מרקש נחשבת העיר התוססת והצבעונית ביותר במרוקו, ואולי גם בכל אפריקה. מיליוני תיירים מגיעים לבקר בה מידי שנה. בשבוע שעבר הגעתי למרקש לרגל הכנס השנתי של התאחדות משרדי הנסיעות בישראל. 

כל בתי העיר וגם חומותיה הינם בצבע אדמדם-חמרה, בגלל שבעבר השתמשו לבניה בלבני בוץ מאדמת חמרה מקומית. חוק עזר עירוני קובע שגם בתי חדשים שנבנים מבטון חייבים להיות צבועים באותו גוון. זה מעניק קסם ויזואלי לעיר.

במאה ה12 נבנה שם מסגד הכּוּתוּבִּיָה עם מגדל המשקיף על כל העיר. מאז נקבע חוק מקומי שאסור לבנות מעל גובה הכותוביה. לכן בכל העיר הזו אין בניינים גבוהים יותר מ7 קומות.

האטרקציות התיירותיות של מרקש הן ארמון לה-בַּהִיָא, שבנה הווזיר אחמד איבן מוסא במאה ה19, וכיום רובו משמש למגורי משפחת המלוכה. בארמון אנו רואים את מיטב האדריכלות המרוקאית עם חיפויי פסיפס, תקרות עץ מגולפות, עבודות שיש, ואריחים מעוטרים.

הארמון מוקף גנים, ביניהם גם גני מָז'וּרֶל שנרכשו ע"י מעצב האופנה אִיב סָאן לוֹרֶן.

בעיר העתיקה נמצאת הכיכר המרכזית, גַ'מְעָה אִל פְנָה, שהפכה לסמלה של מרוקו. שטחה נראה לי כמו פי עשרה מכיכר רבין בת"א. היא מלאת חיים ושוקקת פעילויות כל היממה עם דוכני מכירה של בדים, תבלינים, סנדלי "בָּבּוּש" מרוקאיים, סירי טאג'ין, מוזיקאים, אקרובטים, קוסמים, מאלפי נחשים, קופים לצילומים אישיים. מידי ערב מזיזים את דוכני המכירה, ופותחים במקומם דוכני מזון ושתיה. השוק הופך להפנינג של אוכל, עם ריח כרכום ועשן מנגלים.

עברתי בכיכר 'אל פנה' בזמן משחק נבחרת מרוקו במונדיאל. מאות אלפים גדשו את הכיכר, אולי רוב תושבי העיר. כל הדוכנים הוזזו, בשולי הכיכר הוצבו מסכי ענק בגובה בית של 2-3 קומות, שעליהם הוקרן המשחק. שאגות אקסטזה אדירות נשמעו בכל פעם ששוער מרוקו הדף את הכדור, או כאשר אחת הקבוצות המתחרות התקרבה לשער יריבתה. כשמרוקו סיימה בנצחון, פרצו הכל בחגיגות רועשות.

מהכיכר הראשית יוצאות סמטאות ובהן שווקים צבעוניים למכירת תבלינים, כלי נחושת, בשמים, ומוצרים שבהן מתמחים במרוקו. אחת מהסמטאות מגיעה אל ה'מְלָאח', הרובע היהודי במשך מאות שנים. הערבים קראו לשכונה בשם זה בגלל ש'מלאח' בערבית זה "טוב". מבחינתם, היהודים היו טובים. כאשר עזבו היהודים את המלאח בשנות החמישים, פלשו מוסלמים לבתיהם והפכו את האזור לסלאמס ונחשלות. באויר המלאח עומד ריח של ירקות רקובים, אבל מתרגלים אליו במהירות. בשוק המלאח ראיתי גם אטליז כשר של  שלום אבוחצירא, בשחיטה של רבי יצחק עמר מקזבלנקה.

סמטאות המלאח צרות מאוד. כשפשטתי את ידיי לצדדים הצלחתי לגעת בקירות משני הצדדים.

המקום המעניין אותנו ביותר במלאח הוא "צַלָאָת אֶל עַזָמָה". בעברית- "בית הכנסת של המגורשים". השם מספר לנו על תולדות היהודים במקום.

