טיול באזור אפירוס ביוון הוא חוויה גיאוגרפית נעימה. טיול בבירת המחוז, העיר יאנינה, יכולה להיות גם חוויה רוחנית מרגשת. זאת בזכות אתר תיירות יהודי מרשים ומיוחד במינו: בית הכנסת "קהל קדוש ישן" של עדת הרומניוטים. זה בית הכנסת האחרון בעולם שמשמר את הנוסח הרומניוטי, ואת מנהגיהם המיוחדים, שחלקם אפשר לראות רק בבית הכנסת הזה.

העיר נקראת "יוֹאַנִינָה" על שם יוחנן המטביל הנוצרי. אבל היהודים קוראים לה "יָאנִינָה" כדי לא להזכיר קדוש נוצרי, וגם בגלל הצליל הדומה למלים העבריות "יה ענני" או "יה, ענה נא". מה שאנו רואים בבית הכנסת, ומה שאנו שומעים מפי המדריכה אלגרה מצא, זו חוויה בלתי נשכחת.

מיד בכניסה לבית הכנסת רואים שהוא גדול ורחב. מכיל 400 מקומות ישיבה שמסודרים בשורות ניצבות לכותל המזרח, שבהן המתפללים יושבים גב אל גב. סדר הישיבה מיוחד במינו. המתפללים אינם יושבים כשפניהם לקיר המזרח כמו בבתי כנסת אשכנזים שלנו, וגם לא פונים לכיוון בימת הקריאה כמו בבתי כנסת ספרדים שלנו.

ארון קודש מאבן נמצא במקומו, אבל איננו רואים לפניו בימה ושולחן לקריאה בתורה, וגם לא דוכן לחזן. רק לאחר חיפושים אנו מוצאים את בימת הקריאה על הקיר המערבי, מול ארון הקודש ורחוק ממנו. הבימה מוגבהת ב7 מדרגות. דוכן החזן נמצא לרגלי הבימה, במרחק גדול מארון הקודש. כך נהגו בקהילות הרומניוטים לקיים את הפסוק "ממעמקים קראתיך" כלשונו.

אנו מתקרבים לארון הקודש ורואים על מסגרת הפרוכת לוחיות מכסף, בגודל של כמו כף יד. אלה "שַדָיוֹת" לפי המסורת הרומניוטית. מנהג היה ביאנינה לתרום לבית הכנסת לוחית כסף לציין אירועים משפחתיים. השם "שדיה" מקורו מהמילים "א-ל שדי" שחרוטות בתחילת כל שדיה. את השדיה היו רוקמים לתוך מסגרת הפרוכת. כאשר הפרוכת מלאה בשדיות ומתקבלת חדשה, היו מסירים את השדיה הפחות אקטואלית, ובמקומה מצמידים את החדשה. בימינו לא התקבלה שדיה חדשה יותר מעשרים שנה, דבר שמעיד על התמעטות הדורות בקהילה.

על המושבים הקרובים ביותר לארון הקודש אנו רואים שתי כריות בצבע סגול רקומות בחוטי כסף. ביאנינה נוהגים להקצות מקום של כבוד לחתן תורה ולחתן בראשית. המקומות האלה שמורים רק להם עד שמחת תורה של השנה הבאה, אז יחליפו מקומות עם החתנים החדשים.

בארון הקודש שמורים 6 ספרי תורה, חלקם עתיקים, כאשר העתיק ביותר הוא בן כ500 שנה. הכתב הוא כתב סת"ם ספרדי לפי ה"בית יוסף". הספרים שמורים בתוך תיקים עם ציפויי כסף וזהב, שעליהם עיטורים ייחודיים. לפני מאות שנים היתה יאנינה המרכז העולמי לריקועי כסף בעבודת יד בסגנון שידוע בשם יוֹאַנִיטִיקוֹ. גם יהודי יאנינה עסקו בתחום זה. לכן רואים בבית הכנסת הרבה קישוטים מכסף, וגם ציפויים לתיקים של ספרי תורה. על ספרי התורה רואים ריקועים ייחודיים של "שושנת יאנינה". השושנה היא הסמל המסחרי של יאנינה גם אצל הגויים, והיהודים רקעו אותה גם על ספרי התורה. בנוסף, על חלק מהספרים אנו יכולים לראות עיטורים יווניים טיפוסיים.

