ריאיון עם נשיא הקהילה היהודית בסלוניקי

סלוניקי היתה עיר ואם בישראל עם קהילה יהודית גדולה ומוסדות חינוך וישיבות ובתי כנסת רבים. נמל סלוניקי היה סגור בשבתות ובחגי ישראל. עד תחילת המאה הקודמת רוב תושבי סלוניקי היו יהודים. היום היהודים מהוים פחות מאחוז אחד מהאוכלוסיה. רק כאלף יהודים חיים כיום בעיר שפעם נקראה "ירושלים של הבלקן".

נשיא הקהילה היהודית של סלוניקי בעשרים השנים האחרונות הוא דוד שאלתיאל. יהודי בן 70 בעל מרץ וכוחות נפש כמו בן 17. האיש מסרב להשלים עם הגישה שתפארתה היהודית של העיר אבדה לעד, והוא מאמין ופועל להחזיר עטרה ליושנה. זכיתי לפגוש אותו לראיון על הווה והעתיד של קהילת סלוניקי בעיניו. משרדו רחב ידיים, וקירותיו מלאות בצילומים שלו עם אח"מים מיוון ומישראל.

מה אתם עושים פה בקהילה היהודית?

הקהילה מפעילה ומתחזקת מוסדות יהודיים כמו ברוב הקהילות בעולם. יש לנו בית ספר יהודי עם מאה ילדים, עושים גם מחנה קיץ מידי שנה, מפעילים בית אבות יהודי, ומוסדות חסד ורווחה שונים לעניי העיר. לאחרונה יש לנו אתגרים חדשים.

מה האתגרים המיוחדים שלכם שאין לקהילות אחרות באירופה?

המצב הכלכלי ביוון קשה, וזה מציב אתגרים מיוחדים גם לקהילה היהודית. לאחרונה אנחנו נתקלים בסוג חדש של נזקקים יהודיים. יש בסלוניקי יהודים שהיו מבוססים כלכלית אך לאחרונה הם ירדו מנכסיהם. חלקם מתביישים לבקש עזרה ממוסדות הרווחה שלנו, שבעבר הם תרמו להם בעיין יפה. אני משתדל לאתר אותם, ולהעניק להם "מתן בסדר" באופן שישמור על כבודם. תמיד דאגנו שאף יהודי לא ימות ברעב, וכיום אנו דואגים גם שיהודים לא ימותו מבושה או מגאווה עצמית.

ומה יהיה עם המשבר הכלכלי אצלכם?

אני אופטימי לגבי העתיד של יוון. התורה מספרת לנו על חלום פרעה. יוסף הצדיק פתר את החלום, וזיהה שיגיעו שבע שנים רעות ולאחריהן שבע שנים טובות. כיום יוון נמצאת בסוף תקופה של שבע שנים רעות, ואני צופה שיגיעו שוב שנים טובות של שגשוג כלכלי.

אתם, הישראלים, מהוים מקור התקוה שלי. כיום הכלכלה שלכם חזקה ויציבה. אבל אני זוכר גם תקופות קשות בישראל. אני עוד זוכר תקופות שבביקורים שלי בישראל העדיפו בחנויות ובמוניות שאשלם להם בדולרים, כי לא בטחו במטבע המקומי. כיום זה הפוך. השינוי שהתרחש בישראל נותן לי תקוה שכך עוד יקרה גם אצלנו ביוון.

תקוות זה טוב, אבל האם אתם עושים משהו מעשי להגשימן?

בכל הפגישות שהיו לי עם ראשי ממשלת יוון הצעתי להם לטוס לבקר בישראל ולהיפגש עם ראש הממשלה שלכם. סיפרתי לראש הממשלה שלנו על החידושים הטכנולוגיים שהומצאו בישראל ועל הכלכלה המתחזקת. אני מאמין שממשלת יוון יכולה להרוויח הרבה מאוד מקשרים עם ישראל. אחרי המשבר העולמי של 2008 הצלחתי לשכנע אותו סוף סוף. כבר התחלתי לארגן לו ביקור ממלכתי בישראל. אבל באמצע ההכנות קרה משבר המרמרה. בגללו שר הבטחון שלנו התערב וביטל את כל הקשרים עם ישראל, כולל תוכניות הביקור של ראש ממשלתנו.

אמרתי לראש הממשלה ולשר הבטחון וגם פרסמתי בעיתונים ובנאומים שעלינו לנקוט אסטרטגיה כוללנית רחבה וארוכת טווח, ולא להיות מושפעים מאירועים טקטיים מקומיים כמו המרמרה.

האם רק בגלל אירוע אחד ממשלת יוון משנה מדיניות?

