מחר, ל"ג בעומר, יתקיימו הילולות רשב"י במירון ובמקומות רבים. עד לשואה נהגו יהודי פולין לקיים הילולה רבתי בחצר בית הכנסת הרמ"א בקרקוב, כי ל"ג בעומר הוא גם יום פטירתו של הרמ"א. בהספד על הרמ"א נאמר כי הוא חי 33 שנה, חיבר 33 ספרים, ונפטר ביום ה33 לעומר.
עירו, קרקוב, נחשבת לעיר היפה בפולין. מרכז העיר העתיקה גדוש בבתים מקסימים מימי הביניים וברחובות וכיכרות יפים ומרוצפי אבן. יש גם פארקים ירוקים, אזורי בילויים, והכי חשוב- אזורי קניות שוקקים. אבל אנו מתמקדים באתרי מורשת יהודית שאינם בפרוספקטים של משרד התיירות.
בכל ביקור בקרקוב חייבים לבקר גם בבית כנסת הרמ"א, שמהווה חוויה רוחנית מרגשת והתרשמות מהתרבות היהודית והיסטוריה שלנו.
מי היה הרמ"א?
הרמ"א זה ראשי תיבות של: רבי משה איסרליש. הוא היה גדול הפוסקים באשכנז במאה 16, ראש ישיבה, ופילוסוף שחיבר הרבה ספרי הלכה. כולנו למדנו בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר חלקים מפסיקותיו, ולכן זה נוגע לכל אחד מאיתנו.
ספרו הידוע ביותר הוא פירושו על ה'שולחן ערוך' שנקרא "המפה", בגלל שהוא מכסה את ה"שולחן". למעשה, הרמ"א החל לכתוב קודקס הלכתי מקיף, ותוך כדי חיבור הספר, נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו בעיר צפת בא"י, ופרסם את ה"בית יוסף". לכן הרמ"א גנז את כתב היד שלו, וכתב את פירוש "דרכי משה". כיום מודפסים פירושי ה'בית יוסף' ו'דרכי משה' זה לצד זה בספרי השו"ע.
ספרו "תורת העולה" עוסק בהלכות בית המקדש, ומהווה בדורנו אחד מספרי הלימוד החשובים ביותר לתלמידי חכמים שלומדים את נושא המקדש והקורבנות.
חצר בית הכנסת הרמ"א, שבה נערכות ההילולות בל"ג בעומר, סמוכה לרחבה גדולה 'פלאץ נובי', שהמלך זיגמונד השני גידר אותה לבקשת הרמ"א. בארמון המלך עבד גובה מסים יהודי שהיה כהן, ורצה להתחתן עם גרושה. הרמ"א סירב לחתן אותם, והודיע שיחרים כל רב שישיא אותם. היהודי התלונן אצל המלך שהזמין את הרמ"א, ופקד עליו לערוך את החופה. הרמ"א המשיך להתנגד.
כעבור ימים אחדים מגיעים שוטרים לבית הרמ"א, ולוקחים אותו בכוח למגרש בו עומדים בני הזוג תחת חופה, וממתינים לרב שיקדש אותם. במגרש רואה הרמ"א יהודים סקרנים מקיפים את החופה. הרמ"א צועק להם להתרחק מהזוג, ומתחיל להתפלל פסוקי קבלה. לתדהמת הכל, פתאום פצתה האדמה את פיה, ובלעה את החתן והכלה כמו את קורח ועדתו.
כאשר זה נודע למלך הוא חשש מהיכולות של הרמ"א, ולכן שלח את הכרכרה המלכותית להביא את הרמ"א לארמון כדי לבקש את סליחתו. המלך שאל איך לכפר על מעשיו, והרמ"א ביקש ממנו לגדר את מקום קבורתם, כי אסור לכהנים לעבור שם. החומה שבנה שם המלך נשארה לדורות רבים, ועשתה קידוש השם.