מעל ציפוי הכסף של הספרים אפשר לראות שהם עטופים ב"מפה". כך נוהגים לקרא לרצועת בד שעוטפת את הספר, אבל לא את כל גובהו. נשות הקהילה היהודית היו ידועות כרוקמות מעולות גם בחוטי כסף וזהב. הן רקמו גם הרבה פרוכות מקסימות לבית הכנסת ושמלות כלה לעשירי יוון ולבית המלוכה. בארון הקודש ישנם גם פעמונים לספרים ופמוטים שעל כולם חרוט "יאנינה יע"א" שזה ראשי תיבות של "ישמור עליה אלוקים".

במרכז תקרת בית הכנסת יש כיפה גדולה, שעומדת על 6 עמודים. כדי שבית הכנסת לא ייראה כמו מסגד, בנו מעליו גג רעפים שמכסה מבחוץ גם את הכיפה. בית הכנסת המקורי נבנה במקום זה עוד במאה השמינית. הבית נהרס פעמים אחדות ברעידות אדמה, ונבנה מחדש. אבני היסוד בפינות בית הכנסת מתוארכות למאה השמינית. לוחות הרצפה השחורות הן מהמאה ה13. פעם אחרונה שביה"כ נבנה מחדש היתה בשנת 1826, וכך הוא נשמר עד היום.

בטרם נרחיב עוד על בית הכנסת של יאנינה ומנהגיו, עלינו להכיר קצת את העדה הרומניוטית:

כשהחריבו הרומאים את בית המקדש, לקחו רבים מבני יהודה להיות עבדים ברומי. חלק מהם הצליחו לברוח בדרך משיירות השבויים, אחרים קפצו מהאוניות ושחו לחוף, ועוד אחרים ברחו מאדוניהם ברומי ויצאו במסע רגלי חזרה לארץ יהודה. חלק מהשבויים והעבדים הצטרפו לקהילות יהודיות שהיו ביוון, עוד בימי בית מקדש השני. הקהילות האלה נזכרות בתנ"ך בספר יואל (ד/6): "ובני ירושלים מכרתם לבני יוונים למען הרחיקם מגבולך". ישעיהו הנביא מדבר על "פליטים אל הגויים מושכי קשת תבל ויוון באיים הרחוקים" (ס"ו/19).

היהודים המקומיים קראו להם בשם "רוֹמַנְיוֹטֶס", מהמילה "רומא". הרומניוטים הפכו להיות הדומיננטיים ביהדות יוון, וקיימו נוסח תפילה ומנהגים המיוחדים רק להם. בתקופת גירוש היהודים מספרד ופורטוגל, הגיעו רבים מהם גם לערי יוון, והשתלבו בקהילות היהודיות המקומיות. כך נוצרו ביוון ובמדינות הבלקן האחרות שני נוסחי תפילה- "נוסח ספרד" שאותו הביאו מגורשי ספרד, לצד "נוסח רומניוטי" שהיה שגור שם מקדמת דנא.

אחד המקומות היחידים שבהם מגורשי ספרד לא נקלטו בהצלחה היה יאנינה. רבני יאנינה באותו דור לא אהבו את מנהגי יהדות ספרד הליברליים, שנראו בעיניהם "דתיים לייט" על הרצף. מגורשי ספרד חשו לא רצויים, עד שנטשו את יאנינה ועברו למקומות אחרים. כמו משפחות סרוגות בדורנו שנוטשים את בני ברק ההולכת ומתחרדת.

ארוע היסטורי שני בתולדות יאנינה היה בשנות העשרים של המאה הקודמת. אחרי מלחמת העולם הראשונה הסתיימה תקופת השלטון העותומני. היהודים תמכו בטורקים עד אז. היוונים שהשתחררו מהטורקים התנקמו ביהודים וטבחו כ5,000 מהם. באותה תקופה היה גם משבר כלכלי חמור ביוון מלווה בעוני ורעב. רבים מיהודי יוון היגרו מארצם, ביניהם גם כמחצית מהקהילה היהודית ביאנינה, שהיתה הקהילה היהודית השניה בגודלה ביוון (אחרי הקהילה בסלוניקי, ולפני הקהילה באתונה). יהודים מיאנינה עברו לחיות בירושלים, בניו יורק, באתונה, ובבוקרשט. בכל מקום הקימו לעצמם בית כנסת שבו התפללו בנוסח רומניוטי כמסורת אבותיהם. סוחרים יוצאי יאנינה הקימו בית כנסת גם בשכונת הנחלאות בירושלים, שבו התפללו בנוסח רומניוטי שנים רבות. אבל בשנים האחרונות מתפללים בו בנוסח "עדות מזרח" בגלל שינוי דמוגרפי של תושבי השכונה.

