בפרשת השבוע מסופר על מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. לפי הגמרא והמדרש, ארבעת המלכים הגיעו מארץ שנער (מסופוטמיה) ששכנה בין נהרות הפרת והחידקל באזור כורדיסטן העיראקית כיום. המסופוטמים כבשו עמים רבים, והקימו אימפריה בינלאומית שהשתלטה גם על אזור הירדן. הם הקימו ברית כמו 'מדינות הציר' של גרמניה הנאצית, איטליה, ויפן במלחמת העולם השניה.
לאחר 12 שנות שיעבוד למסופוטמיה, התאגדו 5 מלכי עמק השידים בברית הגנה כמו 'ברית נאטו' בימינו, ומרדו בכובש הזר. התורה מספרת שארבעת המלכים באו ממסופוטמיה לדכא את המרד. הם לקחו בשבי גם את לוט, האחיין של אברהם אבינו, שהתגורר בסדום. כאשר המלך כדרלעומר ושותפיו היו בדרכם חזרה לארצותיהם, רדף אחריהם אברהם והשיגם באזור דמשק. הוא ניצח אותם בקרב, והשיב את השבויים והרכוש למלכי כיכר הירדן, ובזכותו זכו לעצמאות.
יש חוקרי מקרא חילונים וגויים שטוענים שהסיפור המקראי הזה וסיפור חורבן סדום ועמורה לא התרחשו מעולם, אלא הם סתם אגדות עממיות כמו המיתולוגיה היוונית. כיום אנחנו כבר יודעים שהם טועים ומטעים, כי נמצאו הוכחות ארכיאולוגיות לסיפור הכתוב בתורה. הסכמי השלום עם ירדן, פתחו גם בפנינו אפשרויות לבקר בחפירות הארכיאולוגיות שמוכיחות מדעית את אמינות המקרא שבפרשת "לך לך".
א.
התורה מספרת שאברהם אבינו ולוט החליטו להיפרד בגלל מריבות בין רועי הצאן שלהם. לוט השקיף על בקעת ים המלח, וראה כי: "כֻּלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדוֹם וְאֶת עֲמֹרָה". ההיסטוריונים החדשים מגחכים בביטול שפסוק זה לא ייתכן, שהרי אנו מכירים את אזור ים המלח כשטח צחיח ומדברי שאינו מתאים לחקלאות. מי ים המלח אינם ראויים לשתייה ולהשקיה, ואין שם נהרות ומעיינות מים.
ובכן, בשנת 1924 מצאה משלחת מחקר בראשות וויליאם פוקסוול אולברייט בתל באב א-דרע Bab edh-Dhra בירדן מבנה מתקופת הברונזה. התל הזה ניצב בגובה 550 מטר בקצה הצפוני של לשון ים המלח. הוא שיער שזה קשור לסדום ועמורה, אך לא מצא לכך תימוכין.
חורבות באב א-דרע היא סדום. צילום: דוד גרבס
במשך 40 שנה אח"כ לא נחקר האזור, עד שבשנת 1967 חזר לשם הארכיאולוג פול לאפ Paul Lapp, וגילה באותו מקום בית קברות ענק של 20,000 קברים. בתוך חלק מהקברים נמצאו גם כלי חרס עם שרידי מזון "צידה לדרך לנפטר בדרכו לעולם הבא". התגלו שם עקבות של חיטה, שעורה, תמרים, שזיפים, אפרסקים, ענבים, תאנים, פיסטוקים, שקדים, זיתים, צנוברים, עדשים, חומוס, דלעת, זרעי פשתן ואבטיח, ועוד ממיטב פרי הארץ. זו הוכחה שבאזור הזה גדלה תוצרת חקלאית עשירה ומגוונת.
הגילוי הסנסציוני הזה סותר את עמדות ההיסטוריונים הכופרים, אך הוא לא זכה לפרסום ציבורי ראוי בגלל שבאותה תקופה התקשורת העולמית עסקה במלחמת ששת הימים ובתוצאותיה.
בחומש דברים כתוב בפרק לב פסוק לב: "כִּי מִגֶּפֶן סְדוֹם גַּפְנָם, וּמִשַּׁדְמֹת עֲמוֹרָה עֲנָבֵמוֹֹ". בחפירות הארכיאולוגיות בעמק השידים התגלה גם יקב עתיק שבו נמצאו ענבים בני 4,000 שנה שנשמרו באוויר המדבר היבש. עוד הוכחה לצדקת תורתנו הקדושה שהחקלאות שגשגה שם פעם.