צ'רצ'יל אמר פעם שבדיפלומטיה אין ידידים – יש רק אינטרסים. מבחינת מדיניות חוץ קשה למדינות העולם להיות בידידות עם ישראל הקטנה, כאשר יש בעולם הרבה מדינות ערביות גדולות שמחרימות את ישראל. בפוליטיקה עדיף תמיד להתחבר לרוב העולם, ולא למדינות קטנות. יש בעולם מיליארד מוסלמים שכוח הקניה שלהם למוצרים יווניים גדול יותר מכוח הקניה של 8 מיליון הישראלים. גם במוסדות בינלאומיים כמו האו"ם יש יתרונות להיות בקואליציה גדולה של מדינות רבות. לכן יוון נוהגת להצביע באו"ם עם הערבים. אבל אני עובד קשה לשכנע את ראשי המדינה שלנו שאנחנו מפסידים הזדמנויות עסקיות וחינוכיות. אני מאמין שמבחינה אסטרטגית עדיף ליוון להיות חברה של ישראל יותר מאשר להיות חברה של הערבים. למרות שאפשר "גם וגם".

בתקופה זו מתחיל להשתנות היחס של ממשלתנו לישראל. יש לנו אויב משותף בטורקיה. מתחילה להיווצר ברית אסטרטגית של מדינות אגן הים התיכון- יוון, קפריסין, וישראל. בנימין נתניהו ביקר פה בחודש יוני האחרון וחיזק את תהליכי יצירת הברית האסטרטגית הזו. אבל יש עוד הרבה לעשות כדי לממש אותה. אני מאמין בעוצמה הצבאית של ישראל שבעת צרה יכולה לעזור ליוון יותר מהכוח הצבאי של ברית נאטו. לאט לאט גם הפוליטיקאים ביוון מתחילים להבין את זה, ולפעול בהתאם. זה אינטרס שלנו.

כידוע 95% מיהודי סלוניקי נרצחו בשואה. איך זה משפיע עליכם כיום?

הקהילה היהודית עוסקת הרבה מאוד בהנצחת השואה. אנחנו היהודים השתתפנו לצד היוונים במלחמה באלבניה נגד האיטלקים. אבל כאשר באו הגרמנים הם לקחו רק את היהודים כולל החיילים המשוחררים היהודים, ולא נגעו בחיילים הלא-יהודים. 8 שנים אני מנסה לשכנע את הממשלה היוונית והפרלמנט שהשואה היא סוגיה יוונית לאומית, ולא רק נושא יהודי. רק לאחרונה הצלחתי לשכנע אותם לציין את השואה מידי שנה ביום 27 לינואר, כמו שקבע האו"ם. מבחינתנו זה מאבק ממושך, ואני ממשיך בזה גם כיום.

איך מציינים?

לפני 4 שנים, התחילו להכריז על זה בפרלמנט. התחלה יפה, אבל מבחינתי זה לא מספיק. דברתי עם ראש הפרלמנט לשדרג את ההכרזה ולכנס את המליאה, והוא בעצמו ישא את הנאום המרכזי בנושא השואה. השנה התקדמנו עוד שלב, וראש הפרלמנט אכן נאם במליאה. כאשר ציפרס נבחר לראשות הממשלה לפני 3 שנים פניתי אליו בבקשה שהוא יבוא לשאת את הנאום המרכזי בפרלמנט ב27 לינואר. מאז אני חוזר ומבקש מידי שנה, ויש סיכויים טובים שבינואר הקרוב זה יקרה

השלב הבא הוא הקמת מצבת זיכרון לשואה בתוך בנין הפרלמנט. בדקתי ומצאתי שארבעים חברי פרלמנט בעבר היו יהודים וחלקם נספו בשואה. בקשתי מראש הפרלמנט להנציח את זכרם בשלט מכובד על קיר אחד האולמות. בהתחלה הוא השיב בשלילה, ואמר שאין בפרלמנט אף שלט זיכרון, ולכן גם ליהודים לא יהיה. אבל הוא הסכים לפתוח בפנינו את ארכיון הפרוטוקולים של הפרלמנט. תחקירנים שלי אספו חומר על כל הפעילות הפרלמנטרית של יהודים. הבאתי לראש הפרלמנט ספר עם תמצית של מעשיהם והצבעותיהם. ראיתי שהוא מתרשם ושההתנגדות שלו נחלשת. אני מקווה ומעריך שבסוף הוא יתרצה לי, ויסכים להצבת שלט זיכרון. כך אנו מתקדמים לאט לאט בפעילות ציבורית שלנו גם בנושא השואה.

האם אתם עושים פעילות גם לגבי האנשים הפשוטים ולגבי הדור הצעיר?