הארוע ההיסטורי השלישי היה במלחמת העולם השניה. הגרמנים אספו את 1,980 יהודי העיר ב"שבת הגדול" של שנת 1944, ושלחו אותם לאושוויץ. 96% מיהודי יאנינה נרצחו בשואה. רק 112 יהודים שרדו, וחזרו לעירם כדי להקים מחדש את הקהילה. כיום חברים בקהילה היהודית של יאנינה רק 20 נשים ו15 גברים. רובם מבוגרים מעל גיל 60.

בסידורים ובמחזורים שבבית הכנסת מצאתי הבדלים מעטים בין נוסח התפילה הרומניוטית לנוסח שלנו. בתפילת השחר הם לא אומרים את הקורבנות, ומתחילים בפסוקי דזמרה. ברכת המזון שלהם ארוכה יותר משלנו, עם תוספות של פסוקים וקטעים שונים. בנוסף לזה בסידור שלהם מצאתי "ברכת המזון לצעירים".

תפילת קבלת שבת שלהם ארוכה יותר משלנו. אחרי "לכה דודי" יש להם פיוטים מיוחדים הכתובים פסוק בעברית, ואחריו פסוק ביוונית, וחוזר חלילה. גם הפסוק בשפה יוונית כתוב באותיות עבריות. אלגרה מתרגמת ומסבירה לי שהמשפט ביוונית אינו תרגום של העברית, אלא חלק בלתי נפרד מהפיוט.

יש להם פיוטים רבים לחתונות, לברית מילה ולשמחות. אחד הפיוטים היפים ביותר שממעתי היה תפילת הקדיש. המנגינה של הפיוט מתחילה כמו אורטוריה שמתחילה בקצב אדג'ו עצוב ואיטי, ובפסוקים האחרונים משתנה לקצב אלגרו עליז ומהיר. מרגש מאוד לשמוע.

בסוף תפילת מוסף של שבת יש להם "תפילת 72 פסוקים" מספר תהלים, לא לפי סדר הפרקים שאנו מכירים. תפילת "אבינו מלכנו" שלהם שונה מאוד משלנו. במקום אבינו מלכנו הם אומרים "אבינו שבשמיים", והם מוסיפים הרבה מאוד פסוקים שאינם מוכרים לי.

עוד מנהגים רומניוטים שזכיתי להכיר בבית הכנסת הם ה"אָלֶף" וה"יְבַרֶך". כשנולד תינוק זכר תולים על מיטתו דף נייר או יריעת עור שעליהם כתובים פסוקים ועיטורים צבעוניים. ביום הברית מוסיפים בתחתית הדף שורה עם השם שניתן לפעוט ושמות הוריו ותאריך לידתו. הדף הזה נקרא "אלף", והוא נחשב מעין תעודת לידה כמעט רשמית. כשנולדת תינוקת עורכים טקס קריאת השם שנקרא "יברך", ומביאים את התינוקת לטקס לבושה בשמלה צחורה כמו כלה קטנה.

בראש חודש אדר נהגו ביאנינה לציין את ה"אִירְתַמָן" בטקסיות מסורתית. ילדי הקהילה נהגו לעבור ברחובות כשהם שרים ביוונית "עוד שבועיים פורים, וחודש אחריו יהיה פסח". הילדים היו דופקים על בתי היהודים, שהיו משלשלים ממתקים לתוך שקיות בד מיוחדות שענדו הילדים על צווארם. הילדים היו מחברים חרוזים לבטא תודה על הממתקים.