בית כנסת הרמא נבנה בשנת 1553, ומשמש לתפילות עד היום. תחילה נבנה מעץ, אך נשרף עד היסוד, וכעבור 4 שנים נבנה שוב מאבן. הוא נקרא גם "החדש", להבדילו מבית הכנסת "הישן" שהיה קיים כבר אז בקצה הרחוב. את בית הכנסת הקים אבא של הרמ"א, שהיה יהודי אמיד. יש אומרים שבנה לכבוד בנו הגאון, ויש אומרים שבנה לזכר אשתו הראשונה שנפטרה בגיל 20.
למעשה, הוא שימש תחילה שטיבל פרטי של משפחת איסרליש ומקורביה. במאות ה 18-17 נעשו בבניין שיפוצים אשר שינו את צורת בית כנסת, והוסיפו לו גם עזרת נשים. למרות שהוא קטן יחסית, הוא נראה מפואר. עשיר בציורי קיר יפים של פרחים ובפסוקים מהתנ"ך והמדרשים. גודלו מתאים לקהילה היהודית הקטנה שחיה כיום בקרקוב, אך לא לקבוצה של כ60 מטיילים ישראלים. הוא צפוף, וקשה לנו להתפלל שם.
כשכבשו הנאצים את פולין, הפכו את בית הכנסת למחסן כיבוי אש, והרסו את כל תכולתו. הריהוט שניזוק בתקופת השואה, שוחזר בשנת 1957.
על שער בית הכנסת חרוט בעברית “בית הכנסת חדש דרמ”א זצ”ל”.
על קיר הכניסה חצובה קופת צדקה מאבן, ועליה כתוב "'זהב, כסף, נחשת" (שמות לה/ה). פרוזדור כניסה קטן לוקח אותנו אל אולם התפילה. המקום מואר מאוד ע"י חלונות גדולים עם קשתות בחלק העליון של הכתלים, וגם בעזרת נברשות.
ארון הקודש עתיק בסגנון הרנסנס. הדלתות המקוריות של ארון הקודש גולפו לפני כ300 שנה, וכיום הן נמצאות במוזיאון ישראל בירושלים. לפני כמאה שנה הציבו לארון דלתות עץ מגולפות עם ציורי צמחים ופירות. גומחת הארון מוקפת בשער אבן שמצדדיו שני זוגות עמודים בשני צבעים, עם קישוטי פרחים. בתקרת הארון כרכוב לוח אבן גדול שעליו כתוב בצבע זהב הפסוק "בי מלכים ימלוכו" ומגן דוד מזהב. מעליהם מסגרת מלבנית שבתוכה לוחות הברית, ומעליה פסגה משולשת. על הקיר מתחת לתקרה המעוגלת כתוב הפסוק "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים".
מימין לארון הקודש לוח זיכרון לרמ"א, שמציין גם את המקום המדויק שבו נהג לשבת הרמ"א בחייו. כתוב בו: "מקובל אצלנו אשר על המקום הזה עמד הרמ"א זצ"ל להתפלל ולשפוך שיחו לפני הקב"ה". אחד הכסאות בקיר המזרח שמור עד היום לכבוד הרמ"א, בבחינת "ועל כסאו לא ישב זר". אוי לחצוף שינסה להתיישב עליו. מהצד השני של ארון הקודש תלוי נר תמיד עם כתובת עברית “נר תמיד ע”נ רמ”א ז”ל”,
בימת הקריאה בתורה מוקפת גדר ברזל, ששוחזרה לאחר השואה. באחד משערי הגדר של הבימה רואים גילופים של כד שממנו צומחים ענפים ופרחים, ומעליהם תבליט מנורה שעליה כתר זהב.
עזרת הנשים נמצאת בקומה השניה של מבנה צמוד לביהכנ"ס. על גדרות האבן שלטים לזכר יהודי קרקוב שנספו בשואה.