במרקש היו שני מעמדות של יהודים. המעמד הגבוה היו צאצאי היהודים הגיעו למרוקו כבר בימי שלמה המלך, והם קראו לעצמם "התושבים". לאחר גירוש ספרד בשנת 1492 הגיע למרוקו גל של יהודים שנקראו "המגורשים", ונחשבו בתחילה בעלי מעמד נחות. היהודים הוותיקים לא קלטו ברצון את המגורשים ואף התנשאו מעליהם, כמו שקורה אצלנו בישראל עם גלי עליה חדשים.

יהודי ספרד הביאו עימם תרבות יהודית ואת "מנהגי קשטיליה". בין "התושבים" ו"המגורשים" נוצרו מתחים ומחלוקות על מנהגים ונוסח התפילה, עד שלא יכלו אפילו להתפלל יחד. לכן בשנות התשעים של המאה ה15 המגורשים הקימו לעצמם ביכנ"ס ובית דין בראשות רבי יצחק דלויה. מאז מתפללים בו זה יותר מ500 שנה, ולאחרונה אף שופץ בהוראת המלך. החלק התחתון של הקירות מחופה עכשיו באריחי קרמיקה זֶ'לִיז', כמו בארמון בהיא ומסגד חסן השני בקזבלנקה.

במרקש חיו עשרות אלפי יהודים, והיו בעיר כ35 בתי כנסת, וישיבות מרשת "אוצר התורה", ובתי ספר יהודיים כמו "אהלי יוסף יצחק" של חבד, ואליאנס. במרוקו הודפסו ספרי קודש בעברית יותר מכל מדינה אחרת בעולם מחוץ לישראל.

הקהילה הגדולה הצטמצמה מאוד לאחר הקמת מדינת ישראל. רוב היהודים עלו ארצה וחלקם עברו לצרפת, בגלל שהמוסלמים התנכלו להם בתיסכולם על הפסד הערבים במלחמת השחרור.

נשיא הקהילה היהודית, ג'קי קדוש, מספר לנו שבתקופה הלא נעימה ההיא אמרו היהודים כי המילה 'מרקש' זה נוטריקון של 'מר וקשה'. לדבריו, כיום חיים במרקש רק כמאתיים יהודים, ופועלים בה 4 בתי כנסת כולל אל עזאמה.

מצד שמאל של בית כנסת יש פאטיו גדול מוקף בחדרים קטנים. אלה שימשו פעם כיתות בית המדרש של מרקש. רבנים גדולי ישראל יצאו מבימ"ד זה לכהן ברבנות בקהילות יהודיות ברחבי העולם. כיום הפכו אותם למוזיאון יהודי. החדר הראשון מימין משחזר כיתת לימוד. צילומים נוסטלגיים רבים תלויים על קירותיו שגם הם ספגו דברי תורה במשך מאות שנים. עמדתי דקות ארוכות בחדר הזה וחשבתי מה היינו לומדים אילו יכלו הקירות לדבר. ביהמ"ד נסגר בשנות השבעים של המאה הקודמת.

חדרים אחרים מקודשים לתשמישי קדושה. חדר אחר מוקדש למלאכות עתיקות. יהודי מרקש האמינו ברעיון של "תורה ועבודה" מאות שנים לפני שהפך לסיסמה של תנועת בני עקיבא. בין מגורשי ספרד היו גם בעלי מלאכות שלא היו מוכרות במרוקו, כמו צורפות, אומנות ומלאכת עץ. בחדר זה מוצגים כלי עבודה שלהם וצילומים ישנים.

חדר אחד מוקדש למוזיקה ולפיוטים בניגון אנדלוסי. בבית המקדש נהגו הלוויים לשיר מזמורי הלל להקב"ה, ולאחר החורבן נדדו המזמרים והמנגנים לגולה. מרוקו הפכה למרכז מוזיקלי שבו נוצרו אלפי פיוטים ששולבו בסידור התפילות המרוקאי. מרקש היתה אחד המוקדים של 'שירת הבקשות' בלילות שבת במיוחד בחורף. במרקש גם נכתב לפני כמאתיים שנה ספר הפיוטים החשוב "שיר ידידות".