בסמוך לבית הכנסת "קהל קדוש ישן" היה עוד בית כנסת קטן ושטיבל בשם "מנין". לפני השואה היו ביאנינה 4 בתי כנסת. שלשה מהם הרסו הנאצים, ורק "קהל קדוש ישן" ניצל. זאת בזכות הבישוף המקומי וראש העיר, שמיד לאחר גירוש היהודים מילאו את ספסלי בית הכנסת בספרים שהוציאו מהספריה העירונית ומהכנסיות, והכריזו על המקום "ספריה ומכון מחקר של הכנסיה". לכן הגרמנים לא נגעו לרעה בבית הכנסת הזה. כשחזרו לעיר ניצולי השואה, פינו הנוצרים את ספריהם, והחזירו את המפתחות ליהודים. על אצילותם הציבו היהודים שלט הנצחה ותודה ליד ארון הקודש מצד שמאל.

על כתלי בית הכנסת תלויים לוחות שיש ובהם שמות של כ1,800 חללי השואה בני הקהילה של יאנינה. הרשימה הורכבה אחרי השואה לפי זכרונו של אחד הניצולים. לפני כעשר שנים התגלו בגרמניה ספרי ילודה של הקהילה היהודית ביאנינה, והתברר שכמעט לא היו הבדלים בין הרשימות המסודרות לבין רשימת השמות שנכתבו מהזכרון.

בחצר בית הכנסת עומדת סוכת קבע שנבנתה לפני מאה שנה, וצריך רק להעלות עליה סכך מידי שנה. ליד הכניסה חפרו באר לנטילת ידיים לכהנים. בצד האחורי של בית הכנסת יש גם מקוה טהרה, אך כיום הוא נעול ואינו בשימוש.

עד השואה התקיימו שם 3 מניינים ביום. אחרי השואה התקיימו תפילות במנין רק בשבתות. לפני כעשור שנים נפטרו החזן והרב המקומיים, ומאז רק בחגים מתקיימת תפילה במנין בבית הכנסת. אף זה בעיקר בזכות תיירים ישראלים שבאים לבקר, ובהזדמנות זו משלימים מנין. שיא הפעילות בביהכנ"ס מתקיימת בימי כיפורים. לקראת יום כיפור מגיעים מידי שנה מניו יורק ומישראל כמאתיים צאצאי משפחות יוצאי יאנינה, שבאים להתפלל בנוסח הרומניוטי המסורתי. הלב של חברי הקהילה היהודית מתרחב מאושר כשהם רואים עוד צעירים רומניוטים דתיים. הם מתרגשים לראות שיש עתיד למסורת שלהם, ושהם לא לבד בעולם.

אלגרה מצא, מראשי הקהילה היהודית נטלה על עצמה לשמר את בית הכנסת ולהדריך את התיירים היהודים שבאים לבקר בו. היא מציגה את המקום בהתרגשות ובעיניים נוצצות, וסוחפת בהתרגשותה את המבקרים. אישה מדהימה לא צעירה, אבל בעלת מרץ של בת עשרים. ההדרכה בחינם, אך מומלץ לתרום בעין יפה לאחזקת בית הכנסת בקופסת צדקה ליד היציאה. אני ממליץ להזמין ממנה סיור מודרך בטלפון 6977-405744. אלגרה מבקשת מישראלים שבאים ליאנינה בקבוצות ומארגנים מנין בבתי המלון, לקיים את התפילה במנין בבית הכנסת "קהל קדוש ישן". יש להודיע לה, והיא תדאג שיפתחו עבורנו את בית הכנסת בכל שעה שנבקש. יהודי יאנינה מעונינים מאוד שבית הכנסת שלהם יגשים את יעודו כבית תפילה, ולא רק כאתר תיירות.

הקהילה היהודית של יאנינה הולכת ונעלמת מהעולם, יחד עם המנהגים והמסורות המקסימים שלהם. כנראה שאחנו הדור האחרון שעוד יכול לזכות לראות קצת שרידים מהעושר הרוחני הזה. אני ממליץ לבקר ביאנינה למען החוויה הרוחנית שלנו, ולמען שיעור מאלף לילדינו בהיסטוריה יהודית. כיום פשוט וקל לנו להגיע ליאנינה בזכות קו טיסה חדש של חברת התעופה TUS מנתב"ג ליאנינה, עם קונקשן בלרנקה.