כאשר אני מבקר שם עם קבוצה אנו לומדים פרק הלכה עם פירוש 'דרכי משה'. חברים אומרים לי שזה החוויה המרגשת ביותר בטיול לפולין. (הכתובת: Szeroka 40).
בית הקברות היהודי
במרחק כשני מטר בלבד מחלונות עזרת הנשים של ביכנ"ס הרמ"א שוכן בית הקברות היהודי בקרקוב, שהוא מהעתיקים ביותר באירופה. מעל השער יש כתובת שהוא נוסד בשנת 1552.
בבית הקברות טמונים ענקי הדורות וביניהם הרמ"א ובני משפחתו, רבי נתן נטע שפירא בעל ה"מגלה עמוקות", רבי יום-טוב ליפמן הלר בעל ה"תוספות יו"ט" על המשניות רבי יואל סירקיס מחבר "בית חדש" על הטור, רבי יהושע העשיל בעל ה"מגיני שלמה", ועוד. קבור פה גם יוסל'ה הקמצן הקדוש, שהרב שלמה קרליבך אהב להפיץ את האגדה אודותיו.
מספרים שכאשר גילה הרמ"א שר' יוסף קארו הקדימו בחיבור ספר ההלכה, הוא הלך באמצע הלילה לבית הקברות הזה, וקבר את כתב היד שלו תחת עץ קטן. איש לא ראהו חוץ משומר בית הקברות. העץ הזה גדל ופרס שורשים שחיבקו את כתב היד. לפני מותו, ביקש הרמ"א שיקברוהו תחת ענפי העץ הזה.
במשך השנים המשיך העץ לגדול עוד ועוד. פעם החליטו ראשי הקהילה לעקור את העץ, משום שהפריע לאלפי היהודים שנהגו לבוא בל"ג בעומר להילולת הרמ"א. כשהגיעו הפועלים עם גרזינים ומשורים, פרצה במקום סערה גדולה שמנעה מהם לעבוד. מאז לא ניסו עוד לעוקרו. כעבור מאות שנים הגיעו הנאצים לקרקוב, הרסו את בית העלמין, וגנבו את המצבות להשתמש בהם לסלילה ולבניה. האגדה מספרת שענפי העץ התכופפו להגן על מצבת הרמ"א, והנאצים לא יכלו להגיע אליה ואל המצבות הסמוכות.
אחד הקברים המעניינים את חברי הקבוצות שאני מדריך בקרקוב, הוא של "יוסל'ה קמצן קדוש". הרב קרליבך נהג לספר בהופעותיו כי בקרקוב חי יהודי עשיר וקמצן, שסירב לתרום לצדקה. לכן קראו לו "רבי יוסל'ה הקמצן". על ערש דווי, חברה קדישא דרשו ממנו סכום גבוה מאוד לקבורה, ואף לזה הוא סירב. בסוף קברו אותו במקום בזוי מחוץ לגדר, ואפילו מצבה לא הקימו לו. אחרי מותו הגיעו אל רב העיר עניים רבים שביקשו סיוע כלכלי בגלל שמצבם הורע עוד יותר. התברר שר' יוסל'ה תמך בהם בסתר, ובמשך חייו הניח בערבי שבתות ליד דלתות בתיהם מעטפות כסף ומצרכי יסוד. הרב הצטער על ביזיונו של יוסל'ה, ודרש להקים מצבה על קברו ולכתוב עליה "פ"נ יוסל'ה קמצן קדוש". ולתיקון הביזיון דרש הרב שלאחר מותו יקברו אותו ליד יוסל'ה.
לאחר השואה נערכו בשטח בית העלמין חפירות ארכיאולוגיות, והתגלו מאות מצבות ושברי מצבות. מצבות אלה לא היו אלה שהרסו הנאצים, אלא מתקופות קדומות יותר. היסטוריונים חושבים שיהודים קברו אותן בכוונה, כדי להצילן מהרס הפולשים השבדים בשנת 1704. מהמצבות שנשארו שלמות בנו במרכז בית הקברות אנדרטה לשואה בגובה שתי קומות. שברי מצבות אחרות נוסרו לבניית גדר בית העלמין, שזכתה לכינוי “כותל הדמעות”.
עוד בתיכנ"ס בקרקוב
בית הכנסת הרמ"א נמצא בתוך הרובע היהודי קז'ימייז' (Kazimierz) בקרקוב, שבו התגוררו יהודים החל מהמאה ה14. היהודים קראו לו "קושמיר". בתקופת הרמ"א חיו בקרקוב כאלפיים יהודים. הקהילה הלכה וגדלה במשך הדורות, ולפני השואה חיו בעיר 45,000 יהודים, והיו בה 300 בתיכנ"ס. חלק מהבתים ובתי הכנסת ששרדו ונשתמרו עד ימינו, נמצאים ברחוב סזרוקה ורחוב יצחק. ביניהם: בית הכנסת 'הישן' בקצה הדרומי של הרחוב, שנבנה במאה ה15. הנאצים הרסו את כל הריהוט הפנימי והעמודים הפנימיים, והפכו אותו למחסן מדים לצבא. ביהכנ"ס שוחזר אחרי מלחמת העולם, והפך להיות המוזיאון העירוני של קרקוב, שבתוכו ישנו גם אגף להיסטוריה יהודית. בית הכנסת "הגבוה" נקרא כך בגלל שאולם התפילה נמצא בקומה השניה, כאמצעי בטחון מפני פורעים אנטישמיים. בית הכנסת של פופר, בית הכנסת של ר' אייזיק יעקל'ס שהיה מפואר מאוד, בית הכנסת 'קופה' שנקרא כך בגלל שנבנה מקופת הציבור ולא על ידי אחד הגבירים העשירים.
בית הכנסת הרפורמי היפה ביותר בקרקוב. יש בו ארון קודש מדהים ביופיו עם שיש וויטרז'ים.
כאשר אנחנו מגיעים לקרקוב, מומלץ מאוד לבקר גם בבתי הכנסת האלה. לכל אחד סיפור משלו ויופי משלו, שקצרה היריעה לתארם בכתבה זו.
עוד אתרים יהודים בקרקוב
במרחק הליכה קצרה מביכנ"ס הרמ"א נמצאים עוד אתרי מורשת שכדאי לראות:
ברחוב יוזף 12 צילם סטיבן שפילברג סצנות לסרטו "רשימות שינדלר". (המפעל עצמו רחוק קצת יותר ומחייב נסיעה). שינדלר נפטר ב1974, והוא הגרמני היחיד שזכה להיקבר בהר ציון בירושלים.
ברובע היהודי הרבה ישנם ציורי קיר וגרפיטי מעניינים על כתלי בתים רבים.
בית הספר היהודי לשעבר הפך בית מגורים, אך על קירותיו נותרו כתובות בעברית.
בכיכר גיבורי הגטו Plac Bohaterów Getta, שנקראת גם "כיכר הגהינום", נערכו בשואה הסלקציות מי ילך למחנות עבודה ומי ילך למחנה אושוויץ, במרחק כמאה ק"מ בלבד. לפני 20 שנה הוצבו בכיכר כיסאות מתכת גדולים לסמל את חוסר הנוכחות של היהודים בגלל השואה. (לאחרונה אפשר לראות גם בכיכרות בישראל מיצג דומה של כסאות פלסטיק צהובים, שהונחו לכבוד החטופים ע"י החמאס).
אסור לפספס את הספסל של יאן קרסקי, חסיד אומות העולם. לא-יהודי שהצטרף למחתרת הפולנית בשואה, וחשף לעולם מידע על הגטו בקרקוב ועל פשעי הנאצים במחנות הריכוז.
קרדיט תמונות: יעקב מאור, ויקימדיה שיתוף, ולשכת התיירות של עיריית קרקוב. שימוש על פי סעיף 27א.