ב.
התורה מונה את חמשת המלכים ששלטו על 5 ערים באזור: "בֶּרַע מֶלֶךְ סְדוֹם, בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע" (בר' יד/ב).
בעקבות הגילויים של לאב נערך בין השנים 1973 ו-1979 סקר ארכיאולוגי בכל בקעת ים המלח. מדרום לבאב א-דרע התגלו עוד ארבע ערים עתיקות, המרוחקות רק קילומטרים אחדים זו מזו, ונמצאות כמעט בקו ישר העובר מצפון לדרום.
הן התגלו ליד הישובים נומיירה, סאפי, פייפה וחנזיר. נומיירה התגלתה דרומית לבאב א-דרע, מול אזור המלונות בשפך זוהר. סאפי קיימת עד היום מול מפעלי ים המלח, פייפה מול נאות הכיכר, וחנזיר ממש בשפך ואדי חנזיר שנחשב הגבול בין הרי מואב להרי אדום. הגילוי הזה מרתק וחשוב בגלל שהוא מאשר את הכתוב בתורה שבעמק השידים היו 5 ערים. לא יותר ולא פחות.
אילו תורתנו הקדושה היתה סתם סיפורי מעשיות שחוברו בידי אדם, איך יכול היה בן אנוש לדמיין ולחזות שאחרי יותר מאלף שנים ימצאו באזור זה בדיוק 5 ערים?…
ג.
הגמרא אומרת "מאי קרא דכתיב אמלטה נא שמה? נ"א בגימטריא נ' וחד הוי ושל סדום נ' וב' ושלותה" (שבת יא). כלומר, סדום היתה קיימת רק 52 שנים.
מבין הערים העתיקות שהתגלו, נחקרו עד כה רק נומיירה וסאפי. הארכיאולוגים תיארכו את המימצאים בבדיקת פחמן 14, וקבעו שסאפי היתה קיימת כאלף שנים, ובאב א-דרע ונומיירה "פחות ממאה שנים". זה מרגש בגלל שהמדע מתאים בול לכתוב בגמרא! מכאן שכנראה נומיירה היא עמורה המקראית.
חורבות סאפי, היא צוער המקראית. ברקע מורדות הרי יהודה
ד.
המדרש מתאר את המטרופולין כאוכלוסיה משגשגת. מספר הקבורים העצום בבתי הקברות הגדולים מעיד על אוכלוסיה גדולה. בהמשך החפירות בבאב א-דרע נמצאו כחצי מיליון קברים, בסאפי ובפייפה התגלו בתי קברות בגודל דומה.
כאמור, הערים האחרות טרם נחקרו, אבל אפשר להניח שגם בהן יתגלו קברים רבים. מיליון וחצי הקברים שכבר התגלו, מלמדים שהאזור היה מאוכלס במיליוני בני אדם. בימי האבות היה האזור הזה מטרופולין ענקי עם אוכלוסיה בכמות כמו גוש דן בימינו
ה.
כתוב במדרש רבה כי 4 המלכים שבפרשתנו היו מלכי האימפריה המסופוטמית. במשך שנים רבות קבעו היסטוריונים מלומדים בעיני עצמם שלא ייתכן שצבא מסודר נע מהפרת והחידקל אל ים המלח, כי לא היתה קיימת דרך רחבה ומתאימה. אבל לפני כמאה שנים חשף הארכיאולוג נלסון גליק תוואי עתיק ממסופוטמיה אל ים המלח, שרובו כוסה בסופות המדבר. המסלול הזה נזכר גם באחד מהלוחות העתיקים שהתגלו בארכיון אֶבְּלָה (Ebla) ליד חאלב בסוריה.
יתירה מזו, בקברים בסאפי התגלו תכשיטים וחותמות בסגנון מסופוטמי מובהק, וגם זה סותר את התיאוריות של החוקרים הכופרים.
ן.
בפרשת "וירא" שנקרא בשבוע הבא מספרת התורה על הריסת סדום ועמורה, ומתארת: "וה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מִן הַשָּׁמָיִם". תרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם את המילה "גפרית" כ"קווית". המונח kivraitah מופיע בגמרא בהקשר של חומר ניקוי (נידה ס"ב). סביר שהגפרית המקראי הוא ביטומן-פחמימני, שהוא המרכיב החיוני של אספלט המצוי באזור ים המלח. יוספוס פלביוס קרא לים המלח "אגם אספלטים" שנוצר כתוצאה מההרס של סדום ועמורה.
