"בשומרון יש הרבה מיזמים תיירותיים ורבים מתפרנסים מענף התיירות, ולא רק מצימרים". כך גילה אריה צדוק, הממונה על שיווק וקידום תיירות פנים במשרד התיירות, בסיור עיתונאים ובלוגרים לאתרי תיירות בשומרון. הסיור נועד להעניק לכתבי התיירות טעימה של דוגמיות אחדות מתוך מיזמי התיירות הרבים בשומרון שנמצאים בד"כ מתחת לרדאר שלנו. מר צדוק גילה עוד שיש תנועה גדולה של קבוצות שבאות לטייל בשומרון, אבל מטיילים בודדים ממעטים לתייר באזור.
את סיור העיתונאים הדריך יאיר אלמקייס, האחראי על התיירות במדרשת שבי שומרון. הסיור התחיל בישוב פדואל, שם ראינו את "המרפסת של המדינה", וממנה צפינו אל מישור החוף. מהמקום הזה ניתן לראות את רוב הערים על קו החוף, החל מחדרה בצפון, המשך בהרצליה ותל אביב במרכז, ועד אשדוד ואשקלון. בדרום הקרוב יותר רואים בבירור את העיר מודיעין. המדריך נתן סקירה גיאוגרפית והיסטורית, מתובלת במקורות תנ"כיים כמו, למשל, הקרב ב"מעבר אפק" (שמואל א' פרק ג) שבסופו ארון הברית נלקח בשבי הפלישתים. למרפסת זו נהג אריאל שרון להביא את אורחיו כדי להמחיש את הסיכוניים הבטחוניים של ישראל. ואכן אין מראה עיניים כשמיעה באוזניים או קריאה בעתונים. מצמרר לדמיין מצב שהמקום הזה שלמרגלותיו נפרשים ערי החוף שלנו, היה נמסר לידי אויבינו הפלסטינאים, והם היו משקיפים כמונו על גוש דן, ומכוונים מרגמות לבתינו.
הסיור המשיך לישוב חוות-יאיר, שהמדריך מכנה בשם "מאחז בוטיק". מדובר בישוב יהודי ברמה אקונומית גבוהה, שהדבר היחיד שמבדיל אותו מישוב רגיל זה העדר החלטת ממשלה לאשרו כיישוב. צמוד לישוב בוקעים מעיינות, שליד אחדים מהם יש בריכות טבעיות שהוכשרו לרחצה ולבילוי. בישוב מחפשים עוד עוגנים תיירותיים. לכן בנו גם אומגה אתגרית תלולה מאוד באורך 80 מטר.
בחצר בית הכנסת של חוות יאיר יש מרפסת גדולה ממנה ניתן להשקיף לנוף הפראי והמדהים של ערוץ נחל קנה. לאחרונה נבנתה טיילת שיוצאת ממרפסת בית הכנסת, וממשיכה לאורך צלע הוואדי, ועולה בחזרה לכביש הראשי. אגב, כל הרחובות במאחז חוות יאיר מנציחים שמות של חברי מחתרת לח"י.
בהמשך הסיור עברנו ליד הישוב קדומים, שבו יש שפע של אטרקציות תיירותיות לכל המשפחה. בקדומים יש פארק מים, חוות סוסים, מגרש לקרבות פינטבול, קיר טיפוס, אומגה, ועוד. אתר תיירות נוסף הוא שכונת השומרונים בשכם. שם יש מוזיאון על הקהילה השומרונית עם הסברים גם בעברית ובאנגלית. עצרנו גם במיתחם שבו נוהגים השומרונים לקיים את מצוות קורבן פסח.
משם המשכנו לתצפית מדהימה על העיר שכם. מעל הר גריזים יכולנו להבחין גם בקבר יוסף, שלפי הסכמי אוסלו אמור היה להיות בשליטה ישראלית, אך הפלסטינים הפרו גם את הסעיף הזה בהסכם.
כיום יש באזור השומרון שפע של יקבים וכרמים. כאשר ירמיהו הנביא מתאר את חזון גאולת עם ישראל הוא אומר "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון". כשהגיעו ראשוני המתנחלים לשומרון, לא מצאו בו כרמים. אבל נמצאו הרבה גתות יין עתיקות, שמהן אפשר להבין שהיו באזור גפנים ויינות. החליטו לנסות לטעת כרם ליד הישוב שילה. הפרי שגדל שם נשלח לבדיקות במעבדה, והתגלה כמעולה לייצור יין. בהמשך ניטעו עוד כרמים רבים כדברי הנביא, וגם הוקמו כמה יקבים פרטיים. חלק מיקבי הבוטיק האלה זוכים מידי שנה בפרסים בינלאומיים.