כן. הלכתי לשר החינוך היווני ואמרתי לו שחייבים ללמד את הדור הצעיר על השואה, כדי שדבר כזה לא יחזור ביוון בדורות הבאים. שנים אני מדבר על זה עם משרד החינוך ועם הכנסיה, ורק עכשיו הענינים מתחילים לזוז. משרד החינוך החל לשלוח מורים מקומיים לסדנה וסמינריון על השואה, שאנחנו הכנו פה בקהילה. השלב הבא,יהיה להכין מערכי שיעור גם לתלמידים ולא רק למורים.

אני הולך לבתי ספר לתת הרצאות על השואה. הקהילה בראשותי מעודדת תלמידים מקומיים להצטרף למצעד החיים באושוויץ. פעם שר החינוך התנגד ליוזמה הזו, וכיום הוא מאשר לשלוח מאה ילדים בכל שנה. גם תלמידים לא יהודים מצטרפים לנסיעה. אנחנו מסבסדים כל תלמיד ב150 יורו. מצעד החיים של ילדי יוון שונה מהמקובל אצלכם בישראל. פה מתחיל המצעד בכיכר החירות, שם שומעים התלמידים הסברים. אח"כ הם צועדים אל תחנת הרכבת הישנה בדיוק במסלול שבו צעדו יהודי סלוניקי אל מותם באושוויץ. גם שם יש טקס זכרון, ולאחריו הילדים עולים על אוטובוסים שלוקחים אותם לשדה התעופה לטיסה לפולין.

ראיתי בעיר אנדרטאות ולוחות זיכרון לחללי השואה. על אחת מהם כתוב שהוקמה על ידי הקהילה. האם אתה יכול לספר לנו עליה?

הצבנו שלט זיכרון על קיר תחנת הרכבת שממנה נשלחו היהודים לאושוויץ, ואנחנו מתחזקים אותו ושומרים על נקיונו בקביעות. השתתפנו ביוזמה להצבת אנדרטת השואה בכיכר שבה רוכזו היהודים בשואה.

קמפוס האוניברסיטה של סלוניקי בנוי על שטח שהיה במשך 400 שנה בית הקברות היהודי, שהגרמנים פוצצו אותו בתקופת הכיבוש שלהם במלחמת העולם השניה. חשבתי שזה לא בסדר שהסטודנטים אינם יודעים שהם נמצאים בשטח בית עלמין יהודי. פניתי לנשיא האוניברסיטה בבקשה לעשות משהו ליידע את הסטודנטים. בתחילה דחו אותי, אבל המשכתי לדבר על זה. לפני 9 שנים היה לנו רגע של חסד שהם התרככו קצת. מיהרתי להציב עובדות בשטח לפני שהם יתחרטו. שרטטתי סקיצה של אנדרטה, ומהנדס תכנן אותה, ובמהירות בנינו אנדרטה בצד הכביש הראשי בתוך האוניברסיטה. באנדרטה רואים מנורה שנראית כאילו קרסה ונפלה, ובצד אחד שברי מצבות שהיו שם במקור. בצד השני מונחים על הרצפה שלטים בחמש שפות כולל בעברית, שמספרים לסטודנטים ולמבקרים את סיפורו של בית הקברות.

זכיתי להתפלל בבית כנסת  יפהפה "יד לזיכרון" ששופץ על ידי הקהילה. מה מצב בתי הכנסת שלכם?

הגרמנים הרסו כמעט את כל בתי הכנסת שהיו בסלוניקי. הקהילה היהודית משקיעה מאמצים בשיפוץ ושיחזור מוסדות יהודיים. בעבר שיפצנו את בית הכנסת 'מונסטריוס', שהיה היחיד שלא נהרס בשואה. הצלחנו לשחזר את הפאר שהיה לו בעבר. בימים אלה אנו מסיימים גם שיפוץ של בית הכנסת 'יד לזכרון'. בית הכנסת נראה יפה וכבר שב לפעולה. אנשים באים להתפלל בו למרות שהוא טרם נחנך רשמית. גם הרבה תיירים יהודיים מבקרים, וגם תלמידי בתי ספר מקומיים לא יהודים.

אם הזכרת תיירים, בשנים האחרונות הופכת סלוניקי להיות יעד תיירותי מבוקש לישראלים. האם יש לך מסר לישראלים?

בשנות העשרים של המאה הקודמת עלו לישראל כעשרים אלף יהודים מסלוניקי. אני רוצה שצאצאיהם יבואו לכאן לטיול שורשים. שיראו במו עיניהם את המקום שבו גדלו ולמדו וחיו אבותיהם והסבים שלהם.