ולגבי ה"אש"- בחפירות בנומיירה נמצאה שכבת אפר בעובי כ5 ס"מ, כמו בפומפיי. בשכבה זו ומעליה התגלו אבנים וסלעים מפוחמים, שבחלקם העליון נראים כמו אבני בזלת ובחלקן התחתון אבן חול נובית. אבנים כאלה מפוזרות בשטח גם כיום. בכל עמק הירדן והערבה לא נמצאו אבנים מפוחמות כמו בעמק סדום.
לקט מהאבנים ושברים מהסלעים נשלחו לבדיקה במעבדות בארה"ב. התברר שעובי הפחם באחדים מהם הגיע לעומק 20 ס"מ. יש לזה משמעות לגבינו. בשריפה רגילה שמתפשטת אופקית על פני השטח, האש מלחכת רק מילימטרים אחדים מפני הקרקע, ואילו באזור סדום הגיעה האש לעומק גדול פי כמה. הגיאולוגים אומרים שעומק של יותר מ5 ס"מ מוכיח על אש שירדה אנכית מלמעלה למטה, כמו מטר. וזה בדיוק מה שכתוב בתורה.
ז.
כתוב בגמרא שלאחר מלחמת ארבעת המלכים את החמישה נהנו סדום ועמורה מ26 שנים של עצמאות. "כ"ו שנים דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה" (שבת יא).
בחפירות נומיירה (עמורה) נמצאו סימנים לשני סוגי הרס, כתוצאה מהמלחמה וכתוצאה מהשריפה. ד"ר בריאנט ג'ווד מאוניברסיטת טורונטו, בדק את שתי שכבות ההרס. הוא הגיע למסקנה כי שני האירועים התרחשו בהפרש של קצת יותר מעשרים שנה. קביעתו מתאימה למסגרת הזמן של 26 שנים הכתובה בגמרא.
לסיכום, לפנינו הוכחות מדעיות שמשה אמת ותורתו אמת, ואילו המדענים מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים" סתם מקשקשים כדי להצדיק את כפירתם בתורתו הקדושה. ההוכחות הארכיאולוגיות המוזכרות כאן הופכות את ההיסטוריונים החדשים לנלעגים ומגוחכים.
בשנים האחרונות החלו גם ישראלים לבקר בירדן בפטרה בסלע האדום, ויש גם העולים להֹר-ההר לקברו של אהרון הכהן. טיולים אלה הם הזדמנות להוסיף למסלול גם ביקור בנומיירה ובסאפי עם חומש בראשית ביד, גם כדי לחגוג את נצחון האמונה שלנו על הרדידות של ההיסטוריונים האפיקורסים.
איך מגיעים?
הדרך הפשוטה והקלה ביותר היא להצטרף לטיול מאורגן של מדרשת קשת יהונתן. רכז המדריכים, יאיר מאור ממושב נוב, בנה מסלול טיול לירדן שבשיאו מגיעים לפטרה. חוצים את הירדן בגשר חוסיין, מול בית שאן, ופונים דרומה להרי הגלעד ומואב לבקר במקומות שונים שמוזכרים בתנ"ך ובמשנה. ביניהם גם אתרי החפירות, וגם "מערת לוט", ו"סלע אשת לוט" (בירדן) הנמצאים בין סאפי לפייפה.
למי שמעוניין להגיע לשם באופן עצמאי, יש לחצות את הירדן על גשר אלנבי, ולנסוע דרומה במקביל לגדה המזרחית של הירדן וים המלח על כביש 65 הירדני. אתרי החפירות נמצאים בצד המזרחי של ים המלח, בערך באזור מול עין בוקק עד נאות הכיכר שבצד הישראלי. מומלץ להגיע בשעות לפני הצהריים ולראות את אזור המלונות בצד הישראלי של ים המלח, כי אחר הצהריים השמש מול העיניים ומפריעה לראות את הגדה הישראלית. חייבים לקחת מדריך טיולים מקומי. מניסיוני, קשה למצוא מדריך ירדני שמכיר את האתרים הארכיאולוגיים האלה, והמעטים שמוכנים להגיע לשם דורשים תשלום גבוה על הטרחה המיוחדת.