אחד היקבים האלה הוא "יקב כביר" בישוב אלון מורה. שני יינות של היקב זכו 
להכרה בינלאומית ולפרסים. אלה "הר עיבל" שמיוצר מזן מרלו, ו"עמק תרצה" שמיוצר מענבים מזן שיראז. בנוסף, ביקב כביר מייצרים גם יינות מזן קברנה סוביניון. היינן איתמר וייס הסביר על תהליך ייצור היין ביקב זה, הראה לנו את המרתף בו מאוחסן היין בחביות עץ ומבוקבק, ואף נתן לנו טעימות מסוגי היין השונים שמיוצרים ביקב כביר.
מעל היקב יש אולם הדרכה, שבצידו מרפסת גדולה עם נוף מהמם. למרות החמסין אין צורך שם במזגן, כי רוח נעימה נושבת בהרים, איוושת הרוח סותרת את שיער, ומלטפת את הפנים. על המרפסת הזו זכינו לשמוע הרצאה מאלפת מפי בני קצובר, ממייסדי אלון מורה.
הוא החל בסקירה של ארועים בתנ"ך שהתרחשו בשכם ובסביבותיה. המשיך לסקירה של תולדות הישוב והמאבקים להקמתו, עם העליות לסבסטיה בשנות ה70 והפינויים בכוח. היה מרגש לשמוע מפיו את הפרספקטיבה של החלוצים מייסדי הישובים היהודים בשומרון, למול הרוב התבוסתני בתקשורת באותם ימים. פתאום הרוח שנשבה שם במרפסת קיבלה גם משמעות ערכית, בגלל הדימיון לסיפור המרגלים בתורה. גם אז הרוב אמרו "לא נוכל להם", ואילו לכלב וליהושע "היתה רוח אחרת" ככתוב בתורה. את ה"רוח אחרת" הזו הרגשנו שם תרתי משמע.
אחד מהסיפורים המרתקים של בני קצובר היה הגילוי של מזבח יהושע על הר עיבל, אותו ראינו מולנו. דורות של ארכיאולוגים חיפשו את המזבח הזה המוזכר בתנ"ך, ומשלא מצאוהו, הגיעו למסקנה שהתנ"ך הוא סיפורי הבל שלא קרו מעולם. עד שבא הארכיאולוג אדם זרטל וגילה את המזבח באזור אחר על הר עיבל, שבו איש לא טרח לחפש לפניו. בני קצובר ליווה את אדם זרטל בתקופת החפירה הארכיאולוגית בתל. החשיבות העיקרית של המימצא הארכיאולוגי הזה היא שהוא מוכיח שתורתנו תורת אמת היא.
סיור העיתונאים המשיך לרכס איתמר, שם פזורים מאחזים אחדים ששומרים 
שההר יישאר בשליטה יהודית. אתר התיירות המעניין ביותר ברכס הוא "מרכז המבקרים גדעונים", הצמוד לקבר שייח, שנקרא בטעות "קבר גדעון" מהתנ"ך, ונתן לו את שמו. מדובר בבית עץ יפהפה על רכס ההר. המקום משמש מסעדה לקבוצות בתיאום מראש, שמגישה רק אוכל טבעי ובריא. בעלת המקום, יפעת משולמי, משתמשת בעיקר במרכיבים שמגדלים עם ההר, כמו ירקות מהמאחז הסמוך "גבעות עולם", וגבינות עזים שמכינות השכנות.
אבל האוכל זה לא העיקר. יש שם סדנאות לפיתוח אישי לקבוצות קטנות של תלמידי ישיבות ואולפנות, לצד סדנאות לנשים וימי כיף וגיבוש לנשים במקומות עבודה. בסנדאות לומדים אפיית לחמים ופיתות, וגיבון גבינות. בנוסף יש סדנאות להתמודדות בינאישית, לייעוץ זוגי, ולטיפול משפחתי של הורים וילדים. במרכז המבקרים יש גם חדרי טיפולים לרפלקסולוגיה שיאצו ומסז'ים. בין המתנחלים ברכס איתמר יש גם נשים שיוצרות בבתיהן קדרות, ויטראז'ים, ורוקחת שיקויים ומשחות מעשבי מרפא טבעיים. חלק מהתוצרת של בני המקום מוצעת למכירה במרכז המבקרים גדעונים.