אבל לא רק צאצאי הסלוניקאים, אלא גם כל ישראלי מכל מוצא אחר. במיוחד הירושלמים. פעם סלוניקי נקראה "ירושלים של הבלקן", כי היו כאן הרבה בתי כנסת, ישיבות ובתי ספר יהודיים, והרבה רבנים חשובים מאוד בהיסטוריה של עם ישראל כולו. אולי אפילו בירושלים כיום אין 73 בתי כנסת כמו שהיו לנו כאן. אז אני מזמין ירושלמים וישראלים ממקומות אחרים לבוא לסלוניקי, ולראות את השרידים מהעבר המפואר של כולנו.

כיום אין פה אנטישמיות. בעבר, ישראלים שהגיעו לכאן חששו ללכת ברחוב עם כיפה. והנה כיום אני שמח לראות ברחובות שלנו חובשי כיפה. אני שמח לשמוע אנשים מדברים עברית בחופשיות בברשות הרבים ברחובות ובחנויות. הרבה ישראלים מגיעים לכאן בשנים האחרונות. אני מבקש מהיהודים ומהישראלים- תנו לנו כוח! לא רק ביקורים.

מה מציעה הקהילה לתיירים היהודים שבאים לכאן?

עשיתי אפליקציה לתיירים שנקראת Salonica Jewish Legacy שמתארת את ההיסטוריה של הנוכחות היהודית בסלוניקי, מציגה אתרים יהודיים, ומציעה מסלולים לסיורים רגליים. האפליקציה בשפות אחדות כולל גם בעברית, ונעשתה בשיתוף העירייה, ושגרירויות ישראל וקנדה ביוון. אני מציע לכל ישראלי להוריד אותה לטלפון שלו.

בנוסף, הכנתי תוכנית לימוד מיוחדת למדריכי תיירים מקומיים על האתרים היהודים הרבים בעיר, ואת ההיסטוריה היהודית שלה. זאת כדי שידריכו את התיירים הרבים שבאים לכאן מכל העולם, במיוחד מיפן ומסין. בסמינר הזה השתתפו כבר הרבה מדריכי תיירים, ואני משוכנע שזה משפיע על ההסברים שהם נותנים לתיירים. אני רוצה לתרגם את הסמינר הזה גם לעברית ולהתאימו למדריכי תיירים ישראליים, שילמדו שם בישראל על אתרים יהודיים בסלוניקי.

שמעתי על תוכניות לאטרקציות תיירותיות בעתיד. מה אתה יכול לגלות לנו עליהן?

יש לי חלום להקים מוזיאון גדול להנצחת קרבנות השואה מסלוניקי. זה יהיה מוזיאון השואה מהגדולים והטובים בעולם, ברמה של מוזיאון יד ושם ומוזיאון השואה בוושינגטון. כבר שנים אני פועל להגשמתו. קבלתי עשרה מיליון יורו מהאיחוד האירופי. ראש העיר התחייב להקציב עוד עשרה מיליון. קבלנו שטח גדול בפאתי תחנת הרכבת שממנה שולחו יהודי סלוניקי לאושוויץ. שם יקום המוזיאון ולצידו נקים בית ספר יהודי גדול לאלף תלמידים. התוכניות נמצאות בשלבי אישור, ובקרוב נתחיל בבניה. אבל זה פרויקט שיכול לקחת שנים רבות.

הנה דגם של המתחם המתוכנן. המבנה העגול משמאל יהיה מוזיאון השואה, והמבנה הנמוך מימין יהיה בית הספר היהודי החדש.

אבל כיום לומדים בבית הספר היהודי רק כמאה ילדים. אז מאיפה יגיעו אלף תלמידים יהודים לבית הספר הגדול שלך?

זה לא יהיה בית ספר פרטי, אלא בית ספר ממלכתי מתוקצב כמו כל בית ספר אחר כאן. יבואו גם תלמידים לא יהודים. גם הם ילמדו על היהדות והתנ"ך שלנו ועל חגי ישראל ועל מדינת ישראל. כך נגדל דור חדש של יוונים שיהיו אוהדים לישראל וליהדות. אולי אחדים מהם ייצרו זוגיות עם תלמידים יהודים, ובבוא היום יתגיירו כדי להתחתן איתם, אם כי מטרת בית הספר איננה לגייר את התלמידים.

אתה מדבר על העבר וההווה. איך אתה רואה את העתיד של הקהילה שלכם?

יש לי עוד חלום ושאיפה להגדיל את הקהילה היהודית פה. אני רוצה להביא לכאן מאה משפחות ישראליות. אנחנו נסבסד להם דיור, ואנסה לסדר להם גם עבודה. אם בכל משפחה ישראלית-סלוניקאית יביאו לעולם 7-8 ילדים, הרי שמאה משפחות יהיו כאלף נפש. זה יכפיל את גודל הקהילה היהודית כאן בסלוניקי וגם יצעיר אותה. בינתיים אף אחד לא מסכים להצעה הנדיבה. אבל אני רגיל לסירובים. אני לא מתייאש. בסוף גם זה יתרחש.