בועדת הקורונה החליטו לחדש טיסות, ולאשר רכישת כרטיסי טיסה ומימושם ללא הגבלות. בכך מתבטלת למעשה הוראה קודמת שאוסרת לטוס, אף למי שיש בידו כרטיס טיסה שרכש לאחר כניסת הסגר לתוקף. אז אנחנו יכולים שוב לארוז מזוודות לקנות כרטיסי טיסה ליעדים במדינות ירוקות.

הזדמן לי לטוס לחו"ל פעמים אחדות בימי "בין הסגרים", בתקופה הקצרה מאוגוסט עד ספטמבר כאשר השמיים ונתב"ג היו פתוחים. לאחר שבאתר זה פורסמה כתבה על 8 טיפים לטיסה בעידן הקורנה התעוררה התעניינות ציבורית לגלות מה באמת קורה בתוך עולם התעופה בימים קשים אלה. רבים שואלים אותי איך זה לטוס בעידן הקורונה? האם הרגשתי משהו מיוחד בטיסות בתקופה זו?

ובכן, מורגשים הבדלים בין טיסות בקורונה לבין טיסות בשגרה.

אז מה נשתנה "בלילה הזה" של הקרונה לעומת "כל הלילות"?…

שבכל הלילות שדות התעופה מלאים, בתקופה הזו הם ריקים

לא נעים לראות גן סגור, ופחות מזה לראות טרמינל שומם. לראות את רצועות ההפרדה שמסמנות את התורים בדרך לעמדות הבידוק הבטחוני, לראות את דלפקי הצ'ק-אין ריקים, ולראות שהסרט הנע של המזוודות עומד מלכת. זה לא רק בנתב"ג. בכל שדות התעופה בעולם שבהם עברתי לאחרונה, לא ראיתי קהל רב ורגיל של נוסעים שוקקים, ולא אזורי שער עליה למטוס עמוסים.

שבכל הלילות קשה לקבל שידרוג למחלקה אחרת, ובתקופה זו קל יותר

בעידן הקורונה מותר להושיב נוסעים רק בחצי מהמושבים במחלקת העסקים ובמחלקה הראשונה בקדמת המטוס. חברות התעופה מקפידות על ריחוק חברתי, ואינן מאפשרות לנוסעים לשבת זה לצד זה. כך יוצא שמחלקת יוקרה נחשבת "מלאה" כאשר רק חצי מהמקומות תפוסים. בגלל ההיצע הדל של מושבים במחלקות אלה ציפיתי שיהיה קשה להשיג שם מקום. להפתעתי, זה היה דוקא קל יותר מבעבר.

לאחרונה, החברים במועדוני הנוסעים המתמידים של חברות תעופה שונות יכולים לעבור בקלות יחסית ממחלקת העסקים למחלקה הראשונה, או ממחלקת תיירים למחלקת עסקים. כמות הנקודות (מיילים) שהחברות דורשות כיום תמורת שידרוג, נמוכה לעומת המצב הרגיל לפני הקורונה. ניצלתי הזדמנות זו בטיסה לארה"ב.

שבכל הלילות אנו מבלים בטרקלינים, בתקופה הזו רובם סגורים

טרקליני "המלך דוד" בנתב"ג ובהיתרו סגורים, כמו רוב הטרקלינים והלאונצ'ים בנמלי תעופה בעולם שאליהם ניסיתי להיכנס. בטרקלינים המעטים הפתוחים מציעים לנוסעים פחות שירותים, ואין בופה של מאכלים, סלטים, ירקות ופירות. על המדפים היו רק כריכים ועוגיות תעשייתיים עטופים באריזות ניילון וצלופן.

מכונות הקפה להגשה עצמית מושבתות. על בר המשקאות הציבו מחיצת פרפקס גבוהה, שמאחוריה עומד ברמן שמגיש שתיה בבקבוקים קטנים סגורים, ובצידם כוסות חד פעמיות.

שבכל הלילות מונחת על המושב שלנו רק חגורת הבטיחות, ובתקופה זו עוד דברים

כאשר אנו מגיעים למושב שלנו במטוס, בד"כ מונחת עליו רק חגורת הבטיחות. בתקופה זו שמו עבורנו גם מסכת פנים, ושקית אלכוג'ל קטנה שנראית כמו שקית קטשופ במסעדות מזון מהיר.

שמעתי שבתקופה זו יש חברות תעופה שנותנות לכל הנוסעים "קיט פינוק" שכולל כרית מתנפחת, מסכה לעיניים, גרביים, אטמי אוזניים וערכת צחצוח שיניים. לפני הקורונה נהגו לחלק ערכות כאלה רק לנוסעי מחלקות היוקרה.

שבכל הלילות המטוסים די נקיים, בתקופה הזו הם אף סטיריליים

שמתי לב ששטיחי הרצפה במטוסים ותא הנוסעים נראים כמו חדשים, ומריחים כמו מכונית חדשה מהניילונים. זה בגלל שלפני עליית הנוסעים למטוס מרססים את המושבים ואת מרחב תא הנוסעים בחומרי חיטוי אלקטרוסטטיים שמשאירים ריח נעים.

השינוי בניקיון ניכר במיוחד בשולחנות הנשלפים מתוך גב המושב שלפנינו. עובדי הניקיון לא רק אוספים את האשפה מהרצפה והכסאות, אלא כעת גם מנגבים במטלית אלכוהולית את השולחנות ואת משענות היד של המושבים.

