריאת התורה באמצע הפסוקים כדי שהמתורגמן יתרגם להם. לאחר התיעצות עם רבי חנינה הוא סירב, ולפיכך פיטרו אותו מעבודתו. בדרבנט יש בית כנסת וקהילה יהודית תוססת גם היום.
בימי הביניים, כאשר דרך המשי מסין אל רומא עברה בקווקז, הגיעו לאזור גם סוחרים יהודיים מפרס, והצטרפו לקהילות קיימות והקימו קהילות חדשות. במאה השביעית שלט באזור מלך כוזר שאהב את היהודים. הוא אף התגייר בעצמו, והורה לבני עמו להתגייר. בתקופתו ובימי יורשיו היה טוב ליהודים. אבל כאשר המוסלמים כבשו את האזור במאה ה16 השתנה המצב. הם דרשו מהיהודים להתאסלם או להתנצר או לעזוב את האזור. רוב היהודים התאסלמו "בכאילו". הם הצטרפו לכת מוסלמית בשם "טאטים", אך המשיכו לשמור בסתר תורה ומצוות. קוראים להם "טאטים-יהודים".
היהודים החרדים סירבו להתאסלם אפילו למראית עין. הם לקחו את ספרי התורה ותשמישי הקדושה, והקימו לעצמם כפרים בפינות נידחות בהרי הקווקז, שנציגי השלטון לא טרחו להגיע לשם. הכפרים האלה היו מבודדים, ובתקופת החורף היו מנותקים לחלוטין. לכן הם קראו לעצמם "ג'והורים", שזה "יהודים הרריים" להבדיל עצמם מ"טאטים יהודים". הפיצול הזה היה קשה. לא כמו הליטאים והחסידים בימינו, אלא יותר כמו אורתודוקסים ורפורמים.
במאה ה19 הרוסים כבשו את הקווקז, וליהודים היתה רווחה פיזית, אבל לא רוחנית. שלש מכות קשות ספגו הקהילות היהודיות במאה הקודמת. בתחילת השלטון הקומוניסטי נאסרו פולחנים של כל הדתות, כולל היהדות. למרות זאת היו לא מעטים שהמשיכו לשמור מצוות התורה בסתר. בתקופת סטאלין נאסרו סופרים ומשוררים יהודים שכתבו יצירות בשפה טאטית-יהודית. שיא הרדיפות הרוחניות היה בשנת 1937 כאשר הקומוניסטים אספו את כל הרבנים בקווקז, והיגלו אותם למקום לא ידוע. רק שניים הצליחו לחזור. בינתיים לקחו היהודים את ספרי התורה מבית הכנסת והחביאום בבתיהם. בשבתות היה רב מגיע כל פעם לבית אחר, וקורא בתורה ליהודים שהתאספו שם. גם תורה לימדו שם בסתר את המבוגרים ובמיוחד את הילדים. מכה שניה היתה בשואה. באוגסט 1942 נרצחו 20,000 מיהודי הקווקז. "מכה" שלישית היתה בשנות ה90 כאשר 80,000 יהודים עלו לישראל. הקהילות היהודיות נתלדלו מאוד.
ציונות בקווקז
הקהילות היהודיות בקווקז היו ציוניות וקשורות לארץ ישראל עוד לפני הולדת הציונות. בקונגרס הציוני בשנת 1900 השתתפו גם צירים מקווקז. הם בלטו מאוד בלבושם, כאשר הגיעו לבושים בבגדי חקלאים וחרבות במותניהם. הרצל התפעל מהם וכתב עליהם.
הרב יעקב יצחקי, הידוע בכינוי בההרי"ץ, היה הרב הראשי ואב"ד דאגסטן. הוא היה מלא כיסופים 
לארץ הקודש, וביקר בא"י פעמים אחדות. בדרשותיו בקווקז הוא הטיף ליהודים לעלות ארצה. החל משנת 1876 התגוררו יהודי הקווקז בירושלים בשכונות בית ישראל וגבעת שאול. אליהם הצטרף גם הבההרי"ץ שעלה לירושלים בשנת 1907. סמוך לעלייתו ארצה רכש הרב יעקב יצחקי 200 חלקות באזור ואדי לָמוּן, ליד רמלה. כעבור כשנה הוא ורבים מחסידיו הקווקזים עברו להתגורר בישוב החדש, שניתן לו השם "באר יעקב" על שמו של הרב.
כאשר נפתחו שערי ברית המועצות עם קריסתה בשנת 1990, עלו לישראל רוב יהודי הקווקז. הקהילות שם כמעט התרוקנו, ורובן חדלו לתפקד. לעומת זאת קמו קהילות קווקזיות חדשות בערים שונות בישראל, ונבנו בתי כנסת לקהילה. משקלה הציבורי בישראל כה חשוב, עד שאיווט ליברמן החליט שהיא ראויה לנציגים בכנסת, הוא מינה את יוסף שאגל לח"כ. נציג הקהילה כיום בכנסת הוא ח"כ רוברט טיבייב.
אחד מבני הקהילה היה האלוף יקותיאל אדם, שנהרג במלחמת לבנון בשנת 1982 במרחק מטרים אחדים ממני. (חיפשנו בבתים נטושים על הגבעות מדרום לביירות עמדות לתצפית על שדה התעופה של ביירות, והתברר שאחד הבתים לא היה נטוש כמו שחשבנו. כאשר קותי נכנס, הוא חטף צרור בבטן ובפנים ממישהו שהסתתר בפנים).
ומה בעתיד?
הקהילה בראשות אהרון מרדכי עובדת כיום על 17 פרויקטים במקביל.
הקהילה הקימה ארגון "לב טוב" עבור כמאה צעירים יהודים תלמידי תיכון, כדי לחזק את יהדותם ולהילחם בהתבוללות בעתיד. זה מעין תנועת נוער, שמחפשת קשר לבני עקיבא או עזרא בישראל. בנוסף, הקימו גם ארגון "מזל" עבור נשים יהודיות. ב"מזל" הן נפגשות אחת לשבוע לשמוע שיעור תורה מפי רבנית, וגם עוסקות יחדיו בהפרשת חלה.
הקהילה היהודית הקימה מחדש את חברה קדישא להביא נפטרים לקבר ישראל. השטח של בית העלמין היהודי נגמר, והם מחפשים מימון לרכישת מגרש בשטח 12 דונם הצמוד לבית הקברות הנוכחי.
השאיפה הגדולה של אהרון מרדכי היא להקים בית ספר יהודי בפיטיגורסק או במינרל וודי. אותר מגרש לצורך זה, אך אין מימון ואין מורים. בינתיים הקימו מכינה לישיבה גבוהה בעזרת פרויקט קרן STARS. כיום לומדים בו 40 תלמידי תיכון בשבתות ובימי ראשון, וגם באמצע השבוע אחרי הלימודים בבתי הספר.
מסכם נשיא הקהילה היהודית, אהרון מרדכי, שאחראי על החזרת עטרת התורה והיהדות ליושנה בקווקז: "הקב"ה נותן לנו אתגרים לפי יכולתנו וכוחותינו להתגבר עליהם. ה' הציב אותי בפני אתגרים קשים מאוד להחיות מחדש את הקהילה היהודית פה ולהרחיבה. בעזרת אנשים טובים ומסורים שלצידי אני מצליח לעמוד במשימות לא רע".