בביכנ"ס אל עזאמה מתקיימות תפילות שחרית במנין מידי בוקר בשעה 7 וחצי. קבוצות תיירים מישראל נוהגים להתפלל פה תפילת מנחה. מרגש מאוד לחשוב שכאן בדיוק התפללו במשך הדורות גם ענקי התורה והקבלה, כמו רבי פנחס הכהן, רבי חנניה הכהן, רבי אברהם אזולאי, ואחרים. תפילות קבלת שבת ושחרית לשבת נערכות בהשתתפות כ250 איש, רובם תיירים מישראל. אחרי תפילת מוסף יש שם גם קידוש וארוחה קלה.

רק מעטים מאוד מיהודי מרקש מתפללים דרך קבע בצלאת אל עזאמה, כי כמעט כולם העתיקו מגוריהם מהמלאח אל בתים מרווחים יותר בעיר החדשה. לכן הקימו בעיר החדשה את בית הכנסת "בית אל" ברחוב פאשה בשכונת גיליז'.

שם מתקיימות תפילות במנין 3 פעמים ביום. שם גם פועל תלמוד תורה רק בימי ראשון. כיום לומדים רק 5 ילדים בתלמוד תורה. קל לזהות מרחוק את ביכנ"ס בית אל. זה בנין גבוה שמעל גגו דגלי מרוקו גדולים, ועל המדרכה לפני הכניסה ניצב ביתן שמירה על בטחון המתפללים והאורחים.

לאחרונה נפתח מחדש גם בית הכנסת "אלפאסיין" שהיה סגור כחמישים שנה עקב הגירת רוב הקהילה לישראל ולצרפת. בינתיים מתפללים בו רק תפילת ערבית בערב שבת, אבל שואפים להתרחב. הוא נמצא בכניסה למלאח ליד מסעדת La Tanjua.

מעניין לגלות בבתי הכנסת שלרוב ספרי התורה יש מעיל אשכנזי, ולא קופסאות עץ מעוגלות כמו שאנו רואים בבתי כנסת מרוקאיים בישראל.

בית העלמין היהודי במרקש נקרא "מעארה", והוא מהגדולים ביותר במרוקו, משתרע על 2800 דונם בצמוד למלאח. בבית העלמין למעלה מ10,000 קברים מהמאה ה -12 ועד ימינו. קבורים שם גם צדיקים ותלמידי חכמים גדולים, ביניהם: רבי אברהם אביכזר, רבי אברהם אביטבול, רבי ברוך ערמה, רבי דויד שלוש, רבי דויד סבח, רבי חנניה הכהן, וכמובן גם רבי יצחק דלויה.

אגב, שומר בית הקברות שיברך אתכם בעברית צחה את ברכת הכהנים איננו יהודי אלא מוסלמי. הוא גם יסייע לכם למצוא קברים של קרובי משפחה או של רבנים חשובים.

שליח חבד, הרב שמעון לחיאני, מדווח שבמרקש פועלות 4 מסעדות כשרות:

1. גריל בר מרקש בהשגחת הרב רוטנברג. נמצא במלון  Hôtel Kenzi Rose Garden בכתובת Av. du Président Kennedy

2. מסעדת דאר אמא Dar Ima בכתובת: Rue de la Liberté 11
3. מסעדת וואסבי Wasabi, בכתובת: 17 Rue Yougoslavie
4. לאחרונה נפתחה במלון אמבסדור מסעדה בכשרות מהדרין שפועלת רק בערב שבת ובשבת אחרי התפילה. הכתובת: Rue Ibn Aicha

בנוסף, יש גם משפחות וארגונים שמארחים בתשלום תיירים מישראל, בעיקר בשבתות:

1. בית חב"ד מרקש, בראשות הרב לחיאני (מירושלים). בטלפון: +212674955563
2. משפחת חליאווה בעיר העתיקה מלאח. טל. +212666573471
3. משפחת דהן- +212666237114
4. משפחת אוחיון. טלפון 0662-174476
5. כולנא מרוקו בעיר העתיקה. משפחת יפרח +212643819914

בסופרמרקטים במרוקו ישנם למעלה מ650 מוצרים כשרים של איגוד OU של ארה"ב.את רשימת המוצרים הכשרים  ניתן למצוא באתר MOROCCO KOSHER.

כללית, נוכחתי שהמרוקאים מכבדים ואוהבים יהודים, למרות שבחגיגת הנצחון במונדיאל בקטאר הניפו דגל פלסטין. אחד מבעלי החנויות בשוק אמר לי: "למה היהודים עזבו את מרוקו? איתם עזב גם המזל שלנו".