שבכל הלילות מציגים הדיילים תדרוך בטיחותי, ובתקופה זו מוסיפים תדרוך רפואי

לאחר שכל הנוסעים מתישבים במקומם, ולפני ההמראה, מציגות הדיילות תדרוך מייגע של בטיחות, ומראות היכן יציאות החירום ואיך להשתמש במסיכות חמצן. בנוסף, הן מבקשות מהנוסעים לעיין בדף הוראות הבטיחות שבכיס המושב שלפנינו.

בתקופה זו התידרוך ארוך יותר. הוא מתחיל בהוראות הגנה מהקורונה, מסבירים איך לחבוש נכון את המסכות, לנקות הידיים באלכוג'ל, ולהמנע מהליכה במעברים כדי לשמור על ריחוק חברתי.

בכיס המושב שלפנינו הוסיפו עוד דף או חוברת עם הנחיות בריאות לקורונה:

שבכל הלילות הטיסות מלאות, בתקופה הזו הן פחות צפופות

הדבר שגרם לי להרגיש טוב בטיסותיי בקיץ האחרון היה חוסר הצפיפות במטוסים. במרבית הטיסות היו רק כרבע מהנוסעים הרגילים, חוץ מהטיסה של ישראייר ליוון. חוקי יאטא דורשים מחברות התעופה לחסום מושבים אמצעיים, אבל אין צורך בזה. ממילא בכל שורה יושב רק נוסע אחד, אלא אם כן אלה בני זוג או משפחה.

כיום יש מקרים של טיסות שבהן מספר אנשי הצוות גדול ממספר הנוסעים. בקבוצת חו"ל מהודר דיווחו על טיסת ריינאייר שעל סיפונה היה רק נוסע אחד. היו גם טיסות לציריך וללונדון במטוסים של 200 מקומות, שהיו עליהם רק כמנין נוסעים ואף פחות.

שבכל הלילות פנינו חשופות, בתקופה הזו כולם חובשים מסכות

בטרמינל הסתובבתי חבוש מסכת פנים, וכך גם עליתי למטוס. על המושב שלי מצאתי מסכה חדשה שהניחו שם הדיילים. כל הנוסעים חבשו את המסכות כנדרש על הפה ועל האף.

נוסעים הורידו את המסכות רק כדי לאכול או לשתות, ואחרי דקות ספורות חבשו אותן שוב. רק פעם אחת ראיתי נוסע בלי מסכה זמן רב, לאחר ששתה יותר מידי בקבוקונים שיכר שהביא מהבית.

שבכל הלילות אנו זוכים לשירות מעולה, בתקופה הזו השירות מינימלי

בטיסות ארוכות אני מעדיף מחלקת עסקים בגלל השירות הנעים. הפעם התאכזבתי לגלות שגם במחלקות היוקרה השירות מינימלי. הדיילות מעדיפות להישאר במטבח המטוס, וממעטות לעבור במעברים ולשרת את הנוסעים. אפילו לא עברו במעברים עם עגלת הקפה והתה.

שבכל הלילות מגישים אוכל "די בסדר", בתקופה הזו האוכל עלוב

בתקופה זו האוכל והשתיה המוגשים בטיסות עלובים יותר מהחמגשיות הרגילות. במחלקת עסקים הגישו לנו רק שקיות קטנות וסגורות של חטיפים, ובקבוק קטן עם מים מינרליים. באריזת הסנדביץ' טיילו גם 3 ענבים עם פלחים אחדים של תפוח עץ. זהו.

באחת החברות הגישו גם לחמניה עם פסטרמה ארוזה בניילון שרינק, אבל בגלל הכשרות לא נגעתי בזה. אחד מנוסעי מחלקת העסקים ראה שלא אכלתי, וביקש את הכריך שלי. כשראיתי איך הוא "טורף" את זה ברעבתנות, הבנתי את עומק דלות השירות.

קראתי במגזינים מקצועיים בתעופה שגם כיום ישנן חברות תעופה שמגישות לנוסעים קפה חם וטרי, ולנוסעי מחלקת עסקים מחלקים גם צלוחיות עם גבינות קשות, וגם עוגיות מחוממות. קראתי, אבל לא זכיתי לראות בעיניי בטיסותיי.

שבכל הלילות מציעים לנו קוקטיילים בטיסות, בתקופה הזו אין יותר קוקטיילים

חברות התעופה חדלו להציע לנוסעי מחלקות היוקרה כוסיות שמפניה לפני ההמראה, וקוקטיילים לבחירה במהלך הטיסה. הן בכוסיות פתוחות, והם בבקבוקונים סגורים. אפילו פחית בירה לא היתה בטיסות שבהן טסתי בעידן הקורונה. אם גם אתם מהאוהבים את הטיפה המרה, אז תשכחו מזה כעת.

שבכל הלילות יש דיוטי פרי גם על המטוס, ובתקופה זו אין

כמו נוסעים רבים הטסים חזרה ארצה, גם אני נוהג לקנות במטוס מתנות לאשתי ולילדים. בדרך כלל דיילות עוברות עם עגלת דיוטי פרי, ומוכרות בשמים ושעונים ומתנות. בתקופת הקורונה הפסיקו להציע דיוטי פרי, כדי לצמצם למינימום את המגע של אנשי הצוות עם הנוסעים.

לכן בתקופה זו עלינו להקדיש זמן לקניות מתנות בהיותנו בעיר לפני הטיסה. אפילו על חנויות הדיוטי פרי בטרמינלים אי אפשר לסמוך בתקופה זו, כי רובן סגורות, או פתוחות חלקית עם היצע דל מאוד.

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן