וילנה הינה אחת הערים היפות באירופה ומהווה מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. וילנה התברכה בארכיטקטורה מימי הביניים, בסמטאות צרות שנעים לשוטט בהן, מדרחובים שוקקים עם שווקים ובוטיקים, ספסלים הפזורים בשבילי גבעות המשקיפות אל הנהר, שלל מוזיאונים, עמדות תצפית יפות, ועוד.

אך עבורנו וילנה חשובה לא רק בגלל יופיה, אלא בגלל ערכים יהודיים שבה. במאות הקודמות כונתה וילנה בשם "ירושלים דליטא" בזכות הגאון מוילנה ובזכות ש"ס וילנה, ובזכות אתרי מורשת יהודים רבים בעיר.

הגאון מוילנה

הגאון רבי אליהו בן שלמה זלמן חי בוילנה בשלהי המאה ה18. הוא היה הסמכות הרבנית העליונה בעולם. הוא תמך בלימודי ליבה, והיה בקיא גם במתמטיקה, בהנדסה, בביולוגיה, באסטרונומיה, בגאוגרפיה, בבלשנות ובמוזיקה. בקשו ממנו לכהן כרב העיר אך הוא סירב. אפילו הגויים הכירו בחוכמתו, ואף קראו לו "הגאון" בעברית.

הגר"א התגורר ברחוב היהודים 5 ZYDU. הבית המקורי נהרס, ועל שטח רצפתו ניצבת אנדרטה פסל ראשו של הגאון, לפי דימיונו של אומן מקומי. במשך שנים רבות שמר האומן את הפסל בביתו, ורק לאחר קריסת ברית המועצות הוא הוציא את הפסל, והעיריה הציבה אותו כאן.

על קיר הבית הצמוד לבית של הגר"א תלוי שלט:

תרגום לעברית: "הגאון מווילנה ,אליהו, חי בבית הזה שניצב כאן".

עד היום הרחוב המוביל אל בית הגאון נקרא Gaono על שם הגאון מוילנה. באזור הגטו הישן הקטן העיריה תלתה לאחרונה שלטים עם שמות הרחובות גם בעברית וביידיש.

לפני שנתיים תכננה ממשלת ליטא לערוך ארועים המוניים לציון 300 שנה להולדת הגאון, אך הקורונה שיבשה את התוכניות הגרנדיוזיות.

הגר"א היה ציוני וניסה לעלות לארץ בשנת 1782. בהיותו בדרך לא"י כתב לבני משפחתו איגרת שהתפרסמה בשם "עלים לתרופה", ובה כתב שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". תקלות בדרך גרמו לו לחזור לביתו. הגר"א ביקש לחדש את היישוב היהודי בא"י ולהפריח את שממותיה, כדי לקדם את ביאת המשיח. בעקבותיו, עלו רבים מתלמידיו החל משנת 1808, בעליה הידועה כ"עליית תלמידי הגר"א". תחילה הם התיישבו בצפת, והחל משנת 1816 עברו חלקם לירושלים.

הגר"א התנגד מאוד לתנועת החסידות. ממשיכי דרכו נקראים כיום "ליטאים", אף אם מוצאם בגרמניה או מרוקו. ההתנגדות של הגר"א נבעה בגלל שהוא ייחס חשיבות רבה ללימוד תורה, ואילו עבודת השם בשמחה חסידית נראתה בעיניו ביטול תורה. בנוסף, הגר"א חי בדור שראה את הנזקים העצומים שחוללה תנועת השבתאות לעם ישראל. הגר"א חשש בזמנו שגם החסידים יתייחסו לאדמו"ריהם כמו אל עוד משיח שקר דוגמת שבתאי צבי. לכן הוא הטיל חרם נגד החסידות. כיום אנחנו כבר יודעים שהחסידות לא גרמה להתבוללות אלא להיפך.

מספרים שפעם בא האדמו"ר הזקן מלאדי לביתו של הגר"א כדי לדבר איתו על הפסקת המחלוקת הגדולה. אשתו של הגאון פתחה את הדלת, כשבעל התניא הציג עצמו היא סירבה לאפשר לו להיכנס. האדמור הזקן אמר לה "עוד תראי שצאצאייך בדור העשירי יהיו חסידים שלי". הדור שלנו הוא דור עשירי מאז, ונוכחתי אישית שהתקיימו דברי האדמור הזקן. אחד מסוכני הנסיעות הבכירים ביותר, ידידי התיירן אפרים ק', הוא מצאצאי הגאון, ונהיה חסיד חבד.

כאשר נפטר הגאון בשנת 1797, הוא הובא לקבורה בבית העלמין היהודי שיניפישוק (Shnipishok).. שיניפישוק היתה עיירה יהודית, וכיום היא פרבר בתוך העיר וילנה שהתרחבה. בתקופת השלטון הסובייטי הרסו את רוב שטח בית הקברות, כדי לבנות עליו את "ארמון הספורט הסובייטי". קמה סערה עולמית, והשלטון החליט בשנת 1951 להעביר כתריסר קברים של יהודים חשובים לבית הקברות היהודי החדש. בראש הרשימה היו הגר"א ומשפחתו.

מעל המצבה החדשה של הגאון ומשפחתו בנו אוהל שנחשב האטרקציה התיירותית היהודית הגדולה בוילנה. כמעט כל תייר יהודי מגיע לכאן להתפלל ולהניח "קוויטעל" פתקה עם משאלה אישית.

אפילו ראש הממשלה נתניהו, שהוא מצאצאי הגר"א, הגיע לאוהל בביקורו הממלכתי בליטה בשנת 2018.

ש"ס וילנה

ש"ס וילנה הוא הגרסה הנפוצה ביותר בעולם של התלמוד הבבלי. עריכתו הגרפית והדפסת המהדורה הראשונה נמשכו 6 שנים החל מ1880 בבית הדפוס של האלמנה ראם בבנין זה ברחוב 4 Dvasiov. הבנין קיים עד היום, ושימש בית דפוס עד לפני שנים בודדות. זה בנין גדול מאוד ומרשים בנוי לבנים צהובות ואדומות. כיום יש בו 3 קומות, אך בזמן האלמנה היו בו רק שתיים.

עד אז היו ספרי הש"ס מעוצבים באופן שטקסט הגמרא למעלה, ומתחתיו פירוש רש"י ואחרים. בדפוסים ישנים הודפסה רק הגמרא, והפירושים השונים הודפסו בספרים נפרדים כמו ספרי החידושים של האחרונים בימינו. החידוש הגדול של דפוס האלמנה ראם היה בכך שהדפיסו את עמודי הש"ס בשלשה טורים. במרכז העמוד טקסט הגמרא באותיות עבות, ובטורים בצדדים פירושי רש"י והתוספות באותיות קטנות יותר. בש"ס וילנה מופיעות בצד גם ההגהות של הגאון מוילנה.

העורך של ש"ס וילנה היה ר' שמואל שרגא פייגנזון, ידידו של הרב ריינס מייסד המזרחי והיה חבר פעיל גם בתנועת חובבי ציון ונאם בכנסים של ההסתדרות הציונית. אל תספרו לחבריכם החרדים שעורך ש"ס וילנה "שלהם" היה דתי לאומי משלנו. בסוף התלמוד הבבלי, במסכת נידה, הוא כתב סיכום 'אחרית דבר' שבו הוא מתאר את מלאכת הקודש של עריכת הש"ס. בעבודת ההדפסה עסקו יותר ממאה אנשים, ו-14 מגיהים. משפחת ראם התאמצו מאוד להתאים את הש"ס לנוסחאות המדוייקות ביותר של הגמרא בדפוסים קודמים ובכתבי יד.

ש"ס וילנה מהווה המודל לעיצוב הגרפי של כל הגמרות שהודפסו מאז בכל העולם. רוב המהדורות היו רק צילום של ש"ס וילנה המקורי. התרבות הדתית שלנו מבוססת על הגמרא, כלומר גם על ש"ס וילנה. הכל התרגלו ללמוד כך, והעיצוב הזה נהיה חלק מחיינו ומסמלי היהדות. קשה לתאר במלים את החשיבות ההיסטורית של עבודת ההדפסה הזו.

לימוד גמרא בדיוק במקום שעיצב את הש"ס יכול להיות חוויה מרוממת. התישבתי על שפת המדרכה מול הבנין, והתחלתי ללמוד שם את הדף היומי (מסכת נזיר דף נ"ז. תודה ששאלתם). תוך כדי לימוד אני רואה שהיום מסיימים פרק "כהן גדול". ראיתי בכך מעין השגחה עליונה, כי כאן הודפסו גם ספריו של הרב קוק, שכינויו היה "הכהן הגדול מאחיו". הרב קוק שהה בוילנה פעמיים למשך שבועיים כדי להגיה את הדפסת החוברות 'עיטור סופרים'. בדפוס האלמנה ראם הודפסו לא רק גמרות, אלא גם ספרים אחרים ועיתונים.

בית הכנסת הכוראלי

בית הכנסת "טהרת הקודש" הינו בנין גדול מאוד ומפואר ביותר, מעוצב בסגנון מורי. בולט בצבעו הלבן, עם פסים בצבע חום בהיר. הכיפה הכחולה הגדולה מעל הגג בולטת בקו הרקיע של וילנה. מעל שער הכניסה מוטבע בעברית הפסוק "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" באותיות גדולות.

מבפנים הוא עצום. תקרת קשתות מרהיבה בצבע תכלת, מקושטת בקרניזים לבנים ואפורים בקירות ובתקרות. הרצפה עשויה מעץ כבד וישן, אבל אינה חורקת תחת רגלינו.

הבימה לפני ארון הקודש גדולה מאוד, עם גג פנימי הנתמך ב8 עמודים. נבנתה אולי בהשראת עמודי השער של ש"ס וילנה. אבל ארון הקודש נסתר מהעין. מול הפרוכת שמו עמוד חזן עם לוח "דע לפני" גדול וגבוה, שמסתיר את ארון הקודש. לדעתי, היו צריכים להזיז את עמוד החזן למקום אחר.

130 בתי כנסת פעלו בוילנה לפני השואה, וכיום נותרו רק תשעה. בית הכנסת הכוראלי שרד את השואה בגלל שמֵעבר לכביש עמד בית החולים היהודי, שהוחרם ע"י הגרמנים. במבנה בית הכנסת הזה השתמשו הגרמנים כמחסן תרופות וציוד של בית החולים.

בית הכנסת פועל בשבתות בלבד, אך גם אז יש בקושי מנין. יש שם חזן מקצועי ורב. הייתי שם גם עם קבוצה של 'טיולי גשר' והתפללנו שם קבלת שבת. המנין התבסס על חברי הקבוצה שלנו, ובלעדינו כנראה לא היה להם מנין.

הגטו הגדול

הגטו היהודי היה בשכונה שמול הכניסה לבית הכנסת. חלק מהבתים והרחובות נשמרו כמו בזמן הגטו. בשנת 1941 העבירו לכאן כמעט 30,000 יהודים מכל רחבי העיר, ואח"כ במשך כשלש שנים רצחו את רובם ביער פונאר מחוץ לוילנה. במקום בו היה שער הגטו הוצב לוח זיכרון שעליו תרשים מפת הגטו.

על בתים אחדים באזור הגטו אפשר לראות עד היום שילוט ביידיש של בתי עסק מלפני כמאה שנה.

בנין בית הספר היהודי בגטו מועמד כיום לשימור. עטפו אותו ברשת ירוקה. במקומות שהטיח מתקלף אפשר לראות כתובות בעברית וציורים שנצבעו על קירות ביה"ס. יש למבנה חשיבות היסטורית גם בגלל שמפקדת המחתרת היהודית התמקמה בעליית הגג של בית הספר הזה. מכאן שלח אבא קובנר הוראות לכל חברי המחתרת בעיר, וכאן כתב את המנשרים המפורסמים שלו על אימי השואה.

הגטו חוסל ביום 23 בספטמבר 1943, שבו נשלחו אחרוני היהודים לאתר הרצח בפונאר. לאחר שוילנה זכתה לעצמאות, הם הכריזו על תאריך חיסול הגטו כיום הזכרון הלאומי לשואת יהודי ליטא. בכך ליטא היא המדינה היחידה מלבד ישראל שהכריזה על יום השואה.

יש בעיר מקומות רבים שעליהם שילוט בליטאית וביידיש שזה היה ביתו של פלוני. כמו שלט זה:

מעודי לא שמעתי על הסופר הזה.

מבחינה תיירותית זה מעורר תהיות. לדעתי, קברניטי העיר טעו כשהציבו שילוט רק על בתים של יהודים אלמונים יחסית, אבל לא הציבו שלטים על מקומות עם פוטנציאל להיות אטרקציות תיירותיות לציבור שלנו. לבית החזון איש או בית ר' חיים עוזר ולאחרים יש פוטנציאל משיכה לא פחות מההמונים שבאים לאומן לקבר ר' נחמן, ולליז'נסק לקברו של רבי אלימלך. (ואם מישהו במשרד התיירות של ליטא קורא שורות אלה, אז כדאי שתוסיפו לשלטים שלכם גם תרגום הטקסטים לאנגלית. רוב המבקרים שאתם רוצים למשוך אינם יודעים ליטאית ויידיש שכתבתם בשלטים).

השוּלְהוֹיְף

מול ביתו של הגאון ישנו מגרש שעליו עמד בית הכנסת הגדול ועוד כתריסר בתי כנסת ובית המדרש של הגר"א. המתחם הזה היה מרכז חיי הדת והתרבות והבשר הכשר של וילנה. בית הכנסת הגדול היה מפואר וגדול יותר מכל בנייני הציבור בוילנה, והיו בו אלפי מקומות ישיבה. הוא נבנה במאה ה17 בסגנון הרנסנס-בארוק. באותה תקופה היה בוילנה חוק עירוני שאסר לבנות בתים גבוהים יותר מהכנסיה. האדריכל היהודי התחכם, ועשה בשטח חפירה באופן שרצפת בית הכנסת היתה בעומק שני מטרים מתחת לפני הקרקע. כך מבחוץ היה בית הכנסת נמוך מהכנסיה, אך החלל הפנימי היה גבוה יותר מהכנסיה. בארון הקודש של בית הכנסת נשמרו 18 ספרי תורה. לוחות הברית שהיו על ארון הקודש, דלתות ארון הקודש, ועמוד החזן, מוצגים כיום במוזיאון הסובלנות.

במשך השנים נפגע בית הכנסת ממלחמות ושריפות, אך שרד אותם ואת הפגיעות של הנאצים בשואה. אבל הוא לא שרד את תקופת השלטון הסובייטי שהרס כל המבנים הדתיים בשנים 1956/7. בשטח השולהויף ההרוס נבנה בית ספר תיכון שפועל כאן גם כיום.

בשנת 2016 החלה רשות העתיקות של ישראל לערוך חפירות בחצר השולהויף, וחשפה ממצאים מרגשים. לפני שנה הסתיימו החפירות, ודווח על חשיפתם של ארון הקודש ובימת בית הכנסת, וגם שרידי רצפה דקורטיבית וצבעונית, עמודים גדולים שתמכו בגג, ושני מקוואות. התגלו עוד תגליות מרגשות כמו כתובת בת 200 שנה ואצבע לקריאה בתורה. החפירות כוסו שוב בעפר לאחר השלמת הפרויקט.

בנין הרבנות

משרדי הרבנות הראשית של וילנה שכנו בבנין זה בפינת הרחובות איגנוטובסקי Ignoto ורחוב בנדיקטוס Benediktinu. הרצל ביקר בוילנה בשנת 1903 וכאן הוא נפגש עם רבני העיר ומנהיגי הקהילה היהודית. ביקורו עורר התרגשות רבה, אך השלטונות לא איפשרו לו לשאת נאום פומבי באולם שנשכר לכך. המוני יהודים ציונים צבאו על הבית הזה, והרצל יצא מהפגישה אל המרפסת הזו כדי לברך אותם.

הארוע ההיסטורי הזה מצוין בלוח זיכרון על קיר הבנין מתחת למרפסת.

בתי הקברות

קלאוזנר כתב ספר על ההיסטוריה היהודית של וילנה לפי סיפורים שהפיק מהמצבות שראה בבית הקברות. חוקר יהדות ליטא, עקיבא סלע, אומר שאפשר ללמוד על ההיסטוריה היהודית של מקומות לפי המצבות בבתי הקברות. בוילנה היו 3 בתי עלמין יהודים.

בית הקברות היהודי הישן נחנך בשנת 1487 בשניפישוק (Shnipishok). נקברו בו 200,000 איש בשטח של 110 דונם. במהלך הדורות גדלה וילנה והתפרסה, עד ששטח בית הקברות נהיה חלק מתחום העיר. בתקופת השלטון הסובייטי הרוסים החלו להרוס את בית העלמין כדי לבנות עליו מגורים ומבני ציבור. קמה סערה עולמית והם עצרו את העבודות. לבסוף העבירו עצמות וארונות של מיוחסים לבית העלמין החדש, ביניהן גם עצמות הגר"א ומשפחתו. אח"כ גילחו את כל השטח ובנו מרכז ספורט על חלק ממנו. לאחרונה בשנת 2019 הם רצו להרחיב את אולם הספורט ולבנות עוד אולם קונגרסים על שטח הקברים. שוב קמה סערה ושר הדתות מטעם ש"ס הגיע לכאן והגיע להסכמה עם ממשלת ליטא לא לבנות עוד.

היום רואים אנדרטה באמצע שטח בית העלמין, שבה מוזכרים הגר"א ותלמידו הגר צדק אברהם בן אברהם, הגראף פוטוצקי שהיו טמונים כאן.

בית הקברות השני, "אזארצ'ה", ברחוב אולנדו (Olandu) נחנך בשנת 1828 והיו בו 70,000 קברים. כיום כמעט אף מצבה איננה עומדת על מקומה. המדריך הוילנאי של 'טיולי גשר', ויליאם ז'יטקאוסקאס, מספר שהוא מכיר סטודנטים לרפואה שהיו באים לכאן לאסוף עצמות לצורך לימודי האנטומיה והשלד. רוב המצבות נפלו ונסחפו במורד הגבעה. רבות מהן נבזזו בתקופה הסובייטית לשמש אבני בניה וריצוף. לפני כעשרים שנה החליטו בעיריה לאסוף את המצבות הגנובות ולהחזירן לבית הקברות. אבל הם לא ידעו היכן למקמן, לכן הניחו אותן בערמות לצד הכניסה, בתקוה שיום יבוא ויוכלו לזהות את שמות הנפטרים ומקומות קבורתם. שם אנו רואים אותן עד היום.

בולטת רק מצבה גדולה אחת שניצבת בגאון בצד הכביש. זו מצבה חדשה של הרב ברוך בער לייבוביץ, בעל "ברכת שמואל" שהיה ראש ישיבת קמיניץ. המצבה הזו מאגדת בתוכה סיפור מעניין. בדור שעבר למדו תלמידות בית יעקב בניו יורק על רבני ליטא. הן צפו גם בתמונות שחור/לבן של דיוקנאותיהם, שאחד מהם היה בעל עור כהה. אחת התלמידות אמרה לחברותיה "הפנים שלו כמו קוף". באותו ערב היא לקתה בשיתוק של חצי מהפנים. הוריה לקחו אותה למיטב הרופאים בניו יורק, ולא הצליחו לרפאה. אז לקחו אותה גם לרב, שהחל לתחקר אותה מה עשתה לפני שנתקפה בשיתוק. היא סיפרה לרב גם על אמירתה על "הקוף". הרב פסק שעליה לומר 40 פרקי תהלים על קברו של "הקוף".

היה ידוע שה"ברכת שמואל" קבור כאן אבל לא מצאו את הקבר בבית העלמין שהיה הרוס ונטוש כמו היום. בתחקיר התברר שקברו של הרב לייבוביץ היה מיוחד. בחייו הוא ציווה להיקבר לצד אביו. אבל כשבאו לקוברו, השורה של אביו היתה מלאה. לכן בסוף קברו אותו בניצב לקבר אביו. מי שראו את המצבה בעבר, סיפרו שהמיקום הזה היה יוצא דופן בכל בית הקברות. האב העשיר של הנערה הביא מארה"ב רדאר חודר קרקע משוכלל שבעזרתו סרקו את כל האזור. ואכן מצאו קבר אחד ניצב לאחרים, וידעו שזה הקבר. האב מימן הקמת מצבה חדשה בתחתית הגבעה מול הקבר המקומי. הביאו את בתו שאמרה תהלים לפי הוראת הרב, ובאותו לילה היא נרפאה מהשיתוק.

בפינת בית העלמין יש אנדרטה עשויה ממצבות שמונחות באלכסון כמו מדרגות. בצד יש עמוד אבן רחב עם שלט הסבר. הרעיון של האדריכל היה לבנות מצבות שאי אפשר ללכת עליהן ולטפס עליהן. זאת בגלל שהמצבות האלה נאספו ממקומות בעיר שבהם הן שימשו מדרגות ומדרכות בבתים פרטיים ובגינות ציבוריות.

בית הקברות היהודי החדש נפתח בשנות ה40 סמוך לגטו היהודי, והוא משמש לקבורה גם כיום. הוא נמצא בשכונת Šeškinė מעבר לנהר הוילייה. רח' סודורבה (Sudervês). לשם הועברו עצמות הגר"א, ובהמשך השורה נטמנו רבני וילנה וביניהם ר' חיים עוזר גרוז'ינסקי. סמוך לחדר הטהרה יש קבר המוני של הילדים שנספו בגטו וילנה ומצבה לזכרם. בצידי השביל המרכזי ישנן אנדרטאות למורים בגטו, לסופרים העבריים, לפרטיזנים ועוד.

ליד הגר"א קבור פה כיום גם גר הצדק אברהם בן אברהם, שידוע בשמו "הגראף ולנטין פוטוצקי". הוא היה במקור אציל פולני שנשלח ללמוד באמסטרדם. שם התוודע ליהדות, למד תורה, והתגייר. הוא נטל סיכון עצום כי בזמנו היה חוק האוסר המרת דת מנצרות ליהדות, שהעובר עליו היה נידון למוות. משפחתו חיפשה אחריו לשווא עד שאביו התייאש. אברהם בן אברהם הגיע לוילנה ונהיה מתלמידי הגר"א. אחד מיהודי וילנה הלשין על הגר פוטוצקי, והוא נכלה ועונה כדי שיחזור לנצרות. גם משפחתו לחצה עליו והובטח לו עושר וכבוד בתור נוצרי, אך הוא סירב. הוא הועלה על המוקד בכיכר המרכזית של וילנה בחג השבועות 1749, וקפץ אל האש הבוערת בזעקת "שמע ישראל".

הגר"א אהב את תלמידו אברהם בן אברהם, וטרם פטירתו ביקש להיקבר ליד הגרף פוטוצקי. אבל עובדי חברא קדישא חשבו שזה פחיתות כבוד לגאון הדור להיקבר צמוד לגר פשוט, וקברוהו במרחק.

כעבור כ150 שנה נסגר המעגל. כאשר הסובייטים חיסלו את בית העלמין היהודי בשניפישוק, הם נאותו להעביר עצמות של 14 יהודים, בראשם הגר"א ומשפחתו, ובין השאר גם את עצמות הגר אברהם בן אברהם. הפעם קברו את עצמות הגר"א ליד עצמות הגראף פוטוצקי, כפי שביקש הגאון מלכתחילה.

 

עד כאן תארתי רק "דוגמיות" של אתרים יהודים בוילנה, אך ישנם עוד רבים. חברת 'טיולי גשר' מוציאה טיולים לליטא ולטביה במסלולים יהודים בעקבות ישיבות ליטא והרב קוק, אשר כוללים גם יומיים בוילנה. בעיר פועלת חברת תיירות בשם ירוליטא JeruLita הפעילה באיזור משנת 1999. החברה מציעה מגוון טיולים מודרכים וטיולי כוכב באיזור הבלטי לפי תחומי התעניינות. מנציגות החברה נמסר לנו ששבוע שלם לא יספיק כדי לבקר בכל מכמני וילנה. לאחרונה הקימה הגברת ויליה מלינאוסקייט Vilija Malinauskaite חברה חדשה לטיולי יהודים בליטא בשם JewishTravelLv שמציעה סיורים מותאמים לציבור שלנו.

 

הכותב היה אורח של 'טיולי גשר' ו JewishTravelLv