אבל בעיניי, הדבר החשוב והמושך ביותר במרכז המבקרים גדעונים נמצא מחוץ למבנה. יש שם מרחבים עם שקט שאתה נמזג לתוכו, ונדבק ברוגע ובשלווה שנסוכים על המקום. הנוף מהמם. האויר צח ונקי. במערב רואים את שכם, ובמזרח את הרי הגלעד במדינת ירדן, ובאמצע עמקים וגאיות, ונופים משגעים. מעט בתי המגורים על הרכס מרוחקים זה מזה. אל השקט והאוירה האלה אני בודאי עוד אחזור. מומלץ מכל הלב.
את הסיור סיימנו בסטודיו "בוץ בגבעה" הצמוד לביתה של הקדרית בתיה ארדשטיין. אשה מקסימה עם סיפור אישי מרגש. לפני שעלתה ארצה מארצות הברית היא למדת להיות אחות מיילדת, וגם עסקה בזה בארץ. אומרת בתיה: "בתורה כתוב שהיולדות היו על אובניים, ואובניים זה גם כלי עבודה של הקדר. אז במקום חדר לידה יש לי סטודיו קדרות. בשניהם יש אובניים, אבל בסטודיו שלי הרבה יותר רגוע מחדר הלידה". היא מייצרת כלי מטבח מחימר. ומייצאת לחו"ל בכמויות סיטונאיות. הכלים בתצוגה עומדים גם למכירה למבקרים. בסטודיו שלה היא עושה גם סדנאות למשפחות ולזוגות שבהן היא מלמדת איך לייצר כלים.
אישה מיוחדת. היא אומרת שבמשפחתה משתדלים לגדל בעצמם את מה שהם אוכלים. כשהיינו בסטודיו מישהי אמרה לבתיה שנגמר החלב לקפה. "רגע" היא השיבה, "אני הולכת לחלוב את העז". נשארנו פעורי פה.
סיור העיתונאים שאירגן אריה צדוק, נעשה בעזרת הפרויקט "שומרון נעים להכיר" של המועצה האזורית, בניהול שירה איגל. "אנו רוצים שאנשים יגלו שהמציאות של החיים בשומרון שונה מהדימוי התקשורתי שעושים לנו" אומרת שירה. במסגרת הפרויקט מציעים לציבור טיול מודרך באוטובוס ממוגן, במחיר סימלי של 65 שקלים לאדם בלבד. לכל קבוצה שפונה לפרויקט מרכיבים מסלול שמתאים לתחומי ההתענינות של חברי הקבוצה. בפרויקט "שומרון נעים להכיר" יש גם טיולי ערב ולילה, שיוצאים מתל אביב בשעה 3 אחר הצהריים, עוצרים בכמה אתרי תיירות, ומסתיימים בתצפית לילה מעל הר כביר. לדבריה, כיום מגיעות 30 עד 50 קבוצות מידי חודש מכל רחבי הארץ. עד היום באו לטייל בשומרון כבר כ400,000 איש מישראל, ותיירים מחו"ל.
מומלץ מאוד לארגן קבוצה ולטייל בשומרון בסיוע הפרויקט. חפשו בגוגל "שומרון נעים להכיר".
מעבר לנופים המקסימים שראינו ולאנשים המעולים שפגשנו, היו לסיור הזה גם השלכות חברתיות ופוליטיות. המפגש עם המתנחלים שבר למשתתפים את הסטיגמה השלילית שהתקשורת שטפה בה את המוח לציבור. בין העיתונאיות שהשתתפו בסיור היו גם כאלה שבעבר שמעתי אותן מדברות כשמאלניות. אחת מהן אפילו כתבה בעבר כתבות נאצה נגד מתנחלים. והנה בשיחות באוטובוס בדרך חזרה לתל אביב שמעתי אותן מדברות ביניהן בסגנון אחר לגמרי. פתאום הן מביעות הערכה "לחלוצים האלה שממשיכים כיום את האידיאולוגיה של הקיבוצניקים בדור של אבותינו". רק בשביל זה היה כדאי להצטרף לסיור.